ים המלח בשפל, עוד תרבות נעלמת

מדידת השינויים במפלס ים המלח לאורך אלפי שנים תומכת בהשערה ששקיעת האימפריות השליטות במזרח התיכון קשורה לשינויי אקלים

רן שפירא, הארץ, חדשות וואלה!

קישור ישיר לדף זה: http://www.hayadan.org.il/deadseadrops.html

חמש פעמים ב-4,000 השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית ומתמשכת במפלס ים המלח. כל תקופת שפל כזאת מייצגת בצורת ממושכת במזרח התיכון, שכנראה לוותה בשינוי תרבותי באזור. תקופת השפל הדרמטית ביותר ב-5,000 השנים האחרונות החלה סמוך ל-2300-2200 לפני הספירה ונמשכה עד לכ-1500 לפני הספירה. תחילתה של בצורת זו לוותה בשקיעתה של האימפריה האכדית, שמרכזה היה בדרום מזרח טורקיה של ימינו, ושל תקופת הברונזה הקדומה בלוונט. ירידה נוספת במפלס האגם החלה בערך בשנת 500 לספירה והסתיימה כעבור יותר מ-400 שנה, סמוך לנפילת השלטון הביזנטי בארץ ישראל, שבעקבותיה פלשו השבטים הערביים לאזור.

בתקופות שבהן עלה מפלס ים המלח בד בבד עם עלייה משמעותית בכמות המשקעים בצפון ובמרכז ישראל, המגמה התרבותית היתה פריחה ושגשוג. במאה השנייה ובמאה הראשונה לפני הספירה הגיעו פני האגם לאחד משיאיהם ובה בעת הקימה האימפריה הרומית באזור מבנים מפוארים, סללה דרכים ובנתה מפעלי מים. גם פריחת התרבות הביזנטית, במאה הרביעית לספירה, לוותה בעלייה מרשימה של פני המים באגם ו-700 שנה אחר כך, במאה ה-11 ובמאה ה-12, מצאו הצלבנים שבאו לארץ הקודש את ים המלח במפלס גבוה.

ההתאמה בין זמן השינויים האקלימיים לשינויים תרבותיים במזרח התיכון היא היפותזה שדנו בה בעבר, אומר פרופ' יהודה אנזל מהאוניברסיטה העברית, אך במקרים רבים חסרו נתונים מפורטים מספיק על אקלים בעבר ההיסטורי. פרופ' אריה איסר, גיאולוג מהמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון, וד"ר דוד ניב מהמכון הגיאולוגי טענו מזמן כי ירידת התרבות המפוארת שאיפיינה את תקופת הברונזה הקדומה במזרח התיכון, במחצית השנייה של האלף השלישי לפני הספירה, קשורה להתחממות שגרמה להתייבשות האזור.

את הנתונים על מפלס ים המלח אספו פרופ' אנזל וד"ר רויטל בוקמן עם צוות חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בשני אתרים בחופי ים המלח. החוקרים ניתחו את סוגי השכבות המעידים על גובהו המדויק של מפלס המים באגם המלוח בתקופות שונות וקבעו את גילן על פי תארוך של שרידי צמחים שנמצאו בהן בשיטת פחמן 14. המחקר סיפק נתונים מדויקים על שינויי המפלס באלפי השנים האחרונות, שתאמו נתונים מחפירות קודמות.

השלב הבא היה לבדוק את הקשר בין מפלס ים המלח לבין כמות המשקעים במזרח התיכון. בהעדר נתונים מדויקים על משקעים בתקופות קדומות, השתמשו החוקרים בנתונים מהמאה העשרים. תחילה התמקדו בשני מקורותיו העיקריים של ים המלח – ההרים במזרחו ובמערבו ונהר הירדן. במאמר שפירסמו בגיליון האחרון של כתב העת Society of America Bulletin" "Geological כתבו החוקרים כי יש התאמה בין המשקעים באזור ירושלים לכמות המים המתווספת לים המלח: בשנים שחונות, שבהן יורדים בירושלים פחות מ-500 מילימטר גשם, אספקת המים לים המלח נפגעת. רמת המשקעים בגליל העליון ובגולן, שם נמצאים מקורות הירדן, תואמת ברוב השנים את זו שבירושלים.

לאחר מכן הרחיבו אנזל ושותפיו את המחקר ומצאו כי סדרות של שנים שחונות בישראל הן גם שנים מעוטות משקעים במזרח התיכון כולו. מכאן שירידתה של התרבות האכדית, שמרכזה היה מרוחק כ-1,000 קילומטרים מים המלח, היתה קשורה לשינוי אקלימי אזורי, שהשפיע בו בזמן על דרום מזרח טורקיה ועל הלוונט.

התרבויות שירדו מגדולתן עם הירידה בפני ים המלח התבססו במידה רבה על חקלאות. שגשוגן היה תלוי במידה רבה באספקת מים טובה, שהגבירה את זרימת הירדן לים המלח והרימה את מפלסו. מצד שני, הגשם המוגבר השקה שדות בעל והגביר יבולים וסיפק מים לנביעת מאות המעיינות הקטנים הנפוצים באזור ההר. מעיינות אלו רגישים מאוד לשינויים בגשם ושפיעתם דועכת ואפילו נפסקת בעקבות רצף של שנים שחונות. עם זאת, פרופ' אנזל מדגיש כי שינויים תרבותיים קשורים לא רק לאקלים, אלא גם לנסיבות פוליטיות, דתיות ועוד.

http://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~900035286~~~158&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן