ניתוח ספקטרוסקופי עדכני מגלה שננס לבן רעב ובן זוגו במסה סולארית, עטופים בדיסק גז ענק ומקור רנטגן רך במיוחד, בדרך לנובה נראית־עין בשנים הקרובות ולסופרנובה בהירה במיוחד במאה ה־21
מערכת הכוכבים הכפולה V Sagittae, במרחק כ־10,000 שנות אור בקבוצת הכוכבים חץ (Sagitta), שוב עולה לכותרות – והפעם עם תמונה מפורטת יותר של מה שמתרחש שם עכשיו, ומה צפוי לקרות במאה הקרובה. מדובר בזוג כוכבים צמוד במיוחד: ננס לבן – ליבה דחוסה של כוכב דמוי־שמש שסיים את חייו – ובן זוג מסיבי יותר, המקיף אותו במחזור של כ־12.3 שעות בלבד. הכבידה החזקה של הננס הלבן שואבת בלי הרף גז מהכוכב השני, ויוצרת סביבו דיסק לוהט של חומר נופל. התהליך הזה הופך את V Sagittae לאחת המערכות הקיצוניות והמסקרנות בשביל החלב.
כפי שסיפרנו כבר בכתבה קודמת ב"הידען" בספטמבר 2025, הננס הלבן במערכת הזו מתנהג כמו "כוכב קניבל" הטורף את בן זוגו בקצב חסר תקדים, בדרך לסיום אלים במיוחד – סופרנובה כה בהירה, שלפי החישובים תוכל להיראות גם באור יום. כעת ניתוח עדכני של המערכת, שפורסם בכתב העת Monthly Notices of the Royal Astronomical Society וסוכם לאחרונה ב-Live Science, מוסיף שכבה חדשה של פרטים: מסות מעודכנות של שני הכוכבים, סיווג מדויק כמקור רנטגן "רך במיוחד", ותמונה כמותית של מעטפת הגז הענקית העוטפת את המערכת.
החוקרים עקבו אחרי V Sagittae במשך כ־120 יום באמצעות הספקטרוגרף X-Shooter שעל גבי ה־Very Large Telescope במדבר אטקמה בצ'ילה. הספקטרוגרף מפרק את האור המגיע מהמערכת לצבעיו – לספקטרום – ומאפשר למדוד אילו יסודות קיימים שם, באילו מצבי ייינון, ובאיזה מהירות הגז נע אלינו או מאיתנו. במערכות כפולות "רגילות" אפשר לעקוב אחרי תנועת הכוכבים באמצעות היסט דופלר של הקווים הספקטרליים, ומתוך זה לגזור את המסות שלהם. אבל V Sagittae רחוקה מלהיות רגילה: האור שלה משתנה כל הזמן, והקווים הספקטרליים נשלטים על־ידי זרמי גז מהירים מאוד הבורחים מהדיסק ולא רק על־ידי סיבוב הכוכבים.
המורכבות הזו הסבירה גם את המחלוקת שנמשכה שנים לגבי המסות. כבר בשנות ה־60 הוצע שהננס הלבן שוקל כ־0.7 מסות שמש ובן הזוג כ־2.8 מסות שמש – מערכת מאוד לא סימטרית. הניתוח החדש מצביע על תמונה מרוסנת יותר: המסה הכוללת של המערכת כנראה נמוכה מ־2.1 מסות שמש, וכל אחד משני הכוכבים שוקל בערך מסה סולארית אחת. מבחינה תיאורטית, זה עדיין מספיק כדי להוביל בסופו של דבר לסופרנובה מסוג Ia, אך הדרך לשם עשויה להיות איטית ומדורגת יותר ממה שסברו.
בינתיים, קצב הזרימה הגבוה של חומר אל הננס הלבן מייצר עליו "שריפה" תרמו-גרעינית רציפה בשכבות העליונות. זהו מנגנון מוכר במערכות שנקראות "מקורות רנטגן רכים במיוחד" (Supersoft X-ray Sources): הננס הלבן אינו מתפוצץ עדיין, אך פני השטח שלו הופכים למעין כור היתוך יציב הפולט כמויות עצומות של קרינת רנטגן באנרגיות נמוכות יחסית. V Sagittae מתגלה כאחד המקורות הבהירים והקיצוניים בקטגוריה הזו בגלקסיית שביל החלב.
