פגיעת האסטרואיד הייתה קשה. העיתוי שלה היה קשה יותר * היכחדות הדינוזאורים היא אחת התעלומות הגדולות במדע. תיאוריה מקובלת שהוצעה לפני כמה עשרות שנה טוענת שהתנגשות אסטרואיד בכדור הארץ דנה אותם לכליה אבל היו שפקפקו בהשערה הזאת ושאלו אם גורמים אחרים תרמו אף הם למפלת הדינוזאורים. ניתוח חדש מרמז שסלע החלל הענקי פגע בדיוק בזמן שאוכלוסיות מסוימות של דינוזאורים היו רגישות ופגיעות/ מאת סטיבן ברסט
הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל
כנסיית הגואל שעל הדם, הניצבת על שפת תעלת מים קרים בסנט פטרסבורג שברוסיה, נראית כאילו נלקחה מסיפורי אגדות. יער הכיפות דמויות הבצל שלה מצביע לשמים ופסיפס צבעי פסטל מכסה כל סנטימטר רבוע בקירותיה. אין היא מסוג המקומות שמעניינים חוקרי מאובנים בדרך כלל, אבל הייתי בעיר כדי לחקור דינוזאור חדש והתעקשתי ללכת לראות גם את הכנסייה. הביקור היה פרטי. הכנסייה נבנתה במקום שבו רצחו המהפכנים את הצאר אלכסנדר השני ב-1881, אירוע שהתחיל רצף מאורעות שהביאו בסופו של דבר לקיומי. מותו של הצאר היה אות פתיחה להשתוללות של פוגרומים. היהודים שחיו בשולי האימפריה הרוסית התחילו לפחד, ומשפחתי, שהתגוררה אז בליטא, נבהלה מאוד ושלחה את בנה הצעיר למקום מבטחים בארה”ב. הוא היה סבא רבא שלי. אילולי סדרת אבני הדומינו הזאת שהתחילה להתגלגל לפני יותר ממאה שנה בסנט פטרסבורג, לא הייתי כאן היום.
לכל משפחה יש סיפור כזה, תהפוכות גורל מוזרות בעבר הרחוק שבלעדיהן ההווה היה שונה מאוד. גם האבולוציה פועלת כך. תולדות החיים הן רצף אחד גדול של דבר התלוי בדבר, רצף שיכול להיות מוסט ממסלולו בכל רגע. ואכן, זה בדיוק מה שקרה לפני 66 מיליון שנה, בסוף תור הקְרֶטיקון. ב-150 מיליון השנים שקדמו לכך, משלו הדינוזאורים בכדור הארץ. הם גדלו לממדים עצומים ושגשגו כמעט בכל סביבה שאפשר להעלות על הדעת על פני האדמה. אבל אז חל שינוי כלשהו והטירַנוֹזַאוּרוּס, הטְריצֶרַטוֹפְּס ודומיהם נעלמו.
הכחדת הדינוזאורים היא אחת התעלומות הגדולות ביותר במדע כולו והיא הסיבה שהתאהבתי במדע כשהייתי בגיל העשרה. בעשר השנים האחרונות, בעת שאספתי מאובני דינוזאורים בכל העולם, טרדה השאלה את מנוחתי: איך זה שיצורים מוצלחים כל כך פשוט נעלמו? תיאוריה פופולרית שהועלתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 גורסת שאסטרואיד הוא שחיסל אותם. אבל יש מי שמפקפק בכך ותוהה שמא כוחות אחרים תרמו גם הם לאובדנם. ככל שהחוקרים מגלים עוד סוגי דינוזאורים ולומדים עוד על האבולוציה של הקבוצה הזאת, אנחנו מתקרבים לתשובה ודאית.
לא מזמן ארגנתי כנס בין־לאומי גדול של חוקרי מאובנים שנפגשו כדי לנסח בדיוק מה אנחנו יודעים על סיבת היכחדותם של הדינוזאורים. השתמשנו ברשימת מיני הדינוזאורים המעודכנת ביותר כדי לבחון את המגמות ההתפתחותיות לאורך הזמן, סקרנו את המידע העדכני ביותר בנוגע לעיתוי ההכחדה והתעכבנו על כל שינוי סביבתי שהתרחש סמוך לה. להפתעתנו, הצוות שלנו, שמנה כתריסר מומחים לדינוזאורים, חבורה שלא פעם נוטה לחילוקי דעות, הגיע להסכמה ברורה: כמקובל לחשוב, ההכחדה הייתה פתאומית, ואסטרואיד אשם ברובה. אבל אין זה כל הסיפור: האסטרואיד הזה פגע בכדור הארץ בדיוק בתקופה רעה מאוד לדינוזאורים, תקופה שבה המערכות האקולוגיות שלהם היו רגישות ופגיעוֹת בגלל שינוי אקלימי שקדם לה. זוהי תפנית חדשה ובלתי צפויה בסיפור ישן והיא רלוונטית להפליא לעולם של היום ולסיפור האבולוציה שלנו.
תעלומה העומדת בעינה
כמו רוב המתבגרים, עשיתי כמה מעשים פזיזים כשהייתי בתיכון. אולי המחוצף שבהם היה לקחת את הטלפון יום אחד באביב 1999 ולהתקשר, ללא כל תיאום מוקדם, לוולטר אלוורז, גאולוג מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אני הייתי נער בן 15 משוגע לדינוזאורים והוא היה חבר מכובד באקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב, שהציע כמעט 20 שנה קודם לכן את רעיון פגיעת האסטרואיד הגדול שמיגרה את הדינוזאורים. ההשערה שלו נולדה בעקבות תגלית מסקרנת. הרשומות הגאולוגיות כוללות שכבת חרסית דקה המפרידה בין המשקעים העשירים בשרידי דינוזאורים מתור הקְרֶטיקון, מלפני 145 עד 66 מיליון שנה, ובין המשקעים נעדרי השרידים מתור הפַּלֶאוֹגֶן, מלפני 66 עד 23 מיליון שנה. אלוורז גילה ששכבת החרסית הזאת רוויה באירידיום, יסוד נדיר בכדור הארץ אבל נפוץ בגרמי שמים כגון שביטים ואסטרואידים. המקום הראשון שבו הוא גילה את התופעה החריגה הזאת היה גיא סלעי לא רחוק מן העיירה עתיקת היומין גוּבִּיוֹ באומבריה שבאיטליה. רצה הגורל ומשפחתי התכוננה לטיול באיטליה לרגל יום הנישואין ה-20 של הוריי. נדנדתי להורים שלי שנעשה הפסקה מן הבזיליקות ומן המוזיאונים ונבקר בגוּבִּיוֹ יום אחד כדי לראות את המאפיינים הגאולוגיים שבעטיים נולד תרחיש האסטרואיד הקטלני המפורסם של אלוורז. אבל הייתי זקוק להוראות הגעה, והחלטתי לקבל אותן היישר מן המקור.
העובדה שאלוורז לא זו בלבד שענה לטלפון אלא אף נתן לי הנחיות מפורטות איך להגיע בדיוק לאותה נקודה בגיא שבה הוא הבחין בבֶּלט האירידיום, עדיין נפלאה בעיני. לא ציפיתי שענק מדעי כזה יהיה נחמד כל כך, וייחד לכך זמן בנדיבות כזאת. תיאוריית האסטרואיד שלו, שפרסם בכתב העת סיינס ב-1980 עם אביו הפיזיקאי, חתן פרס נובל, לואיז אלוורז ועוד שני עמיתים מברקלי, הזניק עשור של דיון קדחתני. דינוזאורים והכחדות המוניות היו בכותרות כל הזמן; רעיון ההתנגשות הופיע באינספור ספרים וסרטי תעודה בטלוויזיה; ומאות מאמרים מדעיים שטחו טענות זה כנגד זה סביב השאלה מה באמת הרג את הדינוזאורים. חוקרי מאובנים, גאולוגים, כימאים, מומחי אקולוגיה ואסטרונומים תרמו את שלהם לסוגיה המדעית החמה ביותר של אותם זמנים.
בסוף שנות ה-80 כבר לא היה ספק שאסטרואיד או שביט התנגש בכדור הארץ לפני 66 מיליון שנה. אותה שכבה של אירידיום נמצאה בכל העולם. ועל ידה נמצאו גם תופעות גאולוגיות תמוהות אחרות המיוחסות לפגיעה של גופים חוץ־ארציים, ובהן צברי זכוכית המכונים טֶקטיטים וקווארץ מעוות־גרגרים. יותר מזה, גאולוגים אפילו איתרו מכתש שתוארך בדיוק לרגע הכחדת הדינוזאורים: מכתש צ’יקשולוב במקסיקו, שקוטרו 180 קילומטרים. דבר מה בלתי צפוי וענקי, שרוחבו כעשרה קילומטרים, הגיע מן החלל ועורר שרשרת אסונות של התפרצויות געשיות, שרפות, גלי צונמי, גשם חומצי ואבק שהאפיל את אור השמש, שחרצו את גורלם של הדינוזאורים.
ועם זאת, היה בידי המדענים מידע מועט ויקר מציאות על השינויים שחלו בדינוזאורים בזמנים שלפני הפגיעה ועל אודות התגובה המדויקת שלהם, ושל המערכות האקולוגיות שחיו בהן, לאסון הסביבתי יוצא הדופן הזה. לכן המשיך הפולמוס בשאלה אם האסטרואיד הזה הִכּה בדינוזאורים כרעם ביום בהיר, בעודם בשיאם, או שהנחית מהלומה סופית על חבורה מתנוונת, שממילא הלכה והידלדלה והייתה צפויה להיכחד גם בלאו הכי. שהרי האסטרואיד לא פגע בכוכב לכת מאובן, אלא בכוכב לכת שידע תנודות חריפות בגובה פני הים, שינויי טמפרטורה גדולים ופעילות געשית נמרצת. אולי כמה מן הגורמים האלה השפיעו על ההכחדה?
