טלסקופ החלל "האבל" סיפק תמונות מדהימות על "מערכת העכברים" במעמקי החלל
ד"ר נח ברוש
התמונות החדשות מ"אזור הדמדומים" שצילם טלסקופ החלל "האבל", מבליטות את היתרון שהושג בשיפוצו של כלי-מחקר וותיק ובר-השגה מכדור הארץ.
מונת מערכת שתי הגלקסיות המכונה "העכברים", מצביעה למשל, על תופעה מעניינת של העברת חומר מגלקסיה אחת לאחרת – ומהמערכת הזאת כולה, לחלל.
העברת החומר "מרעננת" גלקסיה שלמה, או מספקת חומר-גלם להיווצרות גלקסיה חדשה. הידע לגבי תופעות אלו, שנחקרו תיאורטית ומתוך ניתוח תמונות קרקעיות או שצולמו בחלל – יועמק עתה בהרבה, תודות לתמונות החדשות, ואלה שיבואו בעקבותיהן.
טלסקופ החלל מקיף את כדור הארץ בגובה של כ-500 ק"מ. ארבע התמונות שסיפק המכון האמריקני "השולט" על ביצועיו – מדהימות. נראים בהן עצמים קוסמיים שונים בתצורות יחודיות. בולטת במיוחד תמונת מערכת "העכברים" – שתי הגלקסיות המתנגשות זו בזו. מערכת כוכבים זאת נמצאת במרחק של כ-400 מיליון שנות-אור מאיתנו. חישוב תיאורטי העלה שאנו רואים אותה כ-160 מיליוני שנים לאחר שהן נמצאו במרחק הקרוב ביותר ביניהן.
הגלקסיות הן אוסף כוכבים וחומר בינכוכבי (גז ואבק), המוחזקות יחד כיחידה נפרדת משאר היקום, עקב כוח המשיכה העצמי. אם, כבמקרה של "העכברים", יפריע גוף חיצוני לשיווי המשקל של הגלקסיה, חלקים ממנה ייקרעו וייוצרו גופים חדשים.
למשל: חלק מהכוכבים, הגז והאבק, שנקרעו מהגלקסיה ונזרקו לחלל, יכולים להתחבר, בהשפעת כוח המשיכה העצמי, וליצור גלקסיה חדשה. אפשרות אחרת: החומר שניתק מגלקסיה אחת – יספח לאחרת.
שביל החלב שלנו "בולע" ממש בימים אלה גלקסיה ננסית. סימנים לכך מתקבלים במחקרי הכוכבים הנראים במחצית הדרומית של הרקיע. החומר שנספח, עשיר בגז ואבק. אם הגלקסיה שעליה הוא נופל, בנויה רק מכוכבים "זקנים", יווצרו כך
כוכבים חדשים. זאת הדרך לגלקסיה "זקנה" להתחדש – תודות ל"אינפוזיה (עירוי דם
צעיר ורענן) של חומר-גלם" – ליצירת כוכבים חדשים, שאותה גלקסיה "זקנה"
מקבלת.
אחת התרומות הגדולות למדע שתספק המצלמה החדשה ב"האבל", תהיה בחקר "העידוש הכבידתי". על-פי תורת היחסות הכללית, קרני האור אמורים לשנות מסלוליהם כשהם עוברים באזור ביקום שבו ריכוז גדול של מסה (כוח משיכה חזק). באזורים מיוחדים, ליד צבירים עשירים בגלקסיות, ניתן למצוא ריכוזי כוח משיכה חזק שיגרום להתכופפות קרני האור מהגלקסיות המרוחקות, ברקע צביר הגלקסיות.
האור של עצמי הרקע, מסתדר אז בסידרת קשתות. כל אחת היא דמות מוגדלת ומעוותת
של גלקסיית הרקע.
דוגמה לכך, בתצלום אחר (מימיןלמטה). מניתוח הקשתות הרבות ניתן לחשב את כמות חומר הגלם שגורם לכוח המשיכה.
אבל מה שמעניין כאן הוא שהמדידה מצביעה על קיומו של חומר אפל. אם מניחים
שלגלקסיות הצביר, אותו יחס של מסה לבהירות כמו לשמש שלנו – מקבלים כרבע אחוז בלבד מכלל המסה, הגורמת לכיפוף קרני האור.
המסקנה: המצלמה החדשה של טלסקופ החלל עשויה לספק הבנה טובה יותר דווקא לגבי החומר שאיננו מאיר!
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~330463514~~~97&SiteName=hayadan
