סיפורי נוסטרדמוס ממשיכים להעלות-גירה

בעקבות ההתעניינות המחודשת בנוסטרדמוס ובנבואותיו אנחנו מביאים לכם מאמר על תולדות חייו, והרקע ל”נבואותיו” במירכאות כפולות ומכופלות * “את נבואותיו של נוסטרדמוס יש לייחס לדמיונו, ואת הצלחתו – לכריזמה שלו.”

מסע בזמן עם האיש שראה את המחר

היה היה פעם אדם שלא יכול היה להיוולד בזמנו. מיכאל דה נוסטרדם, שנודע יותר כ”נוסטרדמוס”, נוסע בזמן, מתקופת הרנסאנס של צרפת אל העתיד, על כנפי חזונו הנבואי. למרות שנפטר בשנת 1566, לפני יותר מ-400 שנים, חוזרות ומתפתלות בינינו זרועותיהן הארוכות של נבואותיו, בזמננו ובדורנו. נוסטרדמוס, לפי מאמיניו, ניבא בזמנו אירועים עתידיים, למשל, התפוצצות מעבורת החלל צ’לנג’ר, הופעת האיידס, רעידת אדמה קטלנית שתכה את ארה”ב בעשור הבא (למעשה רעידת האדמה היתה אמורה להתרחש ב-1988 לפי חזון נוסטרדמוס, אך ממשיכי דרכו טוענים שדבריו פורשו באופן לקוי).

על פי סרטו של אורסון וולס משנת 1981, “האדם שראה את המחר”, נוסטרדמוס היה אדם מזן נדיר, נביא שזכה להערכה רבה בקרב בני עמו ואצל מלכתו (מלכת צרפת), בזכות שני אירועים מפורסמים, לפחות. הראשון ארע כאשר ספר הנבואות הראשון שלו נפוץ ברחבי הממלכה, בשנת 1566, והשני, כאשר הוזמן בשנת 1559 על ידי המלכה קתרין, שנתאלמנה לא מכבר מבעלה, המלך הנרי השני, והתבקש לחזות את עתיד בית המלוכה. ואלו נוסף על מכתבים ומסמכים ששלחו לו אנשי עסקים, המהווים עדות לפניות הרבות ששטחו בפניו ברצונם לקבל ממנו עצה, קודם שיפתחו יוזמה חדשה.

נוסטרדמוס משך אליו מעריצים ואוהדים שהפיצו את נבואותיו גם זמן רב לאחר מותו. בשנת 1781, יותר ממאתיים שנה לאחר מותו, היו כתביו הפופולריים נושא למשא ומתן עם הכנסייה, שהכניסה אותם לרשימת המכתבים המנועים מהפצה.

כיום, כשאנחנו כבר בתחילת האלף השלישי, מזנק נוסטרדמוס מקברו אל ליבו של דעת הקהל. הסופר היפני, בן ג’וטו, הגיע ב-1991 לראש רשימת רבי המכר בארצו עם ספרו שעסק בתחזיותיו של נוסטרדמוס, בעיקר בגלל הפרק העוסק במזרח התיכון, שבו חזה נוסטרדמוס את עלייתו של סאדאם חוסיין ואת המלחמה בין עירק לכווית. ספרים נוספים שהתפרסמו בצרפת, אנגליה ובארה”ב ניסו לבדוק כיצד התגשמו נבואותיו באשר להיסטוריה המודרנית.
ממשיכי דרכו חוזים ומנבאים דרך כתביו שורה של אירועים אפוקליפטיים, ששמו נכרך בהם.

לטובת הספקנים שבינינו, יש לציין שהעלאת-הגירה הבלתי פוסקת בהגיגיו של נוסטרדמוס חייבת להיות מעוגנת במארג החלל-זמן הנוכחי. אם היה אפשר, דרך חורי תולעים החוצים את היקום, לעבור בזמן מתקופה אחת לתקופה אחרת, ובחזרה, הרי שנוסטרדמוס היה הנוסע הראשון בזמן. אך אם העתיד אינו חדיר, והוא מוגן כמו שהחורים השחורים ביקום מוגנים באמצעות סף האירוע, ומדובר אכן במסע בכיוון אחד בלבד, הרי כי אז יש לייחס את נבואותיו של נוסטרדמוס לדמיונו ואת הצלחתו לכריזמה שלו.

