חושבים שהקלוריות העודפות שצברתם בחג הן רק הבעיה שלכם? * מאז המאה ה-11 מנסה האדם למצוא את נוסחת הפלא להפחתת משקל * וויליאם הכובש ניסה לעשות זאת באמצעות שתיית יין מוגברת, המשורר לורד ביירון העדיף ללגום חומץ, וממציא הקורנפלקס ייעץ ללעוס לאט * ההיסטוריה של הד
אלכס דורון, איורים : איתי
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/diethistory.html
בשנת 1066, לאחר הניצחון בקרב הייסטינגס, לא הצליח המלך וויליאם הכובש לעלות על סוסו. וויליאם האגדי לא היה פצוע, הוא פשוט היה שמן מדי. המלך האנגלי החליט להיכנס למשטר דיאטה, ועשה זאת באמצעות שתייה סיטונית של יין, במקום לאכול מזון מוצק. אבל ההחלטה הזו לא ממש עזרה לו. מאחר שסירב לקום ממיטתו בגלל החשש שאנשי החצר יתנקשו בו, תפח המלך לממדים מבהילים. וויליאם האלכוהולי הוסיף קילוגרמים, ומצא את מותו לאחר שנפל מסוסו. ניסיון הנפל של וויליאם הכובש נחשב לדיווח המתועד הראשון שבו נקט אדם בצעד מוצהר להשיל מעצמו עודפי שומן מגופו. מאז חלפו 938 שנים, והדיאטה תפסה לה מקום של כבוד במרכז הבמה הרפואית. מהימים בהם נכנסה לתודעה העובדה כי עודף משקל פוגע בבריאות, אי-שם במאה ה-17, פיתחו המומחים כמעט כל דיאטה אפשרית. היו שהמליצו לשתות כמה שיותר סיידר תפוחי-עץ; אחרים טענו שאפשר להעמיס צלחת מלאה בקותלי חזיר (בתנאי שלא נוגעים בלחם) ; תורות נוספות קראו להיצמד למרק כרוב ואפילו לעבור לתפריט המזון של האדם הקדמון.
“אוכלים כמו כרישים”
דווקא בימי יוליוס קיסר החלה תקופת הזוהר של בעלי המשקל העודף. וויליאם שייקספיר כתב שהקיסר הקיף עצמו באנשים שמנים, כי “הם בעלי מזג נוח, בעוד שיועצים רזים הם חורשי מזימות ורעים”. בימי-הביניים, שמן נתפס כאופי. באירופה חיבבו את השמנים, ונשים עבות גוף נחשבו לסמלי יופי כשתועדו בציוריהם של גדולי אמני אירופה. איש לא קישר אז בין משקל-יתר לבריאות. הניצנים הראשונים לשינוי בתפיסה החלו במאה ה-17. רופא סקוטי בשם ג' ורג' צ' ייני המליץ לפציינטים שלו על דיאטת נוזלים: “שתו חלב והיו רזים וקלילים”. על המשורר לורד ביירון מסופר שב-1811 דבק בדיאטת נוזלים אחרת – שתיית חומץ. הוא הצליח לרדת מ-87 ק “ג ל-59 ק “ג.
החל מהשליש הראשון של המאה ה-19 ניכרת התפשטות האמונה בדבר הצורך לרזות. הגישה הזו, כמו רוב האופנות שבאות והולכות בקצב מסחרר, הגיעה מאמריקה. ב-1830 פתח הכומר סילבסטר גרהאם, שהיה ידוע בכינוי “דוקטור נסורת”, במסע צלב נגד חטאי הגרגרנות. כבר אז היה ידוע שהאמריקנים “אוכלים כמו כרישים – מהר והרבה”. הכומר גרהאם טען שעודף משקל מוביל ללידת ילדים חולים, והמליץ לצאן מרעיתו על תפריט ספרטני. הכומר לימד את מאמיניו איך מכינים קרקרים (למעשה גרהאם הוא אבי הקרקר), הפיץ מתכונים לאפיית לחם נטול שמרים והטיף לאכילת ירקות ולשתיית מים.
ב-1860, דווקא באנגליה, נולדה הדיאטה דלתהפחמימות. אבי השיטה היה קבלן לוויות ונגר של ארונות מתים לעשירים ולאצילים בשם וויליאם בנטינג. קבלן הלוויות הנמוך (1.60 מטר ) הגיע בגיל 64 למשקל של יותר מ-100 ק “ג, ובשלב מסוים לא הצליח יותר לשרוך את נעליו. בנטינג החליט לעשות מעשה, ובפרק זמן קצר יחסית הסיר 25 ק”ג. התפריט שלו כלל הרבה חלבונים, בשר רזה, טוסטים, ביצים רכות וירקות. “לפתע הכל נעשה יותר נוח וגם השינה שלי נעשתה פחות קולנית”, סיפר בנטינג, שהיקף מותניו התכווץ ב-31 ס “מ. כשרעיונותיו הגיעו לאמריקה כעבור מספר שנים הם זכו לתפוצה נרחבת והפכו למותג.
גם ממציא הגרנולה ודגני הבוקר, ד”ר ג'ון הארווי קלוג, הפך ל”גורו הדיאטה”, לאחר שהמליץ ב-1876 ” ללעוס לאט” ולספור קלוריות. הוא חיבר שיר (והוסיף לו מנגינה) שהטיף ללעיסה אטית וצייד בו כל פציינט שפקד אותו.
עד מהרה התפתחה תנועה שלמה סביב האמונה שלעיסה אטית היא סוד ההרזיה. איש העסקים הוראס פלצ' ר מסן-פרנסיסקו, שחברת הביטוח סירבה לבטחו בגלל עודף משקל, מימן את פעילות התנועה. בגלל תמיכתו הנלהבת בלעיסה הוא כונה “המסטיקייטור (לועס המסטיק) הגדול”, והתורה שנבנתה סביב ארגונו זכתה לשם “פלצ'ריזם”.
בסוף המאה ה-19 צץ רופא אחר, ד”ר אדוארד דיואי, עם הרעיון בדבר “צום קל” ודילוג על ארוחת הבוקר. הוא כתב שצום הינו אמצעי ריפוי לנפש ולעודף משקל – ושיגעון הצום התפשט באמריקה. לזמן קצר אמנם צצו בערים שונות מועדוני צום, אלא שהרעיון לא החזיק מעמד זמן רב. “זה היה שיגעון של שש שעות”, קבע היסטוריון אמריקני אחד.
בראשית המאה ה-20 החלו לצוץ לוחות עם מספרי הקלוריות שבפריטי המזון. ב-1918 התפרסם רופא בשם ד”ר לולו האנט פיטרס, שכונה “הרופא האהוב ביותר על נשות אמריקה”, כשבנה תוכנית הרזיה בשלבים: תחילה צום, אחר-כך הפלצ' ריזם, ולסיום ספירת קלוריות. הוא טען שניתן להסתפק ב-1,200 קלוריות ליום כדי לחיות טוב. שתי נשים שארגנו את ההפגנות ההמוניות למען זכות הצבעה למין היפה שימשו “שפני ניסוי” במימוש התורה הזו.
ב-1928 הופיעו רופאים אמריקנים עם הרעיון שאנשים הסובלים מעודפי משקל חמורים המקשים על חייהם צריכים להסתפק ב-600 עד 750 קלוריות בלבד ביום. אז התפרסמה “דיאטת הוליווד” שנעשתה פופולרית בקרב כוכבי תעשיית הסרטים. התפריט היומי (585 קלוריות ) כלל אשכוליות, תפוזים, ביצים וטוסט.
ב-1950 הופיעו בחנויות הספרים ספרי הבישול הראשונים שכללו מתכוני דיאטה, ו”גלולות ההרזיה” הראשונות עלו על מדפי בתי-המרקחת לראשונה ב-1952. גלולת ה”ספיד” – שהכילה עשרה מיליגרם דקסדרין – נעשתה פופולרית, אבל תוך זמן קצר חדלו רופאים לרשום אותה לאחר שנתגלו אצל המשתמשים תופעות לוואי חמורות. צרכני ה”ספיד” סבלו מהתמכרות, הפרעות שינה, יובש בפה, כאבי ראש, בחילות והקאות, הזיות, פרנויה, מחלות כבד – וגם איבדו משקל.
ד”ר הרמן טאלר, רופא נשים ומיילד מברוקלין, פירסם ב-1961 ספר בשם “קלוריות בלי חשבון”. הוא המליץ על פריטי מזון עשירי חלבונים ושומן, אבל דלי-פחמימות, כמתכון לחיים בריאים ורזים. שש שנים לאחר מכן הוא הואשם ברמאות על-ידי מינהל המזון והתרופות האמריקני, כשפיתח גלולת הרזיה שהתגלתה כלא יעילה.
שנתיים אחר-כך נולד ארגון שומרי המשקל. ניויורקית בשם ג' ין ניידץ נכנסה למרפאה ציבורית שהציעה תוכנית הרזיה על בסיס רעיונותיו של ד”ר נורמן ג'ולייף, וכשסיימה את הטיפול אספה סביבה ידידות שהתלהבו ממראה גופה החדש והקימה את הארגון. בשנתו הראשונה היה מחזורו הכספי של הארגון 160 אלף דולר, ב-1970 הגיע לשמונה מיליון דולר וכיום הכנסותיו נאמדות ביותר מ-1.5 מיליארד דולר בשנה.
תחרות לדיאטות דלות הפחמימות צצה ב-1967, כאשר ד”ר ארווין סטילמן בנה את “דיאטת הבזק”. אמרו עליה שנלקחה מעולם הטורפים: הרבה חלבונים כמו בשר, עוף, ביצים וגבינות דלות-שומן. “איכלו כמה חלבונים שאתם רוצים – רק לא שומן ופחמימות – ותרזו שלושה וחצי עד שבעה ק”ג כבר בשבוע הראשון”, קבע . אחר-כך התברר שהתורה כולה בנויה על כרעי תרנגולות ואלו שנהו אחריה התמוטטו מרוב חולשה.
לאכול יותר, לשקול פחות
ב-1978 הביא רופא אחר, ד”ר הרמן טארנובר, את רעיון “משטר הגזר והסלרי”. הוא הציע למתכנני הדיאטות לוותר על יין ובירה, חמאה ומאכלים המכילים שמן ולהחליפם בחלבונים וחטיפי גזר. הרופא נורה ונפצע בידי המאהבת שלו, כיוון שזעמה על כך ששמה לא הופיע בספר. על הדיאטה עצמה יש מחלוקת, אבל הגברת עצמה נשלחה ל-12 שנים לכלא ולמדה מקרוב איך נראה אוכל של אסירים. תוכנית ההרזיה שבנה ד”ר נתן פריטיקין ב-1976 כללה דיאטה דלת-שומן וארוחות עשירות בירקות ופירות טריים, לחם מחיטה מלאה ופסטות, בשילוב עם פעולות אירובית.
התוכנית אומצה בהתלהבות על-ידי ג' ון טרבולטה וברברה סטרייסנד, שהעניקו לה פרסום עולמי. הרופא הקים מהכנסות ספרו את “המרכז לאריכות ימים” בפלורידה, אך מת כעבור תשע שנים כתוצאה מסיבוכים של תרופת ניסוי ללוקמיה.
בתחילת שנות ה-80 הטיפו יועצים רפואיים למשטרי דיאטה שמבוססים על שילוב בין פירות וצריכת משקאות דלי-סוכר ועתירי חלבונים. רק כשמתו 30 איש מהתקפי-לב, בגלל התזונה הלא מאוזנת, הוסרו המשקאות הללו מהמדפים.
הדיאטה המהפכנית של אטקינס, וזו של דין אורניש הצמחוני בשם “אכול יותר, שקול פחות”, נולדו בעקבות שילוב בין הדיאטות הללו. הרעיון האחרון בסדרה של ספרי מומחים נקרא “דיאטת סאות' ביץ'” ( החוף הדרומי במיאמי) שכתב תושב העיר, ד”ר ארתור אגטסטון. הדיאטה כוללת קצת מזה וקצת מזה: כמה שפחות מאכלים שמנים, והרבה עשירי חלבונים ודלי פחמימות. קרוב לוודאי שגורו הדיאטה הבא כבר מפתח, ממש ברגעים אלו, עוד רעיון חדש ומהפכני להרזיה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~813699300~~~220&SiteName=hayadan
