מלחמת רוסיה-אוקראינה התחילה לגלוש למצבים בהם רובוטים אוקראינים נלחמים ברובוטים רוסיים, ואפילו תוקפים מפעלי רובוטים בלב רוסיה. המתקפות מהשבוע האחרון עירבו כבר רובוטים עם אוטונומיה בסיסית, לפחות לפי טענת האוקראינים
הרובוטים הרוסים התקדמו לאט. הכל היה רגוע. מנגד הנהר ומנוע מרשרש. פתאום רעם ברק. בעצם, זה היה רחפן אוקראיני עם חומר נפץ. ואז הכל היה שקט שוב, והרובוטים של פוטין חדלו מנוע.
קרב נוסף הסתיים במלחמת הרובוטים.
התיאור הזה עשוי להישמע ציורי או דמיוני, אבל הוא אמיתי לגמרי. בלי ששמנו לב, מלחמת רוסיה-אוקראינה התחילה לגלוש למצבים בהם רובוטים אוקראינים נלחמים ברובוטים רוסיים, ואפילו תוקפים מפעלי רובוטים בלב רוסיה. המתקפות מהשבוע האחרון עירבו כבר רובוטים עם אוטונומיה בסיסית, לפחות לפי טענת האוקראינים.
ואם לשפוט לפי כוונותיה המוצהרות של אוקראינה, אנו צפויים לראות קרבות רבים ורובוטים רבים כאלו בחודשים הקרובים – ואולי גם בעשורים שאחריהם.
רובוטים רוסים
אף אחד לא התפלא לראות רובוטים רוסים בשדה הקרב. הדוב הסובייטי ניסה לגוון את אמצעי הלחימה שלו כבר במלחמת העולם השנייה, במהלכה השיק את הטלה-טנקים. אלו היו טנקים חמושים בלהביורים, שנשלטו מרחוק וסייעו לכוחות הקרקע בפלישה לפינלנד. הרעיון היה מצוין, הביצוע כושל. הטלה-טנקים היו פגיעים במיוחד למוקשים, למכשולים על הקרקע ולתנאי מזג האוויר.
זו הייתה מכה כאובה לגאווה הרוסית, ומאמצי הפיתוח נעצרו לכמה-וכמה עשורים. ואז הם התחילו מחדש. בשנת 2014 הקימה רוסיה מעבדת רובוטים צבאיים חדשה, שהתחילה להשיק רובוטים מכל הסוגים. כוונתה המוצהרת של המעבדה הייתה להחליף בערך שליש מכל הכוחות הרוסיים במערכות רובוטיות ונשלטות-מרחוק עד 2025 .
בשנת 2020 המעבדה הגבירה הילוך, ושחררה הצהרות אודות כוונתה להחליף רובוטים בחיילים בשדה הקרב. מפת הדרכים המסווגת של צבא רוסיה מאותו הזמן, כללה פיתוח של רובוטים שיוכלו לפעול בשטח, עד לרמה בה, לפי אחד מהבכירים –
“לוחמים אנושיים יתחילו להיות מוחלפים בהדרגה ב- “אחיהם” הרובוטיים, שיוכלו לפעול מהר יותר, מדויק יותר וסלקטיבית יותר מבני-אדם.”
רוסיה המשיכה והשיקה סדרה של כלים רובוטיים מסוגים שונים. אלו כללו נגמ”ש אוטונומי, כמו גם רובוט רב-שימושי שיכל לפעול כפצצה על גלגלים או לפינוי פצועים או שניהם. חלק מהכלים, כמו טנק רובוטי קטן וגדוש באמצעי לחימה כקוצים על קיפוד, אפילו חוו לחימה של ממש בסוריה ב- 2020 .
נדגיש שרוב אמצעי הלחימה הרובוטיים הרוסיים וגם האוקראינים אינם אוטונומיים לגמרי. אין הרבה דמיון ביניהם לבין רובוטים מרשימים כמו אלו שאפשר למצוא בסרטי המדע הבדיוני כמו “המטריקס”. הם אינם מסוגלים לבחור בעצמם את מטרותיהם או לנווט בעצמם בשטח. לרובוטים הללו יש מפעיל אנושי לגמרי, שיושב במרחק של כמה אלפי מטרים ושולט בהם מרחוק. ועדיין – רובוטים.
