כשהנגיף המסוכן הבא ישתחרר לאוויר העולם, הוא ימצא חפיר עמוק באדיבות המדע שיאפשר להבין את פעולתו, וחומה בצורה בדמות הטכנולוגיה שתעצור אותו. דרך פעולתו של הנגיף תפוענח תוך יום אחד. התרופות והחיסונים יפותחו תוך שבוע, עם ניסויים קליניים מינימליים בזכות הדיוק של סימולציות התאים והגוף
נחזור כמה שנים אחורנית: בשנת 1800, תוחלת החיים העולמית הייתה בסביבות שלושים שנים. לא הייתה אפילו מדינה אחת בה תוחלת החיים עלתה מעבר לארבעים שנים. מאה שנים לאחר מכן, בשנת 1900, מה הייתה תוחלת החיים במדינה המתקדמת ביותר בעולם – בריטניה?
ארבעים ושש שנים בלבד.
נסביר לרגע מה משמעות המושג “תוחלת חיים”: זהו מספר השנים הממוצע שאדם שנולד באותה שנה מצופה לחיות. הדגש הוא על המילה ממוצע. אנשים לא חיו ארבעים ושש שנים ואז נפחו את נשמתם. פשוט הילדים – הקורבן העיקרי של מחלות מדבקות – מתו בהמוניהם בגיל צעיר. באנגליה של 1900, 15 אחוזים מכל התינוקות מתו בשנה הראשונה לחייהם. הנתונים האלו גררו את הממוצע למטה, אבל אם צלח מזלך והגעת לגיל עשרים, הרי שתוחלת החיים המצופה לך הייתה של 60 שנים.
זה היה אז. היום זה היום. תוחלת החיים בבריטניה קפצה כמעט פי שניים ל- 81.4 שנים. שיאניות אריכות הימים הן הונג קונג ויפן, שם תוחלת החיים עומדת על 84.9 שנים.
נסתכל שוב בבריטניה, מכיוון שהיא אחת המדינות עם התיעוד האמין ביותר בנושאי בריאות לאורך מאות השנים האחרונות. ב- 1850, כמעט חמישים אחוזים מכל מקרי המוות בבריטניה אירעו בשל מחלות מדבקות. שחפת בלבד קטלה חמישה-עשר אחוזים, קדחת הארגמן ודיפת’ריה כמעט שישה אחוזים כל אחת. כמעט שלא היו התקפי לב, שבצים מוחיים או סרטן. מעט מאד אנשים חיו עד לגיל בו יסבלו ממחלות ההזדקנות.
כיום, רוב אזרחי העולם המפותח מתים ממחלות זקנה כסרטן, מחלות לב וסוכרת, ולא ממחלות מדבקות, לפחות עד לפני שנה.
למה? מה השתנה?
אפשר לחלק את התשובה לשלושה שלבים: טכנולוגיה, מדע ושוב טכנולוגיה.
מדע, טכנולוגיה, מדע
הטכנולוגיה היא כלי שהאדם המציא לצרכיו. החרב היא מוצר טכנולוגי, וכך גם המגן. אבל גם קונסטרקטים חברתיים כמו חוקים ודרכי התנהגות משותפות הם טכנולוגיה – כלים בלתי-נראים המתקיימים רק בזכות הנפש הקולקטיבית המכירה בהם. המהנדסים יודעים היטב שטכנולוגיה יכולה להקדים את המדע, שהפרקטיקה יכולה לגשר על פערים בידע, שהמסקינגטייפ מוצלח לפעמים יותר מכל תיאוריה מדעית ראשונית.
את המוות השחור – החיידק Yersinia pestis שקטל לפחות שליש מאוכלוסיית אירופה במאה ה- 14 – הצלחנו לעצור בזכות הטכנולוגיה. בלי להבין את טבעו, פיתחנו אמצעי ניטור וסגר נוקשים. בתקופת הרנסנס פיתחנו ויישמנו באופן סיסטמטי סגרים, איזורי בידוד ואפילו קונטקט טרייסינג[1]. לבריטניה נדרש זמן – אז כמו היום – לאמץ את הכלים הטכנולוגיים הללו, וחוותה ארבע מגפות גדולות נוספות עד סוף המאה ה- 17. יתר אירופה ניצלה בזכות הטכנולוגיה. אלא שכלים טכנולוגיים נזנחים במהירות כשאין בהם צורך, ובלי תיאוריה מדעית ראויה, קשה לבצע “העברת ידע” מתחום אחד לאחר.
דוגמה נוספת: ב- 1798 גילה אדוארד ג’נר שניתן לבצע חיסון פרימיטיבי – אינוקולציה – כנגד האבעבועות השחורות. אך גם זו הייתה טכנולוגיה, כלי בלבד ללא הידע הדרוש להרחבתו לתחומים אחרים. בלי הבנה אמיתית של הסיבה בעטיה פועל החיסון, הוא נותר בודד במשך כמעט מאה שנים והציל מיליונים רבים ממוות. ועדיין, מחלות הילדות המדבקות, האדמת והחזרת והחצבת והשעלת, נותרו מפושטות בכל אירופה, מבלי שנמצא חיסון עבורן.
השלב השני לא איחר לבוא: ההבנה המדעית. אחד אחרי השני לאורך המאה ה- 19, הופיעו אנשי המדע שהבהירו לנו כיצד מתנהגים נגיפים וחיידקים. ללא אותם אנשי מדע כמו לואי פסטר לא היינו יודעים על משמעותם המלאה של וירוסים. אותו לואי פסטר, אגב, שהתנבא באמצע המאה ה- 19 שיבוא יום בו ילדים לא ימותו עוד ממחלות מדבקות – וזכה ללגלוג מצד כל בני-דורו. ללא חוקרים כמו היינריך הרמן קוך או ג’וזף ליסטר, לא היינו מבינים כיצד מתפשטות מחלות וכיצד לזהות – ולנטרל – את החיידקים והנגיפים האחראים להן.
ממרומי תקופתנו, אנו נוטים לזלזל בחוסר-הידע מהעבר. אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הרעיון שמיקרואורגניזמים גורמים למחלות, ולפיכך שעלינו למצוא דרכים להילחם בהם. אנו שוכחים שעבור אלו שחיו בעבר, רעיון זה היה רק אחד מני רבים שהסבירו את המקור למחלות, כגון בריאה ספונטנית של חיידקים יש מאין, או חלקיקי זיהום שנמצאים רק במקומות מסוימים.
בזכות המתודה המדעית הצלחנו להבין מהם הגורמים האמיתיים למחלות, ומשם הייתה הדרך קצרה להתמודדות עמם.
ואז הגיע השלב השלישי: הטכנולוגיה, שוב.
חמושים בהבנה המדעית, יצרנו כלים טכנולוגיים שמנעו הדבקה בחיידק הכולרה. בשלוש מילים: אסלות ומערכות ביוב.
פיתחנו כלים למניעת הדבקה בחיידקים: סטריליזציה של כלי ניתוח. נשמע ברור מאליו? במאתיים-אלף שנים של קיום אנושי, לא הגענו להבנה הזו. טכנולוגיות הסטריליזציה הצילו את חייהם של מאות-מיליוני בני-אדם, וממשיכות לעשות זאת עד היום.
גילינו ושיפרנו את הפניצילין. משמעותה של האנטיביוטיקה לא הייתה מזוהה כלל אילולא היינו חמושים בידע אודות החיידקים. אלכסנדר פלמינג לא היה מתרגש מכך שפטריות הרגו חיידקים שבינם לבין מחלות אין דבר וחצי-דבר. והגיבור השני ששמו כמעט ואינו נזכר בסיפורים, הווארד פלורי, לא היה משכלל את האנטיביוטיקה שזיהה פלמינג – שמחירה היה גבוה פי כמה ממשקלה בזהב – כך שהפכה זמינה לכל אדם.
ברגע שפענחנו את תעלומת החיידקים, גם מצאנו פתרון עבורה. המדע סיפק לנו את הכיוון, והטכנולוגיה – את הנשק שכיוונו על החיידקים.
ואיך נשתמש במדע ובטכנולוגיה כדי להתמודד עם המגפות הבאות?
