הוא היה פיזיקאי גאון ששינה את תפיסת-העולם שלנו, כמו גם פציפיסט שניצל את הפופולריות העצומה שלו כדי להפיץ את רעיונותיו, ורודף נשים. שנת 2005 תצויין ברחבי העולם כ”שנת אלברט איינשטיין”, במלאת 100 שנה לפיתוח תורת היחסות ו-50 שנה למותו
אלדד בק, ברלין
קשה לדעת איך אלברט איינשטיין היה מגיב, לו ידע ש-50 שנה אחרי מותו ייעשה שימוש בתהילתו כדי לגייס בוחרים, ועוד במולדתו שאליה לא רצה לשוב – גרמניה. קנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, לא סבל מעכבות כאשר הפך בשבוע שעבר את טכס הפתיחה הרשמי והחגיגי של “שנת איינשטיין” העולמית, לאירוע נוסף בקידום סדר היום הפוליטי שלו.
וכך, בפני מאות מוזמנים – אנשי אקדמיה, פוליטיקאים וחברי סגל דיפלומטי – שהתכנסו ב”מוזיאון להיסטוריה גרמנית”, גייס שרדר את זכרו של המדען הנודע והשובב” והשתמש בשביבים מגאוניותו כדי לקדם את רעיונותיו שלו בדבר הצורך להנהיג רפורמות בגרמניה.
שרדר הדגיש בדבריו שאיינשטיין היה “דמוקרט נלהב בעל חוש חזק לצדק חברתי”, ו”מעל לכל פציפיסט מושבע, שתמיד הרים את קולו נגד הלאומנות והגזענות”. הוא הזכיר גם את הרפתקאות האהבהבים הרבות של חתן פרס נובל רודף הנשים. אולם, בניגוד לדוברים אחרים באירוע, נמנע הקנצלר מלהזכיר ולו במילה אחת את העובדה שאיינשטיין היה יהודי.
לא היה זה הטון הצורם היחיד באירוע הנוצץ: אורח-הכבוד בטכס, פרופסור יהודה אלקנה מאוניברסיטת ת”א, בחר לנצל את המעמד כבימה להשמעת דברים חריפים נגד ישראל. אלקנה הזכיר בסיום נאומו, כי איינשטיין היה ציוני, אך סמוך להקמת מדינת ישראל הוא התריע מפני התפתחות גישות יהודיות לאומניות, שיבואו לביטויין על חשבון הערבים.
ככה זה עם אישים מפורסמים שהלכו לעולמם. כל אחד מגייס אותם לצידו ורואה בדיעותיו המשך ישיר של רעיונותיהם. ואלברט איינשטיין אינו סתם אישיות ידועה. שמו של ממציא תורת היחסות ממשיך ללכת לפניו. בעידן, שבו במקרה הטוב המידע קודם לידענות, איינשטיין הפך לכוכב המונים, למותג – לסמל של נעורים נצחיים וחוצפה נועזת. וכך, גם צעירים שאין להם מושג בפיזיקה, תולים בחדרם כרזות עם תמונתו של איינשטיין חורץ את לשונו בהתרסה כלפי החברה כולה.
במלאת 100 שנה לפיתוח תורת היחסות על ידי המדען הדגול ו-50 שנה למותו מצויינת שנת 2005 כ”שנת איינשטיין”. עשרות כנסים מדעיים ואירועים תרבותיים ייערכו, כדי לקדם ברבים את רעיונותיו של איינשטיין, המדען והאדם, וכן להגברת התודעה המדעית בחסות הפופולריות הרבה ממנה נהנה איינשטיין עד היום.
הניח את היסודות לעתיד
עיקר הפעילות תתקיים במדינות, שהיו קשורות לחייו: בראש ובראשונה, גרמניה – בה נולד ופעל עד לעליית הנאצים לשלטון. שווייץ – בה למד, לימד, חקר ופיתח את תורות היחסות והקוואנט (בזכותה קיבל את פרס נובל ב-1921). ארה”ב – בה מצא מקלט, וישראל – שבהקמתה תמך נלהבות. איינשטיין גם היה מעורב בייסודם של הטכניון והאוניברסיטה העברית, עוד לפני כינון המדינה.
“איינשטיין היה פיזיקאי מבריק וגאוני, ששינה את תפיסת-העולם שלנו ואשר בעבודתו המדעית הניח את היסודות למכלול הטכניקות המודרניות של התקשורת, המידע והאלקטרוניקה האופטית, שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו כיום”, אומרת אדלגארד בולמן, שרת החינוך והמחקר הגרמנית, האחראית על מכלול אירועי “שנת איינשטיין” בגרמניה, בראיון לידיעות אחרונות.
“הוא שימש דוגמא גם לאנושיות ולמעורבות פוליטית. הוא היה אדם שהגן על עמדותיו ולא הסכים לחיות בנוחות, תוך התאמת עצמו לדעות שהיו מקובלות בקרב הכלל – לא כמדען ולא כאדם בעל מודעות פוליטית. איינשטיין ניצל את הפופולריות הרבה שלו, כדי להפוך רעיונות שבהם האמין לעממיים ולהפיץ אותם בקרב הציבור הרחב”.