לא נעים לומר, אבל גם בקרבות בסוריה לא רשמו הרובוטים הצלחה מרשימה. החיישנים שלהם לא תפקדו היטב, כך שהמפעילים התקשו לפגוע במטרות ביעילות. הפקודות עברו באיטיות דרך הרדיו, ובחלק מהמקרים הרובוטים הוציאו לפועל את פקודת הירי בעיכוב ניכר. הרובוטים לא התמודדו היטב עם הקרקע הטרשית וסבלו מנזקים מצטברים לשלדה ולקפיצים. ואולי החמור מכל – אותות הרדיו שובשו בשל נוכחות בניינים, גבעות ועצים, כך שניתן היה לשלוט ברובוטים ביעילות רק ממרחקים של כמה מאות מטרים.
כל ההיסטוריה הזאת מסבירה למה הרוסים היו מהשחקנים המתקדמים ביותר בתחום הרובוטיקה הצבאית, ומדוע הם החליטו לשלוח שישה רובוטים חדשים חמושים במשגרי רימונים לשדה הקרב בסוף מרץ.
לפי הפרסומים הרוסיים, היחידה הרובוטית – שמורכבת כולה מרובוטים – נכנסה לפעולה במתקפה על הבריגדה ה- 47 של אוקראינה. הרובוטים, שנראים כמו טנקים זעירים באורך מטר וחצי, יידו “מאות רימונים” על הכוחות האוקראינים וריתקו אותם למקום.
מה יכלו בני-האדם לעשות במצב כזה?
כמובן, לקרוא לרובוטים משלהם.
צבא הרובוטים האוקראיני
ההפתעה הגדולה של מלחמת רוסיה-אוקראינה הייתה, ובכן, לא-רוסיה. אוקראינה הבינה בשנה האחרונה שהיא לא יכולה להסתמך רק על הנשק המשוכלל שהיא מקבלת מהמערב. כן, היא מקבלת כמעט-במתנה טילים שנבדקים בזכוכית מגדלת לפגמים, מטוסים מתוחכמים בעלות של עשרות-מיליוני דולרים, מכ”מים שהם פאר-היצירה של מערכות הביטחון האמריקניות – ועולים בהתאם. אבל בשנה האחרונה התחילו הרפובליקנים בקונגרס להרים את קולם כנגד חגיגת המתנות הבלתי-נפסקת, והאוקראינים הרגישו את הברז נסגר.
אז הם התחילו לייצר את הנשקים שלהם בעצמם.
לפי דיווח ב- Forbes, לפני חצי-שנה גייסה ממשלת אוקראינה רשת של מאות מפעלים קטנים, שביחד מרכיבים לפחות 50,000 רחפנים מדי חודש. הרחפנים מצוידים ברימון או בראש נפץ קטן ונשלטים מרחוק. כמה רחוק? זה כבר תלוי ברחפנים ובמפעילים שלהם, אבל רבים מהם יכולים להגיע למרחקים של קילומטרים שלמים.
הרחפנים הללו עושים שינוי אמיתי בשדה הקרב. כפי שאמר סמואל בנדט, מומחה לטכנולוגיה צבאית רוסית –
“כרגע, אם משהו זז בשדה הקרב, רחפן רואה אותו ופוגע בו.”
הוא לא הגזים. טוויטר – שידועה עכשיו כ- X – גדושה בסרטונים שנעים בין טרגיים לקומיים, ובהם רחפנים רודפים אחרי חיילים רוסיים ומפוצצים אותם אחד-אחד. באחד הסרטונים שנראה יותר כמו ניסוי חברתי, אחד החיילים הרוסיים רואה את הרחפן שעומד להורגו, ומתחנן בפניו להרוג קודם את חברו. מפעיל הרחפן נענה לבקשתו… ומספר שניות לאחר מכן מגיע רחפן חדש ומפוצץ גם את החייל הראשון. בסרטון אחר רואים חייל רוסי שהמזל האיר לו פנים והרחפן פגע בו אך לא התפוצץ. אחרי ריקוד ניצחון קצרצר, הרוסי מחליט לוודא שהרחפן לא יחזור לחיים וחובט בו עם רובהו… דבר שגורם לו להתפוצץ עם כל התוצאות הצפויות עבור החייל ז”ל. במקרה אחר מגיע רחפן לקבוצת חיילים רוסים שהחליטו לצאת לסיאסטה ולעשן מריחואנה ברגע של מנוחה. גם כאן, התוצאות צפויות. Buzz kill.
