האם חיידקים יכולים לשרוד בין הכוכבים?

אבי בליזובסקי

קישור ישיר לדף זה: http://www.hayadan.org.il/astrobiology271102.html

מדענית מגרמניה ערכה ניסוי שפורסם באסטרוביולוג'י מגזין. מן הניסוי עולה שחיידקים יכולים לשרוד בתנאי חלל אפילו שנים.

הרעיון נע בחלל האוויר בכל הדיונים במדעי החלל עוד משנת 1864, כאשר ויליאם תומפסון קלווין אמר לאגודה המלכותית באדינבורו: "ההיפותיזה שלפיה החיים נוצרו על כדור הארץ באמצעות הזרעה שהגיעה מעולם אחר נראית אולי פרועה וחזיונית, אך אבקש רק להגדיר כי היא איננה שאלה לא מדעית" הוא חזר על כך בשנת 1871, בפגישה ה-41 של האגודה הבריטית לקידום המדע (הקיימת עד היום) תוך שימוש במונח צבעוני: אבני מטאורים נושאי זרעים.

ב-1903 פרסם כתב העת הגרמני אומשאו, מאמר מאת Svante Arrhenius שהוציא את המטאורים מהתמונה. במקום זאת הוא טען כי ישנם נבגים המשוטטים בחלל, מתיישבים והופכים למושבה כל כוכב לכת מתאים. ארניוס קרא לתאוריה שלו, פאן ספרמיה. (panspermia).
הנבגים, אמרה גרדה הורנק ממרכז החלל DLR בקלן, יכולים לעמוד במגוון תנאים קשים: חום, קרינה, ריקנות, התקלות בחומרים כימיים עוינים כמו אלכוהול, אצטון ואחרים. יש להם גם חיי מדף ארוכים. זאת מכיוון שהחומר הרגיש, ה-DNA ארוז במיוחד ומוגן בתוך הנבג.

ואולם הנבגים הללו אינם יכולים לשרוד בחשיפה ישירה לקרינה אולטרה סגולה, כתבה הורנק במאמרו החיים והאבולוציה של הביוספירה, בשנת 2001. ואולם בעוד תאורית פאן ספרמיה של ארננויס כבר אינה תקפה, ההגדרה של קלוין, רכיבים שמהם נוצרו החיים, חוזרת לאופנה.

הורנוק מבססת את התאוריה שלה על חומר דמוי מטאור מניסויים שנערכו על גבי הלווין הרוסי פוטון בשנים 1994, 1997 ו-1999. פוטון נשא בתוכו יישום המכונה ביופאן. כאשר הלווין היה בחלל נפתחה מדי פעם מגירה והניסוי נחשף לקור ולריק של החלל, וכאשר הביופן היה באור השמש, לקרינה האולטרה סגולה ולשאר הקרניים לא היתה הפרעה מצד האטמוספירה. פוטון הסתובב, כך שניסוי הביופן שהה בקור ובחום השמש כמה פעמים במסלול שמשכו שעה וחצי.

הורנוק גם בחנה תוצאות ניסוי אמריקני דומה . the Long Duration Exposure Facility, ששייט בחלל בין השנים 1984 ל-1990. הורנק מצא שגם לאחר שש שנים בחלל למעלה משני שלישים מנבגי החיידקים שרדו והוחזרו לכדור הארץ. ואולם נבגים אלה היו מוגנים בידי כיסוי אלומיניום דק וכן הגנה כימית.
הורנק ועמיתיה שתלו נבגים של הבקטריה בצילוס סובטיליס במגוון חומרים: טיט, אבן חול אדומה, שבבים של מטאוריט, סימולציה של אדמת מאדים, ועוד. כמה נבגים נחו בשכבת האבק, אחרים עורבו ואוחסנו במטאוריטים מלאכותיים בעומק של סנטימטר, בעוד אחרים נחשפו ישירות לחלל או שהוצללו בידי שכבה של אבק. האחרים נחשפו בביופאן למשך שבועיים.

מבין מבחר דוגמיות הסלעים והקרקע, שמומחים למטאוריטים וגיאולוגים המליצו עלינו לעבוד איתם, אמרה הורנק, כמה מהחומרים (הטיט) היו כבר בניסויים קודמים ואחרים נמצאים בשימוש בפעם הראשונה.
רק מיליונית מהנבגים שנחשפו לחלל או שהוצללו קלות שרדו. קרינה אולטרה סגולית ישירה הזיקה ל-DNA, וגרמה שינויים בקשרים הכימיים וכן שינתה את הבסיסים, אמרה הורנק. ואולם נבגים שלא נחשפו לאור אולטרה סגול, כלומר אוחסנו בחשכה, גילו שרידות של בין 50 אחוז ל-97 אחוזים. אמרה הורנק.

לידיעה באתר יאהו, המצוטטת מאסטרובילוג'י מגזין
חיים בחלל

http://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~383410325~~~59&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן