בניית תעלת פנמה: ההיסטוריה, ההנדסה והמאבק ביתושים ובמלריה

הרעיון לחבר את האוקיינוסים השקט והאטלנטי התבשל במוחות של אנשים זמן רב (עוד החל מהמאה ה-16), אך הטכנולוגיות המתאימות התחילו להבשיל רק בשלהי המאה התשע עשרה.

(כל התמונות לקוחות מוויקיפדיה אלא אם כתוב אחרת)

הכותב: אלכס שפירא

מפת פנמה ובמרכזה תעלת פנמה

הניסיון הצרפתי

ארה"ב הייתה מאוד מעוניינת בתעלה שהייתה מקצרת את הדרך הימית מ-22,000 קילומטר לכ-8,000 קילומטר בלבד. אמנם הרכבת הטרנס-יבשתית נבנתה בשנות ה-60 של המאה ה-19 [1], אך עדיין באותן שנים הדרך הימית, אפילו הארוכה, הייתה זולה יותר להעברת סחורות בין שני החופים.

מפה המראה את קיצור הדרך הימית בתעלת פנמה
קיצור הדרך בתעלת פנמה. Marin, Zhu, Andrade, Atencio, Boya, and Mendizabal, Supply chain and hybrid modeling: The Panama Canal operations and its salinity diffusion

יחד עם זאת, הראשונים שניגשו לעניין היו הצרפתים שב-1869 פתחו את תעלת סואץ. מה שאומרים, עם הצלחה לא מתווכחים. המימון לפרויקט הושג ע"י השקת חברה ציבורית וב-1880 החלה בניית תעלת פנמה. בראש החברה עמד פרדיננד דה לספאס, דיפלומט שניהל את בניית תעלת סואץ ובהמשך הצטרפו אליו אישים בעלי שם עולמי, כגון המהנדס גוסטב אייפל.

קצב התקדמות מצוין דווח ע"י העיתונות מדי כמה זמן והציבור (800,000 איש השקיעו את החסכונות שלהם בפרויקט) המתין בסבלנות לקבלת דיבידנדים.

ב-1889 נפלה פצצה – התעלה בנויה פחות משליש, הכסף נגמר, 22,000 אנשים מתו ממחלות (לצורך השוואה, לפי דיווח בגרדיאן, מאז 2010 מתו בקטאר, שאירחה את מונדיאל 2022, כ-6,500 מהגרי עבודה, רובם מהודו ומנפאל [2]). מכאן מהר מאוד החברה פשטה את הרגל וכל המשקיעים הקטנים נשארו ללא כלום.

הייתה חקירה והסתבר שכולם שיקרו וקיבלו שוחד על מנת לייפות את מצב העניינים בפועל – מנהלי החברה, פוליטיקאים ועד אחרון העיתונאים ש"סיקרו" את התקדמות הפרויקט. רמת השערורייה הייתה ענקית, היו משפטים והרבה פוליטיקאים שילמו מחיר כבד.

אדם ליד מתקן צרפתי הרוס בתעלת פנמה, 1906
אדם ליד מתקן צרפתי הרוס בתעלת פנמה, 1906

כמה מילים על אנטישמיות

למדנו בשיעורי היסטוריה שפרשת פנמה העלתה באופן משמעותי את רמת האנטישמיות בצרפת שהתפוצצה לבסוף במשפט דרייפוס ב-1894. ממבט ראשון, העניין הזה די מפתיע. מנהלי החברה היו צרפתים, הפוליטיקאים שקיבלו שוחד מהמנהלים היו צרפתים, אפילו העיתונאים המושחתים היו צרפתים, אז איפה היהודים כאן? שמח ששאלתם.

שני אנשי כספים יהודים היו מעורבים בפרשה: הבארון ז'אק דה ריינאך וקורנליוס הרץ (אין קשר למדען היינריך הרץ שעל שמו קרויה יחידת התדר). למרות שהיו עשרות פוליטיקאים מעורבים ולמרות ששני אלה לא היו בין מקבלי השוחד (הם שימשו מתווכים שהעבירו את כספי השוחד), ע"י ניפוח תפקידם נוצר הרושם שכל המתווכים בעסקאות השוחד היו יהודים [3]. מכאן ועד לקביעה שכל התרמית אורגנה ע"י היהודים, הדרך הייתה קצרה.

בניית התעלה עוברת לאמריקנים

למרות הכישלון הגדול, היה ברור שיש צורך בבניית התעלה. ארצות הברית נכנסה לתמונה. אחרי ביצוע כמה פעולות הכנה "מעניינות" כמו עזרה אקטיבית לפנמים לקבל עצמאות מקולומביה והבטחת שליטה אמריקנית סביב התעלה לתמיד, העבודה בשטח החלה ב-1904.

החוקרים שחוקרים את בניית תעלת פנמה מסכימים שהצרפתים נכשלו בגלל שני דברים: מוות של פועלים רבים בגלל מחלות זיהומיות כמו קדחת צהובה ומלריה וטעויות הנדסיות.

האמריקנים התייחסו לבעיית המחלות במלוא הרצינות: הם ייבשו ביצות, חתכו וקצצו כל צמחייה באזור מגורי הפועלים והכניסו הדברה מקסימלית, בקיצור הכול בשביל לחסל את היתושים שהדביקו את העובדים במלריה. חשוב להעיר כאן שאז התיאוריה שדווקא יתושים הם הגורמים להעברת המחלות כמו מלריה, הייתה חדשה יחסית, כל כך חדשה שאפילו לא הצליחו לקום תנועות מתנגדי ה… whatever.

פעולות אלה הורידו באופן משמעותי את התחלואה במשך הבנייה, אם כי עדיין במשך 10 שנות הבנייה מתו 5,855 עובדים [4].

הדברת יתושים באזור בניית תעלת פנמה, 1910
הדברת יתושים באזור בניית תעלת פנמה, 1910.

הנדסה

או קיי, הגענו לכיף האמיתי. הצרפתים הודו שהניסיון שלהם בבניית תעלת סואץ בכלל לא עזר ואפילו "עדיף שלא היה קיים" [5]. בזמן שבמצרים, היה צריך "פשוט" לחפור תעלה עמוקה ושטוחה, בפנמה, הסיפור היה אחר לגמרי.

נתבונן במפה הזו שהוצאה ב-1878 [6]. רואים את הנהר צ'אגרה שחוצה את קו התעלה?

מפה משנת 1878 ועליה נהר צ׳אגרה החוצה את קו התעלה

עובדים ומהנדסים צרפתים סבלו ממנו קשות, בעיקר בגלל מפולות בוץ רבות שהקשו מאוד על הבנייה. מהנדסים אמריקנים באו עם רעיון מקורי – למה להיאבק בנהר, בואו ניעזר בו! (טוב, למען הצדק, הרעיון לא היה כזה מקורי, היו גם מהנדסים צרפתיים שהציעו את זה, פשוט דעתם לא התקבלה) האמריקנים בנו סכר ובכך יצרו את אגם גאטון (Gatun Lake), באותו זמן האגם המלאכותי הגדול בעולם (שטח האגם 425 קילומטרים מרובעים, לשם השוואה הוא בערך פי 3 בשטחו מהכינרת שלנו) [7].

מפת תעלת פנמה ואגם גאטון
מפת תעלת פנמה. מתוך ויקיפדיה

כפי שרואים, יצירת האגם הציפה חלק גדול מהיבשה במים, אך עדיין נשארו עוד עשרות קילומטרים שיש לחפור איכשהו. במשך זמן מה, האמריקנים השתעשעו עם הרעיון, למה בעצם לא לבנות סכרים נוספים ובכך להציף את כל שטח הקרקע בין שני האוקיינוסים. הרעיון הזה נשלל אחרי שהתברר להם שככה הם יציפו כמעט את כל השטח של, ובכן… פנמה וזה לא סבבה.

בסופו של דבר, היה צורך לחפור כ-12.6 קילומטר, דרך אזור שנקרא חתך קולברה (Culebra Cut). על פניו, הדבר ההגיוני ביותר היה פשוט לחפור ישר, כמו שניסו הצרפתים וכאן אנחנו נתקלים בבעיה השנייה – עלייה בגובה.

כפי שרואים מחתך התעלה בתמונה מטה, אגם גאטון נמצא כ-26 מטר מעל פני הים!

חתך תעלת פנמה

חתך רוחב של תעלת פנמה ובמרכזו אגם גאטון בגובה 26 מטר מעל פני הים
חתך רוחב של תעלת פנמה כאשר במרכזו אגם גאטון בגובה 26 מ' מעל פני הים

תאי השיט

הפתרון של המהנדסים האמריקנים (לא כתבתי עד עכשיו, רוב השנים הפרויקט נוהל ע"י קצין ההנדסה (ולימים האלוף) ג'ורג' וושינגטון גותלס, הוא מעין רוברט אופנהיימר של התעלה) היה בנייה של שלושה תאי שיט בכל צד של התעלה. ע"י הצפת התאים ברגע הנכון, האוניות פשוט יעלו לגובה הרצוי. כמה פשוט וכמה גאוני.

טוב, גם זה לא היה רעיון כל כך מקורי, אותם מהנדסים צרפתיים שהציעו קודם להשתמש בנהר צ'אגרה במקום להיאבק בו, הציעו גם להעלות את האוניות בעזרת כוח ציפה במקום לחפור ישר. זה כנראה היה די מתסכל להיות אותו צוות מהנדסים צרפתי שהציע את הדבר הנכון שלא התקבל ולראות אחרי כמה שנים מיישמים את מה שהצעת (מה שנקרא, למי מאיתנו זה לא קרה).

בסרטון הבא [9] אפשר לראות איך בצורה סכמטית אוניה מועלת מגובה פני הים לגובה אגם גאטון ואחר כך מורדת חזרה.

חפירת חתך קולברה

אז נשאר לחפור את חתך קולברה ולבנות את תאי השיט. "חתך קולברה" הינו בעצם רכס בגובה 64 מטרים שהיה צריך לחפור דרכו. החפירה נמשכה 4 שנים [10] ונחשבה לחלק הקשה ביותר בפרויקט. השתמשו בכ-27,000 טון דינמיט על מנת לפוצץ את הקרקע, אותה הוציאו אחרי זה בעזרת קו רכבת שנבנה במיוחד.

לצורך חפירת חתך קולברה, פותחו כלים הנדסיים חדשים כגון כלי להחזרת פסי הרכבת (בגלל מפולות בוץ, פסי רכבת הוזזו מהמסלול שלהם לעיתים קרובות והיה צריך להחזיר אותם חזרה), מחפרי קיטור (באותה תקופה מנוע הקיטור היה מקור הכוח המקובל לכלי חפירה כבדים; כלים דיזליים וחשמליים החליפו אותו רק בשנות ה-30 של המאה ה-20) ומכונות נוספות לשינוע ופיזור העפר [11].

מחפר קיטור בעבודה בבניית תעלת פנמה
מחפר קיטור בעבודה, 1905-1914.

כאמור, אוניות הנכנסות לתעלה, מועלות ומורדות ע"י שלושה תאי שיט, כאשר אורך כל תא כ-320 מטר (מהם כ-305 מטר שמישים) ורוחבו כ-33 מטר. בסוף כל תא מותקן שער שתפקידו לבודד את התא משאר התאים [12].

פתיחת התעלה ומשמעותה

לבסוף, הרגע המיוחל הגיע. ב-10 באוקטובר 1913 הנשיא וודרו וילסון לחץ על הכפתור שהותקן במשרדו בבית הלבן וכך נתן פקודה חשמלית לפיצוץ המחסום האחרון בין שני האוקיינוסים. (תסכימו, זו הייתה פעולה די מגלומנית, אני רק רוצה לראות את התגובה של המהנדס העייף שאחרי 9 שנות עבודה קשה, המנהל אומר לו – שמע, הכול מצוין, נשאר רק דבר אחד, תכנן בבקשה כבל מפנמה לוושינגטון, הנשיא לא רוצה לבוא לפה בשביל לפתוח את התעלה, הוא לא אוהב את הלחות כאן)

הפיצוץ האחרון – והאוקיינוסים מחוברים. התעלה נפתחה באופן מסחרי במהלך 1914.

לשיפור הבטיחות הוחלט שבתוך תאי הציפה האוניות לא ישוטו בכוחות עצמן אלא יחוברו בכבלים אל רכבות או סירות וייגררו על ידיהן.

אונייה נגררת בתוך תא בתעלת פנמה
גרירת אוניה בתוך תא ציפה

עם השלמת הבנייה, תעלת פנמה נחשבה לפלא הנדסי. בהדרגה היא התחילה לשחק תפקיד יותר ויותר משמעותי בסחר הבינלאומי ולא רק. במרוצת השנים, קשה להפריז בחשיבות של תעלת פנמה. תודות לתעלה, ארה"ב הצליחה יחסית במהירות לשקם את הצי שלה באוקיינוס השקט לאחר מתקפת פרל הרבור בשביעי בדצמבר 1941. מידות תאי הציפה של התעלה קבעו סטנדרט לבניית אוניות כדי שיוכלו לעבור בתעלה – אורך 294 מטר, רוחב 32.3 מטר ושוקע של 12 מטר. התקן הזה נקרא פנמקס [13].

עדכון: הרחבת התעלה והבצורת

ב-26 ביוני 2016 נחנכה הרחבת תעלת פנמה. מערכת חדשה של תאי ציפה, גדולים ורחבים יותר, מאפשרת מאז מעבר של אוניות גדולות בהרבה מתקן הפנמקס. האוניות האלה מכונות "ניאו-פנמקס" (מקור).

בשנים 2023–2024 פקדה את פנמה בצורת קשה. מפלס אגם גאטון, שמספק את המים לתאי הציפה, ירד מאוד, ורשות התעלה הגבילה את מספר המעברים. בימים רגילים יכולות לעבור בתעלה 38–40 אוניות ביום, ובפברואר 2024 הוגבל המספר ל-18 בלבד (מקור). עם חזרת הגשמים הסירה הרשות את ההגבלות בהדרגה במהלך 2024 (מקור).

הכתבה עודכנה ב-18 באוקטובר 2026.

מקווה שנהנתם.

נימה אישית.

בסוף יוני בתנו מיכל נפטרה ממוות בעריסה. הייתה בת שנה וחמישה חודשים. הכתבה הזו לזכרה.

אלכס (סשה) שפירא, בן 43. יליד אוקראינה, כמעט 30 שנה בארץ. מהנדס מכונות ועובד בחברה גדולה בצפון, מתגורר בחיפה, נשוי ואב לשניים, אחת בשמיים.

שאלות ותשובות

מדוע רצו לבנות את תעלת פנמה?

התעלה קיצרה את הדרך הימית בין שני חופי ארצות הברית מ-22,000 קילומטר לכ-8,000 קילומטר בלבד. בשנים ההן הדרך הימית, אפילו הארוכה, הייתה זולה יותר להעברת סחורות מאשר הרכבת.

מדוע נכשל הניסיון הצרפתי לבנות את התעלה?

לפי החוקרים, הצרפתים נכשלו בגלל מוות של פועלים רבים ממחלות זיהומיות כמו קדחת צהובה ומלריה, ובגלל טעויות הנדסיות. ב-1889 התעלה הייתה בנויה פחות משליש, הכסף נגמר והחברה פשטה את הרגל.

כיצד התמודדו האמריקנים עם המחלות?

הם ייבשו ביצות, קצצו את הצמחייה סביב מגורי הפועלים והפעילו הדברה מקסימלית כדי לחסל את היתושים שהדביקו את העובדים. הפעולות הורידו משמעותית את התחלואה, אך עדיין מתו 5,855 עובדים במשך 10 שנות הבנייה.

כיצד אוניות עולות לאגם גאטון שנמצא מעל פני הים?

האגם נמצא כ-26 מטר מעל פני הים, והמהנדסים האמריקנים בנו שלושה תאי שיט בכל צד של התעלה. בהצפת התאים ברגע הנכון האוניות עולות לגובה הרצוי, ובדרך ההפוכה הן יורדות חזרה.

מהו חתך קולברה?

זהו רכס בגובה 64 מטרים שהיה צריך לחפור דרכו לאורך כ-12.6 קילומטר. החפירה נמשכה 4 שנים, נעשה בה שימוש בכ-27,000 טון דינמיט, והיא נחשבה לחלק הקשה ביותר בפרויקט.

[1] https://en.wikipedia.org/wiki/First_transcontinental_railroad

[2] גארדיאן – התנאים בהם הועסקו בוני המגרשים למונדיאל בקטאר

[3] https://en.wikipedia.org/wiki/Panama_scandals

[4] https://www.history.com/news/panama-canal-construction-dangers

[5]”The Path Between the Seas: The Creation of the Panama Canal, 1870–1914”, David McCullough

[6]https://en.wikipedia.org/wiki/Chagres_River

[7]https://en.wikipedia.org/wiki/Gatun_Lake

[9] https://www.youtube.com/watch?v=_UoToGlKTt4

[10]https://www.earthmagazine.org/article/benchmarks-october-10-1913-atlantic-and-pacific-waters-meet-panama-canal/

[11]https://www.youtube.com/watch?v=jh79YSCC8mM

[12]https://science.howstuffworks.com/engineering/structural/panama-canal.htm

[13]https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%9E%D7%A7%D7%A1

עוד בנושא באתר הידען

6 תגובות

  1. יגאל תודה על התגובה.
    נכון, השנים האחרונות לא מיטיבות עם התעלה. לא רציתי להרחיב, כדי לא לחרוג מהסקופ של הכתבה.

    קודם כל התעלה איבדה מהחשיבות האסטרטגית עבור ארצות הברית, בגלל התפתחות תשתיות בתוך המדינה והתפתחות השוק האסייתי. הם כבר פחות זקוקים לנתיב הזה. ב-1999 ארה"ב העבירה את השליטה בתעלה לממשלת פנמה (ההסכם עצמו נחתם ב-1977, כלומר כבר אחרי 70 שנה אמריקנים כבר לא ראו בתעלה נכס כזה שאסור לוותר עליו)

    בנוסף, התעלה נהיית קטנה מידי עבור חלק מהאוניות ולכן בשנים האחרונות עולות קולות מכיוון סין ורוסיה לגבי בנייה תעלה חלופית, בניקרגואה או מקסיקו. אם עבור הסינים, המוטיבציה שלהם נראית הגיונית, הם כנראה היו רוצים תעלה יותר רחבה, הרוסים נראים אלה שפשוט רוצים לעצבן את ארה"ב.

    בברכה סשה.

  2. משתתף בצערכם , אלכס… תודה רבה על כתבה מעלפת שמסבירה את התעלה באופן נהדר

  3. משתתף בצערך.
    תוספת קטנה:
    לאחרונה עקב בצורת באיזור האגמים המלכותיים, ישנה בעיה עם תאי הציפה.
    לידיעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.