שבץ המחלה האפורה

מאת דנית ניצן, ה"ארץ"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=322710&contrassID=2&subContrassID=11&sbSubContrassID=0

שבץ המחלה האפורה

מאת דנית ניצן

שבץ מוחי הוא גורם המוות השלישי בשכיחותו וגורם הנכות העיקרי
בגיל מבוגר, אבל גורמי הסיכון לו וסימניו אינם מוכרים דיים
בציבור

http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P280703/h.0.2807.10.1.9.jpg

איור: רות גווילי

מחלות לב ואחריהן מחלות הסרטן
הן גורמי המוות הראשונים
בשכיחותם בעולם המערבי. שבץ
מוחי הוא הגורם השלישי
בשכיחותו, אבל למרות השיעור
הגבוה של הסובלים ממנו, גורמי
הסיכון לשבץ, והסימפטומים
להופעתו, מוכרים הרבה פחות
מאלו של מחלות הלב ושל סרטן.

ואם כי שבץ המוח "דרמטי" פחות
באופן הופעתו מאשר התקפי לב או
סרטן, השפעותיו על הנפגעים
ממנו ועל בני משפחותיהם

דרמטיות לא פחות.

שבץ הוא לא רק גורם תמותה משמעותי – הוא גם גורם הנכות העיקרי בגיל
מבוגר. הוא פוגע בשני בני אדם מתוך 100 באוכלוסייה הבוגרת. שבץ מוחי
יפגע בכל אדם עשירי בן 50-45 ובכל אדם שלישי בן .75-65

מבין הלוקים בשבץ, כ-%10 מתים בתוך כמה ימים. מבין השורדים, %30 מתים
בתוך שנה וכ-%39 נזקקים לטיפול במוסד. כך על פי נתוני משרד הבריאות.
כ-%50 מנפגעי השבץ נותרים עם ליקוי מלא או חלקי שנה אחריו, ורק כרבע
מהנפגעים עוברים את האירוע בצורה קלה ומסוגלים לחזור לתפקוד מלא לאחר
שיקום.

בישראל מעריכים את מספר הנפגעים משבץ ב-13-12 אלף בני אדם בשנה. רוב
החולים בשנות השבעים לחייהם, אך יש גם צעירים יותר.

הסיבה השכיחה ביותר לשבץ מוח (%85%-80) היא הפרעה פתאומית באספקת דם
כתוצאה מקריש החוסם עורק במוח וגורם לחוסר בחמצן, וכתוצאה מכך למוות
של תאי עצב באותו אזור. מצב זה נקרא אוטם מוחי (בדומה לאוטם שריר הלב
הנגרם מקריש הסותם כלי דם בלב).

הקריש יכול להתהוות בעורקי המוח עצמם או להיסחף ממקור חוץ גולגולתי
לתוך המוח (תסחיף). המקורות לתסחיפים למוח הם בחלל הלב, בקשת אב
העורקים או בהיצרות עורקי התרדמה בצוואר. הסיבה להיווצרות קרישים
בעורקים היא בדרך כלל טרשת עורקים – התעבות של הדופן הפנימית של
העורק ובעקבות זאת היצרותו. על ההתעבות הטרשתית עלול להיווצר קריש,
שיכול להיסחף לכלי דם בתוך המוח ולגרום אוטם מוחי. האוטם גורם נזק
לרקמת המוח וכתוצאה ממנו חסר נוירולוגי המפריע בתפקוד – בהתאם למיקום
הנזק המוחי.

בניגוד למצב של חסימת כלי דם על ידי עורק, ייתכן גם מצב שבו פוקעת
דופן העורק ומציפה בדם את רקמת המוח באותה סביבה. זהו שטף דם מוחי.
דם שנפלט מהעורק הפרוץ יוצר קריש המפריע לתפקוד התאים באזור. דמם
במוח יכול להיווצר בשל יתר לחץ דם בשילוב עם טרשת עורקים, עקב פקיעת
מפרצת בעורק, הפרעה במנגנון קרישת הדם או נטילת תרופות "מדללות" דם.

יש סימני אזהרה להופעת שבץ מוחי – אולם הם לא מוכרים בציבור כמו סימני
האזהרה להתקף לב. הסימנים הם חולשה פתאומית או הירדמות זמנית של יד,
רגל או חלק מהפנים, הפרעה זמנית ביכולת הדיבור, טשטוש זמני בראייה או
אובדן זמני של חלק משדה הראייה. כל אלה הם אותות אזהרה להתרחשות שבץ
מוח, ובדיקה וטיפול מיידיים יכולים לסייע במניעת שבץ קשה יותר
בעתיד.