אולם אפילו הננס הלבן "הרעבתן" הזה אינו מצליח לעכל את כל מה שהוא גונב מבן זוגו. חלק גדול מהחומר נזרק החוצה במהירות גבוהה ויוצר דיסק גז גדול המקיף את שני הכוכבים – דיסק סביב־בינארי. לפי ההערכות, רדיוס הדיסק הזה גדול פי שניים עד ארבעה מהמרחק בין שני הכוכבים עצמם. אפשר לדמיין מערכת קטנה ולוהטת במרכז, עטופה בטבעת גז רחבה שבה חלק מהחומר יימשך שוב פנימה וחלקו יברח לחלל הבין־כוכבי.
כל זה הוא רק פרק הביניים בסיפור. בשלב מסוים, כאשר מספיק חומר יצטבר על פני הננס הלבן, צפויה התפרצות נובה: הצתה פתאומית של שכבת הגז העליונה, שגורמת למערכת להתבהר פי מאות אלפים לזמן קצר. בניגוד לסופרנובה, נובה אינה משמידה את הננס הלבן; הוא מאבד חלק מהחומר, מתאזן – ואז יכול להתחיל לצבור שוב. לפי החוקרים, נובה כזו ב-V Sagittae עשויה להתרחש כבר בשנים הקרובות, והיא תהיה בהירה מספיק כדי לראותה בעין בלתי מזוינת גם מישראל, בתנאי שמיים נקיים יחסית.
אולם הקטע הדרמטי באמת צפוי מאוחר יותר. המדידות מראות שזמן המחזור של המערכת מתקצר בהדרגה – סימן לכך שהכוכבים מאבדים אנרגיה ומתקרבים זה לזה. מודלים שפורסמו כבר ב-2020, והתבססו על קצב הירידה הזה, העריכו שהתמזגות הכוכבים וסופרנובה גדולה יתרחשו סביב 2083, עם אי־ודאות של כ־16 שנה לכל כיוון. כלומר, החל משנות ה־60–70 של המאה ועד סוף המאה ה־21 קיים "חלון זמן" סביר שבו V Sagittae עשויה להפוך לאחד האירועים הבהירים ביותר בשמי הלילה – ואולי אפילו בשמי היום. מה בדיוק יקרה ומתי, תלוי בפרטים שעוד לא נמדדו במדויק: המסות, קצב הזרימה, המבנה הפנימי של הננס הלבן.
למרות הדרמה, אין סיבה להיבהל: המרחק של כ־10,000 שנות אור מבטיח שההתפוצצות תהיה מופע שמיימי מרהיב, אבל לא איום על החיים בכדור הארץ. עבור אסטרונומים, V Sagittae היא מעבדה חיה להבנת האבולוציה של מערכות כפולות, הדינמיקה של מקורות רנטגן רכים והמסלול שמוביל מננס לבן רעב לסופרנובה. עבור חובבי אסטרונומיה – זו הזמנה להרים מדי פעם את העיניים לכיוון קבוצת החץ ולזכור שאיפשהו שם, מאחורי הנקודות הקטנות באפלולית, מתבשלת כבר עכשיו אחת ההתפוצצויות הגדולות של הדורות הבאים.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
מעולם המדע לא הציג תיאוריה מקיפה לגבי "מה יש שם"
אדם קדמון הביט למעלה , ומיד צצה השאלה….מה יש שם ?
אחרי שגיליתי את הגיאומטריה של קווים עגולים סגורים,
אני מרגיש מוכן לנסות לענות על השאלה ……מה יש שם ?
הניסיון שלי לענות על שאלת מה יש שם ?? נובע ממני באופן פלאי , ויש להעמיד אותו למבחן המציאות הפיזיקלית, על ידי ניסוי מעשי – כי הניסוי הוא הוא מסוגל לשפוט אמת או שקר
אני מרגיש כי התשובה לשאלה מה יש שם ? נמצאת במדעים המדויקים – גיאומטריה ופיזיקה, כיוון שמדעים אלו עוסקים בכמויות רציפות, שאי אפשר לזהות בהם, התחלה או סוף
הגיאומטריה עוסקת בכמויות רציפות של אורך, שטח , ונפח, והפיזיקה עוסקת בכמויות רציפות של אנרגיה, וזמן פסיבי. הזמן האקטיבי שהאדם רגיל אליו לא קיים במציאות הפיזיקלית, והוא נעלם, ברגע שחושבים עליו.
זמן פסיבי הוא נח מוחלט וקר מוחלט, והוא ממלא את המרחב האינסופי.
החומר הממשי שאפשר לנגוע בו, נוצר מצירוף כמויות של זמן םסיבי ואנרגיה.
המרחב האינסופי מלא בזמן פסיבי ואנרגיה, והוא המקום בו נוצרים הכוכבים, והוא המקום שבו הכוכבים נעלמים והם מוסרים למרחב את האנרגיה שלהם, והזמן הפסיבי שלהם.
א.עצבר