הכנס נערך באולם לב באוניברסיטת ת”א ב-2 בפברואר אחה”צ
דבריה של רונה רמון
רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט אילן רמון, ציינה בפני הסטודנטים שמילאו את אולם לב באוניברסיטת תל אביב כי כאשר הכירה את אילן רמון הוא למד באוניברסיטת תל אביב והיה אז משוחרר מהצבא. היא, אגב היתה באותו זמן, סטודנטים במכון וינגייט.
“לא קיבלו אותו להנדסת אלקטרוניקה ומחשבים כפי שרצה ולכן למד שנה אחת הנדסת מכונות. כאשר הצטיין, הסכימו להעביר אותו להנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. תקופת הלימודים היתה תקופה טובה.”
רמון ציינה כי כאשר אילן היה ילד, לא רק שהוא לא חשב שיגיע להיות אסטרונאוט אלא אף לא חשב שיצליח להתקבל לקורס טייס בשל בעיה רפואית. “לפיכך כינינו את הטקס במילים 'אין מקום רחוק מדי', כי לעולם לא נדע לאן נגיע. “אני רוצה לעודד כל אחד מכם להמשיך לחלום. האושר של הגשמת חלום הופך אדם למאושר יותר. אנו צריכים לשמור את אילן תמיד בלב עם חיוך ולשאוף קדימה.”
פרופ' יהויכין יוסף
פרופ' יהויכין יוסף מאוניברסיטת תל אביב, אחד מהאחראים לניסוי מיידקס, אותו ביצע רמון בחלל, אמר בשיחה לאתר הידען: “אנחנו נמצאים עכשיו שנתיים לאחר האסון. כזכור, קיבלנו את הנתונים שלנו באוגוסט 2003 כי הכל היה מוקפא עד אז לצורך עבודת ועדת החקירה. מאז אנחנו עוסקים באנליזה של הנתונים. סיימנו את האנליזה של הספרייטים (תופעות הלילה) ועכשיו אנחנו עוברים פעם שניה כדי למצוא צימוקים (כדוגמת הטייגר). אנחנו נמצאים בסוף האנליזה של פלומת העשן, סיימנו את האנליזה של נתוני המטוס וחלקם אף התפרסמו בכתבי עת מדעיים. לבסוף, אנחנו נמצאים בשני שליש הדרך באנליזה של נתוני האבק, כולל שימוש באבק כ-TRACER (עוקב) לתנועות גליות באטמוספירה. עד עכשיו לא היה ניתן לראות את התנועות הללו וזיהו אותם רק בעזרת ההשפעה שלהם על עננים, אבל גילינו שגילוי זה נחות לעומת שימוש באבק כסמן.”
צבי קפלן
צבי קפלן, מנהל סוכנות החלל הישראלית אמר: “משחר ההיסטוריה ובמשך אלפי שנים עד ימינו אלה עורגת האנושות ונמשכת אל כיפת השמיים – החלל החיצון בבחינת חתירה אל הבלתי מושג והבלתי נתפש. זה מתבטא גם ביצירה תרבותית ומדעית ענפה ומתמשכת. יצירה שעוסקת רבות גם במוגבלות האדם ואפסותו מול סודות הבריאה ואיתני הטבע.
במחצית השנייה של המאה ה-20 נרתמה ההתפתחות המדעית-טכנולוגית המואצת בהובלת מעצמות העל לחקר שיטתי של החלל. ”
“עקב זאת נתגלו לנו חלק מסודות ראשית היקום, הועמקה התצפית מהחלל כלפי פלנטת הארץ והתעצמה כמות הידע. הישגיי המחקר והפיתוח אף יושמו בהיקף ניכר לתועלת האדם והאנושות גם בהיבטים הכלכליים כמו תקשורת, חיזוי מזג אויר, חישה מרחוק ועוד.”
” בפסיפס הכולל של המחקר, זכו הפרויקטים של טיסות מאוישות בחלל למקום ייחודי, ולהזדהות עזה ביותר של ציבורים רחבים בכל העולם, אולי גם בשל ערעור הגבולות התחומים בין המדע הבדיוני והמציאות המתהווה.
זה החל במסע לכיבוש הירח ובהמשך בטיסות המעבורת ובהקמת תחנת החלל הקבועה. ”
“והנה זכינו בישראל לגיבור תרבות משלנו. איש וטייס חיל האוויר הישראלי וטייס החלל, אילן רמון זכרונו לברכה.
אילן שנבחר לטוס בקולומביה זכה לחשיפה עולמית אך במיוחד הוא בלט בהיותו ישראלי. אילן ייצג חתירה למצוינות ושלמות , הישגיות ואי הליכה בתלם אך לא פחות מכך הוא שבה את לב כולנו ביכולתו להקרין גם דרך המדיה, לאלה שלא הכירוהו, פשטות אצילית, אנושיות ונועם הליכות יוצאי דופן. אילן השתתף בניסויי המעבורת החל משלב התכנון, דרך מימוש הרעיונות ושקד על היכולת לבצעם בצורה מושלמת. איך אמרה באוזני רונה רעייתו “רגלים באדמה וראש בעננים” ואולי ראש הרבה מעבר לעננים ורגלים נטועות בתבנית נוף המולדת שהטביעה באילן חותם של שליחות, גישה מקצועית וחברות.”