גורמי הסיכון העיקריים לשבץ מוחי, אומר פרופ' נתן בורנשטיין, מנהל
המחלקה הנוירולוגית ומנהל יחידת שבץ-מוח במרכז הרפואי תל אביב, הם
יתר לחץ דם, רמה גבוהה של כולסטרול בדם, סוכרת ועישון. ההערכה הרווחת
בישראל היא כי רבע מהאוכלוסייה סובלים מיתר לחץ דם וכי רק כ-%60%-50
מהם מטופלים בפועל, שיעור הדומה לזה שבעולם. כמו כן, מתוך אלה
שמטופלים, לא כולם משיגים את

רמות לחץ הדם המומלצות.

יתר לחץ דם אמנם מזוהה בדרך כלל עם התקפי לב, אולם כאשר אין מטפלים
בו, עלול להתרחש אוטם מוחי בעקבות היווצרותה של היצרות עורקים
וחסימתם בקרישי דם. לחלופין מופיע שטף דם מוחי, בעקבות דימום ברקמות
שבתוך המוח.

הנפגעים משבץ עשויים לסבול מקשיים בתנועה, בשיווי משקל, בהליכה,
בבליעה, בדיבור. לעתים הם מאבדים את היכולת להתלבש ולאכול בכוחות
עצמם, לשלוט בסוגרים או את כושר הראייה. בני אדם שחוו שבץ מוחי נוטים
יותר לסבול מדיכאון.

מוטב למנוע

אחד ממאפייני פגיעתו של השבץ המוחי הוא ההתמודדות ארוכת השנים עם
המחלה. חולה בשבץ ממשיך לחיות שנים לאחר האירוע המוחי, והודות
לתרופות ולטיפול רפואי תוחלת חייו דומה לזו של כלל האוכלוסייה. אולם
איכות חייו – וגם איכות חייהם של בני משפחתו – ירודה בהרבה מזו של
שאר האוכלוסייה.

כדי לשקם נפגע שבץ מופעלות מערכות רבות: משרד הבריאות, הביטוח הלאומי,
מחלקות שיקום מיוחדות, מחלקות סיעודיות בבתי חולים, פיסיותרפיסטים
ומרפאים בדיבור, רופאים בקהילה, טיפולים תרופתיים וכן משפחת החולה
שצריכה לדאוג לו ולטפל בו כל רגע מחייו לאחר שחווה שבץ.

העלות של שיקום נפגע שבץ וטיפול בו היא אדירה, אומר פרופ' בורנשטיין.
בארצות הברית מעריכים כלכלני בריאות שבכל שנה מפסיד המשק כ-50
מיליארד דולר בעלויות השבץ, במחיר התרופות, האשפוזים והטיפולים
ובאובדן ימי עבודה. גם פגיעה שנראית מינורית, כמו אובדן חלקי של
יכולת השימוש באצבעות, פוגעת קשות ביכולת התפקוד העצמאי. ודאי שאובדן
יכולת הדיבור, או שיתוק, ישפיעו השפעה מכרעת.

מאחר ששבץ הוא גורם הנכות העיקרי בגיל המבוגר, ועם נכות קשה מאוד ויקר
מאוד להתמודד, אומר פרופ' בורנשטיין, מוטב להתמקד במניעת השבץ –
אפשרות זולה ואנושית בהרבה.

אשר לגורם הסיכון הראשון במעלה ללקות בשבץ, יתר לחץ דם, אומר פרופ'
בורנשטיין כי "מספיק להפחית את הלחץ הדיאסטולי ב-18 מ"מ כספית כדי
להפחית את הסיכון לשבץ בכ-%;40 אם מורידים את רמת הכולסטרול אל מתחת
ל-,190 על ידי תרופות או שינוי דרסטי באורח החיים, גם אז מפחיתים את
הסיכון לשבץ בכ-%;40 אם אדם הסובל מהפרעות קצב הלב – פרפור פרוזדורים
השכיח בקרב %15 מאוכלוסיית המבוגרים – יקבל את התרופה קומאדין, יפחת
הסיכון שילקה בשבץ ב-%,68 וזאת לפי מחקרים מבוקרים, שהוכיחו זאת שוב
ושוב". אבל בקרב המבוגרים הסובלים מפרפור פרוזדורים רק %25 מטופלים
בקומאדין, אומר בורנשטיין.

בעולם האידילי של פרופ' בורנשטיין, אלה הנמנים עם קבוצת הסיכון לשבץ
(שיש במשפחתם היסטוריה של שבץ, היסטוריה של לחץ דם או סוכרת ומעשנים)
יוזמנו לבדיקות איתור ואבחון, יקבלו עידוד מרופאיהם לפעול לשמירה על
עצמם, יקבלו תרופות להורדת לחץ דם או להורדת כולסטרול או לקצב הלב –
ויקבלו עזרה בשינוי הרגלי חיים. "אבל זה כנראה ייעשה רק בעולם
האידילי שלי", הוא אומר.

תסמונת המטפל הפצוע

המשפחות המטפלות באלה שנותרו נכים בעקבות שבץ מוחי נושאות בנטל כבד.
מחקרים מראים כי בני משפחה של נפגעי שבץ נוטים לחלות במחלות שונות
בשיעור גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית.

סנדרה לוי, עובדת סוציאלית בעלת תואר שני בסוציולוגיה של הרפואה,
שהתמחתה בעבודה סוציאלית במסגרות בריאות, חקרה את עניין ההתמודדות של
משפחות עם מחלה כרונית. "אני מכירה את התחום גם מצד המטפל-המומחה,
משום שזאת התמחותי, וגם מהצד השני, לאחר שבעלי נפגע משבץ מוחי שהותיר
אותו נכה %100 ופגוע ברוב גופו", אומרת לוי.

לדבריה, הקושי בהתמודדות עם שבץ נובע מכך שלא כל סוגי הפגיעה ניכרים.
"מה שמקשה על החיים של בת הזוג של חולה השבץ זה גם דברים קטנים.
למשל, מראה בריא ותקין שגורם לאחרים לחשוב שהאדם בסדר, אבל התנהגותו
שונה – למשל, הוא מתחיל לבזבז הרבה כסף פתאום, או חושב בצורה שונה או
בהיגיון אחר, ובן הזוג צריך לא רק לטפל פיסית, אלא גם לשים לב
לחריגות הקטנות. ויש מצבי רוח, ויש הכחשה שמשהו לא בסדר, וצריך
סבלנות בלי סוף".

מה שמקשה מאוד על בנות הזוג, מוסיפה לוי, הוא שהרבה פעמים הבעל פגוע
השבץ דווקא יכול לעשות דברים, אבל אינו רוצה. "הרפואה מעודדת את
החולה להיות מעין ילד, שצריך למלא הוראות רפואיות, להישמע לסמכויות,
לציית, ושמותר לו להתנהג באופן חריג. והוא גם פטור מאחריות כמו ילד.
זה מקל על הרופאים, אבל גישה זו לא עוזרת לחולה כרוני שנשארו לו
תפקודים. החולים הללו מרוכזים בעצמם, לא רואים את הצרכים של בן
המשפחה המטפל בהם ולא לוקחים אחריות".

על סוג אחר של התמודדות מספרת לוי, שפסיכיאטר רשם לבעלה תרופה "שהפכה
אותו לזומבי, ואני כלל לא קישרתי בין התרופה לבין ההירדמות. רק אחרי
בירורים רבים ודאגה רבה, רופאה אחרת אמרה לי שהתרופה מרדימה ושאנסה
להוריד את המינון – כי פסיכיאטרים לא מכירים את הייחודיות של חולי
שבץ. וזה אכן עבד. מאז למדתי לבחון את המינון, את תופעות הלוואי, את
המועדים ואופן השימוש בתרופות שרושמים לבעלי".

בעולם האידילי של לוי, יהיה מימון בסל הבריאות לקבוצות תמיכה בחולי
שבץ ובמשפחותיהם, יוקצו מקום לקבוצות ושכר למטפלים, "כי קבוצת התמיכה
אפקטיווית כמו טיפול שיקומי תמיכתי, גם לנפגע, אבל עוד יותר לבני
המשפחה של הנפגע".

מחקרים רבים, אומרת לוי, הראו שבני זוג המטפלים בחולים כרוניים סובלים
יותר מתחלואה ותמותה מאחרים, בגלל העומס והוויתור המתמיד על צורכיהם
לטובת אלו של החולה. "תמיד שואלים אותם מה שלום החולה, והם אומרים –
אולי פעם ישאלו אותי מה שלומי?"

