וועדה משותפת לנאס”א ולמימשל האמריקני דרגה את כוכבי הלכת והגופים האחרים במערכת השמש – מאדים, אירופה וגנימד הם מקומות שדוגמאות המגיעות מהן צריכות להיות בהסגר מקסימלי
זה נשמע כמו מדע בדיוני, חללית רובוטית טסה לכוכב לכת אחר, חופרת באדמתו ומביאה דגימה לכדור הארץ. בתוך האפר הזה עלולים להתגנב יצורים חיים מיקרוסוקפיים, שישתוללו אחר כך ויגרמו מגפות בכדור הארץ. התסריט נראה רחוק, אך צריך לדעת כי מאז טיסות אפולו בשנות השישים, הממשלות עושות מאמצים להגן על כדור הארץ מכל חידק חייזר שעלול להגיע לכאן בטיסה חוזרת של משימה מדעית.
הסיכויים לכך לא יכולים להיות גבוהים יותר. כל דבר, מזיהום מכוכב לכת אחר, ועד לוירוסים וחיידקים הינם אפשריים כאשר נאס”א מתכננת משימות להביא דגימות ממאדים ושאר הגופים במערכת השמש בשנים הקרובות. הדאגה היא שמבקרים מזיקים מהחלל עלולים להכנס ולזהם את הסביבה של כדור הארץ או את תושבי כוכב הלכת.
המבצע הראשון להבאת דוגמאות כאלו נמצא בעיצומו זהו מבצע סטרדאסט ששוגר בתחילת שנת .1999 הוא אמור להתקרב לכוכב השביט ווילד 2 הנמצא במרחק של 800 מיליון ק”מ מכדור הארץ. החללית מתוכננת לאסוף חלקיקים מזנב השביט ולהביא אותם לכדור הארץ בשנת 2006.
החלקיקים יהיו מיקרוסקופים, כל אחד מהם יוכל להכנס לנקודה שבסוף המשפט הזה וקרוב לודאי שה לא יכילו סימני חיים. אך משימות אחרות להבאת דוגמאות קרקע ממאדים או מירחו של צדק אירופה, שבהם יש סיכוי טוב יותר לחיים ולו מיקרוסקופיים. אפשרויות אחרות לשיגור חלליות לאיסוף דוגמאות הן נוגה וזנבות של שביט נוסף.
בסוף ,2002 ארה”ב ויפאן מתכננות לשגר חללית הקרויה Muses C כדי להביא רסיס של אסטרואיד לכדור הארץ ב.2007. בעוד המדענים מבקשים למצוא סימני חיים על כוכבי לכת אחרים הם יעשו את הכל כדי לכלוא אותם לבל יברחו. אף אחד לא רוצה שנסבול מסינדרום אנדרומדה. ובוודאי שאף אחד לא רוצה לקחת את האחריות על עצמו. אם יש יצורים חיים בדוגמאות שיובאו ממאדים, לא תרצה שהם ישתחררו, אומת מרגרט רייס RACE ביולוגית ממכון סט”י במאונטיין ויו, קליפורניה. הטוענת כי העברת וירוסים למקום חדש עלולה ליצור מגיפה. מדעני החלל לא צריכים לדאוג איפוא רק לזיהום מתוצרת כדור הארץ שהם עלולים לשגר לכוכבי לכת אחרים כעת קיימת הסכנה ההפוכה- יבוא בקטריות אלינו.
הסכם בינלאומי משנת ,1967 קובע שאין לזהם בשני הכיוונים בטיסות חלל. בימים אלו, נאס”א מקימה צוות פנימי להגנת כוכב הלכת. הוועדה כוללת 15 מדענים והיא קובעת נהלים לטיפול בדוגמאות מהחלל החיצון. לצידה פועלת קבוצת מומחים מסוכנויות ממשלתיות אחרות, כולל משרד הבריאות, החקלאות, הפנים, האנרגיה והסוכנות הפדרלית לאיכות הסביבה .EPA אנחנו מתכוונים להיות שמרנים בניסויים שנאשר אומר ג'ון ראמל John Rummel מנהל תוכנית ההגנה על כדור הארץ בנאס”א. לפני כשנתיים דרגה הוועדה את העצמים במערכת שמש לפי הפוטנציאל שלהם לחיים והגישה המלצות בנוגע לטיפול בחומרים המגיעים מהם. הוועדה אישרה משימת הבאת דוגמאות ממאדים, אך בשל בעיות אחרות (שנבעו מאבדן חלליות ששוגרו למאדים) הנושא מוקפא בינתיים.
“הדאגה המרכזית היא האפשרות שדוגמאות שמגיעות לכדור הארץ מעצמים קטנים במערכת השמש עלולים לשאת יצורים חיים, שעלולים לפגוע באורגניזמים חיים או להרוס את המערכת האקולוגית,, מסכם הדו”ח. בראש רשימת כוכבי הלכת החשודים בקיום חיים עומדים מאדים, ירחי צדק אירופה וגנימד, ומספר סוגי אסטרואידים. המדענים מטילים ספק בכך שטורפי בשר או חרקים, או כל דבר אחר העלול להזיק לאדם עשוי להתקיים בכוכבי לכת אלו, מאחר שאין שם מקור מזון דומה. “להיות פתוגן אנושי (יצור מיקרוסקופי הפוגע בבני אדם) על מאדים איננו עסק כל כך מוצלח, אומר ראמל. “אתה עשוי למצוא שם יצורים זוללי מימן, אך הם לא יפגעו בבני אדם. בתחתית הרשימה, עם מעט או כלל ללא סיכוי לספק את הדרישה המינמלית לחיים נמצאים מקומות כמו הירח וחלקיקי אבק בין כוכביים, אך עדיין אף אחד לא לוקח צ'אנס וגם דוגמאות ממקומות אלו יטופלו בזהירות.
