ידענים: סביבה ואנרגיה

מאת 8 בדצמבר 2016 תגובה אחת

לא רק בתים, עצים ובעלי חיים – גם הקרקע נפגעה בשריפה הגדולה. כעת, כשהחורף בפתח, עולה השאלה האם יהיו אלה גשמי ברכה או שאלה יביאו איתם סחף והרס נוספים. המומחים מציעים אופטימיות זהירה.

עצים שרופים בבית אורן לאחר השריפה בכרמל בשנת 2010. אחת הטעויות הנפוצות שמתרחשות לאחר שריפה היא כניסה מהירה לשטח עם כלים כבדים לצורך כריתה והוצאת עצים שרופים. צילום: Hanay / wikimedia.

עצים שרופים בבית אורן לאחר השריפה בכרמל בשנת 2010. אחת הטעויות הנפוצות שמתרחשות לאחר שריפה היא כניסה מהירה לשטח עם כלים כבדים לצורך כריתה והוצאת עצים שרופים. צילום: Hana Yariv / wikimedia.

מאת שחר שלוח, זווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

האש שהשתוללה ברחבי הארץ עד לפני כמה ימים הציתה זיכרונות כאובים מהשריפה שבערה בכרמל בחורף 2010. בסופו של נובמבר יבש וחם באופן קיצוני נדמה שכולם, אפילו החילונים המושבעים ביותר, התפללו לגשם – בדיוק כפי שייחלנו לגשם כשהאש נגסה ביער בית אורן לפני שש שנים.

כעת, כאשר הגשם כבר כאן, עולות גם שאלות – האם ייגרמו הצפות וסחף קרקע ביערות ובשטחים שנשרפו, כיצד והאם ניתן להתגבר על כך, והאם יש סיבה לאופטימיות לקראת השיקום?

קרקע דוחה מים

ד"ר גיל אשל, חוקר שימור קרקע מהתחנה לחקר הסחף באגף לשימור קרקע וניקוז – משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מסביר ששריפות משפיעות באופן שונה ובדרגות שונות על תאי שטח, בהתאם לסוג הקרקע, להתפשטות האש ולעוצמת הבעירה. אסור לנו לשכוח שיש לקרקע תפקיד חשוב במערכת הטבעית ושהקרקע היא משאב מתכלה שעשוי יום אחד להיגמר, גם אם זה לא נגלה לעין.

בעקבות השריפה, חלים שינויים בקרקע שעשויים לשנות את תכונותיה הכימיות, הפיזיקליות המינרלוגיות ואף של המערכת הביולוגית השוכנת בה. תכונה אחת שעשויה להשתנות היא הנטייה שלה לדחות מים, מה שמכונה בשפה המקצועית "הידרופוביות". ככל שהקרקע יותר הידרופובית, גדלה הסכנה ליצירת נגר מוגבר – זרימה מוגברת של מים על פני הקרקע – ובעקבותיו סחף של הקרקע. היובש שקדם לשריפה תרם ליבוש פני הקרקע והעצים את פוטנציאל דחיית המים מהקרקע, שהשריפה כנראה רק החמירה. "אם הגשם יתחיל בעוצמות נמוכות ויגרום להרטבה איטית של החומר האורגני בקרקע, הוא יספח שוב מים ויוריד את רמת ההידרופוביות שלו", אומר אשל, "אבל אם עוצמת הגשם תהיה גבוהה, כבר בשלבים הראשונים של הסופה, עולה החשש להיווצרות תנאים המעודדים נגר וסחף קרקע מואצים", כלומר – אובדן של קרקע יקרה, וחשש מפני שיטפונות.

רמת דחיית המים של הקרקע תלויה במרקם שלה, וכאן המצב פועל דווקא לטובתנו, שכן רוב השריפות התרחשו במקומות שבהם הקרקעות לרוב אינן הופכות להידרופוביות. "הידרופוביות נפוצה יותר בקרקעות בעלות גרגר גס, למשל בקרקעות לס או חמרה (כמו בקרקעות השרון והנגב – ש"ש)", מסביר אשל. "בדרך כלל מדברים על הידרופוביות גבוהה בקליפורניה, שם גודל הגרגר גס. באזורים שלנו, בקרקעות ההר, זה פחות רלוונטי".

ההמלצה: לא להתערב

סחף קרקע בעקבות גשם. משאב חשוב ולא בלתי נגמר. צילום: Lee R. DeHaan / wikimedia.

סחף קרקע בעקבות גשם. משאב חשוב ולא בלתי נגמר. צילום: Lee R. DeHaan / wikimedia.

מרכיב נוסף במערכת ששומר על הקרקעות הוא חיפוי פני הקרקע בצמחייה, שמצמצמת יצירת נגר עילי וסחף קרקע על ידי כך שהיא מגנה על הקרקע מפני מכת טיפות הגשם. "מערכת טבעית מוגנת על ידי חיפוי צמחייה", מסביר אשל. "אחרי שריפה יש ירידה בכמות החיפוי הצמחי, אבל עדיין יש אפר וחומר אורגני על פני הקרקע. עם זאת, צריך לזכור שהכול יחסי: שטח טבעי שהפך לבנוי הוא בעייתי יותר בהיבט של יצירת נגר והצפות בהשוואה לשטח שנשרף, מכיוון שבשטח בנוי הקרקע עוטה בטון ואספלט ומונעת חלחול מי הגשם אל תת הקרקע, בניגוד לשטחים המחופים בצומח".

כראיה ליכולת השיקום המהירה של הקרקע, אשל מזכיר שבארץ כבר יודעים שאחרי הגשם הכול מוריק מצמחייה עשבונית גם לאחר שריפה. אחרי שנה-שנתיים, אפשר להבחין כבר בהתבססות צומח מעוצה. "ההמלצה היא לא להתערב ולא להסתובב שם", הוא אומר, "כדי לא לחשוף את הקרקע וליצור תנאים המעודדים יצירת נגר עילי וסחף קרקע. לטבע יש יכולת שיקום טובה מאוד. אקולוגים אומרים את זה כבר הרבה זמן: צריך להוריד עצים איפה שהם מסכנים אנשים, אבל מעבר לכך פשוט צריך לתת לקרקע להתכסות בצמחייה עשבונית, כפי  שקרה בכרמל לאחר השרפה ב-2010. בסוף החורף הוא כבר היה ירוק לגמרי, אם כי עד לשיקום המלא יש עוד זמן".

אחת הטעויות הנפוצות שמתרחשות לאחר שריפה בעקבות לחץ ציבורי היא כניסה מהירה לשטח עם כלים כבדים לצורך כריתה והוצאת עצים שרופים כשהאדמה עדיין רטובה, תוך הטבעת קוליסים שיוצרים נתיבי זרימה מועדפים ומגדילים את נזקי הנגר. בנוסף לכך, הידוק פני הקרקע על ידי מעבר כלי רכב ובני אדם לא רק מפריעים להתבססות הצמחייה, הם גם מעלים את הסיכון להיווצרות נגר עילי וסחף קרקע. ד"ר אלי ארגמן, מנהל התחנה לחקר הסחף, מסביר: "צריך להיזהר מהרס בזמן השיקום. אם יתחילו עכשיו בשיקום, הנזק בעקבות השריפה עלול להיות גדול יותר".

שיקום באמצעות מבט מלמעלה

בתחנה לחקר הסחף עוסקים במרץ במחקר ופיתוח אמצעים למניעת סחף קרקע. הסחף גורם לאובדן שכבת הקרקע העליונה, דבר שיש לו השלכות על פריון האדמה והוא משמעותי הן עבור חקלאים והן עבור מערכות אקולוגיות, שהצומח בהן עלול להיפגע. באמצעות פעולות מגוונות לייצוב הקרקע, ניתן להאט את הזרימה, למנוע את הסחף במדרון ובכך להאיץ את השיקום.

כדי לחקור במרחב את המנגנונים להיווצרות סחף, משתמשים בתחנה לחקר הסחף בהדמאות לוויין ותצלומי אוויר, תצלומי האוויר וההדמאות מאפשרים זיהוי תהליכי בלייה וגריעת קרקע. "השימוש בהדמאות לוויין מאפשר מעקב אחר מצב הצומח", מסביר ארגמן. "אנחנו בודקים את כל המאפיינים הסביבתיים, כמו: טמפרטורת פני השטח, קרינה, לחות, כמות ומצב הצומח. זה מאפשר לנו לחשב את ההתאדות ולהעריך את פוטנציאל וקצב השיקום".

הטכנולוגיה מאפשרת לבחון לאורך זמן את קצב השינוי של האזור שנשרף, וללמוד כיצד השטח משתקם מבחינת הצומח והקרקע. "זהו למעשה כלי לקבלת החלטות לשיקום", מסביר ארגמן.

בינתיים, לסקרנים שרוצים לראות את היערות שנשרפו, לאלה שמעוניינים לאסוף גזעים שנפלו ולבעלי הכוונות הטובות שאצה להם הדרך, ממליצים המומחים בתחנה לחקר הסחף לצפות מרחוק – כדי לא להפריע לתהליכי השיקום הטבעיים.

עוד באתר הידען

תגובה אחת ל “אדמה חרוכה”

  1. אסף

    – אין הכרח ״להכנס עם כלים כבדים״ כדי לנקות את השטח מגזעים חרוכים,
    ניתן , אפשר ורצוי להוציא גזעים חרוכים (לעט ובזהירות) בעזרת סוסים,
    – למרות הידיעה ש״מובילי האש״ הם אורנים
    לא היה מספיק דילול של נבטי אורנים (אחרי השריפה בכרמל),
    ראוי שהפעם יעשה דילול נבטי האורנים,
    ובמקומם ינטעו אלונים , אלות , חרובים ועוד…
    – את המציתים צריך להעניש ביד קשה ואין זה משנה
    אם זו הצתה ״לאומנית״ , רשלנות , רשע או טימטום …

הוספת תגובה

  • (will not be published)