תיקון האקלים: 3 דברים שאנחנו חייבים לעשות עכשיו כדי לייצב את אקלים כדור הארץ

הוצאת CO2 וגזי חממה אחרים מהאטמוספירה, במטרה לחזור ל-350ppm עד 2100, כרוכה ביצירת איזורים קולטי פחמן חדשים: אתרי קבורה לטווח ארוך שממנו הגז לא יכול לברוח. ביין היתר מציעים החוקרים פרויקטי ענק לשיקום היערות, הקטבים והאוקיאנוסים

מאת: דייויד קינג, מייסד ויו”ר המרכז לתיקון האקלים, אוניברסיטת קיימברידג’ וג’יין ליכטנשטיין, עו”ד, המרכז לתיקון האקלים באוניברסיטת קיימברידג’. תרגום: אבי בליזובסקי

“בשום מקום לא בטוח.” כפי שהזהיר הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) בדו”ח שפורסם לאחרונה כי שינויי האקלים והשלכותיו נמצאים כאן כדי להישאר. האם עדיין יש הזדמנות למתן חלק מהסכנות ולחזור למקום של ביטחון יחסי לאנושות?

האתגר לשרוד את 50 השנים הבאות נתפס כעת כמשבר קיומי כלל-עולמי; אנחנו צריכים לעבוד יחד בדחיפות, רק כדי להבטיח עתיד לטווח קצר לציביליזציה האנושית. דפוסי מזג האוויר העולמיים נעשים יותר ויותר קיצוניים: יוון בוערת; שיטפונות בדרום אנגליה; מזג האוויר בטקסס היה הקר ביותר אי פעם, בעוד קליפורניה ואוסטרליה סובלות משריפות בר אפוקליפטיות. כל האירועים האלימים ושוברי השיאים האלה הם תוצאה ישירה של התחממות מהירה באזור הארקטי, המתרחשת מהר יותר מאשר בשאר העולם. האוקיאנוס הארקטי החם מפעיל זרמי אוקיינוס ואוויר חדשים המשנים את מזג האוויר לכולם.

הדרך היחידה להפוך חלק מהדפוסים הקטסטרופליים הללו, ולהחזיר לעצמנו סוג של יציבות במערכות האקלים ומזג האוויר, היא “תיקון האקלים” – אסטרטגיה שאנו מכנים “צמצום, הסרה, תיקון” – הדורשת מאיתנו להתקדם במהירות רבה לאפס פליטות גלובליות נטו; הסרה מסיבית ופעילה של גזי חממה מהאטמוספירה. במקרה הראשון, כדי לתקן את דפוסי מזג האוויר הפראיים, צריך להאט את קצב המסת הקרחונים, לייצב את מפלס פני הים ולשבור את לולאות המשוב שמאיצות ללא הרף את ההתחממות הגלובלית.

הפחתת פליטות לא תספיק

לכ-70% מכלכלות העולם יש התחייבויות נטו לפליטות אפס על פני צירי זמן משתנים, אבל זה הגיע מאוחר מדי מכדי להחזיר את יציבות האקלים.

ה-IPCC ביקש התקדמות מואצת במסלול זה, אבל מה שלא יקרה, שיעורי הפליטה הנוכחיים של גזי חממה אטמוספריים מרמזים על התחממות גלובלית של 1°C עד 2030 ומעל 2 מעלות צלזיוס מעל הרמה הטרום תעשייתית עד סוף המאה  –  תוצאה הרסנית. בפרט, המסת הקרחונים והפשרת אדמה קפואה נחשבת בלתי נמנעת גם אם נצליח להפחית בהקדם את פליטת CO2. עליית מפלס פני הים תמשיך במשך מאות שנים כתוצאה מכך. בכל אזור בעולם, אירועי האקלים יהפכו חמורים יותר ותכופים יותר, בין אם הצפות, גלי חום, שחיקה לאורך החוף או שריפות.

ישנם בהחלט צעדים חשובים שעדיין יכולים להפחית את היקף ההרס הזה, כולל הפחתות פליטות מהירה ועמוקה יותר. עם זאת, פעולות אלה אינן מספיקות על מנת למנוע את הגרוע ביותר. יחד יש ראיות אמיתיות לכך שהסרה מסיבית של גזי חממה מהאטמוספירה ופתרונות כגון תיקון הקטבים והקרחונים של כדור הארץ יכולים לעזור לאנושות למצוא דרך לשרוד במשבר הזה.

הסרת גזי חממה

הוצאת CO2 וגזי חממה מקבילים מהאטמוספירה, במטרה לחזור ל-350ppm (חלקים למיליון) עד שנת 2100, כרוכה ביצירת איזורים קולטי פחמן חדשים של CO2 – אתרי קבורה לטווח ארוך שממנו הגז לא יכול לברוח. איזור קולט CO2 כזה בונים באמצעות נטיעת יערות, שיקום עצי מנגרוב, ביצות ושימור אדמות כבול.

פרויקטים גדולים מאוד, כגון שיקום רמת Loess בסין יכולים לסייע בהדרגה להסרת CO2, בנוסף ליתרונות של הרחבת ייצור המזון, שיפור המגוון הביולוגי וייצוב מזג האוויר.

שיקום בתי גידול יכול גם להיות הגיוני מבחינה כלכלית. בפיליפינים, מנגרוב הוא המוקד של ניתוח עלות תועלת. מנגרוב לוכד פי ארבעה יותר פחמן מאותו אזור ביערות הגשם. יערות המנגרוב מספקים שירותי מערכת אקולוגית רבים ומגנה מפני הצפות, מעניקים יתרונות סוציו-אקונומיים ומפחיתים משמעותית את עלות ההתמודדות עם אירועי מזג אוויר קיצוניים.

אזורים קולטי פחמן חדשים גדולים חייבים להיווצר בכל מקום אפשרי כולל באוקיינוסים. התערבויות המחקות תהליכים טבעיים בטוחים הן נקודת התחלה מעשית. קידום שדות המרעה באוקיינוסים להשבת מגוון האוקיינוסים ומלאי הדגים והלווייתנים לרמות שנראו לאחרונה לפני 300 שנה הוא אפשרות אחת כזו. פתרון זה גם יאפשר מקורות מזון חדשים בני קיימא לבני אדם, כמו גם יתרום לשירותי המערכת האקולוגית של האקלים וישמש כאזור קולט פחמן.

כך למשל אפשר לפזר אבק עשיר בברזל ממדבריות או התפרצויות געשיות על קרקע האוקיאנוסים העמוקים וכך ניתן יהיה ליצור תוך חודשים ספורים שדות מרעה עשירים באוקיינוס, מלאי דגים ומגוון של חיות בר ימיות. מחקרים על התחדשות אצות באוקיינוסים מראים את המגוון המלא של השפעות החיים האמיתיים, ממקורות חלבון מוגברים לצריכה אנושית, לשיקום רמות טרום תעשייתיות של המגוון הביולוגי והפרודוקטיביות באוקיינוס, וקיבוע פחמן נרחב.

הרחבת קנה המידה והמספר של שדות המרעה באוקיינוס יכולה להיות מושגת על ידי פיזור שיטתי של אבק עשיר בברזל על אזורי מטרה באוקיינוסים ברחבי העולם. הגישה ניתנת להרחבה באופן אינטואיטיבי, ויכולה לקבע אולי 30 מיליארד טון בשנה של CO2 אם יפוזרו על פני 3% מקרקעית האוקיאנוס העמוקה בעולם מדי שנה.

אזור קולט פחמן בקנה מידה גדול מסוג זה היא מכרעת כדי לאפשר לאטמוספרה לחזור לרמות CO2 טרום תעשייתי. מיליארד טונות בשנה של קיבוע פחמן הוא הסף המינימלי שחושב על ידי המרכז לתיקון האקלים בקיימברידג ‘בהתחשב בעוצמת משבר האקלים. בעוד קנה המידה של התערבות נקרא לעתים “הנדסה גיאוגרפית”, הגישה קרובה יותר לנטיעת יער או שיקום מנגרובים. המטרה היא להסיר CO2 מהאטמוספירה באמצעים טבעיים, ולהחזיר אותנו לרמות טרום תעשייתיות בתוך דור אחד.

שיקום כדור הארץ

האתגר המיידי הוא לייצב  את כדור הארץ, להשיג שיווי משקל לניהול שנותן הזדמנות אחרונה לעבור לאנרגיה מתחדשת ולקראת כלכלה גלובלית מעגלית, עם נורמות חדשות בניהול עירוני, כפרי וימי. ה”תיקון” מבקש באופן שיטתי למשוך את כדור הארץ בחזרה מנקודות מפנה האקלימית, דבר אשר בהגדרה לא יכול לקרות ללא מאמץ ישיר ומתן מסגרת תמיכה פוליטית וחברתית.

המאמץ הדחוף ביותר הוא להקפיא את הקוטב הצפוני, להפריע להאצת אובדן הקרח, לשבש את עלית פני הים – והאצת שינויי האקלים ושינויי מזג האוויר העולמיים האלימים שהם גורמים. הטמפרטורות הארקטיות עלו הרבה יותר מהר מהטמפרטורות הממוצעות בעולם, בהשוואה לרמות טרום תעשייתיות. איור 1 מציג זאת בבירור משנת 1850 ועד ימינו.

הקרח הארקטי הנמס מגלם כוח משוב רב עוצמה בשינויי האקלים. קרח לבן מחזיר את אנרגיית השמש הרחק מכדור הארץ לפני שיחמם את פני השטח. זה ידוע כאפקט אלבדו. כאשר הקרח נמס, מי הים הכחולים-כהים סופגים כמויות הולכות וגדלות של אנרגיית השמש, ההתחממות גדלה ואזורי קרח הולכים וגדלים נעלמים מדי קיץ, ומרחיבים את התאוצה. הטמפרטורות הארקטיות שולטות ברוחות, בזרמי האוקיינוס ובמערכות מזג האוויר ברחבי העולם.

נקודת מפנה חולפת: אובדן קרח ימי הופך לקבוע ומואץ. קרח גרינלנד ימס בעקבותיו ובסופו של דבר יעלה את גובה פני הים העולמי ביותר משבעה מטרים. אבדן הקרח הכולל עשוי להימשך מאות שנים, אבל, עשור אחר עשור, יהיו השפעות מצטברות בלתי פוסקות. עד אמצע המאה ההמסה תהיה בלתי הפיכה, ועליית פני הים לבדה תשאיר מדינות נמוכות כמו וייטנאם בנסיבות נואשות, ויגרום בוודאות לצמצום ייצור האורז העולמי, ולמיליונים רבים של פליטי אקלים ללא אופק למדינות כאלה.

עליית הטמפרטורה הארקטית המהירה משתווה לאובדן המהיר והמואץ בנפח קרח הים המינימלי (קיץ) (איור 2), מה שמאיץ עוד יותר את עליית הטמפרטורה בספירלה של לולאות משוב מחזקות.

חיוני להחזיר את העולם מנקודת המפנה הזו, ולתקן את הקוטב הצפוני במהירות האפשרית. הבהרה של עננים ימיים שבה משאבות סולאריות צפות מרססות מלח כלפי מעלה כדי להאיר עננים וליצור מחסום מחזיר אור בין השמש לאוקיינוס, ידועה בקירור משטחי האוקיינוס והיא דרך מבטיחה לקדם את קירור הקיץ הארקטי. התהליך מחקה את הטבע, וניתן לשנות את קנה המידה שלו בצורה גמישה. מחקרים על הבהרה של עננים ימיים, השפעות האקלים שלה ואינטראקציות עם מערכות אנושיות, נמצאים בעיצומם.

כך גם קידום שדות מרעה באוקיינוס, פתרונות כאלה חייבים להיות מנותחים באופן ביקורתי, אבל אין עוד ספק בחשיבותם הקריטית.

מה שנעשה בחמש השנים הבאות יקבע את הכדאיות של עתיד האנושות. גם אם נצמצם את שאיפותינו ל”הישרדות”, תוך תיקון ציר זמן של 50 שנה בערך, האתגרים מרתיעים. לאנושות מגיע יותר. אנחנו יודעים מה לעשות כדי להיות מסוגלים לדמיין אלפי שנים של ציביליזציה אנושית קדימה, בזכות אלו שכבר עברנו.