הרחפנים לא מתמקדים רק בבני-אדם. ראיות מהשטח מוכיחות שגם טנקים משוריינים אינם עמידים בפניהם. הם יכולים להתמקד בנקודות התורפה בשריון הטנק, ולהתפוצץ ישירות בהן. בדרך זו, רחפנים בעלות של כמה מאות דולרים יכולים להשמיד טנק M-1 Abraham שמחירו בשוק השחור עומד על תשעה מיליון דולרים בערך.
עד היום הצליחו האוקראינים להשמיד 2,600 טנקים במלחמה. קשה להעריך לכמה מהחיסולים הללו אחראים הרחפנים. לטענת האוקראינים, הרחפנים אחראים על הוצאת כמעט מחצית מהטנקים הרוסים משימוש. קיימות טענות לפיהן הרחפנים יעילים כל-כך כנגד טנקים פשוט מכיוון שאלו אינם מצפים למתקפות מלמעלה ולכן אינם משוריינים היטב באזורים הנגישים לרחפנים. זה כנראה נכון, אבל זה לא עוזר כבר לטנקים הרוסיים, ובוודאי שלא יעזור למשאיות, למערכות הארטילריה וליתר הציוד הצבאי שהרחפנים האוקראינים מטווחים ומחסלים ביעילות מרשימה.
כך שלא מפתיע שכאשר הרוסים שלחו מחלקה של רובו-טנקים זעירים לרתק בריגדה אוקראינית, האוקראינים הזעיקו את הרובוטים שלהם – את הרחפנים.
מלחמת רובוט ברובוט
ואז לא נשארו יותר רובוטים רוסיים, והרחפנים שטרם התפוצצו חזרו למפעיליהם.
מלחמת הרובוטים, אם לסכם אותה במילה אחת, הייתה משעממת. ובשתי מילים: משעממת מאד. הרחפנים הגיעו, התקרבו לרובוטים הרוסיים, חגו מסביבם בסקרנות לרגע או שניים, ואז חתרו למגע. מילולית, מכיוון שכל נשיקה של רחפן בטנק-רובוטי גרמה לפיצוץ של שניהם. בום. בום. בום ועוד כמה.
אבל סיפורם לא נגמר שם.
האוקראינים מגלים שיטות חדשות ללוחמה בשל הצורך – ובמקביל, הם מנסים לוודא שאויביהם לא יוכלו לנצל את השיטות האלו בעצמם לטובתם. הם כבר החליטו לבנות “צבא של רחפנים“, כדבריהם, אבל מה הם יכולים לעשות כדי למנוע מהרוסים לבנות צבא כזה משלהם?
לשלוח רחפנים כדי לפוצץ את מפעלי הרחפנים של האויב, כמובן.
בין מרץ לאפריל נשלחו רחפנים – למעשה, הם נראו יותר ככלי-טיס בלתי-מאוישים עם כנפיים קשיחות, מהסוג שהתרגלנו לראות בעשורים האחרונים – למשימות התאבדות בלב רוסיה. הרובוטים המכונפים התמקדו בבתי זיקוק לנפט ובמפעל רחפנים אחד לפחות, על אף שאלו היו במרחק 1,200 קילומטרים מאוקראינה. לא ברור כמה נזק גרמו הרובוטים הללו למפעלי הרחפנים הרוסיים, אבל ההערכות כרגע הן שהם השביתו 14% מיכולות זיקוק הנפט של הרוסים.
לפי הטענות מצד האוקראינים עצמם, מחלק מהרובוטים שנשלחו למשימה היו כבר בעלי בינה מלאכותית בסיסית משלהם, כדי שיוכלו לנווט בשטח האויב ולהשלים את המשימה גם כאשר יאבדו את הקשר עם המפעיל.
“השימוש בבינה מלאכותית איפשר דיוק גם תחת שיבוש רדיו.” הסביר ל- CNN מקור המקורב לתכנית הרחפנים של אוקראינה. “לכל כלי טיס יש מחשב עם מידע לווייני ומידע על השטח. הטיסות נקבעות מראש עם עמיתינו, וכלי הטיס עוקב אחר תכנית המסלול כדי לאפשר לנו לפגוע במטרות בדיוק של מטרים.”
מרואיין אחר הסביר ל- CNN שבזכות ראיית מכונה, כלי-הטיס הרובוטיים מסוגלים לזהות את מיקומם לאורך מסלול הטיסה. הם אינם זקוקים לתקשורת עם לוויינים או בכלל. הם אוטונומיים לגמרי. רובוטים קטלניים שנשלחים למשימות חיסול ללא מעורבות יד אדם לאורך כל הדרך.
כך, לפחות, טוענים האוקראינים. וגם אם הם מגזימים – והם בוודאי מגזימים – אנחנו עדיין יכולים לצפות לראות רובוטים עם רמה כזו של אוטונומיות מוקדם יותר ממאוחר.
ואיזה עולם מופלא ונורא זה עומד להיות.
Video of Russian combat UGV's, which have an AGS-17/30 automatic grenade launcher attached to them and also appear to be able to set TM-62 anti-armor mines, being destroyed by UAV's from the AFU 47th Mechanized Brigade in the area of #Avdiivka.#OSINT #UkraineRussiaWar… pic.twitter.com/6ZE1h824aF
— OSINT (Uri) 🇺🇸 🇨🇦 🇬🇧 🇺🇦 🇮🇱 (@UKikaski) March 30, 2024
עולם של רובוטים רצחניים
כיצד ייראה עולם בו מדינות נלחמות זו בזו באמצעות רובוטים? ייתכן שחלק מהתשובה מגיע מהאמירה הנפוצה לפיה רובוטים משמשים למתן מענה לשלושה סוגי מטלות: משעממות, מלוכלכות ומסוכנות.
מתוך השלושה, הצורך ברובוטים שיבצעו משימות מסוכנות הוא הברור מאליו. נראה רובוטים בכל מקום בו חיי אדם מוטלים על הכף, בכך אין הרבה חדש.
רובוטים יוכלו לבצע גם משימות ‘מלוכלכות’, ובכך עשויים לשנות את פני המלחמה לטובה – או לתחתית הרוע. האמת העצובה היא שבני-אדם אינם חיילים טובים במיוחד. הם נרתעים באופן אינטואיטיבי מהפעלת כוח קטלני על האחר אלא במצב של סכנת חיים מיידית, וזקוקים לאימונים רבים כדי להתגבר על הרתיעה הזו. כשהם סוף-סוף מפעילים כוח, הם יכולים בקלות לצאת משליטה ולהרוג חפים מפשע בסערת הרגשות הרגעית. זה נראה טוב בסרטי פעולה, אבל פחות במלחמות בהן יש צורך בפעולות כירורגיות כנגד לוחמי האויב, אך מבלי לפגוע באזרחים לא-קשורים.
לרובוטים אין את הקושי הראשון – או השני. הם יעשו את שהוטל עליהם לעשות, בלי לשאול שאלות ובלי להטיל ספק בפקודות שניתנו להם. החלפת חיילים ברובוטים עשויה להוביל לירידה דרמטית בשיעור הנזק ההיקפי – הנזק שנגרם לכל מי שאינו המטרה המרכזית של התוקפים. ומצד שני, אם יינתנו לרובוטים הוראות לא-מוסריות – הם גם לא יתלבטו לגביהן או יראו רחמים לקורבנות.
אחרון חביב, ואולי הקשה ביותר עבורנו לתפוס, היא המטלה ה- “משעממת”. הרובוטים של העתיד יוכלו לפעול בדומה למוקשים: להמשיך לתפקד במשך שנים ארוכות ולהתמיד במשימה שהוגדרה להם, לפי הדרך בה הם מפרשים אותה. אנו עלולים עוד לראות מפעלים רובוטיים שישרדו שנים רבות אחרי שהמלחמה הייתה אמורה להיגמר באופן רגיל, וימשיכו לייצר רובוטים שינציחו וימשיכו את הסכסוכים.
האם נדע להפעיל את הרובוטים במלחמות בחוכמה ובזהירות? האם נדע לשלוט בהם, להגביל את השימוש בהם ולעצב עבורם כללי מוסר שישרתו אותם גם בקרבות האכזריים ביותר?
אני חושש מאד שאת התשובות לשאלות הללו נגלה כולנו – בעתיד.
עוד בנושא באתר הידען:
