מתוך גלילאו, גליון מס' 1
ישי דרור
המתקרב לבית החרושת האפרורי שבפרברי העיר טוקיו עשוי לדמות לעצמו תחילה שנקלע לאנגליה של צ'רלס דיקנס. חלונות בית החרושת סגורים ואפלה כמעט מוחלטת שוררת בו. אוויר דחוס, בלתי ממוזג, ממלא את חלל המבנה וריחות של שמן וגזרי מתכת מקשים על הנשימה בו.
למרות שהמפעל פועל במלוא תפוקתו אין נשמעים קולות אדם כלשהם, צחקוקים או קריאות לוואי. חושך, מחנק ודממה. סימן החיים היחידי הניתן, אם אכן אפשר לכנותו סימן חיים, הוא תקתוקן הבלתי נלאה של המכונות העמלות בפנים.
השער הנפתח מחזיר את המבקר באחת מאנגליה של ימי המהפכה התעשייתית אל יפן של ימינו. המפעל הוא אחד מהחדישים בעולם, וכמותו הולכים ומוקמים עוד ועוד מפעלים בארץ השמש העולה. בשעת ערב זו, אין במפעל ולו אדם אחד. בבוקר צפויים להגיע מספר קטן של אנשים כדי לבדוק ולפקח על המתרחש ולהנחות את התיירים המגיעים לביקור. ואולם עתה עובדות במפעל רק המכונות. מכונות המייצרות בעצמן מכונות חדשות. רובוטים.
האדם השתעשע ברעיון ליצור יצורים מכניים בדמות אלה הסובבים אותו משחר התרבות כמעט. כבר לפני אלפיים שנה תאר חכם יווני בכתביו על תורת הגזים אוטומטים נעים בדמות חיות וציפרים – ממש דיסנילנד בנוסח העת העתיקה. בפרוס המאה ה-16 בנה ליאונרדו דה וינצ'י אריה מכני לכבודו של לואי ה-,12 כובש העיר מילנו. כשנכנס המלך בשערי העיר נע האריה קדימה וחשף את סמל המלוכה הצרפתי. ללמדך שרובוטיקה ופוליטיקה עשויות ללכת משולבות יד.
אולם, העיסוק הרציני ברובוטים הוא פרי המאה האחרונה. החלו בכך סופרי המדע הבדיוני, שהשקיפו בסקרנות רבה אל עבר האלף השלישי לספירה. הרובוט הבדיוני היה באורח מסורתי מכשיר נייד בעל הופעה כמעט אנושית, אף כי מתכתית משהו. במציאות של ימינו רוב רובם של הרובוטים אינם מזכירים כלל בני אדם. מדובר במכונות בעלות זרוע מכנית מסוג זה או אחר, הקבועות במקומן או מורכבות על “רכב מונחה מרחוק”.
איזק אסימוב קבע פעם, כי צורתו האנושית של הרובוט הבדיוני אינה אלא פולחן האדם. כאחד מסופרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר הוא בוודאי יודע על מה הוא מדבר. פעולת הרובוט שבשירות המשטרה, למשל, לא תשתפר אם תהיה לו צורת אדם, שתי רגליים וראש בעל חוטם. יחד עם זאת, ככל שיתרבו הרובוטים בסביבתנו הקרובה, כי אז עדיף יהיה כנראה ליצור אותם בדמות אדם. זאת, משום שסביבתנו מותאמת לתנועות האדם, אך גם משום שפסיכולוגית ייקל עלינו לשהות במחיצתם של יצורים המזכירים לנו את עצמנו (ואולי לא).
בינתיים, מכל מקום, הרובוטים היחידים שמתרוצצים בבתינו הם הרובוטריקים. המקום בו כן מתרבים הרובוטים הם מפעלי התעשייה. ההיסטוריה של הרובוטים התעשייתיים קצרה ביותר. ב-1954 הגיש אחד בשם ג'ורג' דה-וול בקשה לרישום פטנט של דגם מסויים, שהיום מקובל לראות בו את הרובוט התעשייתי הראשון. השימוש המעשי הראשון ברובוט תעשייתי נעשה רק ב-.1961 שני ארועים אלה התרחשו בארה”ב.
אף על פי שמקור הרובוטים התעשייתיים במערב, המדינה העושה בהם את השימוש המירבי הינה יפן. אוכלוסיית הרובוטים התעשייתיים ביפן מונה היום כ 200,000″נפש”. בארה”ב פועלים כ-50,000 רובוטים תעשייתיים ובאירופה כולה כ-.60,000
התפקידים ה”מסורתיים” של הרובוטים בתעשיה כוללים העמסה ופריקה, יציקה, ריתוך, צביעה והרכבה של חלקי מכונות ומכשירים. אולם, ככל שמתפתחת טכנולוגית הרובוטיקה – מדובר, למעשה, בחזית רחבה למדי של טכנולוגיות דוגמת מיחשוב, אלקטרואופטיקה והנדסת חומרים – כך מוטלות על הרובוטים משימות נוספות, בתוך בית החרושת ומחוצה לו.
רובוטים אחדים מתחזקים כבר היום מיתקנים בכורים גרעיניים ומטפלים בפסולת גרעינית, חורשים וקוצרים בשדות (בטרקטורים המופעלים בשלט-רחוק), בונים בניינים, חוקרים את מעמקי האוקייאנוס, נוחתים על המאדים (ויקינג 1 ו2),
ומסייעים לנכים. וזוהי, ללא ספק, רק ההתחלה.
תחום הרפואה הינו מועמד מועדף לשימוש ברובוטים. בבית החולים “סאטר ג'נרל” שבסקרמנטו, ארה”ב, הופעלה לפני מספר חודשים מערכת רובוטית ראשונה מסוגה לניתוחים עדינים. המערכת, “רובודוק” שמה (קיצור של רובוט-דוקטור), נוצלה על ידי המנתחים לקדיחת נקב ברגלו של חולה, לשם השתלת עצם ירך מלאכותית (תותבת). הדיוק שהושג בקדיחת הנקב מנע את תזוזת השתל בתוכו ואת הצורך בשימוש בדבק.
רובוטים יעזרו בעתיד לא רק לרופאים, אלא גם לאחיות ולצוותי העזר. בית החולים של אוניברסיטת סטנפורד מצא דרך חדשנית לחיסכון בזמן, שמבזבזים עובדי בית החולים על העברת חולים מחדר אחד למישנהו. הפתרון: מערכת הסעה אוטומטית באמצעות רובוטים, שבזכרונם מתוכנתת מפת ניווט מתאימה וחיישני האינפרה אדום שלהם מסוגלים להפעיל מעליות.
הפעלתה של מערכת זו נתקלה בתחילה בקשיים לא צפויים. אחד משלושת הרובוטים, שהשתתפו בניסוי, התגלגל במדרגות. רובוט שני החליט לטייל מחוץ לבניין. למרבה המזל, איש לא נפגע בתאונות הללו, ולרובוט המתגלגל נגרם רק שבר במעטה הפיברגלס. רוב ה”באגים” שהתגלו בשלבים הראשונים של התוכנית כבר תוקנו, והיום נעשה שימוש בשלושת הרובוטים 24 שעות ביממה.
מהבחינה הכמותית, קצב הגידול בשימוש ברובוטים במדינות המפותחות עומד על כ- 40 בשנה. אולם, מעניינת יותר היא דווקא ההתפתחות האיכותית. הרובוטיםהקיימים היום נתפסים בדרך כלל כרובוטים של הדור הראשון (לשם השוואה, במחשבים מדובר כבר על הדור הרביעי). אלה רובוטים המבצעים פעולות שגרתיות יחסית במעטפת פעילות מוגדרת ובלתי משתנה, כש”חושיהם” (הסנסורים) מוגבלים בדרך כלל להערכת מרחקים. גם אותם רובוטים הפועלים במרחבים משתנים מבצעים היום את הנדרש על פי הוראות פרטניות שהם מקבלים בשלט-רחוק.
הדור הבא של הרובוטים צפוי להיות בעל מספר רב יותר של “חושים”, אשר יאפשרו למכונות לא רק לבצע פעולות עדינות ומורכבות יותר, אלא גם להתחיל ולפעול בתנאים משתנים. היכולת לפעול באורח עצמאי בסביבה משתנה תגיע, עם זאת, לכדי מימוש מלא יותר רק בדור השלישי של הרובוטים – בתנאי, כמובן, שהדבר יצלח. בדור זה אמורות המכונות לזכות ב”בינה מלאכותית” מפותחת, שתביא למהפיכה של ממש בכושר הפעולה שלהן.