“אילן עזב אותנו לעיני כל העולם, בחזיון מתוקשר עז וצורב. נחיתת המעבורת וההתרסקות נצפו בכל בית והיו בבחינת שואו דרמטי וטרגי כאחד, חודרני עד לכאב, צפינו חסרי אונים ועינינו דומעות בדרמה שהיה בה לכאורה אלמנט שובה עין ודמיון אלמלא ידענו את משמעותה האמיתית.”
“במידה מסוימת חזרנו לנקודת האפס בה התחלתי את דברי: למרות הישגינו האדירים בחלל, יכולתנו להתמודד עם איתני הטבע היא מוגבלת. ואף כי שנינו: כי תאונות אינן קורות אלא נגרמות, תמיד ילמד הלקח רק באופן חלקי כאשר אנו נוגעים בקצווי גבולות הידע והטכנולוגיה.”
“היום נשמע מעט ונקוה כי נמשיך לשמוע בעתיד על הישגיו של ניסוי מידקס. ידענו כי עבודה מדעית דורשת תכנון קפדני ושיטתי ובמיוחד לניסויים בסביבה חללית בה יכולת ההתערבות לאחר השיגור היא כמעט אפסית. זהו קסמה וייחודה של תרבות העשייה החללית סוף מעשה במחשבה יצירתית אך בעיקר מוקפדת.”
“אני יחד אתכם סקרן ונלהב לשמוע את האסטרונאוט ד'ר מייק מסימינו. לא אתפלא אם יש קווי דמיון ומכנה משותף לגיבורי התקופה כפי שציינו אצל אילן זכרונו לברכה
הבה נשמע אם כן את הדברים בשני נושאים חשובים ומרתקים אלה ומדי פעם נהרהר ונסתכל בפנים המאירות והמקרינות של אילן שכל כך קל היה לנו לאהוב אותם ולהתחבר אליהם. ”
אני סקרן לשמוע את דבריו של האסטרונאוט מייקל מאסימינו, שהוא בעל תואר דוקטור בהנדסה מכאנית מ-MIT, ומתמחה בבעיות ממשק אדם-מכונה בחלל. מאסימינו נבחר כמועמד לאסטרונאוט בידי נאס”א במאי 1996 ובמארס 2002 הוא טס בטיסה STS-109 – טיסתה הלפני האחרונה של הקולומביה למשימת השידרוג הרביעית של טלסקופ החלל האבל. הוא ביצע לשם כך הליכת חלל באורך 14 שעות ו-46 דקות. נושא שיחתו: “בחזרה לירח, קדימה למאדים: עתיד חקר החלל”.
דבריו של מייקל מאסימינו (בתמונה)
מאסימינו דיבר על חוויותיו בטיסתו הוא, ועל ההיכרות שהיתה לו עם אילן רמון דרך אשתו קרול שהתיידדה עם רונה רמון. “הוא היה צנוע, בן, אב ובעל מוצלח – דוגמה למה שהייתי רוצה שכולם יהיו. אני ממליץ לכולם לבקר בתערוכה בקיבוץ יפעת או לצפות בה כאשר תנדוד ברחבי הארץ. מוצגים בה הדברים שאילן רמון היה מביא עימו ומתאר בפניכם כאן היום לו היה שב בשלום.”
לאחר מכן ענה מאסימינו לשאלות הקהל, ובין היתר גם לשאלותינו. “אשמח לחזור להאבל אבל אני לא שובצתי למשימה זו, שבינתיים בוטלה בגלל שהוחלט שטיסה להאבל בטוחה פחות מטיסה לתחנת החלל הבינלאומית. אני נמצא בצוות הבוחן אפשרות של שיגור חללית רובוטית שתעשה לפחות חלק מהמשימות שרצינו לעשות באמצעות אסטרונאוטים אבל גם משימה כזו היא יקרה.”
בתשובה לשאלתנו באשר לביטול התקציב, אמר מאסימינו כי הוא מקווה שמדובר בתרגיל חישובי וכי בסופו של דבר המחוקקים יספקו את התקציב הדרוש. בכל מקרה יש לנאס”א תקציב עד הסתיו. אחר כך נראה.”
האם תאריך הטיסה הבאה, במאי 2005 בטוח, או שהיא תידחה עוד?
“עיכובים בטיסות היו תמיד, גם לפני האסון. הטיסה עצמה, STS-107 נדחתה כמה פעמים מאוקטובר 2001 עד ששוגרה לבסוף בינואר 2003. אמנם בנאס”א מדברים על מאי אבל יש חלון של 22 יום עד תחילת יוני. אחר כך יש גם כמה ימים בחודש יולי. אנחנו מקווים שהטיסה תתקיים במאי. בכל אופן נאס”א פועלת לפי תכנון זה.”
