האם משחקי המחשב בולמים את התפתחות הילד או מאתגרים אותו?במקום לשחק בבובות וחיילים, ילדי המאה ה-21 תקועים מול מסך המחשב. חלק מהמומחים חוששים מאובדן יכולות התנועה, הפעלת הדימיון והתקשור. אחרים טוענים כי היכולות ישתלבו בטכנולוגיה
בנדיקט קארי, ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה
פעם שיחקו בזה..היום בני 8 מבקשים טלפונים ניידים ונגני ipod (צילום ארכיון, וואלה)
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/todayskids1204.html
לאן נעלמו הצעצועים? צעצועים אמיתיים, כמו בובות ומטוסי צעצוע? סקר שנעשה באחרונה בארצות הברית, מטעם Kaiser Family Foundation, מלמד שמחצית מהילדים בני 6-4 משחקים במשחקי וידיאו, רבע מהם באופן קבוע. יצרני משחקים אלו משווקים אותם באגרסיביות כבר לילדים בני 3, וחוקרים מדווחים מה שהורים יודעים זה כבר: שילדים בני 8 ו-9 מבקשים צעצועים למבוגרים – כמו טלפונים ניידים ונגני מוסיקה משוכללים כמו iPod של “אפל” – במקום דובים, חיות פרוותיות אחרות או מכוניות צעצוע.
המגמה כבר נתנה אותותיה בקרב יצרנים ומוכרים של צעצועים מסורתיים בארה”ב, החל בחברת הרכבות החשמליות “ליונל” וכלה בקמעונאים כמו “טויס אר אס” ו”אף.אי.או שוורץ”. “ראיתי ילדים בני שנה שרוצים לשחק בטלפונים הניידים של הוריהם”, אמרה אירמה זנדל מ”זנדל גרופ”, חברת מחקר שיווקי בקרב בני נוער וילדים. היא הוסיפה כי הפעוטות גם יודעים להבחין בין טלפון אמיתי לטלפון צעצוע.
הדבר מעלה את השאלה האם בשעה שהצעצועים משתנים, גם עצם המשחק משתנה?. האם החיבה לצעצועי מבוגרים מגיל צעיר מקצרת את תקופת הילדות, אותו עולם רב דמיון ומלא במסיבות תה מדומות ומשחקים בשוטרים וגנבים?
“טווח הזמן שבו ילדים משחקים בסוגי צעצועים מסוימים בוודאי הצטמק”, אמר הד”ר גרי קרוס, היסטוריון באוניברסיטת מדינת פנסילבניה ומחבר הספר “The Cute and the Cool”, שמנתח את תרבות הצריכה בקרב ילדים. “בעבר, ילדות בנות 14 עדיין נהגו לשחק בבובות, ובנים בני 14 עדיין קיבלו במתנה צעצועי הרכבה”.
מחקרים העלו, כי ילדים קטנים בעלי עולם דמיון עשיר נוטים לגלות מיומנות בחשיבה על מצבים לא מוכרים ובניסיון להבינם. “אני חושב שיש רצף מובהק בין תפקוד הדמיון בגיל הילדות הרך ותפקודו מאוחר יותר”, אמר הד”ר פול האריס, פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד.
חוקרים רבים מסכימים כי מכשור אלקטרוני מעסיק את הנפש ואת המוח בדרכים שונות מבובות ולגו. קוביות הרכבה מתעוררות לחיים רק בסיוע דמיון, ואילו משחקי מחשב מנווטים בעצמם את מהלך המשחק. המשחקים הללו גם ניזונים זה מזה, כשהכישורים הדרושים למשחק “דונקי קונג” מזינים את הכישורים הדרושים ל”מורטל קומבט”, שמזינים את הכישורים ל”האלו” – בשרשרת שמתגלגלת לכך שהילדים והורים משחקים על אותם מסופים ומתחרים זה בזה; כשהילדים הללו גדלים הם ממשיכים עם המחשב, מתכננים אתרי אינטרנט או מפרסמים יומני רשת.
השימוש המתרחב בצעצועים אלקטרוניים מטריד את הד”ר ג'רום סינגר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל. “אנו יודעים שילדים לפני גיל בית ספר צריכים לתקשר עם העולם האמיתי”, אמר. “לא משנה עד כמה הם מבריקים, הם לא ילמדו ללכת, להתנועע ולפעול עם אחרים, אם ידיהם או רגליהם לא ימלאו תפקיד ישיר בפעילויות כאלו. כשמושיבים ילדים מול טלוויזיה או מחשב, כורתים היבט שלם של התפתחות זו”.
