הקיץ הישראלי חם מידי לצב היבשה המצוי; דווקא בחורף הוא פורח

לראשונה בארץ זוכה צב היבשה המצוי למחקר מדעי בו מגלה הדוקטורנטית מאי ברנהיים חיימוביץ’ מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית שגם המעט שחשבנו שאנחנו יודעים על ידידנו המשוריין אינו מדוייק. “אם אתם רואים צב, אל תאספו אותו, אפילו אם נראה לכם שאתם מצילים אותו מכליה. הצבים יותר קדומים מהדינוזאורים ויש להם את הדרכים שלהם לשרוד”, אמרה

בישראל, הוא ישן בקיץ ולא בחורף כפי שהמומחים סברו; בניגוד לאחיו האלימים הוא ממש לא טריטוריאלי וההתחממות הגלובאלית מאיימת להוציא אותו מאיזון, מה שמאיים על המשך קיומו. לראשונה בארץ זוכה צב היבשה המצוי למחקר מדעי בו מגלה הדוקטורנטית מאי ברנהיים חיימוביץ’ מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית שגם המעט שחשבנו שאנחנו יודעים על ידידנו המשוריין אינו מדוייק. “אם אתם רואים צב, אל תאספו אותו, אפילו אם נראה לכם שאתם מצילים אותו מכליה. הצבים יותר קדומים מהדינוזאורים ויש להם את הדרכים שלהם לשרוד”, אמרה.

עד היום צב היבשה המצוי, שנפוץ בכל אגן הים התיכון, כמעט ולא נחקר בישראל והידע שהיה לנו עליו נלקח ממחקרים שנעשו עליו בעיקר באירופה. בעבודת המחקר שלה לתואר שני, בהנחיית פרופ’ אורי שיינס, שנמצאת עדיין בעיצומה במסגרת תואר שלישי, גילתה ברנהיים חיימוביץ’ שיש לא מעט הבדלים בין המין הארץ-ישראלי לבין אחיו מעבר לים.

המשימה הראשונה במחקרה הייתה לגלות את מקום הימצאם של הצבים – אתגר לא פשוט לאור העובדה כי צבים נראים פחות ופחות באזורנו בגלל תהליכי עיור וקיטוע של שטחים טבעיים. לאחר עבודת בילוש לא קטנה בגני רמת הנדיב מצאה החוקרת 200 פרטים, ושמה משדרים על 18 מהם: 8 נקבות ו – 10 זכרים, שהעבירו לה נתונים לגבי פעילותם. מהנתונים היא בנתה מודל שמנבא מה אזורי המחיה המועדפים על הצבים: אזורים בהם קיים הרכב הטרוגני של צמחייה, המגוונת בגובהה, אך קיימים בהם כתמי אדמה חשופים לשמש בהם יכולים הצבים להתחמם בעת הצורך. את הצבים עצמם ניתן יהיה למצוא בשולי השיחים באותם אזורים, כנראה בגלל התנאים היציבים באזור השיח שמגן מפני שינויים קיצונים של מזג האוויר ומפני רוחות.

במהלך המחקר, גילתה החוקרת כמה נתונים מפתיעים לגבי הצב. בתור יצור בעל טמפרטורת גוף דומה לטמפרטורת הסביבה, הצב תלוי בתנאי מזג האוויר לוויסות טמפרטורת הגוף שלו. לפיכך, ניתן היה לצפות שהצב ייכנס ל”שנת חורף”, כפי שנוהגים צבים ממין זה לעשות באירופה. אולם למרבה ההפתעה, החורף הישראלי לא הפך את הצבים לישנוניים ודווקא הקיץ הישראלי כן עשה זאת.”המחקרים על צבים ממין זה נעשו בארצות שבהן הטמפרטורות צונחות באופן שמצדיק הפסקת פעילות, אולם באזור התפוצה שלו בארץ, לא תמיד מגיעות הטמפרטורות לשפל המחייב הפסקת פעילות. אצלנו, כך הסתבר, בחודשי הקיץ שבין יולי לאוקטובר כמעט שלא הייתה קיימת פעילות ושיא הפעילות נרשם דווקא בחורף, בין ינואר לאפריל (2014), אז התנאים המקומיים הם האידיאלים להזדווגות”, ציינה.

עוד התברר כי בניגוד למיני צבים אחרים בעולם, שחלקם טריטוריאליים ואלימים, בעיקר בהזדווגות, הצב הישראלי אינו אלים או טריטוריאלי, והחוקרת אף מצאה מקומות רבים של חפיפה בין שטחי המחייה של צבי המחקר שלה.

ממצא נוסף שעלה בעבודת המאסטר הוא שקביעת מין הצאצאים (הזוויג) נקבעת לפי טמפרטורת ההדגרה של הביצים, כאשר בטמפרטורות שמעל ל30.5 מעלות צלזויס (בתנאי מעבדה קבועים) מתפתחות בעיקר נקבות ומתחת לה בעיקר זכרים.

כעת, בעבודת הדוקטורט שלה, מנסה החוקרת לענות על שאלות הקשורות להתרבות המין. שאלה אחת היא איך הטמפרטורה בקנים טבעיים, בהם קיימת משרעת של טמפרטורות, משפיעה על התפתחות הזוויגים. לשאלות כגון זו יש השלכות על עתידו של צב היבשה בישראל. “ברמת הנדיב מצאתי שהיחס בין זכרים לנקבות הוא 1:1. אם הטמפרטורה אכן קובעת את מין הצאצא, העלייה הקבועה בטמפרטורות שאנו עדים לה בשנים האחרונות יכולה לגרום להטיה ביחס הזוויגים, מה שיקשה על היכולת של הצב להתרבות ולהמשיך להתקיים”, מסבירה החוקרת.

תגיות: החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית, מאי ברנהיים חיימוביץ’, פרופ’ אורי שיינס, צבים