את המונח “בינה מלאכותית” טבע בתודעה הציבורית ג'ון מקארתי, בקיץ .1956 מאז לא פסקו הויכוחים אודותיו. השאלות שהועלו נגעו לא רק ליכולת לפתח וליישם בינה מלאכותית אמיתית, אלא גם לעצם המשמעות של מונח זה. מבלי להכנס לפרטי הדיון בנושא, נציין כאן רק כי המונח אינו מקיף את כל הפעילויות שיש בהן מרכיב “מחשבתי” – כמו, למשל, זכרון או יכולת חישוב – אלא מתייחס לאותה יכולת אינטלקטואלית לנצל את המידע המגיע באמצעות ה”חושים” השונים כדי לפתח צורות תגובה ופעולה חדשות ונוספות, מעבר לאלו שהוכתבו מראש על ידי גורם חיצוני. במילים אחרות, להיות “ראש גדול” ולחשוב באורח עצמאי יותר (ביטוי הדורש עדיין לא מעט הבהרות), ולא לפעול רק על פי תיכנות קודם.
אם כבר עוסקים במינוחים לא יהיה זה מיותר, כמדומה, להזכיר שהמילה “רובוט” מקורה במחזה של הפילוסוף הצ'כי קארל צ'אפק – “הרובוטים האוניברסליים של וסום”. “רובוטה” בצ'כית הינה עבודה כפויה ו”רובוטניק” אינו אלא צמית. הרובוטים המתוארים במחזה אינם אמנם אותם יצורים שבהם מדובר כאן, אך המונח השתרש והפך לנחלת הכלל.
החדרת “בינה מלאכותית” מפותחת למכונות תגביר באופן ברור את התועלת שניתן יהיה להפיק מהן, בפרט במצבים מורכבים המחייבים כושר אילתור מסויים. מנגד, זוהי בדיוק אותה “בינה מלאכותית” אשר מהווה מקור לחרדות סמויות מפני השתלטות עתידית של המכונות על עולמנו. בתנאים הנוכחיים ברור שאין לחרדות אלה על מה להסתמך, אך מי יודע?…
יתרונותיהם של הרובוטים רבים למדי. אין הם מתעייפים, אין הם מתלוננים, אין הם דורשים העלאה במשכורת. עבודתם מדוייקת ויעילה, תורמת לשיפור איכות המוצר, מגבירה את כושר הייצור ומצמצמת בזבוז בחומרי הגלם. אם לא די בכך, רובוטים עשויים להחליף בני אדם בעבודות שגרתיות ומשעממות (זוכרים את צ'רלי צ'פלין ב”זמנים מודרניים”?), בעבודות מסוכנות (בכורים גרעיניים, למשל), ובעבודות הכרוכות ברעש רב או זיהום.
שאלה גדולה היא, האם אין חשש שהכנסת הרובוטים למפעלים תדחוק את רגלי הפועלים בני האנוש ותגרום להרחבת האבטלה, הגואה לאחרונה ממילא. התשובות בעניין זה אינן חד משמעיות. מספר הרובוטים עדיין קטן מדי כדי לקבוע מהי תרומתם האמיתית לאבטלה.
יחד עם זאת, יש לזכור שדווקא ביפן, רבת הרובוטים, שיעור האבטלה נמוך מזה שברוב מדינות המערב ואף מזה שבמדינות מתפתחות. אם ניתן, אפוא, להסיק כבר מסקנות הרי שהן מצביעות על כך שמדינה מרובת רובוטים אינה בהכרח מדינה מוכת אבטלה. ברור גם, שתרומתם הכלכלית והטכנולוגית של הרובוטים למשק הלאומי תכפר בטווח הארוך על כל מיני עוולות זמניות שהם עלולים לגרום, אם אכן יגרמו עוולות שכאלה.
מאחר וה”רובוטיזציה” אינה מתרחשת בן לילה ניתן לעשותה באורח מבוקר יחסית, כך שתופק ממנה מירב התועלת. אז מה לעשות? – להשתמש גם ברובוט. שכן, מי שלא הולך קדימה, הולך מן הסתם אחורה.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~918214462~~~176&SiteName=hayadan
