הרבה פחות מכשפות הועלו על המוקד והרבה פחות כופרים עונו בתקופת האופל של האינקוויזיציה מכפי שנהוג היה לחשוב עד כה – כך טוען הוותיקן במחקר חדש
הרבה פחות מכשפות הועלו על המוקד והרבה פחות כופרים עונו בתקופת האופל של האינקוויזיציה מכפי שנהוג היה לחשוב עד כה – כך טוען הוותיקן במחקר חדש. בהצהרה שפירסם שלשום, הודה האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, כי האינקוויזיציה – גוף חוקר שהקימה הכנסייה – נתפשת כאחת התופעות העגומות בתולדות הכנסייה, וכי דימויה השלילי, כפי שבא לידי ביטוי באלפי ציורים המתעדים עינויים ברחבי אירופה, קיבל ממדים מפלצתיים. האפיפיור גם ביקש סליחה על הפשעים שביצעו הנוצרים הקתולים בשם הכנסייה.
במטרה לאמוד את האירועים שקשורים באינקוויזיציה ובזוועות שחוללה, פירסם שלשום הוותיקן אוסף מאמרים בנושא, שסיכמו מחקרים שהוצגו בכנס ב-1998. על פי המאמרים, פרי עבודתם של 50 תיאולוגים והיסטוריונים המומחים לנושא, מספרם של אלה שהומתו או עונו על ידי האינקוויזיציה נמוך בהרבה מכפי שסברו עד כה. המחקרים מ-1998 מתבססים על מסמכים מהארכיונים של הוותיקן, שדנים במשפטים שנערכו ליהודים, למוסלמים, למכשפות, למדענים, למינים וללא-קתולים אחרים שחיו באירופה בין המאה ה-13 למאה ה-19. ממצאיהם תומכים בתיאוריות של היסטוריונים שהתפרסמו בשנים האחרונות, ולפיהן הוגזמו ממדיה של פעילות האינקוויזיציה.
על פי ההערכות שהיו מקובלות עד כה, אומדן המומתים בידי האינקוויזיציה הספרדית, שקיבלה את אישורו של האפיפיור סיקסטוס השישי ב-1478, נע בין 30 אלף ל-300 אלף בני אדם. ואולם, לדברי פרופ' אגוסטינו בורומיאו, היסטוריון באוניברסיטת “לה סאפיינצה” ברומא המתמחה בנצרות הקתולית, וערך את 783 העמודים המסכמים את ממצאי המחקרים שהתפרסמו שלשום, שיעור המומתים בספרד לא עלה על 1% מכלל 125 אלף איש שנשפטו – כלומר, פחות מ-1,500 איש. “השימוש בעינויים ובהטלת עונשי מוות לא היה נפוץ כפי שחשבו במשך זמן רב”, אמר בורומיאו.
לדבריו, מהמחקרים עולה שחלק גדול מההוצאות להורג שבוצעו במאות שנות פעילותה של האינקוויזיציה, נגזרו בבתי דין שלא היו כפופים לכנסייה.
לדברי פרופ' מירי אליאב-פלדון מאוניברסיטת תל אביב, ממצאי המחקר שפירסם הוותיקן אינם בגדר חידוש. לדבריה, לאורך כל מאות שנות קיומה של האינקוויזיציה היה מספר מקרי ההוצאות להורג קטן, בוודאי בהשוואה למספר ההוצאות להורג של מערכת המשפט האזרחית. “האינקוויזיציה היא אחד המיתוסים שמוציאים מפרופורציה את העובדות”, היא אומרת.
האינקוויזיציה (בלטינית, “חקירה”) הוקמה בתחילת המאה ה-13 עם ההתפשטות העצומה של המינות הקתארית (האלביגנזית) בדרום צרפת. האפיפיור גרגוריוס ה-9 מינה אז חוקרים, רובם נזירים דומיניקנים ופרנסיסקנים, והעניק להם סמכות שיפוטית על כל הנוצרים באזורם. במאה ה-16 פעלה האינקוויזיציה נגד הפרוטסטנטים, אך כוחה נותר משמעותי רק במדינת האפיפיור. אחת הדוגמאות הידועות היא העלאתו על המוקד של ג'ורדנו ברונו, פילוסוף ומדען, ב-1600 ברומא באשמת מינות. ב-1663 נאסר המדען האיטלקי גליליאו גלילאי על שהפיץ את תורתו של קופרניקוס, ולפיה השמש היא מרכז היקום וכדור הארץ חג סביבה. הכנסייה הכריזה רשמית על תורתו כעל מינות, וגליליאו, שחשש מעונש מוות, חזר בו מתורתו ומת במעצר בית. לדברי אליאב-פלדון, לאורך 350 שנות הפעילות של האינקוויזיציה הרומית (שפעלה באיטליה), יש תיעוד רק על 96 הוצאות להורג.
בחצי האי האיברי קיבלה האינקוויזיציה פנים חדשות במחצית השנייה של המאה ה-15, לאחר ש”המלכים הקתולים” פרננדו ואיזבלה, הביעו דאגה גוברת מבעיית המומרים (קונוורסוס) – נוצרים שהמירו את דתם מיהדות, אך היה חשש כי עשו זאת רק מתוך פחד ולא מתוך אמונה אמיתית, ונותרו יהודים בסתר. ב-1478 קיבלו שני המלכים רשות מהאפיפיור סיקסטוס ה-6 להקים אינקוויזיציה חדשה בחסות השלטון בתחומי ממלכתם. על פי הנתונים שהיו מקובלים במחקר עד השנים האחרונות, הועברו 40% מהנאשמים לידי הרשויות החילוניות לשריפה, אבל מאמצע המאה ה-16 ירד מספר מקרי עונש המוות בערך ל-1%. מסקנות המחקר שפירסם הוותיקן מצמצמות בהרבה את הממדים הללו.
ואולם, ממצאי המחקר שפירסם הוותיקן אינם מקובלים על כולם. “הממצאים מעניינים, אבל אין בהם כדי להצדיק את פעולת האינקוויזיציה, שהטילה מורא והובילה לגירוש אלפים מבתיהם”, אמר דוד רוזן מהוועד היהודי-אמריקאי.
קרלו גינזבורג, פרופ' נודע להיסטוריה של ימי הביניים, מתריע מפני הסתמכות על נתונים סטטיסטיים. גינזבורג, שמתמחה במחקר האינקוויזיציה, מדגיש כי המחקר ההיסטורי מתבסס רק על מסמכי הרשויות ואין לו עדויות של הנחקרים לצורך השוואה. “במקרים רבים אין לנו כלל ראיות”, אמר.
האפיפיור התנצל
הכנסייה אינה מתכחשת לאחריותה לזוועות שנעשו בשמה בידי קתולים, וב-2000 התנצל האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, רשמית על מעשי הכנסייה והאלימות המיותרת שבה השתמשה הכנסייה. גם שלשום התנצל האפיפיור על מעשי הכנסייה. “אנו לא יכולים לקבל את הבגידה בבשורה הנוצרית של כמה מאחינו, במיוחד באלף השני”, אמר האפיפיור שלשום על פשעי האינקוויזיציה. ואולם הוא אינו מוכן להביע חרטה על עוולות שהוותיקן יכול להוכיח שאין לו חלק בהן.
“באיזו מידה הדימוי המקובל של האינקוויזיציה נאמן למציאות?”, שאל האפיפיור. “לפני שאנו מבקשים סליחה יש צורך במידע מדויק על העובדות”.
לדברי יצחק מינרבי, שכיהן כשגריר בוותיקן, העובדה שהאפיפיור מתנצל על מעשי קודמיו אין פירושה שהוא מאשים אותם במעשים. לדבריו, האפיפיור הנוכחי מתנצל כי הוא רוצה להתאים את הכנסייה לתקופתנו. “מה שהכנסייה עשתה במאות השנים האחרונות לא מקובל על רבים מאוד מצאן מרעיתו”, מסביר מינרבי.
מאת: גליה לימור, הארץ, חדשות וואלה!
