חוקרים ישראלים ואמריקאים גילו לראשונה עצם קטן בשוליה המרוחקים של מערכת השמש

העצם שגילו החוקרים ממספר מוסדות בארץ ובארה”ב הוא בגודל של כחצי ק”מ, והוא נמצא במרחק של כ-45 יחידות אסטרונומיות מהשמש. התגלית נעשתה באמצעות מכשיר האיכון של טלסקופ החלל האבל

צוות חוקרים אמריקאי-ישראלי גילה עצם בחגורת קוויפר שגודלו קטן מקילומטר. הגילוי מתפרסם בגליון Nature מ-17 בדצמבר 2009. העובדה שעד כה גילו החוקרים רק עצם אחד כזה רומזת לכך שהעצמים הגדולים בחגורת קוויפר נהרסים בהתנגשויות.

חגורת קוויפר נמצאת בשוליה המרוחקים של מערכת השמש, והיא משתרעת מעבר למסלולו של כוכב הלכת נפטון, במרחק של בין 30 ל-50 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית = כ-150 מליון ק”מ, המרחק שבין כדור הארץ והשמש). החגורה מורכבת מעצמים שעשויים מסלעים וקרח, הנחשבים שרידים של מערכת השמש הקדומה. בעצמים בחגורת קוויפר שגודלם פחות מקילומטר לא ניתן לצפות ישירות באמצעות טלסקופ. עם זאת, ניתן בעקרון לגלותם כאשר הם מסתירים כוכבים מרוחקים. בעבר כבר דווח על גילויים של עצמים כאלה, אך גילויים אלה לא נחשבו מאוד אמינים בגלל בעיות שונות בתהליך המדידה ובתוצאות עצמן.

במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים, בראשות תלמידת המחקר הילקה שליכטינג, מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), במאגר נתונים ארכיוני של ה-FGS (Fine Guidance Sensors), אחד מהמכשירים המורכבים על גבי טלסקופ החלל ע”ש האבל. ייעודו העיקרי של המכשיר הוא הנדסי: המכשיר צופה בכוכבים שנבחרו מראש על מנת לאפשר כוון מדויק של הטלסקופ הראשי. עם השנים הצטבר מאגר גדול של תצפיות העזר הללו. המיוחד בתצפיות אלו הוא קצב התצפית הגבוה, כ-40 מדידות בשניה, קצב המתאים במיוחד לגילוי אירועי הסתרה ע”י עצמים בחגורת קוויפר, שנמשכים רק עשיריות שניה ואף פחות. שליכטינג ועמיתיה סרקו את המאגר בחיפוש אחר החתימה האופיינית לאירועים כאלה. שיטת החיפוש מתאימה במיוחד לגילוי עצמים בחגורת קוויפר שגודלם כמה מאות מטרים.

העצם שגילו החוקרים הוא בגודל של כחצי ק”מ, והוא נמצא במרחק של כ-45 יחידות אסטרונומיות מהשמש. עד כה סרקו החוקרים נתונים שהצטברו במשך כ-4.5 שנים. העובדה שבינתיים הם גילו רק אירוע אחד של הסתרה מאששת תיאוריות על פיהן העצמים הקטנים יותר בחגורת קוויפר נהרסים ע”י התנגשויות, תהליך המתאים גם להסביר תצפיות על חומר מסביב לכוכבים אחרים.

חמישה חוקרים ישראלים שותפים במחקר: פרופ' ראם סרי מהאוניברסיטה העברית (מנחה עבודת הדוקטורט של הילקה שליכטינג), ד”ר ערן אופק מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, ד”ר אבישי גל-ים ממכון ויצמן למדע, פרופ' שי צוקר מאוניברסיטת תל-אביב ופרופ' מריו ליביו מהמכון המדעי של טלסקופ החלל ע”ש האבל.