חוקרים ישראלים פיענחו את מנגנון הפעולה של "החיידק הטורף"

השליח שאמור להזעיק את תאי החיסון מחוסל לפני שהוא יוצא לדרכו

מרית סלוין, הארץ, חדשות וואלה!

קישור ישיר לדף זה: http://www.hayadan.org.il/strptoca.html

החיידק סטרפטוקוקוס מקבוצה A גורם לאנגינה (דלקת בגרון) ול"שושנה" בעור, מחלות קלות יחסית שחולפות מאליהן או בסיוע אנטיביוטיקה. אבל אותו חיידק מסוגל לגרום לזיהומים קשים ואפילו מסכני חיים, כשהוא חודר לזרם הדם, לרקמת שריר לרקמת שומן או לריאה. שתי המחלות הקשות ביותר הנגרמות על ידי סטרפטוקוקוס A, הן "תסמונת ההלם הרעלני", שגורמת לירידה מהירה בלחץ הדם ולפגיעה רב-מערכתית, ו"תסמונת החיידק הטורף" המתבטאת בהרס מהיר של רקמות. מחלות אלה פוגעות במבוגרים ובילדים כאחד.

בשני העשורים האחרונים חלה עלייה כלל עולמית בשכיחות המחלות הקטלניות שנגרמות על ידי סטרפטוקוקוס A. מחקרים שנערכו בישראל על ידי צוות מיקרוביולוגים מבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית ומהמרכז הרפואי הדסה, מראים ש-3.7 אנשים מתוך 100,000 פיתחו את תסמיני החיידק הטורף.
באזור ירושלים מספרם מגיע ל-11 מ-100,000 (ייתכן בשל צפיפות הדיור) ובילדים החולים באבעבועות רוח השכיחות עולה ל-61 מ-100,000.

החיידק גורם במהירות לנזק מקומי נרחב, שמתבטא בנמק של הרקמות הרכות – השומן, השריר והקרומים שעוטפים את השריר. המוות נגרם בדרך כלל עקב כשל כלל-מערכתי שנובע מהתפשטות מהירה של החיידק, הפולש לדם ונודד בכל הגוף. כשחולה כזה מגיע לבית החולים יש לזהות את המחלה במהירות ולתת טיפול אנטיביוטי מתאים ובמקביל לסלק את הרקמה הנמקית בניתוח. למרות זאת, התמותה עלולה להגיע לכ-80%.

מה מיוחד בחיידק הטורף? האם הוא מכיל גנים מיוחדים ההופכים אותו לאלים כל כך? על שאלות אלה מנסה לענות צוות המיקרוביולוגים, שכולל את פרופ' עמנואל הנסקי מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ד"ר אלון מוזס מהמרכז הרפואי הדסה וד"ר קרלוס הידלגו-גראס מהמעבדה של הנסקי.

בעקבות הדבקה בחיידק מתרחש בגוף גיוס כללי של תאי מערכת החיסון. כאשר החיידק פולש לרקמה, נשלחים מהרקמה אותות המורים למערכת החיסון להתחיל בגיוס. ראשונים מגויסים תאי מערכת החיסון מסוג נויטרופילים. תאים אלה משוטטים דרך קבע בדם, וכאשר הם באים במגע עם האותות הכימיים שמפרישה הרקמה, הם מופעלים, נודדים אל אתר הפלישה של גורם הזיהום, בולעים את החיידקים ומשמידים אותם. זהו קו ההגנה הראשון של מערכת החיסון בפני מרבית החיידקים.

בדרך כלל, כשבודקים במיקרוסקופ רקמה המודבקת בחיידק, מוצאים באזור ההדבקה הצטברות גדולה של נויטרופילים. אבל כשמסתכלים במיקרוסקופ ברקמה המזוהמת בחיידק הטורף, מוצאים בה כמות גדולה מאוד של חיידקים והעדר כמעט מוחלט של נויטרופילים. החיידק הטורף מונע איפוא את התארגנות מערכת החיסון לחיסולו וכך הוא יכול להתמיד במלאכת ההרג ולגרום לבסוף למות קורבנו. קבוצת החוקרים, ביקשה לבדוק איך הוא מצליח לעשות זאת.

החוקרים גילו כי בחומר הגנטי של החיידק הטורף נמצא אתר שבאופן שנראה פרדוקסלי אחראי ככל הנראה על מיתון האלימות של חיידקים. לעומת זאת, "רוב חיידקי הסטרפטוקוקוס מקבוצה A התפטרו מהאתר הזה", אומר הנסקי. "מקצתם איבדו אותו, באחרים הוא עבר מוטציה שמנעה מהגנים שבו להתבטא, ובאחרים אפשר למצוא שרידים לא פעילים של הגנים שבאתר".

בשנתיים האחרונות אספו החוקרים חיידקים טורפים מרקמות מודבקות של בני אדם, ובדקו את האתר הזה בגנום שלהם. "גילינו שבחיידק הטורף האתר המיוחד הזה אמנם קיים במלואו, אבל משום מה הוא אינו פעיל. כשחקרנו לעומק את האתר גילינו שגן מסוים שאחראי על יצירת פפטיד (שרשרת של חומצות אמינו) המפעיל את האתר לא פעיל בגלל מוטציה. שיערנו שאם הפפטיד הזה ייווצר, הוא יפעיל את הגנים באתר וכך יקטין את אלימות החיידק", אומר הנסקי.

החוקרים יצרו את הפפטיד במעבדה והזריקו אותו לעכברים, שמפתחים את תסמונת החיידק טורף בדומה לבני אדם ומשמשים מודל למחלה האנושית. "כשהזרקנו את הפפטיד הזה יחד עם החיידקים הטורפים לעכברי המודל, ראינו שהתרחש גיוס של תאי דם לבנים לאזור הזרקת החיידקים, הזיהום נעצר וכל העכברים בניסוי שרדו", אומר הנסקי. "השאלה הבאה היתה מה מנגנון הפעולה של הפפטיד ואיך הוא קשור עם מידת האלימות של החיידק הטורף".

המחקר העלה שהפפטיד מונע מהחיידק הטורף לבצע את זממו. החיידק מייצר חלבון שמפרק את אחד הגייסים של הנויטרופילים, המכונה IL-8, שמפרישה הרקמה המזוהמת בחיידק. פירוק ה-IL-8 מונע את גיוס הנויטרופילים לרקמה הפגועה. הפפטיד שהזריקו לעכברים מנע מהחיידק הטורף לפרק את הגייס IL-8 וכך הוריד בצורה דרמטית את רמת האלימות של החיידק. המחקר, המציג את מנגנון ההישרדות של החיידק הטורף, עומד להתפרסם בקרוב בכתב העת הרפואי "The Lancet".

"השאלה מדוע רק מיעוט מהסטרפטוקוקים מקבוצה A נהפכים לטורפים נשארה עדיין פתוחה", אומר הנסקי. "למרות שזיהינו את מנגנון האלימות של החיידק הטורף, לא ברור לנו עדיין מדוע חיידקים אחרים מאותה קבוצה, שגם הם איבדו את האתר הממתן את האלימות, גורמים למחלות מתונות יחסית. נראה שמדובר בקומבינציה מסוימת של גורמי אלימות שמתבטאת בזמן מסוים ובמקום הדבקה מסוים. היכולת שלנו להוריד את אלימות החיידק במודל בעכברים שמחקה את המחלה בבני אדם, היא תחילתה של דרך לפיתוח אמצעים חדשים למלחמה בזיהום קטלני שקשה להשתלט עליו באמצעים הקיימים כיום".

ידען חידושים ברפואה

http://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~740087503~~~152&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן