חוקרים טוענים כי מצאו את “המפתח לשמיעה”

ממחקר שהתפרסם בכתב העת “Nature” עולה כי חלבון הנמצא באוזן הפנימית מאפשר תרגום צלילים לדחפים עצביים

סוכנויות הידיעות, הארץ, וואלה!

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/ear161004.html

חלבון הנמצא באוזן הפנימית הוא המפתח לשמיעה נורמלית וניתן להשתמש בגילוי זה כדי לפתח טיפול בחירשות. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת “Nature”.

במשך עשורים מדענים ניסו להבין מה מתרגם צלילים לדחפים עצביים, המתורגמים על ידי המוח. קבוצת מחקר מבית הספר לרפואה הרווארד טוענת כי מדובר בחלבון בשם TRPA1, הנמצא בקצה תאי השיער של האוזן הפנימית.

תהליך השמיעה עובד כך: צלילים עוברים בתוך תעלות האוזן עד שהם מגיעים לעור התוף וגורמים לו לרעוד. דבר זה גורם לשלוש עצמות זעירות, הנמצאות מאחורי עור התוף, להתחיל לרעוד. העצמות מעבירות את הרעידות לרקמת תאים דקה בכניסה לאוזן הפנימית, הנקראת החלון הסגלגל. תנועת החלון הסגלגל גורמת לתנודות בצורת גלים באיבר שנקרא שבלול, הנמצא באוזן הפנימית. השבלול מכיל אלפי תאי שיער דקיקים המקושרים לעצבים, המתרגמים בתורם דחפים למוח, המתרגם את הצליל. יחד עם זאת, לא ברור כיצד השערות הדקיקות באוזן הפנימית ממירות את הצליל לאותות חשמליים למוח.

מדענים חשדו כי התהליך מערב נקבובית או תעלה המאפשרת למטען חשמלי להגיע לתאים, בהם נמצאות השערות. כעת החוקר ד”ר דיוויד קורי ועמיתיו בהרווארד מאמינים כי מרכיב קריטי בתהליך זה הוא החלבון הנקרא TRPA1.

החוקרים ערכו ניסוי בעכברים ובדגים שמטרתו היתה לבדוק את תפקיד ומיקום החלבון. הם מצאו כי החלבון נמצא בקצות השערות, וכי התאים מחסירים אותו כשהם לא יכולים יותר להפיק אותות חשמליים בתגובה לרעידות.

ד”ר קורי אמר כי הוא מאמין כי נקבוביות של החלבון שנפתחות וסגרות בסינכרוניזציה עם גלי צליל, מאפשרים ליונים, כמו נתרן וסידן, להיכנס לתאים ולתרגם את הרעידות לאותות חשמליים.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~978374662~~~37&SiteName=hayadan