ידענים: דגים וסביבה ימית

מאת 9 ביוני 2012 תגובה אחת

התמנון יוצר הסוואה מוצלחת כאשר הוא משתמש במאפיינים של עצמים נבחרים בסביבתו

תמנון. צילום: צביקה לבנת

תמנון. צילום: צביקה לבנת

מרבית בעלי החיים משתמשים בהסוואה על שלל צורותיה. יחד עם זאת, מעט מאד ידוע על האופן בו נוצרת הסוואה טובה ומהם מאפייניה. לסילוניות (מחלקה של בעלי-חיים ימיים, הנחשבת המפותחת ביותר מבחינה אבולוציונית) ככלל ולתמנון בפרט יכולות הסוואה מהטובות והמהירות בעולם החי. מבנה עורו המתוחכם של התמנון, המערכת העצבית ושלל חושיו פועלים בתיאום, מאפשרים לתמנון לייצר דגמי הסוואה ותקשורת על פני עורו, דגמים היכולים להתחלף במהירות יוצאת דופן. כאשר אתה מוקף בים מלא טורפים פוטנציאליים, הדרך הטובה ביותר כדי לא להפוך לארוחה היא לוודא שאף אחד מהם לא רואה אותך מלכתחילה.

מחלקת הראש-רגליים בכלל והתמנונים בפרט הינם מומחים גדולים בהסוואה ומפעילים מניפולציה של צבעים וטקסטורות של עורם במטרה להסתתר ולתקשר בינם לבין עצמם. אבל האסטרטגיה שלהם, מתברר, אינה סתם התמזגות לתוך הרקע הכללי שבסביבה. חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם המרכז הזואולוגי בנאפולי עמלו בניסיון לחשוף את סודות ההסוואה. ממצאי מחקר זה הינם חלק מעבודת הדוקטורט של  נועם יוסף, בהנחייתו של ד"ר נדב ששר, במסגרת תוכנית לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית בקמפוס אילת של האוניברסיטה. הממצאים פורסמו לאחרונה בעיתון היוקרתי PLoSOne וזכו לתהודה רבה.

המחקר בדק, תוך שימוש בכלים מתמטיים לניתוח תמונה, את הפרמטרים הסביבתיים וכמות המידע הנאסף על מנת ליצור דגם הסוואה משכנע. המחקר נערך באילת, אך הושלם בנסיעת מחקר לאי קאפרי ולתחנת המחקר הביולוגי בנאפולי שבאיטליה. לתוצאותיו יש השלכות מעשיות ברורות ולא רק בתחום הצבאי.

במהלך המחקר צולמו בים שני מינים של תמנונים: תמנון עינוני (Octopus cyanea) ותמנון מצוי (Octopus vulgaris). כל תמונה שנלקחה ממעוף הציפור, או ליתר דיוק מבט הכריש, הוסבה לתמונה בגווני אפו (כי תמנונים הם עיוורי צבעים). החוקרים בחרו מתוך התמונה מלבן המכיל את גלימת התמנון (גופו ללא זרועותיו) ותוכנה לעיבוד תמונה השוותה את דגם התמנון לשאר חלקי התמונה, תוך כדי חיפוש התאמה. ההתאמות הטובות אל התמנון לא נמצאו דווקא על הקרקעית בסמוך אליהם או הראו התאמה להרבה אזורים בתמונה. במקום זאת, 10 מתוך 11 תמנונים חיקו עצם ברור או אובייקט מסוים בקרבת מקום. הם דימו אלמוג, סלע, כתם חול מוזר, או כתם של אצות.

תמנון היושב על השונית צריך לדאוג להישאר מוסווה גם מפני דג גדול מלמעלה, כמו גם מפני צלופחים וטורפים אחרים המגיחים מן הצדדים. מאחר ואויבים המתקרבים מזוויות שונות יראו את התמנון על רקע שונה, אולי זה הגיוני שהתמנון יוותר על המיזוג המושלם. גם לאחר הסוואתו, עשויים לפעמים התמנונים לטעות ופשוט להישאר בולטים לעין. עם זאת, בסביבה מורכבת כמו שונית האלמוגים, רכישת תכונות עיקריות של אובייקט מסוים יכולה לשמש את התמנון טוב יותר מאשר התאמת חזותו למראה הכללי של השונית.

מדענים גילו תאים מיוחדים בעור תמנון המסייעים להם בביצוע החיקויים: תאי פיגמנט משוכללים, תאים מחזירי ומפזרי -אור. אבל נועם אומר שיש עדיין יותר שאלות מאשר תשובות: "מהם הרמזים החזותיים בהם עושים שימוש אותם בעלי חיים? כיצד מתאימים תמנונים את צבעם למרות שהם עיוור צבעים?, איזה מידע מועבר מהעין למוח? ומה תמנון באמת רואה? אנחנו עדיין "רחוקים מלהבין עד תום" את עקרונות ההסוואה. עלינו להמשיך לחפש פיסות מידע. כלומר, בהנחה שנוכל למצוא אותם".

את המאמר המלא ניתן לקרוא בקישור: http://dx.plos.org/10.1371/journal.pone.0037579

תגובה אחת ל “מחקר חדש חושף טפח מסודות ההסוואה של התמנונים”

  1. אריה סתר

    ראיתי ב- NGC תמנון במעבדה שמראים לו לוח שחמט ובתגובה הוא מצייר על גופו לוח שחמט.

הוספת תגובה

  • (will not be published)