בו בזמן אומרים פסיכולוגים שהילדות תמיד היתה התכוננות ממושכת לבגרות, וכי בהקשר זה משחקי מחשב ומשחקים אלקטרוניים אחרים הם גם התנהגות טבעית וגם התנהגות נרכשת, המסתגלת לנסיבות. “זה חלק כה עמוק של הטבע האנושי, עד כי מאוד לא סביר ששינויים בטכנולוגיה יבלמו את התפתחותו”, אמרה הד”ר אליסון גופניק, פסיכולוגית ומחברת הספר “The Scientist in the Crib”. “ילדים בעולם טכנולוגי יחקרו את הטכנולוגיה וישתמשו באמצעים טכנולוגיים למשחקי ההתחזות וה'נדמה לי' שלהם.
תינוקות כבר 'משחקים' כאילו הם עובדים על המחשב, וילדים מבוגרים יותר – שבזמנו אולי האזינו לסיפורים מיתיים או סיפרו אותם, ומאוחר יותר קראו ספרים – עשויים לעשות דברים דומים עם משחק מחשב כמו 'מיסט' (Myst). זה הגיוני לנוכח העובדה שהילדים ייהפכו לבוגרים בעולם שבו טכנולוגיה ואלקטרוניקה ממלאות תפקיד חשוב יותר ויותר”.
ל-45% מהילדים יש “ידיד דמיוני”
מתוך הסרט של הארי פוטר. מסמל את המעבר מהקריאה האישית אל קריאה שהיא חגיגה פומביתכמה פסיכולוגים טוענים שיכולת הדמיון של ילדים צעירים, אפילו בגיל הגן, כוללת שימוש בדימויים מהעולם האלקטרוני. תמונות ממשחקים אלקטרוניים ומתוכניות טלוויזיה יכולות להישאר בזיכרון, אבל לעתים קרובות הן מתערבבות עם חלומות, משתלבות בפנטסיות אחרות של הילד ומעוצבות מחדש כמעין סרט מאגי ללא הפסקה.
למשל, סקר שנעשה בבריטניה ב-2001, בקרב 1,800 ילדים בני 12-5, מלמד שליותר מ-45% מהנשאלים היה ידיד דמיוני בשלב זה או אחר בחייהם, שיעור גבוה בהרבה מכפי שציפו החוקרים. לפי מחקר אחר, ידידים דמיוניים, שלדעת כמה חוקרים מסייעים לילדים לפתח אמפתיה וחברותיות, אינם מבוססים בדרך כלל על צעצועים, ויש להם ממד חברתי משמעותי יותר מזה שיכולה לספק דמות דמיונית במשחק וידיאו.
גם לא ברור עד כמה ילדים המשחקים בגאדג'טים ובמשחקים אלקטרוניים שמיועדים למבוגרים, פועלים על פי ההנחיות או קווי העלילה המקוריים של משחקים אלה. “רבים מותחים ביקורת על בובות הפעלה (action figures) ומשחקי וידיאו, אבל כשילדים משחקים בהם הם עושים זאת לפי התסריטים שלהם, והיכולת הזו תישאר”, אמר קרוס.
ואולם פיסת ילדות אחת שאולי לא תחזיק מעמד, היא התפישה של המבוגרים שלפיה ילדים יכולים לחיות זמן רב בעולם הפנטסיה שלהם, מוגנים על ידי ההורים. הרעיון של ילדות מוגנת הוא בעצמו המצאה של מבוגרים, מאירופה של המחצית השנייה של המאה ה-19 – כשהמעמדות הבינוניים המתרחבים החלו לסוכך על ילדים מפני עבודה בפרט והעולם האמיתי בכלל. זמן קצר לאחר מכן כבר התפתחה ספרות המיועדת לילדים. “פיטר פן” של ג'יי מ' בארי הופיע ב-1902, וספרה הקלאסי של פרנסיס הדסון ברנט, “סוד הגן הנעלם”, ראה אור ב-1911.
אבל המרחב המוגן של הילדות נשחק לאטו, כשילדים נחשפו לשוק הצריכה במידה גוברת – באמצעות קומיקס, ואחר כך הרדיו, ואז הטלוויזיה. בדהרה המואצת לקראת משחקים יותר ויותר אלקטרוניים, לא הילדות היא שמאוימת כל כך, אומרים כמה חוקרים, אלא התדמית שיצרה לה החברה, החדורה אידיאליזציה ואולי גם סנטימנטליות.
למעשה, המעבר מקריאת “סוד הגן הנעלם” בפינה שקטה לעבר החגיגה הפומבית של הארי פוטר – הספרים, הסרטים, הבובות ומשחק הווידיאו – נמשך כבר זמן רב. “במשך מאה שנים חששנו מהרס התום המיוחס לילדים שנחשפים לתקשורת, וזו חזרה נוספת על אותה תופעה”, אמר הד”ר פיטר סטירנס, היסטוריון מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון בפיירפקס וירג'יניה. “אני כן חושש שעשינו אידיאליזציה של הילדות כפי שהיתה קיימת בעבר, תמונה שאינה נכונה כבר זמן רב ואולי גם לא היתה נכונה מעולם”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~21020797~~~127&SiteName=hayadan
