פרס וולף ממשיך להיות “מנבא נובל”

פרופ’ דיויד תאולס הזוכה הטרי בפרס נובל לפיזיקה זכה בפרס וולף כבר בשנת 1990

הנהלת פרס וולף מעדכנת בעקבות ההכרזה אמש על זכייתו של פרופ’ תאולס בפרס נובל, כי כבר בשנת 1990, בהיותו בן 56 בלבד, זכה בפרס וולף הישראלי בסך 100,000 דולר. תאולס הגיע לישראל ביוני 1990 וקיבל את הפרס מידיו של ראש הממשלה דאז יצחק שמיר ז”ל ושל שר החינוך באותם ימים, זבולון המר ז”ל.
פרס וולף מוענק מדי שנה מאז 1978 לאנשי מדע ולאמנים נודעים על תרומה ייחודית בתחומים שונים ביניהם חקלאות, כימיה, מתמטיקה, פיסיקה, רפואה, מוסיקה, אדריכלות, ציור ופיסול.
פרס וולף זוכה למוניטין בין-לאומי יוקרתי מאד, והוא נחשב לשני בחשיבותו בעולם אחרי פרס נובל. הפרס נחשב ל”מנבא נובל”: כ33% אחוז מזוכי פרס וולף לאורך השנים זכו בהמשך דרכם גם בפרס נובל. בין הזוכים בפרס וולף שזכו לאחר מכן גם בנובל נמנים פרופ’ עדה יונת ופרופ’ דן שכטמן מישראל, פרופ’ פיטר היגס מבריטניה והחוקר היפני ד”ר שיניה יאמאנקה.
בנימוקי וועדת פרס וולף בשנת 1990 נכתב כי “פרופסור דיויד תאולס תרם תרומות ראשונות-במעלה להבנה התיאורטית של מערכות רחבות-מידה של אטומים, אלקטרונים ונוקליאונים. בין התופעות שחקר כלולים העל-מוליכות, תכונות חומר גרעיני ותנודות קולקטיביות בתוך גרעיני האטומים. עבודותיו על מערכות לא-מסודרות סיפקו רעיונות מפתח להבנת תהליכי התובלה של אלקטרונים במערכות, שבהן נודעת חשיבות לתופעות האיתור עפ’ י אנדרסון Anderson Localisation . תאולס הראה כי ישנן תוצאות לתופעת האיתור הניתנות למדידה בכבלים דקים. תרומתו לתיאוריה של זכוכית-ספינים הייתה ניכרת ורבת חשיבות. בשיתוף עם קוסטרליץ (J. M. Kosterlitz), פיתח תיאורה למעברי פאזה של התרת- מערבולות במערכות דו-ממדיות בעלות סימטריה רציפה. לעבודה זו נודעו השפעות מרשימות ושימושים רבים בשטחים אחרים של הפיסיקה. תאולס הציג בבהירות את חשיבותם של מושגים טופולוגיים (והמשתנים הנלווים להם) בפיסיקה של החומר המעובה, והפגין את תרומתם להבנת מופע הול (Hall) הקוואנטי.”

ראו גם:

פרס נובל לפיזיקה לשנת 2016 למגלי המצבים המוזרים של החומר