להקדים מדע לקידוח‬

הפיתוי לניצול מקורות נפט וגז בלתי קונבציונליים גדול מתמיד, אבל לפני הקידוח כדאי לקרוא למדענים * מאמר המערכת של סיינטיפיק אמריקן ישראל

סוף מעשה – במחשבה תחילה, אומר הפתגם הידוע. ואולם, עמיתינו, עורכי סיינטיפיק אמריקן בארה”ב, מקוננים במאמר המערכת שלהם בנובמבר 2011 שלא כך נעשה בעניין שיטה מעוררת מחלוקת להפקת גז טבעי. במאמר “האמת אודות הסדיקה התת-קרקעית” (עמוד 32 בכתב העת המודפס – גליון פברואר -מארס 2012) מתאר כריס מוני את התהליך, הקרוי בסלנג האנגלי fracking, שבמהלכו מחדירים כמויות עצומות של מים בלחץ גבוה לתוך קידוחים אופקיים כדי לשחרר את הגז הכלוא בסלע. השיטה תאפשר לארה”ב לייצר בעצמה כמויות אדירות של גז טבעי ולהגביר במידה ניכרת את אבטחת מקורות האנרגיה שלה. לפני עשר שנים סיפקו המקורות האלה רק 1% מצריכת הגז הטבעי של ארה”ב. היום הם מספקים 30%. ואולם, גם בעת כתיבת שורות אלה, מתנהל בארה”ב מאבק משפטי עז בניסיון לאסור על השימוש בשיטה במדינת ניו יורק, בטענה שהיא מזהמת את מי השתייה. מדינת ניו סאות’ ויילס שבאוסטרליה הטילה איסור זמני על הפקת גז באמצעות סדיקה עד לפרסום מסקנותיה של ועדת בדיקה שחוקרת היבטים בריאותיים, בטיחותיים וסביבתיים של השיטה.

מקורות בלתי קונבנציונליים של נפט בעולם

פעילי סביבה ומומחים, ואף אנחנו בסיינטיפיק אמריקן ישראל, חוזרים ומתריעים שהאנושות חייבת למצוא דרכים להיגמל מן ההתמכרות לדלקים מחצביים ולעבור לאנרגיה מתחדשת וליעילות ולחיסכון בשימוש באנרגיה. אבל אף על פי שאנרגיה מתחדשת היא הענף הצומח במהירות הרבה ביותר בשוק האנרגיה העולמי, גם האופטימים ביותר מבינים שמעבר כזה ידרוש עשרות שנים. עם כל הרצון הטוב, בטווח הביניים תמשיך האנושות, בדרבונן של הכלכלות הצומחות במהירות במזרח הרחוק, להיות תלויה בדלקים מחצביים.

אך כמה זמן יימשך טווח הביניים? הדעה הרווחת גורסת שהנפט בעולם הולך ואוזל. עליית המחירים של השנים האחרונות העצימה את התחושה הזאת והכניסה ממד של דחיפות ובהלה. ואולם, בעת הכנת הגיליון הזה שבו וחזרו המומחים ששוחחנו עמם, ואמרו שאין הדבר כך. יש די נפט בעולם, אמרו לנו, אבל הבעיה נעוצה באופי המקורות שלו ובפריסה הגאוגרפית שלהם. רוב עתודות הנפט המוכרות והקלות להפקה מצויות בידי מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, שאינן ממהרות להפיקו ולהוריד את מחירו. בשאר העולם עתודות הנפט הולכות ואוזלות והחיפושים אחר מקורות חדשים הולכים ומתרחקים למקומות נידחים וקשים להגעה, שהעלו את מחירו. אם יוסיף העולם להיות תלוי אך ורק בנפט המוּכָּר, אנו צפויים לכך שהעולם המתועש, שיכלול גם את הודו וסין, יהיה תלוי יותר ויותר, מבחינה כלכלית ופוליטית, במדינות המפיקות נפט, שהיציבות הפוליטית שלהן מעורפלת.

כאן נכנסים לתמונה מרבצים “בלתי קונבנציונליים” – מקורות עשירים בפחמן אורגני, כמו נפט כבד, חולות שמן ופצלי שמן, שהפקתם לא הייתה משתלמת מבחינה כלכלית עד לפני שנים ספורות. מפת המקורות האלה מבליטה שני אתרים בעולם שבהם נתגלו מרבצים אדירים של פצלי שמן: אחד בארה”ב ואחד באזורנו, בישראל ובירדן (עיגולים כחולים במפה). עליית מחיר הנפט “הקונבנציונלי”, שִכלול שיטות ההפקה של נפט וגז ממקורות חדשים, והירידה במחירו, הפכו את הקערה על פיה ועשו את ניצול המקורות האלה לכדאי מבחינה כלכלית.

פצלי השמן בישראל מוכרים זה שנים, אבל הקושי בהפקתם, איכות הנפט המתקבל מהם ושיקולים סביבתיים מנעו את ניצולם. ד”ר הרולד וינגר עסק בחברת Shell העולמית בפיתוח שיטה חדשה: יצירה תת-קרקעית של נפט נוזלי באמצעות קידוחים אופקיים וחימום הפצלים. לאחר שיצא לגמלאות, עלה לישראל והקים עם שותפיו את חברת IEI בירושלים כדי להפעיל את השיטה להפקת דלק ממאגר פצלי השמן של שפלת יהודה. לדבריו, ישראל יכולה להפיק כמויות נפט המתחרות באלה של סעודיה, והנסיבות הגאולוגיות המיוחדות של האזור ממזערות את הסיכונים הסביבתיים. הארגונים הירוקים ותושבי חבל עדולם אינם משתכנעים, וגם אצלנו מתחולל מאבק לעצירת הפרויקט. מדור זרקור בעמוד 14 מביא ריאיון עם וינגר ועם הגאולוג הראשי של החברה ד”ר יובל ברטוב.

ואולם, אנו בישראל יכולים להימנע מן הטעות האמריקנית. אילוצים כלכליים ומדיניים עשויים לדחוף את ישראל לניצול מקור הדלק הבלתי קונבנציונלי הזה – יש בכך פיתוי אדיר ויתרונות ברורים – גם על חשבון נזק סביבתי. אבל כרגע, יש עדיין זמן לבדיקה מדעית מעמיקה ולקביעת דרכי פעולה בטוחות וקווים אדומים למניעת אסון סביבתי, לא רק בשפלת יהודה אלא גם בקידוחים הימיים ובמפעלי אנרגיה אחרים. בדיקה כזאת לא יכולה להישאר רק בידי החברות הפועלות והיא חייבת להביא בחשבון גם את החלופות, ואת הנזק והתועלת שלהן. ביצוע הבדיקה בשטח עלול לגרום נזקים מקומיים, ולכן, למשל, מתנגדים תושבי עדולם ועמותות סביבה לקידוח ניסוי של IEI. הלקח האמריקני מראה שהסיכון המוגבל הזה שווה את המחיר, ובתנאי שתוצאות המחקר יהיו פתוחות וגלויות לדיון ציבורי.