חוואי אמריקני שיצר בניגוד לחוק שיבוט של כבש ענקי – וניסה לפתח מין היברידי חדש ברחבי ארצות הברית ולשחרר אותו לטבע
דולי – הכבשה המשובטת הראשונה. מקור: ויקיפדיה, טוני בארוס
ז’אנר ספרות האימה גדוש בקלישאות אודות “המדען המטורף”, שרותם את הכלים המדעיים המתקדמים ביותר כדי להפר את חוקי הבריאה, הטבע וההיגיון הבריא. הזכור מכולם הוא כנראה דוקטור פרנקנשטיין, שברא מפלצת פרטית משלו. וכמובן, נאלץ להתמודד עם יציר כפיו המעוות כשזה השתחרר משליטתו ותבע מהדוקטור להחיות עבורו גם בת-זוג. אך זהו רק סיפור אימה דמיוני, כמובן.
עכשיו אפשר למצוא גם גרסה במציאות: חוואי אמריקני שיצר בניגוד לחוק שיבוט של כבש ענקי – וניסה לפתח מין היברידי חדש ברחבי ארצות הברית ולשחרר אותו לטבע. קראתם נכון: הוא לא ניסה, אלא כבר הצליח. ועל הדרך, הוא אולי סיפק מענה לשאלה שמדענים החלו לשאול בשנים האחרונות: איפה אפשר למצוא את בני-האדם המשובטים שהובטחו לנו כבר לפני שני עשורים?
אבל נתחיל בהתחלה: באומנות השיבוט.
אומנות השיבוט
איאן וילמוט היה אמבריולוג – מדען העוסק בחקר עוברים – אנונימי עד אמצע שנות התשעים. הוא ניסה במשך שנים ארוכות לשבט בעלי-חיים. במילים פשוטות, הוא רצה לשכפל אותם: ליצור עותקים מדויקים רבים של בעל-חיים אחד מוצלח במיוחד.
אחרי ניסיונות רבים וארוכים, וילמוט מצא את נוסחת הקסם ב- 1996, והוציא לפועל את השיבוט המוצלח הראשון בעולם, מעשה ידי-אדם. התוצר הראשון של מחקריו הייתה הכבשה המשובטת הראשונה, ששמה דולי.
במחקר ההיסטורי של וילמוט, לקח החוקר ביצית מכבשה אחת וסילק מתוכה את הגרעין – האזור המכיל את הקוד הגנטי של העובר. הוא הותיר את הביצית חלולה וריקה, ואז החדיר לתוכה גרעין שהגיע מאחד מתאיה של כבשה מזן אחר. הפרוצדורה הראשונית הייתה מגושמת ומקרטעת, עם יותר מ- 250 ניסיונות כושלים, אבל אחד מהם נחל הצלחה. הביצית שאוחתה עם הגרעין הזר החלה להתחלק, הפכה לעובר זעיר שהושתל ברחם כבשה, ובסופו של דבר – הגיחה לאוויר העולם ככבשה המשובטת הראשונה, דולי שמה.
דולי הייתה העתק מדויק של הכבשה המקורית ממנה נלקח הגרעין. המשמעויות היו עצומות: לאורך ההיסטוריה, איכרים עמלו בפרך כדי להשביח את חיות המשק שלהם. בכל חווה הייתה פרה שסיפקה יותר חלב מהאחרות, או כבשה עם צמר איכותי יותר, או סוס חסון יותר. האיכרים רצו לקדם את התכונות הללו, ולכן היו מרביעים את החיות המוצלחות ביותר עם אחרות כדי לקבל צאצאים עם התכונות הרצויות. אלא שגנטיקה היא אומנות הפכפכה, ורק מחצית מהגנים של החיה המועדפת היו עוברים הלאה.
טכנולוגיית השיבוט מאפשרת לנו לעקוף את הקושי הזה. אין צורך למהול את הגנים המשובחים של החיה הנבחרת עם אלו של בן או בת-זוג. במקום זאת, אנו פשוט מעתיקים את החיה המקורית בשלמותה, על כל הגנים שלה. הכבשה המוצלחת ביותר תשוכפל אלפי פעמים ותמשיך להיות המוצלחת ביותר.
ואם אפשר לעשות זאת בחיות חווה, למה לא גם בבני-אדם?
שיבוט בני-אדם
בספר “נקסוס” של העתידן וסופר המדע הבדיוני ראמז נאעם, מתוארת יחידת-עילית של חיילים יוצאי-דופן: כולם כפילים מדויקים זה של זה. כלומר, שיבוטים. ממשלת סין מצאה את החייל המושלם, ואז השתמשה בטכנולוגיית שיבוט כדי לשכפל אותו עד אינסוף. את אותו רעיון אפשר למצוא גם בסרטי “מלחמת הכוכבים“, שם משובט אחד משכירי-החרב המוצלחים בגלקסיה, ועל בסיס הקוד הגנטי שלו מיוצר מספר עצום של חיילים חדשים בדמותו.
תמריץ לשיבוט בני-אדם, לפיכך, יש בשפע. מדינות לוחמניות עשויות לרצות לגדל דור חדש של חיילים, למשל. או – מה שסביר יותר – דור חדש של גאונים. כל שעליהן לעשות הוא להשיג דגימת תאים של בני-האדם החסונים או החכמים ביותר כיום, לפתוח במבצע שיבוט והשתלת עוברים לאומי ברחמיהן של אמהות פטריוטיות וליהנות בעוד שני עשורים מהתוצרים.
אלא שמסתבר, כרגיל, שהדרך לעתיד גדושה במכשולים.
מדענים וחברות שניסו להשתמש בטכנולוגיית השיבוט של וילמוט על תאים של קופי-אדם – שכוללים את בני-האדם – גילו שאלו אינם מוכנים לעבור את הפרוצדורה בהצלחה. חלק מאותם מדענים ניסו לטעון שהצליחו לשבט בני-אדם, אך לא הסכימו לספק הוכחות לכך, או שמחקריהם הופרכו כליל.
נדרשו עוד אחת-עשרה שנים ארוכות של מחקר, עד שבשנת 2007 הצליחה סוף-סוף קבוצת חוקרים אמריקנים למצוא את התנאים הנכונים לשיבוט קופים. גם אז, העוברים המשובטים לא הצליחו להתפתח לגור-קוף של ממש. עוד אחת-עשרה שנים היו צריכות לעבור לפני שחוקרים סיניים הכריזו על לידתו של הקוף המשובט הראשון.
ומה לגבי בני-אדם? איש לא הצליח עדיין למיטב ידיעתנו לפתח שיבוט אנושי שגם יושתל ברחמה של אשה. ב- 2014 נרשמה הצלחה בשיבוט עוברים אנושיים בשלבי התפתחות מוקדמים, אך אלו לא הורשו להתפתח מעבר לכך. עם זאת, בהינתן מצב המחקר המוצלח הנוכחי בקופים, וההצלחה ביצירת עוברים אנושיים, בוודאי לא תהיה זו הפתעה גדולה אם בשנים הקרובות ייוולד תינוק אנושי משובט ובריא.
אבל האם אפילו נדע על כך?
לדוד שובארט הייתה חווה
הנרי ט. גרילי, פרופסור למשפט ולגנטיקה בסטנפורד, העלה ב- 2020 במאמר שאלה מסקרנת במיוחד: איפה הם השיבוטים ההם?
גרילי טען שטכנולוגיות השיבוט על סף ההצלחה בבני-האדם, והכיר בתועלת הרבה שממשלות ואינדיבידואלים יוכלו להפיק מהן. מדוע, אם כך, איננו שומעים אודות חוקרים שמנסים לשבט בני-אדם?
אולי – רק אולי – התשובה היא שאיננו שומעים אודותיהם מכיוון שהם אינם רוצים בכך. ממש כפי שארתור ג’ק שובארט לא רצה שהרשויות בארצות-הברית יגלו אודות פרויקט השיבוטים הפרטי שפתח בחווה שלו.
אם תגיעו לבקר במונטנה שבארצות הברית, תוכלו לקפוץ לחוות “צאן אלטרנטיבי”, הידועה גם כחווה של שובארט. שם, בשטח של כמעט מיליון מטרים רבועים, עוסק שובארט ברכישת, הרבעת ומכירת “צאן אלטרנטיבי”, כמו עזי וכבשים הרים ומיני פרסתנים אחרים. הוא מוכר את בעלי-החיים הללו בעיקר למפעילי שמורות ציד, שרוצים למשוך אליהן את הציידים הסקרנים ביותר.
עד כאן, הכל כשר. קצת מסריח, אבל כשר. מותר בארצות הברית לצוד בעלי-חיים מסוימים, באזורים מסוימים, בתקופות מסוימות של השנה. אלא ששובארט היה חייב להיות שאפתן – והחליט שעזי הרים אמריקניות רגילות אינן טובות מספיק עבורו.