“הוא היה פציפיסט מושבע ולא נמנע מלדבוק בדעותיו, גם כאשר אלה לא היו פופולריות. אחד המעשים המרשימים ביותר שלו היה פרסום קול קורא משותף עם הפילוסוף ברטראנד ראסל למדענים, שלא להעמיד את הידע שלהם לצרכים מלחמתיים”. (המניפסט המשותף פורסם בלונדון ב-1955 במחאה על המשך פיתוחו של הנשק הגרעיני – א.ב.).
איינשטיין לא גרמני
“איינשטיין מסמל בעיניי גם את המדענים היהודים-גרמנים הרבים, שאיבדו את מולדתם בגלל הנאצים, גורשו או נרצחו. שמו של איינשטיין מזכיר ומתריע, בו זמנית, כמה חשוב שכל הכוחות הפוליטיים של ימינו יפעלו למנוע את הישנותן של תופעות כמו הנאציזם. את אובדנם של המדענים היהודים, שגורשו או נרצחו, גרמניה חשה עד היום. זהו אובדן גדול של תרבות וידע”.
איך אפשר להסביר את הפיכתו של איינשטיין לדמות כה נערצת?
“אשית, הוא באמת היה מדען יוצא מהכלל. השפעתו חרגה מעבר למאה שבה חי, ובעבודתו שפרסם לפני מאה שנה הוא שינה לגמרי את האופן שבו אנו רואים את העולם. כאשר מדען גורם לשינוי כזה – כמו גלילאו בימי הביניים או קופרניקוס – הוא נחקק בתודעה הכללית. לפופולריות של איינשטיין תורמת גם אישיותו הלא-קונפורמיסטית. הוא היה אדם שבאופן מודע התנגד לתפיסות שרווחו בזמנו, העלה תיאוריות משלו והצליח לשכנע אחרים בתקפותן”.
בשביל מה צריך “שנת איינשטיין”?
“אנחנו זקוקים לשנה מיוחדת זו, כי האישיות של איינשטיין משמשת דוגמה לאנשים צעירים ומבוגרים, למדענים ולתרבות מדעית, שרצוי לפתחה. לצד התנגדותו לתיאוריות מדעיות רווחות, איינשטיין ניסה תמיד להרחיב את הדו-שיח על פיזיקה למעגלים נרחבים יותר ולקיימו עם נציגים מתחומי מדע אחרים”.
“איינשטיין ייצג דעה שלפיה מדענים לא צריכים להצטמצם רק לתחום המומחיות שלהם. היום הגישה הזו היא בעלת חשיבות מכרעת, שכן פריצות-דרך מדעיות מתרחשות בעיקר בתחומי הגבול שבין תחומי המדע השונים. אבל, קשה להגיע לתקשורת בין-תחומית”.
“מעבר לכך, אישיותו של איינשטיין מעודדת אנשים להתעניין במדע. 60 אלף בתי-ספר כבר הודיעו שיצטרפו לתוכניות השונות במסגרת 'שנת איינשטיין' לצד מוסדות מחקר גדולים. חשוב להראות שהמדע זוכה להכרה ולתמיכה. במקביל, חשוב גם להציג, דרך אישיותו של איינשטיין, את פניה של חברה שוחרת-שלום. אני חושבת שבגרמניה מאוד התקדמנו בתחום זה והפכנו לחברה המכבדת אנשים בעלי עמדות ואמונות שונות”.
ישראל וגרמניה מציינות השנה 40 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. מעטים יודעים שהקשרים הרשמיים בין שתי המדינות החלו דרך המדע, בביקור שערכה ב-1959 משלחת מדענים גרמנית מחברת “מקס פלאנק” במכון וייצמן. מאז התפתח מאוד שיתוף הפעולה המדעי באמצעות “קרן מינרווה” והקרן הגרמנית-ישראלית, המממנות מחקרים רבים.
“המדע שימש לעתים קרובות בהיסטוריה כגשר לפיוס”, אומרת השרה בולמן. “במדע קיימת שאיפה לידע ונכונות להתמודד עם דברים באופן רציונאלי. הגישה הזו מאפשרת להניח בצד חילוקי דעות פוליטיים או רגשיים”.
השרה בולמן מכירה היטב את ישראל. לאחר שסיימה את לימודי התיכון הגיעה ארצה כמתנדבת ושהתה שנה בקיבוץ ברור-חיל. לדעתה, חלק מרוחו של איינשטיין מצאה את דרכה לישראל. בעיקר הסקרנות. איינשטיין קרא לא להפסיק לשאול. תמיד לשאוף לידע נוסף.
אבל, ישראל גם נאבקת בבעיות שמפניהן איינשטיין התריע: הנטייה להתמקד בתחום ההתמחות ולא לשיתוף פעולה עם תחומי-מדע אחרים. “גם בגרמניה לא הצלחנו להתגבר על כך. לאיינשטיין היתה גם מודעות בינלאומית חזקה יותר. מימוש גישה זו משמעו שמדענים ישראלים צעירים צריכים לחפש ניסיון וידע לא רק בארה”ב, אלא גם במדינות אחרות”.
