כיצד ממשלות משתמשות במדע בדיוני כדי לחזות איומים פוטנציאליים

ישנם נושאים רבים שהמדע הבדיוני עוסק בהם, אשר ללא ספק יזינו את מחקר ההגנה סביב לוחמה ודרכים להפחית סיכונים. בעוד שלעולם לא נוכל לחזות את העתיד לחלוטין, אנו יכולים רק לקוות שהמנהיגים ומקבלי ההחלטות שלנו ילמדו לקחים הנרמזים במדע בדיוני, כדי שנוכל להימנע מהדיסטופיה שחלק גדול מסיפורי המדע הבדיוני מתארים

מאת: מייק ריידר, מרצה לשיווק, אוניברסיטת לנקסטר

ממכונות לחימה משוכללות ועד מחשבי-על ורובוטים רוצחים, למדע בדיוני יש הרבה מה לומר על מלחמה. אולי תופתעו לגלות שכמה ממשלות (כולל בריטניה וצרפת) מפנות כעת את תשומת ליבן לסיפורים פנטסטיים אלה כדרך לחשוב על עתיד אפשרי ולנסות להדוף איומים פוטנציאליים.

כבר שנים רבות שסופרי מדע בדיוני מנבאים נבואות על טכנולוגיות עתידניות שהפכו מאוחר יותר למציאות. בשנת 1964, ארתור סי קלארק חזה את האינטרנט. ובשנת 1983, אייזק אסימוב חזה כי החיים המודרניים יהפכו בלתי אפשריים ללא מחשבים.

זה גרם לממשלות לשים לב. לא רק שמדע בדיוני יכול לעזור לנו לדמיין עתיד שעוצב על ידי טכנולוגיות חדשות, הוא גם יכול לעזור לנו להפיק לקחים לגבי איומים פוטנציאליים.

ישנם נושאים רבים שהמדע הבדיוני עוסק בהם, אשר ללא ספק יזינו את מחקר ההגנה סביב לוחמה ודרכים להפחית סיכונים. בעוד שלעולם לא נוכל לחזות את העתיד לחלוטין, אנו יכולים רק לקוות שהמנהיגים ומקבלי ההחלטות שלנו ילמדו לקחים הנרמזים במדע בדיוני, כדי שנוכל להימנע מהדיסטופיה שחלק גדול מסיפורי המדע הבדיוני מציעים.

הנה ארבעה נושאים מהמדע הבדיוני שממשלות עשויות לשקול.

1. חיילי על

חיילי על הם נושא מרכזי במדע בדיוני ולובשים צורות רבות. לעתים קרובות הם “סופר” בגלל הטכנולוגיה שלהם, כמו ב”לוחמי החלל” של רוברט היינליין (1959) וב”מלחמת הנצח” של ג’ו הלדמן (1974). עם זאת, דוגמאות מודרניות יותר בוחנות גם כיצד ניתן להגדיל עוד יותר את חיילי העל עם שרירים חזקים יותר ואפילו איברים נוספים.

חיילי העל האלה חזקים יותר, מהירים יותר  ומסוגלים יותר לנהל מלחמה, כך שבאופן לא מפתיע, לעתים קרובות יש השלכות מוסריות ואתיות רבות לתפקידם. למחשב הקרב ב-Forever War יש את הכוח לפוצץ כל חייל שלא ממלא פקודות.

בינתיים, במשחק הסיפורי הפופולרי Warhammer 40,000, לוחמים דמויי נזיר מקבלים השתלת לב שני, ריאה שלישית ושורה שלמה של שתלים נוספים כדי לעזור להם לשרוד בשדה הקרב. הם מכונים נחתי חלל, והם משתנים עד כדי כך שהם מאבדים קשר עם אותם דברים שהפכו אותם לאנושיים מלכתחילה.

2. רחפנים

מבצעי מל”טים ממלאים תפקיד חשוב יותר ויותר בלוחמה המודרנית, כאשר ארה”ב ובעלות בריתה עושות שימוש במל”טים מסוג Predator ו-Reaper כדי לסייר בשמיים ולהרוג חשודים בטרור מרחוק. לאחרונה ראינו דוגמאות לשימוש  במל“טים ימיים במלחמה באוקראינה.

אבל, כמובן, המדע הבדיוני חזה זה מכבר סוג זה של לוחמה ואם כבר, זה פשוט המשך הגיוני של המחשוב של חיי היומיום.

ברומן של אורסון סקוט קארד “המשחק של אנדר” (1985), הגיבור הילד אנדר וויגין נלקח לבית הספר לקרב, שם הוא לוקח חלק בסדרה של תרגילים צבאיים מורכבים באמצעות מחשבים כדי לדמות מלחמה נגד אויב חייזרי רחוק. רק לאחר שהוא משמיד את עולם הבית של החייזרים, אנדר מגלה שהוא כלל לא שיחק משחק, אלא פיקד על כוחות בעולם האמיתי שנלחמו בחלל החיצון.

במאמר שפרסמתי לאחרונה, אני טוען שהמשחק של אנדר גם מקדים וגם עוסק ברבים מהדיונים המרכזיים שאנו מנהלים בתחום זה כיום. זה כולל את האופן שבו מטרות נבחרות ואת השאלות המוסריות והאתיות סביב הרג מרחוק. ככל שהרחפנים יהפכו נפוצים יותר בחיי היומיום האזרחיים, נושאים אלה רק יהפכו דחופים יותר.

3. ביו-הנדסה

מעבר לרחפנים ולטכנולוגיות מחשב מתקדמות, אנו עשויים לשקול גם את מדעי הביולוגיה ואת תפקידם של בעלי החיים המשמשים לתמיכה בפעולות הומניטריות במלחמה.

בסרטו של אדריאן צ’ייקובסקי “כלבי מלחמה” (2017), הגיבור הוא כלב מהונדס ביולוגית – פשוטו כמשמעו, כלב מלחמה (שכיר חרב) – שממלא פקודות ללא עוררין עד שיום אחד מגלה שאדוניו אינם בדיוק “החבר’ה הטובים” כפי שהם טוענים.

ראש זאוס

כמו רבות מיצירות המדע הבדיוני הטובות ביותר, “כלבי מלחמה” מציב שאלות אתיות ומוסריות רבות על המצב האנושי, כולל האופן שבו בני אדם מנצלים אחרים לעתים קרובות כל כך, וכיצד בעלי חיים משתלבים אז במסגרת המוסרית שלנו.

לדוגמה, המקרה בעולם האמיתי של הכלב קונו שהציל חיי חיילים באפגניסטן וקיבל את המקבילה הכלבית של צלב ויקטוריה. אם אנחנו רוצים לשלוח בעלי חיים למצבים מסוכנים כדי לסייע לחיילים או לחפש ניצולי רעידת אדמה, אז אולי צריך להגדיל גם את בעלי החיים כדי להפחית סיכונים ולהפוך אותם לטובים יותר במה שהם עושים?

4.  שינוי התנהגותי

למדע בדיוני יש הרבה מה לומר על סמים ועל האופן שבו ניתן להשתמש בכימיקלים כדי לעוות את המציאות ולשנות התנהגות. אולי הסופר המפורסם ביותר בתחום זה הוא פיליפ ק. דיק, עם רומנים כמו שלוש הסטיגמטה של פאלמר אלדריך (1964), יוביק (1969) ו Flow My Tears, the Policeman Said (1974) העוסקים בווריאציות על נושא זה. 

היה גם הסרט סרניטי (2005) (וסדרת הטלוויזיה החסרה מאוד שלו, Firefly), שבו קפטן מלקולם ריינולדס וצוותו נוסעים לכוכב מירנדה כדי לגלות את התוצאות האפלות של סמים המשמשים לשלוט באוכלוסיות ולהפוך אנשים לצייתנים יותר.

בעוד שדוגמאות אלה עשויות להיראות מרושעות, הן כאין וכאפס לעומת הניסויים שנערכו על ידי ה-CIA בחיים האמיתיים.

לקראת סוף מלחמת וייטנאם התגלה כי ה-CIA ערך ניסויים בלתי חוקיים בבני אדם כדי לפתח סמים לשטיפת מוח ועינויים. מבצע זה, הידוע בשם MK-ULTRA, פורסם בשימוע בסנאט בשנת 1977.

בעוד שאנו יכולים רק לקוות שניסויים קיצוניים ומחרידים כאלה הם נחלת העבר, הרעיון של  שינוי התנהגותי הוא עדיין דבר גדול במחקר ההגנה, אם כי אולי לא באותה מידה כפי שהיה באמצע המאה הקודמת.

ואכן, רבים יטענו כי הרשתות החברתיות הן כיום שדה קרב עולמי, כאשר לוחמת מידע מהווה איום ממשי על הביטחון, ורוסיה וסין מואשמות בניהול קמפיינים קיברנטיים נגד המערב.

למאמר ב-The Conversation