כדור הארץ, וזו עובדה ידועה, מופגז כל הזמן באבק וסלעים מכוכבי שביט וגופים אחרים. בכל שנה נופלים לכדור הארץ לא פחות מ40 אלף טון של חומר מהחלל. המדענים מעריכים כי לפחות מקצת החומר הזה שורד את המעבר באטמוספירה ללא פגיעה. ידוע כי רסיסים מהמאדים הגיעו לכדור הארץ בדמות 15 מטאוריטים מרביתם נמצאו באיזורים מרוחקים בסהרה ובאנטארקטיקה. יתכן שהמפורסם שבהם, ,ALH 84001 מטאוריט דמוי תפוח אדמה שב-1996 הכריזו עליו מהנדסי נאס”א כמכיל שאריות של בקטריות מאובנות ממאדים. אבל מטאוריט זה ואחרים הגיעו לכדור הארץ בדרך הקשה לבדם כשהם חוצים 2 אטמוספירות (מאדים וכדור הארץ). כמה מהם מוצגים במוזיאונים, אחרים נמצאים בידי אספנים פרטיים ואחדים מהם נלמדו במעבדות ברחבי העולם. אבל בניגוד לכך דוגמאות שיגיעו בחלליות של נאס”א יעשו את הדרך בתיבה חתומה והם ינחתו באמצעות מצנח.
איזורי נחיתה אפשריים הם המדבר האוסטרלי או מדבריות יוטה, באיזור הבסיס הצבאי דאגווי, שם בוחן הצבא האמריקני דוגמאות של כלי נשק ביולוגיים וכימיים. ואז יוכלו מדעני נאס”א לקבל ולבחון במעבדה את הבדיקות תחת תנאי אבטחה קיצנויים לפני שהם מעבירים אותם למעבדה שלהם. שום מתקן הקיים היום לא יכול לטפל בחומרים מחוץ לכדור הארץ. הדבר הקרוב ביותר לכך היתה מעבדה לחומרים ביולוגים במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, ששימש לבחינת דוגמאות אפולו, אך הוא פורק עם סיום התוכנית בשנת .1972 מרבית 382 הקילוגרמים של סלעי הירח נעולים במעבדה מיוחדת במרכז, כשהם טבולים בחנקן נוזלי כדי לשמרם וכדי למנוע מבקטריות ארציות לזהם אותם.
המעבדה החדשה יכולה להיות באחד משלושת המרכזים – מרכז איימס למחקר במאונטיין ויו והמעבדה להנע סילוני בפסדינה (שניהם בקליפורניה) המעורבים בתכנון משימות להחזרת דגימות, או שנאס”א עשויה למקם אותה במוקם אחר. בכל מקום שהיא תהיה, המעבדה תעמוד בתקנים של מרכזים לחקר מחלות ומניעתם כמו זה שבאטלנטה, ג'ורג'יה, שיש בה 4 רמות הגנה למדענים החוקרים את החיידקים גורמי המחלות בכדור הארץ. דוגמאות ממאדים או אירופה יטופלו במתקן ההרמטי ביותר, הדומה לרמה הגבוהה ביותר של ההגנה במעבדה באטלנטה רמה 4. ברמה זו, החוקרים לובשים חליפות חלל ובודקים דוגמאות של וירוסים קטלניים כמו אבולה בתאים מוגנים מיוחדים. יש לנו את הטכנולוגיות הדרושות להגנה, לכן אין כאן בעיה, אומר נורין נונן, Noonan עוזר ראש המו”פ ב,.epa העומד בראש צוות היעוץ להגנה על כוכב הלכת. “יש מתקנים ממשלתיים וצבאיים העובדים אורגניזמים שאם תעשה טעות אחת בעבודה איתם לא תזכה עוד לראות את אור השמש, ואף אחד מהם עוד לה התחמק החוצה.” השאלה הגדולה יותר, אומר נונן, היא “לראות את הסיכונים מנקודת המבט של מהם הסכנות האמיתיות? אין לנו שום עדויות לכך שיצורים מסוכנים כאלו אכן יחזרו בחלליות המביאות דגימות, אך כל הרעיון של ניהול סיכונים הוא עדיין לא מובן די צרכו, והקהילה המדעית עדיין לא הצליחה להסביר זאת.”
עד כה, נאס”א מנסה לאמץ את החלטות הקבוצה שהוקמה בידי הסוכנות הלאומית למחקר. הוועדה להגנה על כוכב הלכת ארץ של נאס”א תתכנס בחודש אוקטובר כדי לאמץ אמנה וליצור את המסגרת להחלטות הנוגעות למשימות חלל עתידיות. “זה אחד הדברים שבהם הממשלה עושה משהו נכון, אומרת רייס ממכון סט”י, שאינה קשורה לנאס”א אך פועלת ביחד עם נאס”א בתחום זה. “הם לקחו את העניין ברצינות”, היא אומרת, “אני בטוחה בכך שאם היתה סיבה כלשהי מדוע איננו צריכים להביא דוגמאות, המדענים היו מתנגדים. למזלינו הם לא החליטו כך.”