שובארט סקר את מגוון הפרסתנים בעולם, והחליט שהכבשה הידועה בשם “כבשת ארגלי מרקו פולו” היא-היא הכבשה המושלמת למטרות ציד. אפשר להבין את החיבה שלו לאותה כבשה. היא הגדולה ביותר בעולם, והזכרים יכולים להגיע למשקל של יותר מ- 150 קילוגרמים, עם קרניים גדולות ומרשימות באורך של כמעט שני מטרים מצד לצד. אלא מה? כבשת מרקו פולו חיה בהרים הגבוהים ביותר במרכז אסיה, ונמצאת בסכנת הכחדה. כל ניסיון להגניב את הכבשה לארצות הברית נידון לכישלון.
כאן נכנס לפעולה המדע המודרני. שובארט הבין שהוא לא חייב להבריח כבשת מרקו פולו חיה שלמה לתוך מונטנה. אם הוא רק ישיג את החומר הגנטי של כבשת מרקו פולו, הרי שהוא יוכל פשוט לשבט לעצמו אחת כזו בתוך גבולות ארצות הברית.
האמבריולוג החובב הזמין חלקים מובחרים מכבש מרקו פולו בהקפאה עמוקה, והעביר ב- 2013 את החומר הגנטי למעבדה פרטית, שייצרה עוברים משובטים של אותו כבש. עלות השיבוט? 4,200 דולרים בלבד, לפי תיעוד בית-המשפט. הוא השתיל את העוברים בכבשות שבחוותו, ומספר חודשים מאוחר יותר זכה לזכות בהמלטתו של כבש מרקו פולו משובט – כנראה הראשון מסוגו בארצות הברית. הוא כינה אותו – “מלך הרי מונטנה”, או Montana Mountain King. נקרא לו בקיצור “קינג”, מעכשיו.
שובארט הבין שאין הרבה טעם למכור את קינג כחיית ציד. אפילו הצייד הנלהב ביותר לא היה מוכן לכסות את עלות השיבוט של כבש מרקו פולו בודד. לכן, הוא החליט לתת לקינג את החיים הטובים ביותר שכבש זכר יכול ליהנות מהם. הוא שיגר את קינג למסע הרבעה, על מנת לברוא זנים היברידיים חדשים שיוכל למכור בכסף טוב. קינג עשה את המוטל עליו במסירות ראויה-לציון, אבל כאשר לא הצליח לתפקד בהספק המבוקש, חלב ממנו שובארט בעצמו מנות זרע ומכר אותן למגדלי כבשים אחרים ברחבי ארצות הברית.
“זו הייתה מזימה שאפתנית לברוא מיני כבשים היברידיים מסיביים.” הסביר העוזר לתובע הכללי טוד קים, מיחידת הסביבה והמשאבים הטבעיים במחלקת המשפטים של ארצות הברית, בידיעה ששוחררה לציבור באמצע מרץ 2024. “שובארט הפר את החוק הבינלאומי… שנועד להגן על יכולת הקיום ובריאותם של אוכלוסיות בעלי-חיים ילידים.”
לקחים
מה אנו למדים מכל הפרשייה הזאת?
ראשית, שמהרגע שטכנולוגיה מסוימת הופכת להיות יעילה מספיק, כל מעבדה פרטית יכולה להשתמש בה בקלות. שיבוט שהיה עולה מאות-אלפי דולרים לפני עשרים שנים, עולה כיום רק 4,200 דולרים.
שנית, טכנולוגיית השיבוט מחייבת כיום הרבה פחות עבודה אנושית. המשמעות היא שככל שמעורבים במחקר פחות אנשים – כך פוחת הסיכון שהמחקר יתפרסם. זו כנראה הסיבה ששובארט הצליח להסתיר את מעשיו מהרשויות במשך כמעט עשור שלם.
שלישית, ואולי זו התובנה הברורה ביותר מאליה: בני-אדם יעשו שטויות למען בצע-כסף, או למען אידיאולוגיה. הם יעברו על החוק ויסכנו את הסביבה, אם הם יחשבו שבדרך זו יוכלו להגדיל את רווחיהם. יש סיבה לקיומם של החוקים שאמורים להגן על הסביבה ממינים פולשים ומהתערבות בוטה בטבע. קיים סיכוי סביר שלפחות כמה מהכבשים ההיברידיות של שובארט השתחררו כבר לטבע והחלו להזדווג עם הכבשים המקוריות במונטנה ובמדינות אחרות בארצות-הברית. מה תהיה ההשפעה על אוכלוסיית הכבשים? אנחנו לא יודעים. אבל איכשהו, לא נראה לי שזה מטריד את שובארט יותר מדי.
כל שלוש התובנות האלו ביחד צריכות להעלות שאלה גדולה: האם ייתכן שניסויים דומים התקיימו גם בבני-אדם מתחת לרדאר? האם קיים סיכוי שהתינוקות המשובטים הראשונים כבר נולדו, ופשוט איננו מודעים לקיומם?
אולי. אבל כנראה שלא .הגורם המגביל כרגע בכל ניסיון שיבוט הוא אחוז ההצלחה. שובארט הצליח להביא לעולם את קינג רק בזכות העובדה שהוא גם היה בעל חווה משלו, והשתיל את העוברים ב- 165 כבשים שבבעלותו – וזכה בהמלטה בריאה אחת. בקופים, שיעור ההצלחה הטוב ביותר בשנים האחרונות עמד על קצת פחות מעשרה אחוזים.המשמעות היא שכל ניסוי בשיבוט אנושי רחב-היקף היה מחייב השתתפות של עשרות – אולי מאות – נשים שהיו מגדלות את העוברים ברחמיהן. ורובן המכריע היו מפילות את העוברים, עם כל הסיבוכים הרפואיים הקשורים בכך. קשה מאד להאמין שכיום, בעידן המדיה החברתית, ניסוי כזה היה מצליח להישאר חבוי מעיני הציבור. ועכשיו שאמרתי את זה, אני חייב להודות שכבר היו קונספירציות מעולם. לממשלות רבות יש היסטוריה ענפה של הסתרת מידע מהציבור. בסין במיוחד, הממשלה שולטת באינטרנט ביד רמה, ומנהלת מחנות בהם כלואים יותר ממיליון אויגורים. לפי מקורות אמינים, קיימת בסין גם תרבות ענפה של קצירת איברים מאסירים. האם באמת מוגזם כל-כך לחשוב שסין עשויה לנהל מחנה קטן ואקסקלוסיבי נוסף, בו ייעשה שימוש באיבר מסוים אחד: הרחם?
זוהי מחשבה מצמררת, אבל אין סיבה לשלול את האפשרות הזו.
אליה וקוץ בה
אחד הכוחות החשובים ביותר בטכנולוגיה ובמדע כיום הוא הדמוקרטיזציה של תהליכי המחקר והפיתוח. כוח הפיתוח עובר להמונים, והם מפיקים שפע רב של המצאות חדשות. רובן גרועות – כמו כל רעיון חדש – אבל המוצלחות מביניהן משנות את העולם.
אבל מה קורה כאשר רעיון גרוע אחד יכול להסב נזק לסביבה, שיידרשו דורות רבים כדי לתקנו? ייתכן בהחלט שזו תהיה התוצאה של השיבוטים של שובארט. ומה יהיה עם שיבוטים אחרים שנערכים מתחת לרדאר? בני-אדם, כנראה, עדיין לא משובטים בדרך זו. אבל קשה להאמין שמתוך כל מיליוני האיכרים בעולם – מגדלי דגים, צאן, בקר ועוד – אף אחד מהם לא ניסה עדיין לשבט בעצמו בעלי-חיים באופן לא-חוקי, או לזנק ישירות לטכניקות הנדסה גנטית מתקדמות עוד יותר.
האם צריך לעצור את התקדמות הטכנולוגיה בתחום? להגביל אותה רק למתי-מעט? אני מקווה שלא, מכיוון שהתוצאה תהיה האטה של קצב ההתקדמות הטכנולוגית. אבל ממשלות צריכות להמשיך לפקח על הנעשה בשטחן כדי לצמצם את הסיכוי לניסוי מוצלח בשיבוט או בהנדסה גנטית, שישנה את העולם עוד לפני שנספיק להבין מה קרה שם. העובדה שנדרשו עשר שנים ארוכות עד שניסוייו של שובארט התגלו, מרמזת שזו לא תהיה עבודה קלה עבור הממשלה.
בהצלחה לכולנו, בעתיד של כבשי-ענק צמריריים.
עוד בנושא באתר הידען:
