חתן פרס נובל בפיסיקה, סרז' ארוש, מספר לרשת ב' על עבודתו ועל מעמדו החדש כידוען מדעי
למרבה הצער, שום ישראלי לק יקבל השנה פרס נובל. מי שמתעקשים למצוא נקודות קירבה לעמנו אצל חתני הפרס, יוכלו להתנחם בכמה יהודים בין מקבליו, בהם פרופ' סרז' ארוש, צרפתי יליד מרוקו, העוסק בחקר האופטיקה הקוונטית. ארוש היה המדען הראשון שהצליח ללכוד חלקיק אור יחיד – פוטון – ולמדוד תכונות שלו בלי להרסו. בביקור בישראל השבוע הוא סיפר לנו על שתי נקודות השיא בעבודתו המדעית. "האחת היתה ב-1996, כשהצלחנו בפעם הראשונה לבנות מערכת שאחד מרכיביה מציג התנהגות קוונטית – נמצא בעת ובעונה אחת בשני מצבים שונים. אבל אז לכדנו את הפוטון בתיבה פשוטה יחסית. לקח לנו עשור לשכלל אותה, וב-2006 פיתחנו את התיבה האמיתי שמאפשרת לנו לשמר את הפוטון די זמן ולבצע מדידות. הבנו שזו כבר תגלית שתיכנס לספרי הלימוד. זה היה רגע גדול".
בדרך למחשב קוונטי?
ארוש יחלוק את הפרס עם הפיסיקאי האמריקני, פרופ' דייויד ויינלנד, המתמודד עם אתגרים קוונטיים דומים – בשיטות שונות (הסבר על שתי העבודות הזוכות בנובל בפיסיקה השנה, בקישור שבתחתית הדף). עם ההכרזה על הפרס נאמר כי עבודותיהם עשויות לסלול את הדרך לפיתוח של מחשב קוונטי – מחשב שירתום את התכונות המוזרות של מערכות קוונטיות לעוצמת חישוב דמיונית. "במשך השנים שאני עובד בתחום הופיעו יישומים רבים לאופטיקה הקוונטית", אומר ארוש. "לדוגמה, תקשורת הנתונים באינטרנט המבוססת על קרני לייזר הנעות בסיבים אופטיים. דוגמה אחרת היא הלייזרים הקוראים תקליטורי CD או DVD. גם השעונים האטומיים שפיתחו פיסיקאים קוונטיים, העומדים כיום בבסיסן של מערכות ניווט לווייני – GPS. איש לא חזה שיהיה לפיתוחים האלה שימוש כזה. אני מניח שגם לפיתוחים שלנו יהיו שימושים, אבל קשה לצפות אותם. זה יכול להיות בתחום הגלאים והחיישנים למדידות מדוייקות מאוד, אולי בפיתוח אמצעי תקשורת משוכללים במיוחד. אולי גם מחשב קוונטי. אי אפשר לסגור את הדלת גם על האפשרות הזו".
אגרת מהמלך
ארוש בא לישראל לביקור במכון ויצמן למדע, ביקור שנקבע עוד בטרם הוכרז כי הוא יקבל שנה את פרס נובל. יש לו חברים ועמיתים רבים גם במוסדות מחקר אחרים בישראל, בהם אוניברסיטת ת"א והטכניון. רבים מהם באו לקבלת פנים שערך לכבודו שגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו. הרוש ניצל את האירוע להביע אתנגדות נחרצת לחרם אקדמי על ישראל. "אני לא יכול להבין חרם כזה, ואם אדרש, אביע עמדה נחרצת נגדו", הוא אומר. "לכל עמיתי במדע יש גישה דומה, כולנו באים לכאן ואין שום בעיה. אני חושב שבמדעי החברה והרוח יש מי שמערבים פוליטיקה בערכים מדעיים".
ההכרזה כי יקבל השנה את פרס נובל, עוררה גאווה לאומית גם במרוקו, מולדתו, ובקרב יהודים יוצאי מרוקו בעולם כולו. "קיבלתי אימיילים רבים מיהודים מרוקנים בכל העולם, לא רק בישראל", אומר ארוש. "קיבלתי גם אגרת יפה מאוד ממלך מרוקו. אני נוסע לשם בפברואר – כמו הביקור בישראל, גם זה ביקור שנקבע מזמן – ואני בטוח שאתקבל שם מאוד יפה".
ידוען מדעי
כמו רוב חתני פרס נובל, במיוחד הצעירים והנמרצים שבהם (ארוש, בן 68, בהחלט שייך לקבוצה הזו), גם הוא יצטרך להתרגל לחיים של כוכב תקשורת, לפחות בשנה הראשונה לפרס. "אני לא אוהב את המצב הזה. גם אשתי לא", הוא מחייך. "אנחנו רק רוצים לשמור על החיים שהיו לנו לפני הפרס. אני מניח שעכשיו אצטרך לנסוע בעולם הרבה יותר, וזה לא מפריע לי אם הנסיעות יהיו לפגישות עם עמיתים ולהרצאות. מצד שני, אם אשא תמיד את אותה הרצאה, בעוד עשר שנים אולי זה כבר לא כל כך ילהיב אותי".
על נסיעה אחת ארוש ודאי לא יוותר. ב-10.12 הוא יתייצב על הבימה באולם הקונצטרים של סטוקהולם, ויקבל מידי מלך שבדיה את אות הכבוד הרם ביותר של עולם המדע.
הכתבה פורסמה בבלוג של איתי נבו "המאור הקטן" באתר רשות השידור
על זכייתם של סרג' הרוש ודייויד ווינלנד בפרס נובל לפיסיקה לשנת 2012 באתר הידען
החתול של שרדינגר קם לתחיה בדמות חלקיקים במעבדותיהם של זוכי פרס נובל לפיסיקה לשנת 2012
תגובה אחת
יש לו מזל – שההורים שלו היגרו לצרפת כשהיה ילד, ולא לישראל, צרפת שהצליחה לקלוט בצורה מצויינת את היהודים מדרום אפריקה (הרוש הוא הפרס נובל השלישי מקרב יוצאי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת).
בואו נודה על האמת – אם היו עולים לישראל – והיו נשלחים לירוחם / דימונה / אופקים / נתיבות, לא היה מקבל פרס נובל בפיזיקה, אם בכלל היה נהייה חבר סגל באוניברסיטה בארץ. יותר סביר שהיה מקבל עבודה כחוטב עצים ושואב מים כשאר העולים (אפילו בתי ספר עיוניים לא היו…)