הניצחון על הטבע
המחלה הגדולה הראשונה שהצלחנו להכחיד מפני האדמה היא האבעבועות השחורות. זה קרה בזכות השילוב בין המדע והטכנולוגיה. הטכנולוגיה סיפקה לנו חיסונים יעילים. המדע העניק לנו את הידע אודות דרכי ההתפשטות של הנגיף והאפשרויות למוטציות, כך שלא היינו צריכים לחסן כל אדם על פני האדמה, אלא יכולנו להתמקד בנקודות התפרצות ולהבין כיצד לחסן אנשים באופן אופטימלי כדי לעצור את התפשטות המגפה.
אני חוזר: אנו, בני האדם, השתמשנו בכלים המחשבתיים ובידע שהצטבר לאורך מאות שנים, כדי להכחיד מן העולם נגיף שקטל מאות-מיליוני בני-אדם במשך אלפי שנים. ניצחנו. אין מילה אחרת לתאר את ההישג הזה. והוא צריך לרגש, להפעים, כל אחד מאיתנו, מכיוון שהוא רק הסנונית המבשרת את בוא האביב.
המדע והטכנולוגיה ימשיכו להתקדם. הפילוסוף חוסה אורטגה אי גאסט כתב בספרו “מרד ההמונים” בפליאה, כי כולנו יודעים ברמה האינטואיטיבית הבסיסית ביותר שהמדע והטכנולוגיה לא יפסיקו את התפתחותם. כולם בטוחים שהטלוויזיות יהפכו להיות משוכללות יותר, שדורות חדשים של סמארטפונים ימשיכו לצוץ מדי שנה. זה לא תמיד היה המצב לאורך ההיסטוריה, אבל כזה הוא היום. המדע והטכנולוגיה, שזורים זה בזה, לא ישקטו על שמריהם כל עוד בני-האדם רוצים להשיג עוד: איכות חיים גבוהה יותר, חופש ממחלות, חופש מכדור-הבוץ הקטן והמוגבל עליו אנו חיים, חופש מהמוות.
במילים אחרות, ההתפתחות המדעית והטכנולוגית לא תעצור לעולם.
קיים היזון חוזר בין השניים: הטכנולוגיה מאיצה את ההתקדמות המדעית, והיא בתורה מספקת בסיס לטכנולוגיות חדשות. גם בעבר זה היה כך: לא היינו יכולים להפריך את רעיון הבריאה הספונטנית, שטען שחיידקים נוצרים יש מאין, ללא צנצנות זכוכית אטומות וטכנולוגיות סטריליזציה מתקדמות. לא היינו יכולים לגלות את החיידקים ללא טכנולוגיית גילוף העדשות והמיקרוסקופ הבסיסי שפיתח אנטוני ואן לוונהוק. ואז, בזכות מדע האופטיקה, שכללנו את העדשות עוד יותר.
בימים אלו אנו חווים התקדמות מהירה יותר מאי-פעם במדע ובטכנולוגיה. הסיבה היא שהטכנולוגיה מזנקת קדימה ביכולותיה לספק תובנות מדעיות חדשות. בשנה האחרונה בלבד, בינות מלאכותיות מתקדמות הצליחו לאחרונה לפתור את חידת קיפול החלבונים, שליוותה את הביולוגיה בחמישים השנים האחרונות, טוב יותר מכל אדם[2]. הן הצליחו לפתח מודל אקולוגי חדש מוצלח כדי להסביר את התפלגות המינים באוקיאנוס ובאיים[3]. הן מיפו את מוחו של זבוב פירות ברזולוציה של סינפסות בודדות[4]. חוקרים בטכניון פיתחו בינה מלאכותית שמספקת תשובות לבעיות מתמטיות עתיקות-יומין[5].
והחשוב ביותר: בינות מלאכותיות מצליחות בשנים האחרונות לפתח בינות מלאכותיות חדשות שיעילות יותר מבינות מלאכותיות מעשה ידי-אדם[6]. וכפי שהגדיר מאמר במגזין הנחשב Science – “הבינה המלאכותית מתפתחת מעצמה”. זו הגזמה – עדיין צריך בני-אדם – אבל היא אינה גדולה כפי שהיינו רוצים אולי לחשוב.
המשמעות היא שקצב צבירת הידע המדעי עומד לגדול בדילוגים ובזינוקים בשנים הקרובות, והטכנולוגיה לא תהיה רחוקה מאחוריו. בעשורים הקרובים נראה בינות מלאכותיות שמסוגלות לנתח את המבנה של נגיפים חדשים תוך דקות ספורות. נחזה בבינות מלאכותיות הרצות על מחשבים קוואנטיים או על כל פרדיגמת מחשוב אחרת שתתפתח באותו הזמן. אלו יוכלו להריץ סימולציות מתקדמות של הגוף כולו, על מנת להבין את השפעתו המלאה של נגיף זה או אחר על הגוף – כמו גם את השפעותיהן של תרופות או חיסונים חדשים. נראה רופאים מלאכותיים המספקים ייעוץ העולה בדיוקו על זה של הרופא האנושי הממוצע, ורובוטים אוטונומיים המבצעים ניתוחים ברמת דיוק שמנתח אנושי היה יכול רק לקנא בה.
כל אלו ביחד מרמזים שכשהנגיף המסוכן הבא ישתחרר לאוויר העולם, הוא ימצא חפיר עמוק באדיבות המדע שיאפשר להבין את פעולתו, וחומה בצורה בדמות הטכנולוגיה שתעצור אותו. דרך פעולתו של הנגיף תפוענח תוך יום אחד. התרופות והחיסונים יפותחו תוך שבוע, עם ניסויים קליניים מינימליים בזכות הדיוק של סימולציות התאים והגוף.
כל זה אינו פנטזיה תלושה מהמציאות. אם אתם מאמינים בהתקדמות המדע והטכנולוגיה, אם אתם מאמינים שבינות מלאכותיות יכולות להאיץ את אותה התקדמות, הרי שאתם צריכים גם לקבל את העתיד הזה.
אופטימי מדי? אני?
אני נשמע לכם אופטימי מדי? אתם צודקים. יש גם סכנות גדולות. מי כמו עם ישראל יודע שהמדע והטכנולוגיה יכולים לשרת את המעטים על חשבון הרבים. יש אתגרים שעלינו לפתור כדי להביא להתקדמות אחראית ושקולה של הטכנולוגיה, כדי לוודא שהמדע אינו משמש כדרך להצדיק זוועות מעשה-ידי-אנוש. אבל כדברי העתידן והוגה-הדעות סטיוארט ברנד: אני פסימי ואופטימי. אני פסימי בטווח הקצר, כי מישהו צריך לשפוך אור על הסכנות. אני אופטימי בטווח הארוך, כי עד עתה הצלחנו כאנושות להתמודד עם אותן סכנות, ברגע שהבנו את משמעותן.
ואם תרשו לי להמשיך להיות אופטימי, הרי שבטווח הארוך, אחרי אמצע המאה ה- 21, משנסיים להכריע את המחלות המדבקות, יגיעו גם זמנן של המחלות האחרות שליוו את המין האנושי מאז ומתמיד: הסרטן, מחלות הלב והשבצים, מחלות ניוון עצבים ועוד רבות אחרות. בהינתן שנתמודד עם הסכנות, המדע והטכנולוגיה לא יפסיקו להתקדם עד שהם יעזרו לנו למצוא תשובה לכל הבעיות הגדולות של הקיום.
ואם יש דבר אחד שאני יכול להבטיח לכם, הרי זה שהיא תהיה מפורטת הרבה יותר מ- 42.
ד”ר רועי צזנה הוא חוקר עתידים, מרצה ומחבר הספרים “המדריך לעתיד ו”השולטים בעתיד”
[1] https://www.amazon.com/Reason-Plague-Seventeenth-Century-Tuscany/dp/0393000451
[2] https://www.nature.com/articles/d41586-020-03348-4
[3] https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fevo.2020.530135/full
[4] https://www.janelia.org/project-team/flyem/hemibrain
[5] https://www.nature.com/articles/s41586-021-03229-4.epdf
[6] https://www.sciencemag.org/news/2020/04/artificial-intelligence-evolving-all-itself
