האסטרונאוט שהיה בעבר הגיבוי של אילן רמון מספר בכנס מסלול על סדר יומם של אסטרונאוטים בחלל

סא”ל במילואים מאיו היה אחד האורחים בכנס עמותת מסלול – עמותת הסטודנטים לאווירונאוטיקה בחלל שקיימה אתמול את הכנס השנתי השני שלה, בבניין הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון. מאיו העדיף לשרטט את ההסטוריה של הטיסות המאויישות לחלל, וקצת על אימוניו במעבורת החלל 

 
4.10.2002
 
מאת: אבי בליזובסקי 
 
 
סא”ל במיל יצחק מאיו ממשיך להשתתף בפרוייקט האסטרונאוט הישראלי, על אף שפרש מצה”ל ומתפקידו כאסטרונאוט הגיבוי של תא”ל אילן רמון.
סא”ל במילואים מאיו היה אחד האורחים בכנס עמותת מסלול – עמותת הסטודנטים לאווירונאוטיקה בחלל שקיימה אתמול את הכנס השנתי השני שלה, בבניין הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון. מאיו העדיף לשרטט את ההסטוריה של הטיסות המאויישות לחלל, וקצת על אימוניו במעבורת החלל. מאיו ערך את האימון הראשוני שעורכים האסטרונאוטים הפוטנציאליים לפני שיבוצם למשימה הספציפית.

“הטיסות המאוישות תופסות קטע קטן מאוד מכלל הטיסות לחלל כיום, אבל אני מאמין שכשהטכנולוגיה תהיה יותר זולה, זה כנראה יהיה משהו יותר פופולרי.”
מאיו משרטט בקצרה את עמדתו לגבי עידן החלל: “אנחנו מדברים על עידן החלל החל מלפני כשישים שנה, כלומר בזמן מלחמת העולם השניה. ומה שלצערי מפתח את הטכנולוגיה זו מלחמה. לאחר מלחמת העולם השניה החלה המלחמה הקרה וחלק ממנה היה המרוץ לחלל שהחל בשנות החמישים של המאה הקודמת.
מי שנחשף היום לתחום רואה שהאמריקנים שולטים בתחום הזה, ביחוד בתחום הטיסות המאוישות. ואולם מי שהתחיל היה הרוסים. ראשית מכיוון ש הם היו יותר מודעים לנושאי תעמולה ושנית, הם פיתחו טילים יותר גדולים והיו להם פצצות יותר כבדות.
האמריקנים כשהתחילו לחשוב על החלל הדגש שלהם היה על מערכת חלליות סדירות כמו המעבורת. הרוסים תפסו אותם עם המכנסים למטה והתחילו לשגר חפצים ואנשים לחלל. הם עזבו את התחום הזה ל-15 שנה.
ברגע שהאמריקנים הבינו שהם בפיגור היה ברור להם שיש שני נושאים עיקרים. הראשון התעמולה שאי אפשר לזלזל בה, והדבר השני – הטכנולוגיה. ברגע שהם הבינו שהם מפגרים טכנולוגית, הם החליטו להשקיע כסף. הנאום המפורסם של קנדי שאמר שהמטרה של האומה האמריקנית לקחת עד סוף העשור לשלוח אדם לירח ולהחזיר אותו בשלום.
הם עשו את זה די יפה. הרוסים ברגע שהבינו שהכלכלה שלהם לא יכלה לתמוך בזה הם נשארו מאחור אבל הם פעילים עד היום ועושים דברים לא רעים.
למעשה מבחינת התפתחות הטיסות המאוישות – שנות השישים היו הפוריות ביותר. בשנות השבעים האמריקנים הגיעו לירח, הסתכלו אחורנית וראו שאין אף אחד ולכן עצרו.
בשנות השמונים הם החלו בפרויקט המעבורת . הדבר הרציני היחיד שאפשר לדבר עליו כיום זו הטיסה למאדים.

אבני דרך במירוץ החלל

4.10.57 – הרוסים מעלים את הלווין ספוטניק.
12.4.61 הרוסים מעלים חללית עם אסטרונאוט, יורי גגרין, מעולה לחלל, עושה הקפה מלאה וחוזר.
20.2.62 ג'ון גלן – ההצלחה הראשונה של ארה”ב בהצבת אדם במסלול לאחר שני אסטרונאוטים שטסו בתת מסלול. גלן עשה שלוש הקפות מלאות והצליח לעשות זאת.
הרוסים עקפו אותו בינתיים עם מספר הרבה יותר גדול של הקפות.
18.3.65 – ריחוף ראשון בחלל (אלכסיי ליאונוב)
18.7.66 חיבור ראשון בחלל בין שתי חלליות שלא שוגרו ביחד (ג'מיני 10) הכנה לקראת אפולו.
23.4.67 מוות ראשון (ולדימיר קומורוב, סיוז 1) – טיסה רצופת תקלות המסתיימת בנחיתה קשה כי המצנח לא נפתח והמצנח הרזרווי נתקע במצנח ייצוב
16.7.69 נחיתה ראשונה על גוף שמימי אחר (אפולו 11).
19.4.71 תחנת החלל המבצעית הראשונה סליוט.
12.4.81 המראת מעבורת הראשונה קולומביה
סוף המאה ה-20 תחנת החלל הבינלאומית

יש שתי טיסות קשורות לאפולו שהיו מעניינות כמובן מלבד אפולו 11 – כשניל ארמסטורנג צעד על הירח: אפולו 8 הפעם הראשונה שחללית עוזבת את כדור הארץ, מקיפה את הירח וחוזרת וכמובן אפולו 13 – מבצע שלא מתאים לאמריקנים – היו צריכים לאלתר, וכשחללית בדרךלירח חוטפת תקלה ראשונית – מצליחים להקיף את הירח ולחזור בשלום.

החלליות – ווסטוק – חללית של אדם אחד, ווסחוד, סליוט וסויוז – יותר מאדם אחד. עדיין חלליות פשוטות, אנשים ישבו בחלל מצומצם.
אצל האמריקנים – המרקורי – שש טיסות שנתנו לטעום מהחלל, ג'מיני – שני אנשים שבחנו והתוו את הדרך לאפולו ולבסוף מעבורת החלל שיש בה מרחב סביר.

כלי לשימוש רב פעמי

כל החלליות, למעט המעבורת, היו חד פעמיות – יוצאות למשימה אחת בלבד. מעבורת החלל – תפיסה שונה לגמרי. זה הכלי הראשון שתוכנן להמריא כטיל ולחזור לנחיתה כמטוס. יותר נכון – דאון. יש לה מנועים קטנים שיכולים טיפה לשנות את הזוויות שלה, אבל לאחר שהיא נכנסת וקובעת את נקודת הנחיתה אין מה שישנה את זה.,

כשהיא תוכננה חשבו שהיא תשרת תחנות חלל, אבל חיכו עשרות שנים עד שבנו את תחנת החלל הבינלאומית – הרוסים משתתפים בידע והאירופים -בידע ובכסף.
הטיסה הראשונה בוצעה באפריל 1981 עם הקולומביה – ג'ון יאנג ובוב גריפן.

נתונים כלליים על המעבורת

אורך 40 מטר (עם המאיצים 60 מטר), גודל תא המטען 20 על 5 מטר.
משקל המעבורת – כ100 טון (מעל 2000 טון בשיגור)
מטען מרבי למסלול 30 טון
גבהי מסלול 180-560 קמ – בהתאם למשקל המטען. המעבורת לא יכולה להגביה את המסלול מעבר לזה, וברור שלא לנסוע לירח או לעשות דברים אחרים.
משך משימות טיפוסי – 6-14 יום.
הנעה והיגוי המעבורת – הכלי המכונף יושב על המכל הכתום – במכל הזה יש הדלק המזין את המעבורת עצמה, ועוד 2 מנועים עם דלק מוצק. המונעים של המעבורת עצמה מונעים במימן נוזלי ובחמצן נוזלי ובתוך הצינורות – המאיצים יש דלק מוצק, כאשר ההבדל הגדול הוא שמנועי הדלק הנוזלי נשלטים בהמראה בעוד שהמנועים האחרים – אי אפשר להפסיק את פעולתם.
המנועים של המעבורת מוצתים שש שניות להמראה ומפסיקים לאחר כ-8 דקות (תלוי במסלול) כדי שבמסלול יהיה לשנות גובה או מסלול ולוחזור לנחיתה – יש 2 מנועים גדולים ויש 44 מנועים קטנים בזנב ובאף שמאפשרים היגוי.

תהליך ההמראה:
המראה פחות שש שניות – מניעים את המנועים לצורך בדיקה
זמן 0 – הצתה והמראה
המראה פלוס 2:30 – השלכת SRB – הם מושלכים עוד באטמוספירה ונוחתיםבים.
המראה +ה8:30 כיבוי מנועים ראשיים. המכל הגדול מסיים את תפקידו, נופל באטמוספירה ונשרף. התכנון הוא שזה יפול במקום שאין אנשיםהמכל מסים את תפקידו בחלל – אין שום בעיה לעשות את זה – להשתמש בזה לבניית חלליות.

כשהמעבורת מגיעה למסלול – פותחים את הדלתות. זאת כיוון שבחלק הפנימי של הדלתות נמצאים המקרנים של מערכות פיזור החום. יש המון חום במעבורת. אם הדלתות הללו לא נפתחות במסלול – מיד נכנסים לתהליך חרום ונוחתים חזהרה
למקרים של תקלה – בעיקר בעיה של מנוע (אם יש בעיהס”א במצתים – אין מה לעשות -) אבל במקרה של המנוע של החללית עצמה – רשימה שהאסטרונאוטים

1. – ATO אנרגית המעבורת מאפשרת כניסה למסלול ABORT TO ORBIT נכנסים למסלול כלשהו ואז מתחילים לדאוג בשקט ובלי לחץ כיצד לחלץ את אנשי הצוות.
2. AOA – אנרגית המעבורת מאפשרת ביצוע הקפה אחת ולנחות, בדרך כלל זה לא יבוצע בפלורידה אלא באדוארדס. זה איזור של אגמי מלח יבשים שבהם אפשר לנחות בלי שום תכנון.
3. TAL – אנרגית המעוברת נמוכה – נחיתה באפריקה או באירופה – ראשי תיבות של טרנס אטנלטיק לנדינג. יש מספר בסיסי חרום שבכל טיסה של מעבורת נכנסים לכוננות ולפי המסלול שהמעבורת נכנסת אליו יש מסלול חרום עיקרי. בין היתר מדובר בבסיסים בספרד, ניגריה ומרוקו.
4. התהליך האחרון – שתמיד מלמדים אותו והאסטרונאוטים די צוחקים – חזרה לאתר השיגור תהליך מטורף שבו המעברת ממריאה, הופכת את הכיוון ומשתמשת במנועים שלה לעצור את המהירות, להעיף את מכלי הדלק. אומרים שזה לא יעבוד, זה יתפרק הרבה לפי זה
5. תהליך נטישה. תהליך די בעיתי. שיעור השקיעה שלה גבוה. פותחים את הדלת, יש צינור שמאפשר לגלוש לאורכו כדי להמלט מהכנף ולצנוח.
בנאס”א יש שלוש קטגוריות של אסטרונאוטים
טייסים – אנשי צוות המוגדרים כמטיסי ומפעלי המעבורת מהיבט בקרת הטיסה. טייסי ניסוי ותיקים. הם עוסקים בעיקר בהמראה ונחיתה = שני הקטעים כמעט אוטומטיים למעט הנגיעה בקרקע ובקטעים של התחברות – לתחנת החלל, לקטוף לווין. מבחינת אזרחות זה רק אמריקני כי המפקד של המעבורת הוא תמיד אחד הטייסים
מומחי משימה – אנשי צוות שלא משתתפים בהטסת המעבורת, אחראים על ביצוע הניסויים והפעילות המדעית. כל תחנת החלל המתבצעת על ידי הבאה של חלקים עם זרוע המעבורת – מומחי המשימה לובשים את החליפות, יוצאים החוצה, וסוגרים את הברגים.

מומי מטען – אסטרונואטים האחראיים על ביצוע ניסוי ספציפי. בד”כ משתתפים בטיסה אחת בלבד.

רקע – הטייסים אמריקנים בלבד באים מחיל האוויר ומהצי. החלק הארי של מומחי המשימה הם בעלי תואר דוקטור בהנדסה, מדעי הטבע והרפואה יש ביקוש מאוד גדול ולנאס”א מאוד קל לבחור אנשים בעלי רמת השכלה הכי גבוהה. הליך הקבלה קפדני (חלק גדול מהאסטרונאוטים נדחו מספר פעמים). יש נשים רבות.

הדבר הכי קשה – זה אימון והכשרה מי שמתקבל בדרך כלל לא נופל. בתחילה כל אחד עובר אימונים כלליים בין שנה וחצי לשנתיים. האימונים כוללים לימודי מערכות המעבורת, לימודי מערכות תחנת החלל, אימונים כלליים של השרדות, גיבוש חברתי, לימודי העשרה, אסטרונומיה, גיאולוגיה – דברים שיהיו אולי רלוונטים בעתיד. כמו כן לומדים האסטרונאוטים קורסים בתקשורת – שולחים לדבר עם ילדים, לחתום בקניונים לאנשים. זו הדרך של נאס”א להתפרסם ולהשיג תקציבים דרך זה.
לקראת סיום האימונים מוצבים לתפקיד בנאס”א עצמה ואחרי 4-5 שנים מציבים לטיסה, ברגע זה מתאמנים לטיסה עצמה, תהליכי חרום במעבורת ולבסוף גם טסים.

המצב כיוםדיברתי על החלליות, על המעבורת ועל האסטרואוט ואנחנו מפספסים את הדבר הזה – מאחורי כל טסיה שאפילו שבעה אסטרונואטים יש אלפי אנשים שעוסקים בה. יש בקרה מהקרקע, מהנדסים שמתכננים את המשימה.
דבריו אלה של מאיו הופנו לסטודנטים, ביניהם רבים המתעתדים לעבוד בתעשיית החלל הישראלית. היו כמובן אורחים נוספים – ביניהם מרפא”ל ומהתעשיה האווירית אך זאת בהמשך הסדרה.