27 ביוני 2002
תאים עובריים יכולים להישאר בגופן של אמהות עשרות שנים אחרי
ההריון. ייתכן שהתופעה הזאת מסבירה מדוע רוב המחלות
האוטו-אימוניות תוקפות נשים
מאת ינאי עופרן
תאים עובריים. במשך שנים זכתה החוקרת שטענה כי תאים של העובר
יכולים להישאר בגופה של האם, לתגובות מזלזלות
משרד הבריאות האמריקאי קבע לפני שבועות ספורים שמחלת הזאבת היא
אחד מגורמי התמותה המובילים של נשים בארה”ב. מי שלוקה במחלה
יעבור, בדרך כלל, מסכת ייסורים ארוכה לפני שישמע את הרופא מבשר
לו על האבחון הסופי. זה יתחיל בחום או דלקת, שאולי אפילו לא
יביאו אותו אל הרופא, ויימשך בסיפמטומים לא ספציפיים שעלולים
בסופו של דבר להריץ אותו ממומחה למומחה. זאבת יכולה לתקוף את
העור, הכליות, הכבד ובעצם כל איבר בגוף. לכן, בהתחלה לפחות,
קשה לזהות אותה.
לא מעט חולי זאבת נכנסים לסחרור של סיבוכים שעלול להסתיים
במוות, כתוצאה מאבחונים שגויים ותרופות לא מתאימות.
אחד מכל 1,000 מבוגרים לוקה במחלה. בעצם יותר מדויק לומר אחת.
תשעים אחוז מחולי הזאבת הן נשים. זאבת היא מחלה אוטו-אימונית,
כלומר מחלה שבה הגוף מותקף על ידי מערכת החיסון של עצמו. רוב
המחלות האוטו-אימוניות מעדיפות משום מה לתקוף נשים.
לא ברור מה מסית את מערכת החיסון, אוסף של כלי משחית ביולוגיים
שאמורים לחסל פולשים זרים, לתקוף ביעילות דווקא את הגוף שעליו
הם אמורים להגן. עוד פחות ברור למה אצל נשים התקלה הזאת מתרחשת
בתדירות גבוהה פי כמה מאשר אצל גברים. יותר ויותר מדענים
מתחילים בשנים האחרונות להאמין שההסבר לתופעה נעוץ בהריונות.
ליתר דיוק במשהו שהעוברים משאירים אחריהם.
ד”ר דיאנה ביאנקי, רופאה מבוסטון, גילתה לפני עשר שנים, במקרה,
תופעה מפתיעה: תאים עובריים יכולים להישאר בגופן של אמהות
עשרות שנים אחרי ההריון. במשך שנים נעו התגובות למחקר שלה בין
זלזול לתמיהה. גם מקצת החוקרים שלא חשדו שהתוצאות מזויפות או
שגויות אמרו שהן משונות מאוד, כמעט בלתי מתקבלות על הדעת. בזמן
ההריון משוטטים תאים עובריים במערכת הדם של האמא. אבל מערכת
החיסון אמורה לזהות את התאים האלה כפולשים ולחסל אותם. “הפסקתי
לספור כמה פעמים המאמר הזה נדחה”, אמרה ביאנקי בהרצאה לפני כמה
שבועות. בסופו של דבר, אחרי שנים של דחיות, היא הצליחה ב-1996
לשכנע את עורכי כתב העת של האקדמיה האמריקאית הלאומית למדעים
לפרסם את התוצאות שלה.
במאמר דיווחה ביאנקי שבדמן של נשים התגלו תאים עם כרומוזום ,Y
כלומר תאים של זכרים. ההסבר ההגיוני היחיד שהיא מצאה היה שאת
התאים האלה, או את אבותיהם, השאירו מאחוריהם העוברים שהנשים
נשאו ברחמן. אחד העוברים האלה כבר היה בזמן עריכת המחקר בן .27
יותר משניים וחצי עשורים לא הספיקו למערכת החיסון של האמא כדי
לחסל את התאים העובריים. ביאנקי העלתה את האפשרות שהתאים האלה
כבר יישארו אצל האמא לתמיד.
בשנים שאחרי פרסום המאמר נוספו עוד ועוד ראיות לכך שתאים
עובריים נשארים בגוף האם שנים רבות אחרי ההריון. אחד המחקרים
גילה, למשל, שחלק נכבד מבלוטת התריס שנכרתה מגופה של אשה חולה
היה בנוי מתאים זכריים. התאים העובריים שהשאיר אחריו בנה של
האשה התיישבו בבלוטת התריס ויצרו רקמה, אולי כדי לשקם איזושהי
פגיעה ישנה. תופעה דומה נמצאה בכבד של חולה אחרת, שהיה בנוי
מפסיפס של תאים זכריים ונקביים.
היו תיאורטיקנים שהציעו שמדובר במנגנון מבורך – תוך כדי ההריון
שואלת האם תאי גזע מהעובר, שישמשו כחומר גלם לתיקונים ושיפוצים
בשעת הצורך. כך, תוך עקיפת הימין הדתי בקונגרס, משתמשות האמהות
בתאי הגזע העובריים כדי לפצות על המחיר הביולוגי של ההריון.
תיאורטיקנים אחרים שיערו שהתופעה גורמת יותר נזק מאשר תועלת.
תאי גזע עובריים יכולים להתפתח לתאים מכל סוג, גם לתאים
חיסוניים. תאים חיסוניים מאומנים לתקוף כל מה שהוא זר, כל מה
שאיננו עצמי. אם בדמה של האם יסתובבו תאים חיסוניים של העובר,
הם יזהו כל תא וחלבון בגופה של האמא כזר, ולכן עלולים לתקוף
אותם. התוצאה תהיה דומה למחלה אוטו-אימונית – התקפה של מערכת
החיסון על איברי הגוף.
בכנס שנערך לפני כמה שבועות בקליפורניה הציגו כמה חוקרים מידע
שמאשש את התזה הזאת. התברר שאצל חלק מחולות הזאבת אפשר למצוא
בתוך הפצעים תאים זכריים – מן הסתם תאים שהשאירו שם הילדים. גם
במחלות אוטו-אימוניות אחרות התגלו ראיות שקושרות את התאים
העובריים למחלה.
כתב העת “”Science סקר השבוע את גלגוליה של התיאוריה הזאת. אבל
מתברר שאפילו אבותיה של התיאוריה מודים שהתאים העובריים לא
יכולים להסביר את כל הממצאים. מחלות אוטו-אימוניות תוקפות גם
גברים או נשים שלא הרו מעולם. גם אצל נשים שלא סובלות ממחלות
אוטו-אימוניות מתגלים לפעמים תאים עובריים, שמשום מה חיים בשקט
מוחלט ולא גורמים שום נזק.
אן ריד ממרפאת מאיו ברוצ'סטר מצאה סימנים שרומזים שתנועת התאים
היא דו-כיוונית – גם האמא יכולה לתת מתנות מפוקפקות כאלה
לצאצאיה. היא בדקה ילדים שסבלו ממחלה אוטו-אימונית שתוקפת את
השרירים ומצאה באזורים הנגועים כמות חשודה של תאים נקביים, אף
שכל החולים שהיא בדקה היו בנים. התאים האלה רומזים שאחד
הגורמים למחלה הוא תאים חיסוניים שחדרו ממערכת הדם של האם
לגופם של הילדים, כנראה בזמן ההריון.
אבל ריד מודה שהממצאים שלה לבדם לא יכולים להסביר את המחלה.
כמות התאים האמהיים אמנם מפתיעה, אבל לא מספיקה כדי לגרום
לדלקת הקשה שממנה סובלים החולים שלה. כנראה שהתאים הזרים
מתקיפים, אבל משהו גורם גם לתאים העצמיים להצטרף. “אנחנו עדיין
בשלב התצפיות”, אומר אחד החוקרים. “אנשים עומדים מסביב ואומרים
'זה מדהים', אבל אנחנו עוד לא באמת מבינים מה כל הממצאים האלה
אומרים”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~309908214~~~47&SiteName=hayadan
