החללית רוזטה המקיפה את השביט67P צ’וריומוב-גרסמנקטו, גילתה כי חל גידול בכמות המים הדולפת מתוך השביט, כשהנחתת פילאה נחתה על פניו בנובמבר 2014
השביט שרוחבו כ-4 ק”מ פלט כמות שוות ערך לכ-1.2 ליטרים של מים לחלל בכל שניה באוגוסט 2014. התצפית בוצעה על-ידי מכשיר המדידה MIRO של נאס”א הפועל בתחום גלי מיקרו, שנמצא בחללית האירופית רוזטה. המחקרים שמבוססים על נתונים מ-MIRO פורסמו בסוף השבוע כחלק ממהדורה מיוחדת של כתב העת SCIENCE שהוקדשה לרוזטה.
“בתצפיות שנערכו במשך שלושה חודשים (יוני-אוגוסט 2014) גדלה כמות המים המתאדה לחלל פי כמה וכמה” אומר סם גולקיס, החוקר הראשי של MIRO במעבדה להינע סילוני (JPL) של נאס”א בקליפורניה, והחוקר הראשי של המאמר המופיע בגיליון המיוחד. “העובדה שהיינו כה קרובים לשביט לתקופת זמן כה ארוכה נתנה לנו הזדמנות חסרת תקדים לראות כיצד הופכים השביטים מגופים קרים וקרחיים לעצמים פעילים הפולטים גז ואבק כשהם מתקרבים לשמש.
מכשיר MIRO הוא ספקטרומטר קל משקל שיכול למפות את השכיחות, הטמפרטורה והמהירות של התאדות מי השביט ומולקולות אחרות מגרעין השביט. הוא גם יכול למדוד את הטמפרטורות לעומק של 2 סנטימטרים מתחת לפני הקרקע של גרעין השביט.
אחת הסיבות לחשיבות מדידת הטמפרטורה מתחת לפני השטח היא שמדידה כזו מסייעת לאתר גזים שמקורם בהמראת קרח מתחת לפני הקרקע. באמצעות שילוב הנתונים אודות הגז ופני השטח יכול ה-MIRO לחקור את התהליך לפרטיו.
בנוסף, במאמר שפורסם היום מדווח צוות MIRO כי השביט יורק גז מכמה נקודות ברחבי הגרעין במשך “יום”. כידוע גרעין השביט 67P מורכב משני חלקים המכונים לעיתים “גוף” ו”ראש” בשל צורתו דמוית הברווז, המחוברים במעין צוואר. חלק ניכר ממדידות הפליטות בחודשים יוני-ספטמבר 2014, היו מאיזור הצוואר בשעות “אחר הצהרים”.
“יתכן שהמצב השתנה בינתיים משום שהשביט מתחמם” אומר גולקיס. “תצפיות MIRO ינותחו לפרטים כדי לקבוע אילו גורמים, בנוסף לחום השמש אחראים לפליטות הגז מהשביט.
החוקרים ממשיכים בתצפיות במטרה לאתר שינוי בקצב הפליטה ובמסלול השביט הגורמים לשינוי בפליטת הגז עם שינוי המרחק לשמש. מידע זה יסייע למדענים להבין כיצד התפתחו השביטים כשהם מקיפים את השמש ונעים אליה וממנה.
קצב פליטות הגזים חשוב גם לאנשי מרכז הבקרה בדארמשטאט, המנווטים את רוזטה, מכיוון שהגז הזורם ממנו עלול להשפיע על מהירות וכיוון החללית.
