ד”ר אסף רוזנטל
הנה עוד פן לנזקים המיותרים שגורמת “תרבות הצריכה” – זהב: מתכת יקרה ומבוקשת, במחשבה ראשונה היינו מצפים כי בעולמנו המושכל רוב השימוש במתכת היקרה יהיה בתעשיה, תרופות וכד' ולא היא, מסתבר כי רוב הזהב מופנה לתכשיטים. כלומר לא כדי שאיכות החיים שלנו תהיה טובה יותר אלא כדי ש”נרקיסים ונרקיסות” יוכלו להבריק, להתבלט, להתקשט ולהצהיר בקולי קולות : “ראו אותנו”!
התגובה הראשונה לר”מ תהיה מה איכפת לך מדוע לקנא מי שרוצה ויכול להרשות לעצמו, שיראה את “כישוריו”. אלא שמיסתבר כי במיקרים רבים הקישוט יקר מאד לא רק למי שרכשו, אלא הרבה יותר לסביבה בה ניכרה הזהב ולתושבים באיזורי הכריה.
אירגון צדקה בשם קפוד Cafod – a Roman Catholic charity יצא בימים אלה במסע הסברה / אזהרה נרחב כנגד העלות הסביבתית והחברתית של הפקת הזהב במדינות מתפתחות. רוב פעילות הפקת הזהב העולמית מתבצעת במדינות מתפתחות כשהפיקוח הסביבתי /חברתי על ההפקה אינו קיים והתוצאה היא : זיהום מקורות מים, העתקת אוכלוסיות מקומיות ופגיעה בדרך חיהן המסורתית. על פי האירגון, כריית זהב, היא : “אחת התעשיות היותר מלולכלות בעולם”
בתקופה בה מחיר הזהב העולמי עולה כאשר חלק גדול מהמתכת מופנה ליצור תכשיטים, דורש הארגון מחב' הכרייה ומהתכשיטנים לחתום על אמנה שתיקבע שורת מדדים לכריית זהב באופן אחראי כלומר ללא פגיעה בסביבה ובתושבים המקומיים.
למרות היות הזהב סמל לעושר ולכוח, עבור רבות מהארצות מכרות הזהב הביאו לעוני, מסכנות, סבל וקשיים,
זאת למרות האפשרות שהכרייה תהווה מקור למקומות עבודה –הכנסה ומנוף להרמת רמת ואיכות החיים.
חלק מהפגיעה בתושבים נובעת מהעובדה שאזורים עשירים בזהב היוו מאז ומתמיד מוקד לחיכוכים, חיכוכים שגרמו לפגיעה, באוכלוסיה המקומית לפעמים יש ארגוני עזרה לתושבי ארצות נחשלות שתומכים במכירת מירבצי זהב כדי לממן תשלום חובות, צעד שעלול לגרום לניגוד עניינים – בין הקונים לתושבים. מאחר ועל פי הערכות, יתרות הזהב הנגיש באמצעי הכרייה שוות לכרבע ממה שהופק עד היום רב הסיכוי/סיכון כי תושבים באזורי היתרות יהיו נתונים ללחצים סביבתיים וחברתיים.
אחרי פינוי התושבים, נפתחים “מכרות פתוחים” -בורות ענק, כדי להפריד את המתכת מהעופרה שופכים על החומר שנחפר מהבורות כמויות גדולות של תמיסת ציאניד, הציאניד מפריד את הזהב אבל באותו הזמן גורם לפליטת רעלים – ארסן – לסביבה כולה. לצורך התהליך משתמשים בכמויות מים בקנה מידה עצום כלומר דילדול מקורות המים והרעלתם!
תושבים בארצות כמו : הונדורס (במרכז אמריקה), קונגו ( באפריקה) ודומותיהן, מגורשים מאדמותיהם ומקורות מחיתם ונמים בסביבתם מורעלים.
על פי דווח מ “וועד הזהב העולמי” התעשייה עשתה רבות לשיפור תנאי החיים, הכלכלה, והתשתיות בישובים צמודים למכרות, זאת עי' העסקת עובדים מקומיים ותשלום תמלוגים לממשלות הארצות בהן כורים זהב. אלא שמאחר והמשטרים בארצות רבות בהן מופק זהב אינן ” טלית תכולה” ברור כי תמלוגים (גם אם שולמו) לא תמיד עושים דרכם למקומות הנכונים, ליתר דיוק ברוב המקרים הכספים מגיעים לחשבונות בשוויצריה והתושבים / הסביבה
ממשיכים וימשיכו לסבול.
אצלנו אין זהב, לחילופין, במשך שנים רבות פעל מכרה נחושת צפונית לאילת / בתימנע המכרה ניפתח בגלל צורך לתת תעסוקה לתושבי העיר החדשה מתוך קוצר ראות כלכלית/ סביבתית. רוב תקופת פעילותו נשא המכרה הפסדים כבדים, ולבסוף כשנואשו היזמים / הרשויות והמכרה ניסגר סופית נותרו הצלקות והפצעים בשטח כעדות לנזקים הסביבתיים שפכים מתהליך הפרדת הנחושת הפכו שטח גדול ל סטרילי /עקר ורב הסיכוי כי ברבות הימים יזהמו השפכים את ה אקוויפר המקומי וכך חלום הזוי גרם לנזקים בלתי הפיכים.
יזמים ניסו לקבל את שטח המכרה כדי להפכו למקור משיכה תיירותי… בתי מלון, קזינו וכד', אבל ה”רשויות” יודעות יותר טוב? עכשיו ניתן זיכיון לחברה עסקית לחדש את הכרייה החברה סוקרת את כל הערבה……. ! כדי לבדוק היכן ניתן לגרום נזקים סביבתיים נוספים
ד'ר אסף רוזנטל
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה
0505640309 / 077-6172298 לפרטים טל'
דוא'ל [email protected]
ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל באתר הידען
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~491725715~~~218&SiteName=hayadan
תגובה אחת
מצוטט מהכתבה:
"על פי האירגון, כריית זהב, היא : "אחת התעשיות היותר מלולכלות בעולם" "
מה זה תעשיות מלולכלות??
:):)