ממצאים חדשים
לא הצלחתי להגיע לגוביו באותו טיול משפחתי באיטליה. שיטפונות חסמו את מסילת הרכבת הראשית מרומא, והתאכזבתי מאוד. הגורל אכזר לפעמים (תשאלו את הדינוזאורים), אבל לעתים קורה גם להפך. אז תארו לכם כמה הופתעתי, חמש שנים לאחר מכן, כשביקרתי שוב באיטליה בקורס שטח של המכללה שלמדתי בה. התאכסנו במצפה קטן באפנינים שניהל אלסנדרו מונטנרי, אחד מן המדענים הרבים שעשו להם שם בשנות ה-80 בזכות חקר ההכחדה של סוף הקריטקון. בסיור ההיכרות שלנו עברנו בספרייה. עמד בה איש יחיד שעיין במפה גאולוגית תחת אור מרצד. “אני רוצה שתכירו חבר ומנחה שלי, וולטר אלוורז,” אמר מונטנרי במבטא איטלקי מתנגן. “אולי שמעתם עליו.”
מגמות סמויות: הצמחונים בצרות
כמה ימים אחר כך היינו בגיא גוביו, השמש הים תיכונית זרחה, ומכוניות חלפו באוושה. אלוורז עמד מול כיתה של סטודנטים והצביע על הנקודה המדויקת שבה נולדה תיאוריית האסטרואיד. חברי לכיתה צחקו עלי מפני שלא יכולתי להפסיק לחייך לאחר שהצגתי את עצמי לאלוורז, והוא זכר את שיחתנו מלפני חמש שנים. היום הזה צרוב בזיכרוני כאחד הרגעים החשובים בתחילת הקריירה שלי. אז ידעתי שאני שבוי בחידת היכחדות הדינוזאורים.
באופן מעט פרדוקסלי, לימודיי לתארים מתקדמים התמקדו בעיקר בעליית הדינוזאורים לשלטון, במוצא העופות ובאבולוציה המוקדמת שלהם (העופות הם צאצאי הדינוזאורים ולכן הם קבוצת הדינוזאורים היחידה שלא נכחדה). אבל ב-2012, כשהתקרבתי לסיום הדוקטורט שלי, הזדמן לי סוף־סוף לתרום לסוגיית ההכחדה של הדינוזאורים. עמיתי ריצ’רד באטלר מאוניברסיטת ברמינגהם באנגליה, שנעזר בסטטיסטיקה לחקר מגמות אבולוציוניות, העלה רעיון יפה: אולי נשלב את תחומי ההתמחות שלנו בקבוצות שונות של דינוזאורים ובטכניקות ניתוח שונות למבט מחודש שיבחן את השינויים שחלו בדינוזאורים בתקופה של 10 עד 15 מיליון שנה לפני שנכחדו?
החלטנו לבדוק את מגמות מידת השונות של דינוזאורים על פי אומדן הקרוי נבדלוּת (disparity) מורפולוגית. נבדלות היא מידה אנטומית במהותה למגוון הביולוגי: היא מכמתת הבדלים בגודל הגוף, בצורה ובאנטומיה בתוך קבוצה, על פני זמן או במערכות אקולוגיות שונות. תארו לכם שתי מערכות אקולוגיות, באחת 15 מיני מכרסמים ובשנייה עטלף, איילה ופיל. במערכת הראשונה יש, כפי הנראה, יותר מינים, אבל בשנייה יש מינים שהשונות ביניהם מבחינת גודל, צורה והתנהגות גדולה בהרבה. נבדלות יכולה לפעמים לספק תמונה מלאה יותר של החיוניות והמגוון הביולוגי של קבוצות ממה שיכול לספק מספר המינים לבדו. רצינו לבדוק אם היו מגמות ברורות באוכלוסיות הדינוזאורים. נבדלות גדֵלה או קבועה בגיל האחרון של הקְרֶטיקון העליון תהיה סימן שמצבם של הדינוזאורים היה טוב למדי כשהאסטרואיד הבלתי קרוא שיבש את ימי הזוהר שלהם, ואילו נבדלות הולכת ופוחתת תהיה אות לכך שהם היו בצרות גם בלי הסלע הגדול שנפל מן השמים.
התוצאות שקיבלנו מעניינות מאוד. אצל רוב הדינוזאורים הייתה נבדלות יציבה יחסית ב-10 עד 15 מיליון השנים שקדמו לפגיעה, לרבות התֶרוֹפּוֹדים הטורפים (כדוגמת הטירנוזאורוס והווֶלוֹצירפטור), הזַאוֹרוֹפּודים ארוכי הצוואר, ואוכלי הצמחים הקטנים עד הבינוניים בגודלם (הפַּכיצֶפַלוֹזַאוּרוּס בעל ראש הכיפה, לדוגמה). אבל היו שתי תת־קבוצות שהנבדלוּת בהן הייתה בירידה כשהאסטרואיד נחת: הדינוזאורים בעלי הקרניים (טְריצֶרַטוֹפְּס ומשפחתו) והדינוזאורים פחוסי המקור. שתי הקבוצות כללו דינוזאורים גדולים וצמחוניים שצרכו כמויות עצומות של צמחייה. אם היינו לפני 66 מיליון שנה, היינו מבחינים מיד שאלה הם הדינוזאורים הנפוצים ביותר. הם היו הבקר של הקְרֶטיקון, אוכלי הצמחים העיקריים במארג המזון.
בערך בזמן שפרסמנו את התוצאות, חוקרים אחרים התבוננו מזוויות אחרות בהיכחדות הדינוזאורים. קבוצות חוקרים בראשות פול אפצ’רץ’ מיוניברסיטי קולג’ בלונדון ופול בארט ממוזיאון המדע בלונדון ערכו מפקד של מגוון מיני דינוזאורים על פני זמן, ומצאו שמגוון המינים אצל הדינוזאורים ככלל עדיין היה גדול מאוד בזמן שפגע האסטרואיד, אבל מספר המינים בקבוצה שכללה את פחוסי המקור ואת בעלי הקרניים היה בירידה. ממצאיהם תאמו בבירור את חישובי השונות שלנו.
איך יכלה הידלדלות בעושר המינים ובשונות אצל אוכלי הצמחים הגדולים להשפיע על שאר הדינוזאורים? מחקר באמצעות מודל ממוחשב חדשני שניהל ג’ונתן מיטשל, שהיה אז דוקטורנט באוניברסיטת שיקגו, סיפק תובנות בעניין. מיטשל וצוותו בנו מארגי מזון בכמה מערכות אקולוגיות של דינוזאורים בתור הקְרֶטיקון ודימו תרחיש שבו מוציאים כמה מינים מן המארג. התוצאה הייתה מדהימה: מארגי המזון שהתקיימו כשהכה האסטרואיד, שכללו מעט אוכלי עשב גדולים בשל הירידה במגוון שלהם, קרסו בקלות רבה יותר מן המארגים המגוונים יותר שהיו מיליון שנה קודם.
עיתוי לא מוצלח
לאור כמויות המידע החדש על היכחדות הדינוזאורים שהופיע בכתבי העת, העלינו באטלר ואני רעיון מסוכן קצת: אולי נצליח לגייס צוות לעניין של מומחים לדינוזאורים שיסכימו לשבת ולדון בכל מה שאנחנו יודעים עכשיו על ההיכחדות וננסה להגיע להסכמה בשאלה מדוע פסו הדינוזאורים מן העולם. בהתחלה זה היה רק בשביל הכיף. חוקרי המאובנים מתווכחים על זה כבר עשרות שנים ולא פתרו את הקושייה. רוב הסיכויים אפוא שמזימתנו הקטנה והחתרנית תיקלע למבוי סתום, או גרוע מזה: לתחרות צעקות. בפועל, ההפך הוא שקרה. הקבוצה שהקמנו, שכללה 11 מדענים מארה”ב, מקנדה ומבריטניה, הגיעה להסכמה דווקא. פרסמנו את המחקר שלנו בכתב העת Biological Reviews במאי 2015.
הנה מה שמצאנו לאחר עיון בנתונים: הדינוזאורים כנראה היו במצב טוב למדי בשלהי הקְרֶטיקון. אין סימנים שהמגוון הכולל שלהם (במונחים של מספר מינים ושל נבדלות) ירד בהדרגה במיליוני השנים שקדמו לנפילת האסטרואיד. קבוצות הדינוזאורים הגדולות כולן שרדו ממש עד סוף הקְרֶטיקון, ולפחות באמריקה הצפונית, ששם מצַאי מאובני הדינוזאורים מן הגיל האחרון של הקְרֶטיקון העליון הוא השלם ביותר, אנחנו יודעים שהטירנוזאורוס, הטְריצֶרַטוֹפְּס ושבטיהם היו עדים לפגיעת האסטרואיד. ממצא זה שולל את ההנחה שרווחה פעם שהדינוזאורים הלכו ונכחדו בהדרגה, ככל הנראה בגלל תנודות ארוכות טווח בגובה פני הים ובטמפרטורה, ששינו את שטח היבשה ואת סוגי המזון שהיו זמינים להם. הכחדת הדינוזאורים הייתה פתאומית, בסולם זמנים גאולוגי. סביר אפוא שפגיעת האסטרואיד, מאורע פתאומי ובלתי צפוי, היא האשמה בכך.
ועם זאת, כפי ששיערנו על סמך מחקרינו שקדמו לזה, האסטרואיד הוא לא כל הסיפור. הדינוזאורים הצמחוניים הגדולים אכן היו בהידרדרות מסוימת ממש בסוף הקְרֶטיקון. לא ברור מה בדיוק הביא לירידה הזאת, אבל ייתכן שהיה קשר בינה ובין הירידה קצרת הטווח בגובה פני הים ששינתה באופן חד את האזורים היבשתיים הנגישים לדינזוארים בכמה מיליוני השנים האחרונות לקיומם, לפחות בצפון אמריקה, ששם השתמרו המאובנים מן התקופה הזאת טוב בהרבה משאר המקומות. הדינוזאורים פחוסי המקור והדינוזאורים בעלי הקרניים, בהיותם אוכלי הצמחים השכיחים ביותר, היו בוודאי הראשונים שהושפעו מן השינויים האלה בהיקף מקומות המחיה ובצמחייה. להידרדרותם היו השלכות: היא עשתה את המערכת האקולוגית מוּעדת יותר לקריסה בכך שערערה את יסודותיו של מארג המזון, מה שהגדיל את הסיכוי שהיכחדות של מינים אחדים תחולל מפולת בכל המערכת האקולוגית.
בסך הכול, נראה שפגיעת האסטרואיד נחתה על הדינוזאורים בעיתוי רע מאוד. אילו זה היה קורה כמה מיליוני שנים קודם לכן, לפני הירידה במגוון המינים הצמחוניים הגדולים, המערכת האקולוגית של הדינוזאורים הייתה חסונה יותר וכשירה יותר לעמוד בפגיעה. אילו זה היה קורה כמה מיליוני שנים אחר כך, ייתכן שמגוון הצמחוניים כבר היה חוזר לאיתנו, כפי שאירע אינספור פעמים ב-150 מיליון השנים של התפתחות הדינוזאורים. אין עיתוי טוב לנפילה של אסטרואיד בקוטר 10 קילומטר מן השמים, אבל בשביל הדינוזאורים, לפני 66 מיליון שנה, אולי היה זה העיתוי הגרוע ביותר האפשרי. אילו תזמון המאורעות היה שונה אך במעט, ייתכן שהדינוזאורים עדיין היו כאן היום.
מה שקרה לפני 66 מיליון שנה, כשגוש הסלע והקרח הזה מן החלל הוטח במקסיקו בזמן הכי לא מתאים לדינוזאורים נותן את אותותיו עד היום. היכחדויות המוניות הן טרגדיה, אבל הן גם מפנות מקום לצמחים ולבעלי חיים חדשים ומאפשרות להם להתפתח ולהשתלט. מות הדינוזאורים פתח הזדמנות ליונקים, שחיו בין הצללים יותר מ-100 מיליון שנים ועכשיו קיבלו הזדמנות להתפתח באין מפריע. היונקים התחילו לפרוח כמעט מיד לאחר היכחדות הדינוזאורים. הם גדלו לממדים גדולים, פיתחו שלל מקורות תזונה והתנהגויות והתפשטו בכל העולם. השגשוג הזה בסופו של דבר הביא להופעת הפְּרימַטים ובהם אנחנו. הסרה של חוליה כלשהי בשרשרת התגובות הזאת, פירושה, בסבירות גבוהה, שלא היו בני אדם.
אבל יש לקח חשוב מזה בסיפור הכחדת הדינוזאורים. אין זו סתם מעשייה מתעתעת של חלופות אבולוציוניות, אחד מאותם מאורעות בעבר הרחוק המאפשרים לנו לשחק ב”מה היה אילו…” במילים פשוטות, מה שקרה בסוף עידן הקְרֶטיקון מלמד אותנו שגם הקבוצה הדומיננטית ביותר של יצורים חיים עלולה להיכחד, ובאופן פתאומי למדי. הדינוזאורים משלו בכיפה יותר מ-150 מיליון שנה לפני שהגיע יום הדין שלהם: שבריר שנייה של התנגשות בין כדור הארץ לסלע החללי. הידלדלות המגוון הביולוגי שלהם בתקופה שקדמה לפגיעת האסטרואיד הֵקלה על הכחדתם, ואולי אף אפשרה אותה. האדם המודרני קיים לכל היותר כמה מאות אלפי שנים, ואנחנו משנים את סביבתנו בקצב כזה שמתרחשת “הכחדה שישית”, שבה המגוון הביולוגי בעולם פוחת מהר. מי יודע כמה פגיעים אנחנו נעשים בגלל התהליך הזה?
33 תגובות
ביו
כרגיל – הקישור שלך לא שייך לעניין. רק אידיוט יכול להכחיש שהייתה הכחדה המונית לפני 65 מיליון שנה.
מה הקשר בין אבולוציה ובין טענות לגבי מינים שנכחדו? האבולוציה מסבירה כיצד מינים שונים של בעלי חיים התפתחו, זה הכל.
http://www.jstor.org/stable/2400845?seq=1#page_scan_tab_contents
שים לב:
The living members of 113 families of bivalves and gastropods of the Californian Province include 698 species living at shelf depths, of which 538 or 77% are known as Pleistocene fossils from the same region; another 113 fossil species are extralimital, and 98 are extinct. Living species not found as fossils are chiefly rare today, and/or minute, fragile, and/or from deeper shelf habitats. Sampling of the Pleistocene record has been biased towards shallow-water assemblages. Fragile and minute forms are probably underrepresented in the record. Rare forms, however, are still appearing as new studies are conducted, and many rare species are yet to be discovered. At least 85% of durably skeletonized living species may have been captured in the record.
ניסים, טענתך מופרכת בקלות. מדענים בחנו מינים שונים הקיימים כיום והשוו אותם לתעוד המאובנים. הם גילו שהרוב המכריע של אותם מינים מופיע גם בתעוד המאובנים (לינק בנפרד למעלה). מה שמהווה ראיה לכך שתעוד המאובנים מייצג נאמנה את המינים שהתקיימו על פני כדור הארץ, וזה אומר שאם הטענה האבולוציונית בדבר 99% מינים שנכחדו נכונה, היינו צריכים למצוא את אותם מאובנים המייצגים אותם. אבל אנחנו לא. עכשיו, המלצתך עבורי מהווה המלצה חמה עבורך.
ביו
ה”טענה” שלך מתבססת על זה שאין אבולוציה. כלומר, אתה מניח שכל המינים הקיימים היום היו קיימים אז.
אבל מה לעשות, הבסיס ל”טענה” שלך שגוי, משתי סיבות.
1) יש מעט מאד מינים החיים היום שנמצאו מאובנים שלהם מתקופה זו.
2) אנחנו יודעים על מחלקות ואף מערכות שלמות רק מעדויות של מאובנים.
לדוגמה, כל מיני היונקים הקיימים היום לא היו קיימים לפני 65 מיליון שנה.
עכשיו – תבקש מאבי למחוק את הבושה? באמת, לא נעים שכל מי שסיים כיתה ז’ יראה את השטות שלך.
מביך….
זהירות, טרול מורעב לפניך. נא לא להאכיל את הטרול.
ניסים, אולי תתמודד עם הטענה לשם שינוי? הנתונים שנתתי מדוייקים. האם אתה יכול להפריכם?
ביו
אתה יכול לבקש מאבי למחוק את התגובה שלך? מביך לקרוא את זה.
לפי ממצאי המאובנים רוב המינים שהתקיימו בעבר עדיין קיימים. חישוב פשוט: מס’ המינים המקוטלג במאובנים עומד על כ500000. בעוד מס’ המינים הקיים מוערך כיום בקרוב לכ-9 מליון. כלומר גם אם כל המינים המופיעים בתעוד המאובנים נכחדו, קרוב לכ-95% מהמינים שהתקיימו אי פעם עדיין קיימים.
דרך אגב – גם רוב היונקים ניכחדו אז, כ-93%
http://www.gizmag.com/mammals-wiped-out-by-asteroid/43941/?utm_source=Gizmag+Subscribers&utm_campaign=8f59959770-UA-2235360-4&utm_medium=email&utm_term=0_65b67362bd-8f59959770-91986653
א.בן נר
האדם הגיע לאמריקה לפני כ-15 אלף שנה. לפי מה שאתה מתאר היה צפוי למצוא מאובנים של דינוזאורים מלפני עשרות אלפי שנים בודדות.
לא כך המצב….
אולי בגלל שאף אחד לא היה שם ? 🙂
אבל תיאוריית האסטרואיד נשמעת לי דיי סבירה.
אני לא מבין למה אין הוכחה מוחלטת
א.בןנר
סברה מעניינת אבל כנראה לא ממש נכונה. היה לדינוזאורים מעל 60 מיליון שנה לעשות קאמבק, תוך כדי שמינים גדולים אחרים התהלכו על פני העולם והלכו ממנו. הומינינים קיימים אולי מספר מיליוני שנים בודדות אבל השפעתם על העולם במובן של השפעה על השרדותם של מינים גדולים רלוונטית אולי ל200,000 שנים האחרונות.
ככל שזכור לי מאז, היו מספר אירועי הכחדה המונית בהיסטוריה של כדה”א, האחרון שבהם, לפני כ-65 מליון ש’, נגרם מפגיעת אסטרואיד גדול, אבל לפניו היו אירועי הכחדה נוספים, לפני כ-120 מליון ועוד… נמצאו נמצאו עדויות לכ-5-6 מחזורי הכחדה.
ישנה סברה כי, לולא ההתפתחות המפתיעה והמואצת של האדם (על כל סוגיו ודורותיו) במיליוני השנים הבודדות האחרונות, היו חוזרים ומתרבים מיני הדינוזאורים השונים ונפוצים ע”פ הכדור.
האדם, על דורותיו הקדומים, מתחילת השושלת ועד היום, בהיותו צייד (בשונה מהקופים) הוא הגורם שמנע את התפתחות הדינוזאורים ואפשר את התפתחות החיות הקטנות, המאופיינת באוכלוסיות גדולות (ביחס לדינוזאורים)
ובריבוי מהיר. תכונות אלה מנעו בעבר את הכחדתם ע”י האדם בל, ככל ששלטון האדם על הפלנטה מתגבר הולכים ונכחדים מינים נוספים שהצליחו לשרוד עד כה.
ככל שזכור לי מאז, היו מספר אירועי הכחדה המונית בהיסטוריה של כדה”א, האחרון שבהם, לפני כ-65 מליון ש’, נגרם מפגיעת אסטרואיד גדול, אבל לפניו היו אירועי הכחדה נוספים, לפני כ-120 מליון ועוד… נמצאו נמצאו עדויות לכ-5-6 מחזורי הכחדה.
ישנה סברה כי, לולא ההתפתחות המפתיעה והמואצת של האדם (על כל סוגיו ודורותיו) במיליוני השנים הבודדות האחרונות, היו חוזרים ומתרבים מיני הדינוזאורים השונים ונפוצים ע”פ הכדור.
האדם, על דורותיו הקדומים, מתחילת השושלת ועד היום, בהיותו צייד (בשונה מהקופים) הוא הגורם שמנע את התפתחות הדינוזאורים ואפשר את התפתחות החיות הקטנות, המאופיינת באוכלוסיות גדולות (ביחס לדינוזאורים)
ובריבוי מהיר. תכונות אלה מנעו בעבר את הכחדתם ע”י האדם בל, ככל ששלטון האדם על הפלנטה מתגבר הולכים ונכחדים מינים נוספים שהצליחו לשרוד עד כה.
שרידים של אלאסמוזאור -זוחל ימי באורך 8מטר טורף מלפני 85 מליון שנים נתגלו בערבה (שהיתה ים טטיס).האם האתר -הידען יודע מה קרה עם המחקר/הממצא ?
יהוד ואבי:
מויקיפדיה;
“.. מחקר הנשען רק על הכחדת הדינוזאורים מוטעה מיסודו, מאחר שהדינוזאורים – שמאובניהם הראשונים נחשפו רק בתחילת המאה ה-19 – היוו רק חלק קטן מן המינים שנעלמו בהכחדה זו…”
יש טענה שנמצאו מאובני דינוזאורים ימיים,במחצבות כיל בנגב,הם נשלחו לאנגליה לבדיקה ומעולם לא חזרו!
יהודה ציין נקודה חשובה:
ההסבר להכחדה של הדינוזאורים, צריך גם להסביר מדוע יצורים מסויימים כן הצליחו לשרוד את ההכחדה, כגון הציפורים, הצבים, התנינים וכו…חשוב לבדוק מה היה מצבם של המינים מהקבוצות ששרדו את ההכחדה לפני ההכחדה, ומדוע הם לא סבלו מאותה רגישות שהדינוזאורים סבלו ממנה, כפי שמתואר במאמר.
מעניין אותי לדעת מה היה המצב בים? כמה קבוצות של דינוזאורים היו ימיים, ומה היה מצבם לפני ההכחדה? האם גם הם סבלו מאותה רגישות? האם מינים ימיים שרדו באחוז גבוה יותר מאשר יבשתיים?
מה לגבי עולם הצומח? אילו צמחים נכחדו?
ההסבר לסיבות ההכחדה, צריך לכלול ולהתאים לכל מיגוון החיים, ובעצם זהו גם הרמז שדרכו נוכל להבין את הסיבה האמיתית.
האם ייתכן שמינים שאכלו נבלות וגם מינים קניבליים שרדו יותר מאשר צימחוניים וטורפים? בעולם גוסס, התכונות הללו יהוו יתרון. אולי שילוב של קניבליות עם השרצה של צאצאים מרובים.
הדבר היחיד שברור הוא שהאסטרואיד בוודאות לא היה הסיבה היחידה, מכיוון שהשפעתו נימצאת בכל העולם, אבל היא לא פגעה בכל המינים הקיימים בצורה שווה.
יהודה אלידע
זה לא ממש נכון.
https://en.wikipedia.org/wiki/Cretaceous%E2%80%93Paleogene_extinction_event
השאלה העיקרית, לדעתי, לא מקבלת במאמר זה תשובה: למה פגיעת האסטרואיד (עם או בלי תהליכים טקטוניים של וולקניזם, צונאמי, שריפות וגורמי שינוי אקולוגיים אחרים) התבטאה בדינוזאורים ביתר חריפות מאשר בקבוצות אורגניזמים אחרים? מבין קבוצות הדינוזאורים, רק אחת שרדה, וגם היא (הגרעין הגנטי של העופות), כנראה בזכות השונות המשמעותית של אורחות חייה ביחס להולכים על האדמה. מבין הלא-דינוזאורים, ההכחדות היו מצומצמות הרבה יותר. לא רק יונקים שרדו (גם רוב הזוחלים, הדו-חיים, הדגים, פרוקי הרגליים ועוד) את פגיעת האסטרואיד – למרות ההבדלים הגדולים בכל הפרמטרים הרלוונטיים לעמידות בפני שינויים אקולוגיים. האם אפשר לחשוד בסוג של רגישות ביו-כימית, כלומר שהדינוזאורים היו תלויים לקיומם במסלול מטבולי ייחודי שלא הייתה לו מקבילה בשאר הקבוצות? לדוגמה, תהליך מטבולי שמושבת כתוצאה מספיגה של אירידיום בכמויות זעירות, שלא מספיקות לשבש את התהליכים שקיימים בקבוצות האורגניזם האחרות? אם כן, האפקט אמור להתבטא בין השאר בשינוי בר קיימה בעצמות הדינוזאורים במהלך ההכחדה ולכן ניתן לגילוי מהשוואה בין מאובנים לפני ואחרי פגיעת האסטרואיד. או אולי מדובר ברגישות של עוברי דינוזאורים לדיפוזיה של אירידיום דרך קליפת הביצה במהלך ההתפתחות? האם הציפורים והזוחלים שרדו משום שהביצים שלהם אטומות לאירידיום? זו שאלה שאפשר לבדוק במעבדה היום, די בקלות, ולאשר או להפריך. ואולי הגורם הביוכימי הוא דווקא הגופרית שנפלטה מהרי געש בכמויות גדולות? האם השיבוש נוצר בתהליך ההפריה של ביצי דינוזאורים (למשל בכיראוגרפיה המוקפדת של Meiosis)? לאיזה חומרים ידועים אפשר לייחס אפקט כזה? או שאפשר לזהות תבניות תפוצה גיאוגרפית ייחודיות לדינוזאורים, ששלטו בגומחות הכי מפנקות (שהודות לשפע המזון גם אפשרו גידול פיזי לממדי ענק), בעוד השרידות של קבוצות אחרות מוסברת בכך שהם היו נפוצים גם באזורים של תנאי סביבה קשוחים ולכן הם נפגעו פחות מהשינויים האקולוגיים, בעוד הדינוזאורים שהיו מוגבלים ביכולת ההסתגלות שלהם שילמו את מחיר ההצלחה/פינוק? האם נעשה מחקר רציני בכיוונים אלה?
מאחר שעצמות של בע”ח נמצאות גם מאות מליוני שנים לאחר מותם, קשה לי לראות מה ימנע מיצירים מלאכותיים של אותם בע”ח להשמר בצורה כלשהיא אף הם. אולי לא כאלה שנוצרו מעצים וצמחים (אם כי גם כאלה התאבנו לא פעם), אבל פטיש בעל ראש אבן במשקל טונה שהיה מונח ליד שרידי בעליו (הדינוזאור הנגר שמת בעבודה) בטח היה נמצא ליד אותן עצמות .
מעניין …
רק חבל שמי שהביא את המאמר להידען
לא טרח לתת את האשראי (קרדיט) הראוי
לכותב – סטיבן ברסט …
אני מתחיל להפנים שאם החיים שבריריים, נדרשים ויש אינספור עולמות כדי לייצר את החיים. לכן תרבות חייזרית שהבינה את גדלות החיים, התפקיד שהיא צריכה ליטול על עצמה, הוא קידום החיים בעולמות אחרים. גם מבין כל העולמות שהגיעו לבגרות טכנולוגית ותרבותית של מסעות גלקטיים בין כוכבים, רוב העולמות יבחרו להשמיד תרבויות נחותות ומיעוט שבמיעוט יבחר להציל ומתוכו מיעוט שבמיעוט יצליח להציל. לכן קיים כל המרחב הגדול הזה. לאפשר סיכוי לחיים להתפתח ולשרוד.
איננו יכולים לדעת האם הדינוזאורים היו מפתחים תבונה. ליונקים היו כמה הבדלים שהאיצו את הדינמיקה של שינויים אבולוציונים: רחם, גודל קטן, עושר גנטי.
איזה מאמר מעניין ומעשיר תודה לכותבים ולמי שדאג להביא ולפרסם אותו כאן.
בנוגע לשאלת תבונת הדינוזאורים , תרבות ושרידים , היינו מצפים לראות שרידים של כלי אבן , מבני אבן , צלמיות וכדומה בסמוך לשרידי הדינוזאורים . כן ידוע שחלק מה דינוזאורים היו פיקחים כמו דולפינים וזאת בהתבסס על נפח קופסת הגולגולת שלהם יחד עם האנטומיה שמציגה טורף חכם
גם בחלל קיימת בליה מבוססת אבק , קרינה והפרשי טמפרטורה.
אבל באופן תאורטי נכון יהייה לאמר שחללית המסתובבת/ נמצאת בנקודה מסויימת במערכת השמש שלנו ,
יופעלו עליה פחות כוחות בלייה מאשר אם היתה מונחת ביער גשם
אבי כהן
זו שאלה קשה, כי קשה להגדיר מה זה יונק. לפי הגדרה אחת, יונקים קיימים כבר כ-210 מיליון שנה, בערך כמו הדינוזאורים.
ממתינה.
נקודה מעניינת נוספת בעניין הינה שגשושיות ששלחנו לפלנטות אחרות ולחלל עשויות לשרוד הרבה מאוד זמן גם כן ואולי אפילו יותר מכל מסת הארטיפקטים שקיימת על כדור הארץ כיוון שהם לא צריכים להתמודד עם גורמי הבלאי של כדוה”א.
אבי
הדינוזאורים הראשונים מופיעים לפני כ231 מיליון שנה היונקים הראשונים מופיעים(לא הרבה אחרי בסטנדרטים של סדרי גודל של הזמן הזה) לפני כ225 מיליון שנה מה שמותיר חפיפה של 160 מיליון שנה.
אם אני לא טועה כל הנתונים האלו מבוססים על מאובנים שנמצאו. אם כי העניין הוא בכללי קצת תלוי הגדרות.
https://en.wikipedia.org/wiki/Mammal#Evolutionary_history
לגבי השאלה שניה זה מאוד תלוי מה סדר הגודל של הציוויליזציה שלהם ואיזה ארטיפקטים הם יצרו.
התשובות כאן יכולות להיות קריאה מעניינת בנושא:
https://www.quora.com/If-humanity-disappeared-right-now-how-much-time-would-it-take-for-every-evidence-of-our-existence-to-disappear-from-the-face-of-the-Earth
שאלה למי שמבין בתחום,
הדינוזאורים היו קיימים בערך 150 מיליון שנה. לאחר ההכחדה שלהם, היונקים התפתחו ועד היום הם קיימים בערך 65 מיליון שנה. כמה זמן היו קיימים היונקים בזמן שהדינוזאורים היו קיימים, האם יש לנו שרידים מהיונקים הראשונים?
בנוסף, באופן תיאורטי, אם קבוצת דינוזאורים הייתה מפתחת תבונה וגם תרבות, האם היינו מוצאים לכך עדויות מאובנות? מה יכול לשרוד מהתרבות שלנו בעוד 65 מיליון שנה לדוגמה?