ביקשתי בספריות ובארכיונים חומר על אודות נוסטרדמוס.
“את?” שאלה אותי הספרנית כשחיפשתי בקטלוג את ספרי הנבואה שלו.
“הוא?” שאל מוכר בחנות לספרים משומשים כשהלכתי לחפש כרכים ישנים ונדירים שלו.
“אה את זה?” התפלא זבן בחנות ספרים אחרת, כששלח אותי למדף קטן ושכוח, בפינה נידחת של ירכתי החנות.
הגם שציפיתי שנבואותיו של נוסטרדמוס יהיו כמו עיון בהורוסקופ, או קריאה בקלפי טארוט, הייתי סקרנית לגלות מה הסיבה לכך שחינן לא סר לאחר כל השנים הרבות האלו.

מכל מה שהותירה ההיסטוריה על אודות חייו הפרטיים, אנו מוצאים מעט מאוד. ידוע שמיכאל דה נוסטרדם נולד בשנת 1503, בסאן רמי-דה פרובנס, בן למשפחה יהודית בשם “גאנסונט”. המשפחה המירה את דתה זמן קצר לפני היוולדו, ובהיותה מעתה קתולית ועל פי מצוות החוק שינתה את שמה ל”נוסטרדם”. אילמלא היו משנים את שמם, היו בני המשפחה צריכים לעזוב את פרובאנס ולנטוש את רכושם.

מיכאל היה תלמיד מבריק בבית הספר באביניון ובאוניברסיטת מונטפליה. כשעמד לסיים את לימודיו, בגיל 22, אימץ לעצמו את המנהג שהיה מקובל בזמנו, והעניק לשמו את הצליל הלטיני, “נוסטרדמוס”. ארבע שנים לאחר מכן, השלים את לימודי הרפואה והוסמך כרופא. חבוש בכובע המרובע שייצג את כל הרופאים הזוטרים, צויר, ותמונתו זו היא היחידה שנשתמרה. עיניו הפקוחות צופות למרחק, ואולי למרחקי הזמן. זקנו הארוך והמלא לא מסתיר את לחייו הורודות ואת שפתיו המחייכות.

הציור ממקם את נוסטרדמוס בחוץ, בין שני מבנים, כשהמרחב ביניהם מציץ מאחורי כתפו השמאלית, ועץ משמש לו רקע מאחורי כתפו הימנית. ידו הימנית מונחת על גלובוס והשמאלית אוחזת בזוג מצפנים ובטלסקופ. רופא, כך חשבו אז, צריך לחבר את מה שלמד עם הערכה לעולם הטבעי.

על אף התדמית שנוצרה סביבו ולמרות העובדה שהתעניין באסטרולוגיה, כך מספרת לנו ההיסטוריה, צפייה של ממש בכוכבים לא היתה בראש מעייניו של נוסטרדמוס. העולם נאלץ לחכות לגליליאו, כ-40 שנה לאחר מותו של נוסטרדמוס,כדי שטלסקופ יכוון לעבר השמים.

לנוסטרדמוס יצא שם כרופא בעל כישורים יוצאי דופן שעזר לעניים ברוחב לב, ממשיך דרכו של סבו, פייר, אף הוא רופא. (רפואה היתה אחד המקצועות הבודדים שהיו פתוחים ליהודים באותה תקופה.) על פי הנאמר, נוסטרדמוס עזר בייחוד בהחלמתם של חולים שנפגעו ממחלת הדבר. כמה פרשנים מודרניים טוענים שהיה בידיו מידע לגבי טיפול נאות בזיהומים, יותר משהיה לעמיתיו בתקופתו, והוא רק העמיד פנים שהשתמש בתרופות עשביות, מפני שביקש להימנע מסיבוכים עם השלטונות, ולהסתכן בעליה על המוקד באשמת כישוף. בכל מקרה, מחלת הדבר, היא שקטלה את אשתו ואת שני ילדיו הצעירים ב-1537, כשהוא בדרכו לפציינט, במחוז כפרי רחוק. כמה שנים לאחר מכן, נישא נוסטרדמוס שנית, והביא לעולם שלושה בנים ושלוש בנות.

עמיתיו דיווחו שעבד הרבה וישן מעט, שנהנה מבריאות טובה עד לגיל מתקדם יחסית, שבו סבל מהתקף הצטננות. נוסטרדמוס מת מדום לב בשנתו, בן 63, כשנה לפני התאריך שבו הוא חזה את מותו.

בשל היותו מפורסם עוד בחייו, כל שידוע לנו היום על אודותיו, הוא אוסף אגדות. לפי אחד הסיפורים, פגש נוסטרדמוס בדרכו נזיר פרנציסקני פשוט-הליכות וצעיר, האח פליס פרטי. הוא כרע ברך לפניו, נשק לגלימתו של הנזיר הצעיר, וציין שבזאת הוא מביע את הערכתו לאפיפיור. פרשני הביוגרפיה שלו טוענים שלא היתה זאת טעות בזיהוי, אלא ביטוי לכישוריו הנבואיים: בשנת 1585, 19 שנים לאחר מותו של נוסטרדמוס, הוכתר פרטי (הנזיר הפשוט מאז) לאפיפיור סיקסטוס החמישי.
אגדה אחרת מספרת את קורות נסיעתו של נוסטרדמוס לפריס, לפי בקשת המלכה קטרין. ואז… התעורר נוסטרדמוס בלילה לשמע נקישות על דלתו. מולו עמד עבד צעיר ומבוהל, בשל כלב הציד האהוב של אדונו שאבד. העבד קיווה שהחוזה המפורסם יוכל לעזור לו. נוסטרדמוס לא קם ממיטתו, ענה על שאלה שטרם נשאלה, והורה לצעיר לצאת אל הדרך המובילה לאורליאנס, שם ימצא את הכלב מובל ברצועה. ואכן, כך ממשיך הסיפור, כעבור שעה נמצא הכלב האבוד.

בשנת 1550, בתום שני עשורים של עבודה בתחום הרפואי, פרסם נוסטרדמוס את הראשונה באלמנכים השנתיים שלו. האלמנך האחד הזה, כמו גם ה-15 שבאו בעקבותיו, הכילו מידע נבואי קריא, כמו מועדי המצבים הירחיים, עם הפניות לאירועים צפויים שהרחיבו את אופק הידע האסטרולוגי.

בתחילת הקרירה החדשה שלו, כסופר וכמו”ל, כתב נוסטרדמוס ספר מעשי לתרופות ולתכשירי קוסמטיקה ביתיים, ובהמשך תרגם את ספרו הקלאסי של גאלן בנושא אסטרונומיה. אך נוסטרדמוס נחרט בזיכרון ההיסטוריה, דוקא בשל ספרי פואמות נבואיות בשם “מאות” (CENTURIES), שפורסמו בשנים 1555-1558. אלף קטעים קצרים, כל אחד מכיל קווארטיום (ארבע שורות), שנקרא כמו הצלבה בין ליטורגיה לחידה:

“כאשר הנחש יגיע להקיף באוויר הדם הצרפתי יותקף בחרון על ידי ספרד. או אז יאבדו אנשים רבים, המנהיג ינוס ויתחבא בעלית הביצות”. – מאה ,1 קוארטין מס’ 19.

“האש תאחז בלילה בשני בתים. האנשים רבים יחנקו וישרפו בה, כמעט שתי נהרות לבטח יתרחשו. השמש, הקשת, ה-CAPER יהיו סגופים. – מאה ,2 קוארטין 35.

קווארטים אלו, כמו כל האחרים, איבדו את החריזה שלהם במהלך התרגום מצרפתית עתיקה. השורות הראשונה והשלישית מתחרזות עם השניה והרביעית.

מה שלא יהיה, קווארטין 19אמור לחזות מאורעות במלחמת העולם השניה: צרפת תותקף מהאויר על ידי גרמניה, ובקרקע על ידי ספרד, בגבול המשותף. הנשיא הצרפתי יברח מפריס לגלות. באשר לקואררטין 35 אין למאמיניו של נוסטרדמוס הסבר שיכול לשייך אותו למאורע כלשהו. עד שילמדו, אין משמעות אסטרולוגית לשיר. למשל, הקשת וה-CAPER, יכולים להתייחס למערכות הכוכבים קשת (האדם היורה בקשת) וגדי, וגם, לעז הים השוכנת ליד שני המזלות הללו בגלגל המזלות. הניבוי לא התאים עד כה לשום אירוע, שבו היו מעורבים החלטות קטסטרופליות שיתרחשו בעיר קרובה לשתי נהרות.

הנטייה של תחזיות אלו לזנק אחורה בזמן, נוגעת לא פעם באירועים שטרם קרו, מעניקה היגיון למי שמסנגרים על כתיבתו של נוסטרדמוס כאמת חזויה. תריסר הקוואנטים הראשונים במאה הראשונה לבדה, לדברי חוקר נוסטרדמוס, הנרי רוברטס, חוזים אירועים שהתרחשו על פני מאות שנים וכמה ארצות, בתקופה שהחל בתקופת הטרור במאה ה-18 דרך המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית של 1917 ברוסיה, ועד עלייתו של מוסוליני לשלטון, באיטליה, טרום מלחמת העולם השניה. באופן כזה, ה”מאות” פועלים כמו קפסולה שיש לשחרר בזמן הנכון, המלאות בקאוורטינים זעירים המהווים מנגנוני השהייה שיפתחו בפרקי זמן שונים.

המילה “מאות”, כפי שנוסטרדמוס השתמש בה בכותרת, התייחסה ל-12 ספריו, שכל אחד מכיל מאה קווארטינים. אבל, אם נקבל זאת כנתון, כיוון מחשבה אחר על מאות חושב עליהם כעל זמן – מתגלגלים דרך המאות לעבר העתיד. בכל הגדרה שהיא, המאות שלו מעטים כמו בסיפורי התנ”ך, ואינם נותנים מספר מדויק של שנים או שעות. לדוגמא, התאריך שבו נקב נוסטרדמוס כמועד שבו יחול סוף העולם, יכול להתפרש במספר דרכים, תלוי היכן לוקחים את נקודת הפתיחה, וכך הסוף יכול להגיע בשנת 2000, או מאוחר יותר, בשנת 3797. ואולם, המקצבים ההיפנוטיים והדמיון העשיר של ה”מאות” נראים כמשרים משמעות חדשה בעיניו של כל נבוך חדש – כמו כתמי הדיו במבחן רורשארך, כאשר כל פירוש לאות חופשי לקריאה, על פי הראייה הספיציפית שבה הנבחן רואה את המילים הכתובות.

לפי החוקרים, במילים הכתובות עצמם אפשר לטפל כמו בהיפוכי אותיות, שתוכננו כפי הנראה על ידי נוסטרדמוס במטרה להסתיר את המשמעויות של כל מאורע עד לרגע התרחשותו. הסופרת וו.ג. הוויט, שהאמינה שהיא המפרשת באופן הנכון את תחזיותיו נוסטרדמוס, תבוא יום אחד, ותיקח את הפאתוס לידי קיצוניות. הוויט הורישה מערכת של אותיות ממשיות באותיות של כל קוואנרין כדי לקצור בה תאריכים אקטואליים למאורעות ספציפיים שיקרו עד לשנת 2001. מתוך ניסיונה במתודולוגיות ובמציאת אותיות חוזרות. היא טוענת שנוסטרדמוס חזה אירועים ואישים רבים במאה העשרים. כולל הסיפורים סביב סאדאם חוסיין, נלסון מנדלה, מרגרט טאצ’ר, בוריס ילצין, ריצ’ארד גיר, ג’יין פונדה וטד טרנר.

קווארטין 35 מ”מאה” ,1 לדוגמא הוא נבואה מפורסמת שאמורה לחזות את מותו של מלך צרפת הנרי השני ב-1559 בתאונה צודקת:

“האריה הצעיר יתגבר על הזקן בשדה החומר בעזרת דו גרב יחיד, בכלוב זהב הוא ישים את עינו, שני פצעים מאחד, או אז הוא ימות מוות אכזרי”

בהפעילה את הטכניקה שלה, היוויט משדרת את הקוורטין הזה בצעדים מצליחים, ומגוללת את התשובה כמו ניתוח חלום על ידי פרויד. על ידי היפוך אותיות, מעט בכל פעם, היא נותנת קרדיט לנוסטרדמוס על ידי חיזוי סדרת מאורעות ארוכה בשטחים גיאוגרפים ובמאות בשנים. כדי לראות כיצד הקרפטוגרפיה של הוויט שינתה את הגרסה המקורית, קראו את רשימת התחזיות שהיא “פענחה” מאותו קווארטין:

רעידת אדמה בקליפורניה:
“לאחר רעידת האדמה, ארה”ב תיסדק בכוח מחוף לחוף. הכל יאדים תחת שמש חזקה. היבול ישרף, להקות ועדרים ימותו והחיטה תהיה נדירה.”

המהפכות הפוליטיות באפריקה:
“נשיא דרום אפריקה, נלסון מנדלה בימנו, אדם גוסס, מצליח להשיג זכויות לרוב השחור. החום והיובש יגדלו, וירוס קטלני יעקר מדפי ההיסטוריה.”

ניצחון על ההזדקנות:
“טיפול רפואי במחלות הזקנה; הזקנים יהפכו לצעירים עם עור חלק. הסנילים יאבדו את הבלבול שלהם; לוקסוסים רובוטיים. קצב חדש יכה בחיים.

כמובן, מבקרים חכמים יכולים לפרש במהירות מי ירוויח משינויים אלו. גם כאשר עוקבים אחריהם באופן מילולי, הקווארטינים עם כל אי הבהירות הנלווה להם, יכולים לגרום לנבואה להתפזר.

אבל למרות הפיזיקה המודרנית והיעלמותם של הפלאים והכישופים המיסטיים מחיי היום-יום, 12 ה”מאות” מתמידות. ככלות הכל, יש משהו מנחם במחשבה שמישהו מחוץ להיסטוריה יכול לנבא במדויק אירועים שמתרחשים בהווה. האם אכן חזה נוסטרדמוס את העתיד או לא – זו כבר שאלה של ניחוש. אבל הצורך האנושי להאמין בכך שהוא עשה זאת – זו עובדה.

באשר לי, אינני מקבל את הסברה שנוסטרדמוס ראה חזיונות אמת. לא בשל היעדר אמונה שלי בו, אלא מפני שאינני רואה את הזמן כנהר שאפשר להיכנס אליו מכל “נקודה” לאורך גדותיו. לפי ראייתי, אם נדע דברים על העתיד ננסה לשנותם, ואם נצליח, נחיה בעתיד שונה מזה שחזינו. אם אי-אפשר לשנות את העתיד, אם היקום פועל לפי תכנית שהתוותה בתחילת הזמן, הרי שהרצון החופשי אינו, אלא, אשליה, ולפנינו דבר-מה שיש לפחד ממנו, גרוע יותר מאשר מלחמות ורעידות אדמה. אנו עומדים לפני יאוש הנובע מהידיעה שאין אנו מעצבים את העולם, אלא מעוצבים על ידו, בין אם למכרה זהב או לדיונת חול, בלי כל פעולה מצדו.

למרות שאני שולל מנוסטרדמוס את המתת של ראיית העתיד, סבורני שהוא האמין במה שאמר. כאיש הרנסאנס הוא עסק באמנות זמנו. כישוף נאסר על ידי הכנסייה והאינקוויזיציה דאגה להעניש את מי שיעסוק בו. ואולם, אסטרולוגיה היתה מקובלת.

הוא שילב אסטרולוגיה ואסטרונומיה כחלק מתוכנית הלימודים בבית הספר באביניון, והיה האסטרולוג המועדף על קטרין דה מדיצ’י – מלכת צרפת. בשרתו אותה, למד להיות פוליטיקאי ובשאלות של חיים ומוות נהג להימנע מנבואות חד משמעותיות, שיכולות להיווכח כשגויות.

למשל, במפגש שנערך ביולי 1556, שאלה אותו המלכה מי מארבעת בניה יהיה המלך. הוא “ניבא” שכולם יהיו. בסופו של דבר, שלושה מהם היו מלכים. בנסיבות של אותם ימים, לא הזכיר שהם עתידים לרשת איש את אחיו הבוגר (לאחר מותו), והניח למלכה לחשוב שהם ימלכו בו בזמן במדינות אחדות. בעבור שירותיו זכה להגנתה של המלכה. לאחר אותו מפגש, הוא חזר לביתו כדי לחדש את עבודתו בנושא סדרת ה”מאות”, לאחר שפרסם כבר ספר אחד, ומן הסתם גם לאשתו ולבנו הצעיר סיזר, שנולד ב-1555.

כראיה לפופולריות שלו, המשיכו מו”לים רבים להדפיס את ה”מאות” במשך למעלה מ-400 שנה. לא היתה לי כל בעיה למצוא עותק של הספר בחנות הספרים השכונתית, כשבאופן רגיל, אני צריך להזמין את הספרים שאני רוצה לקרוא. אף נביא אחר מאז תקופת התנ”ך לא זכה למקום קבע בלבם ובמוחם של בני האדם כמו נוסטרדמוס. בין אם על ידי כך שהעתיד אכן היה ידוע לו, או בשל חלומות דמיוניים שעלו במוחו, הוא ניצח את הזמן.

“כיבוש” תורתו החל כמה עשורים לאחר מותו ב-1566. ממשיכיו הכריזו עליו כנביא. ג’ין אימה דה שבינגרי כתב ביוגרפיה מפורטת של נוסטרדמוס, ובשנת 1594 כתב את הפירוש הראשון של ה”מאות”. כמעט בכל מאה שחלפה נבחנו מחדש דבריו של נוסטרדמוס על ידי חוקרים, שפרשו מחדש את הקוורטינים ברוח הזמן ויסדו מחדש את התחושה הרעה של אצילות. לאחר קאבינגי באו גויאנד ב-1693, בארסט ב-1840 ופייקו ב-1929, אם להזכיר כמה שמות. למרות שחסרו את האספקט הרוחני של התנ”ך או את הכוח הפואטי של שיקספיר, זכו כתבי נוסטרדמוס למעריצים בכל מקום ובכל זמן. אנשים חששו מהעתיד, אפילו מי שלגלגו וניסו לדחות את הרעיונות המופיעים בספריו, נראו כמחויבים לסבלו. מבחינת נוסטרדמוס, הצורך שלו היה פשוט. בהקדשה המקורית של הכרך הראשון של “מאות”, מרמז נוסטרדמוס מדוע התחייב לכתוב את העבודה מלכתחילה. ההקדשה מתחילה במילים: “איחולים ואושר לסיזר נוסטרדמוס, בני הצעיר”. הנביא היה כבר בן 52 כשהקים את משפחתו החדשה, גיל מופלג יחסית לאותם זמנים. הוא היה אז נתון, במה שהיום היינו מכנים “משבר אמצע החיים”. אין ספק שזכה לאריכות ימים, שאיפשרה לו לחשוב על אחרית ימיו, אך בה בעת, הנה הוא אוחז בזרועותיו תינוק קטן. וככל שנוסטרדמוס יכול היה לראות בטראנס הליילי שלו, גם לו היה ברור שלא יזכה לראות את בנו גדל ומתבגר. באמצעות כתיבת ה”מאות” טווה נוסטרדמוס קשר עם עתידו של סיזר, בניסיונו לתאר את העולם הצפוי לילדו. במהלך המאות שחלפו עבר נוסטרדמוס מ”אדם בן-זמנו” ל”איש של כל הזמנים”. הוא עשה כל כך הרבה למען אחרים בחייו, בין אם כאשר ערך את ההורוסקופ ללקוחותיו על ידי מציאת אישור במיקום הגופים השמימיים, או על ידי אחיזה בידי חולים שמתמודדים עם פחדים וחולשות שלפני המוות. זהו בדיוק הגשר לעתיד שכל אחד מאיתנו יכול לקוות שיבנה.

* על בסיס מאמרה של דאבא סובל, אומני, דצמבר 1993. תרגם אבי בליזובסקי

למאמר: נבואותיו לכאורה של נוסטרדמוס נכתבו כתרגיל מחשבתי שיצא מכלל שליטה

ניסוח ועריכה: ח. י. גליקזם, תרגומים וכתיבה טכנית