העמותות

לילי מאור, יו"ר עמותת נאמן לסיוע לנפגעי שבץ ולמשפחותיהם, הקימה את
העמותה ב-,1996 לאחר שבעלה לקה בשבץ והיא עמדה חסרת אונים נוכח הקושי
לברר בין כל הגופים השונים מהם זכויותיו וזכויותיה, לאסוף את
התשלומים המגיעים לה, את מרשמי התרופות, את ההחזר הכספי על התאמת
ביתם לצרכיו, ולהמשיך בחיים המשותפים עם בעל שנהפך לנכה.

מטרת העמותה היא הושטת סיוע למשפחות של חולי שבץ ועזרה הדדית: מי שיש
לו כישורים, השכלה או מקצוע שאחרים יכולים להסתייע בו, תורם מהם.
העמותה הקימה, למשל, מועדון לנפגעי שבץ שעדיין אינם בני – 65 שכן רק
מגיל זה אפשר להתקבל לפעילות במועדוני הקשישים השונים – ובו פעילויות
דומות לאלו שמסייעות לנפגעי השבץ המבקרים במועדוני קשישים. במועדון
החלופי יש פיסיותרפיסטית ומרפאה בדיבור, הפועלות בעמותה בהתנדבות.
כמו כן מפיצה העמותה עיתון "ובו אנחנו משתדלים לפרסם את הזכויות",
מסבירה מאור. "יש שמגיע להם כיסא גלגלים בהשתתפות עצמית של %,20 או
נעליים מיוחדות, אבל הם לא תמיד יודעים את זה".

לדברי מאור, כל פן של חיי המשפחה משתנה בעקבות פגיעה של אחד מהם, בדרך
כלל אב המשפחה, משבץ. יש בעיות רפואיות, ביורוקרטיות, מבניות – את
כולן יש לפתור ובכולן יש לטפל. צריך להתאים את הדירה, את לוחות
הזמנים – למשל, לעשות "סידור עבודה", כלומר לחלק את נטל השמירה
והטיפול בחולה בין בני המשפחה שיכולים לעשות זאת.

מאור מספרת שכשבעלה היה בשיקום המליצו לה לקחתו הביתה לסוף שבוע,
שיהיה לו נעים. "אבל בקוטג' עם המדרגות שגרנו בו לא היתה לי אפשרות
אפילו להכניס אותו לבית. רק אחרי ששיפצתי והתאמתי את הבית הוא יכול
היה לבוא".

בעולם האידילי של מאור, בני המשפחה של נפגע השבץ יוכרו כ"מטפלים", שכן
הם תומכים בו פרקטית, פיסית ונפשית, ומתמודדים עם אחריות, קשיים
ופגיעה קשה באיכות חייהם.

בהנהלת עמותה אחרת, "העמותה לעזרה לחולי שבץ מוחי", חבר ד"ר יצחק זקס,
שהוא חולה בשבץ – הצד השמאלי של גופו משותק למחצה. הוא מספר על
השינוי הדרמטי בחייו: "החולה יוצא לקהילה בלי תמיכה ממשית. קשה לו
לדעת מה זכויותיו ולהוכיח שמגיע לו את מה שהוא מבקש לקבל. ראש המשפחה
נהפך לזה שזקוק לעזרה, וזה עושה לו דברים איומים. ילדיו לא יודעים
לטפל בו, ההוצאות לרופאים, לתרופות, לעזרים טכניים הן עצומות, והדירה
פתאום לא מתאימה. אי אפשר להסתגל לבד למצב החדש, והתמיכה היחידה שיש
היא עזרה הדדית של העמותות, כי גם כמה שעות סיעוד בשבוע, שהביטוח
הלאומי מממן, מספיקות רק לעזרה ברחצה בסופו של דבר".

בעולם האידילי של זקס, משרד הבריאות, קופות החולים, הביטוח הלאומי,
העיריות, מוסדות השיקום, יאגדו את כל המידע הרלוונטי בחוברת שיגישו
לנפגעי השבץ ובה יהיה כל פרט מידע שהם זקוקים לו: זכויותיהם הכספיות,
העזרה שהם יכולים לקבל, רשימת כתובות, טלפונים וגופים שעומדים
לרשותם. אבל בינתיים, "רבים לא יודעים אפילו על הקלות בארנונה
שמגיעות להם", אומר ד"ר זקס. "הגופים השונים לא מנדבים מידע על
זכויות, ונכה לא יכול להגיע למקומות רבים שבהם הוא יכול לקבל עזרה,
בגלל בעיית נגישות". לפני סניף קופת החולים שהוא שייך אליו היו ארבעה
מקומות חניה לנכים, הוא מספר, אבל בשביל תוואי הרכבת הקלה ביטלו את
מקומות החניה הללו.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~593747175~~~238&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן