האבולוציה עוזרת לנו להסביר מדוע המפלגות שבטיות כל כך והפוליטיקה מפלגת כל כך
איזה משני הסיפורים האלה תואמים טוב יותר את השקפה הפוליטית שלכם?
היה היו פעם אנשים שחיו בחברות בלתי שוויוניות ועריצות, שבהן העשירים נעשו עשירים יותר והעניים נוצלו. עבדות, העסקת ילדים, אי שוויון כלכלי, גזענות, אפליה מגדרית ואפליות מכל המינים והסוגים היו מקובלים ונפוצים עד שהמסורת הליברלית של הגינות, צדק, דאגה ושוויון הביאה ליצירת חברה חופשית והוגנת. וכעת, השמרנים רוצים להחזיר את הגלגל אחורה בשם החמדנות ובשם אלוהים.
היה היו פעם אנשים שחיו בחברות שקידשו ערכים ומסורת, שבהן בני האדם נטלו על עצמם אחריות אישית, עבדו קשה, נהנו מפירות עמלם ועזרו לנזקקים באמצעות צדקה וגמילות חסדים. נישואין, משפחה, אמונה, כבוד, נאמנות, קדושה וכיבוד הרשויות והחוקים הביאו ליצירת חברה חופשית והוגנת. אבל אז הגיעו הליברלים והרסו הכול בשם “הקִדמה” ובשם ההנדסה החברתית האוטופית.
נוכל אולי להתפלפל על הפרטים, אבל מחקרים במדעי המדינה מראים שרוב הציבור מתפלג על פני טווח הדעות ימין-שמאל, כששני הסיפורים האלה משמשים סמנים קיצוניים. הסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו משקף אפוא את מסורת הסיפורים העתיקה של: “פעם הדברים היו רעים מאוד, אבל עכשיו הם טובים בזכות הצד שלנו.” או “פעם הדברים היו טובים ממש, אבל עכשיו הם רעים בגלל הצד השני.” אנחנו עקביים כל כך באמונותינו עד שאם אדם מזדהה עם הסיפור הראשון, אני יכול לשער שהוא קורא את הניו יורק טיימס, מאזין לתכניות רדיו שמאלניות, צופה בחדשות ה-CNN, תומך בזכות הנשים להפיל ומתנגד לאחזקת נשק, תומך בהפרדת הדת מן המדינה, מצדד בביטוח בריאות מקיף ומצביע בעד חלוקה מחדש של ההון ומיסוי העשירים. ואם הוא מזדהה אם הסיפור השני, אני משער שהוא קורא את הוול סטריט ג’ורנל, מאזין לתכניות רדיו ימניות, צופה בחדשות FOX, מתנגד להפלות ולפיקוח על כלי נשק, מאמין שאמריקה היא אומה נוצרית שאסור לה למנוע ביטויי דת במרחב הציבורי, מתנגד לביטוח בריאות מקיף ומצביע נגד חלוקה מחדש של ההון ומיסוי העשירים… [ואנו בטוחים שהקורא העברי יוכל למצוא את המקבילות הישראליות – העורכים].
מדוע אנחנו כל כך צפויים ושבטיים בדעות הפוליטיות שלנו? בספרו מאיר העיניים “המוח הצדקני: מדוע הפוליטיקה והדת מְפַלְגות אנשים טובים”*, טוען הפסיכולוג ג’ונתן האידט מאוניברסיטת וירג’יניה שגם הליברלים השמאלנים וגם השמרנים הימנים סבורים שאלה המחזיקים בדעה המנוגדת לשלהם אינם סתם טועים, אלה שהם חוטאים באי יושר, חשודים כבלתי מוסריים ואפילו מסוכנים. “המוחות הצדקניים שלנו אפשרו לבני האדם ליצור קבוצות, שבטים ואומות של פרטים המשתפים ביניהם פעולה ללא קשרי דם,” כותב האידט. “אבל בו בזמן, המוחות הצדקניים שלנו מבטיחים ששיתופי פעולה אלו תמיד יישאו את קללת המאבק המוסרני.” הוא מראה אפוא שהמוסר קושר אותנו זה לזה בקבוצות מלוכדות אבל מעוור אותנו מלראות את הרעיונות והמניעים של חברי הקבוצות האחרות.
לפני מאות אלפי שנה חצה המין שלנו, בני האדם, נהר רוביקון אבולוציוני והשיג מודעות קולקטיבית מוסרית. הדבר היה כתוצאה מיצירת מצב של “שיתוף כוונות”, כלומר “היכולת לשתף ייצוגים מנטליים של משימות ששניים [מאבותינו הקדומים] או יותר שאפו להשיג יחד. למשל, בעת ליקוט מזון, אדם אחד משך למטה ענף בזמן שחברו קטף את הפירות כדי שאחר כך הם יאכלו אותם יחדיו.” שימפנזים אינם נוטים להתנהג כך, כותב האידט. אבל “כשבני האדם הראשונים התחילו לשתף זה את זה בכוונותיהם, השתפר לאין שיעור, ובקצב מעריכי, כושרם לצוד, ללקט, לגדל ילדים ולערוך פשיטות על שכניהם. לכל אחד בצוות היה עתה ייצוג מנטלי של המשימה והוא ידע שהחברים והחברות בקבוצה חולקים אותו ייצוג. כל אחד גם ידע כשאחד מחברי הקבוצה פעל באופן שסיכל את הצלחת המשימה או שמר את השלל לעצמו, והגיב באופן שלילי להפרות האלה של הייצוג.” דוגמאות להפרות פוליטיות מודרניות כוללות למשל את ההאשמות כלפי הסנטור הדמוקרטי ג’ון קרי שהוא “הפכפך” המחליף את דעותיו או את הכרזתו של המועמד הרפובליקני מיט רומני שהוא “שמרן קיצוני” בתגובה לרמיזות שהנאמנות המפלגתית שלו אינה חזקה דיה.
האופי המוסרי הדואלי שלנו הביא את האידט למסקנה שאנחנו צריכים גם ליברלים וגם שמרנים שיתחרו זה בזה כדי להגיע לשביל זהב המאפשר קיום. וכפי שקבע הפילוסוף ג’ון סטיוארט מיל לפני מאה וחמישים שנה: “גם מפלגה של סדר ויציבות וגם מפלגה של התקדמות ורפורמה הן יסודות הכרחיים למצב בריא של חיים פוליטיים.”
על המחבר
מייקל שרמר הוא המו”ל של כתב העת Skeptic ((www.skeptic.com ספרו החדש הוא “המוח המאמין”. עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer
הערת שוליים
* The Righteous Mind: Why Good People Are Divided by Politics and Religion (Pantheon, 2012).
12 תגובות
אברם נראה לי שאתה מצטט ממבוא לפסיכולוגיה.כמה חשוב,לשמור דברים כאלו שאני השלכתי מזמן, יש לי קצת בעיה עם הלינק,שעשית בין פרויד לבין דן גבריאלי וחבריו) (פרופ?() אבל אני מבין שזה קשורלחוויה אישית.
יש כללים הומניים שנתנו לבני-האדם והם הכללים המוסריים שנכתבוו ב – 10 הדברות: אל תגנוב,אל תרצח וכ’….
אלו בעצם כלולים גם במצוות בני נח שהם הגויים שגם עליהם הם חלים , מעבר לכך כל איש ואמונתו מוסיף את הסייגים והכללים של הדת שלו
לכן דת היא לא אמונה במשהו נסתר כמו שבמשהו שנכתב והועבר במסורת , זו דעת בכל אופן .
אבי כהן- ציינתי שיש דתות כמו סיינטולוגיה שמסורת היא לא עניין בשבילם.
דת בגדול זה אמונה במשהו נסתר שאי אפשר להפריכו-ישנן אידאולוגיות שיש להם התנהגות שמזכירה דת אבל הם לא דת בעצמם. זה לא אתה שמגדיר אחרים כמו שזה הם שמגדירים את עצמם בהרבה מקרים.
קונפליקט הוא לא טוב או רע- אם אתה בצד של ה”טובים” אתה תרצה להתגונן או להביס את ה”רעים”
האם לא תצא לנלחם נגד שיעבוד? נגד רצח עם? יש דברים שבתרבות שלנו ראוי להלחם עליהם.
בתרבויות אחרות זה יכול להיות ההפך.
אחד אחר
כן, ההגדרות כאן לא חד משמעיות, בחרתי בהן כי לא היו לי הגדרות יותר טובות. אני מבין כשאתה אומר שחילוניים לא בהכרח מאמינים בחופש, אבל למה דתיים לא בהכרח מאמינים במסורת?
העובדה שכל אחד מגדיר לעצמו מה הוא טוב ורע לא סותרת את מה שאמרתי, להיפך, רק מחזקת…
הנקודה היא שכל צד מגדיר את השני כהתגלמות הרשע.
ראיתי כאן ויכוחים/ דיונים שמגדירים את הדת כסיבה היחידה למלחמות, ומשם גם לויכוחים האם ניתן לשייך את הנאצים להגדרה של דתיים או לא, אבל אני בספק אם ניתן גם להגדיר את הקומוניסטים בתור דתיים..
למרות זאת הם אחראיים למעשי זוועה רבים.
הנקודה כאן היא לא במה אתה מאמין או תומך, הנקודה היא שאתה משייך את עצמך לקבוצה מסויימת, ומגדיר אחרים כשייכים לקבוצה השניה. ברגע שזה נעשה, נראה שקונפליקט הוא רק עניין של זמן.
כנראה שזה מנגנון אבולוציוני שעבד טוב בזמן שנלחמנו עם חרבות וקשתות, אבל בזמננו, עם התפתחות אמצעי לחימה להשמדה המונית, מאוד יתכן שאותו מנגנון גם יביא לסופנו.
אבי כהן- דתיים לא מאמינים בהכרח במסורת,חילוניים לא בהכרח מאמינים בחופש
ראה סיינטולוגים (וכל מיני “דתות” חדשות שכאלו) וקומוניסטים מהסוג הקולקטיביסטי.
אני מדגיש את זה מכיוון שמחשבה בינארית שכזאת היא בדיוק מה שצריך להמנע מכאן-
דבר שני- שני טוב ורשע-good and evil הם הגדרות אישיות מוחלטות- כלומר לך ולמישהו אחר יכולים להיות הגדרות הפוכות למה זה טוב ומה זה רע- במקרה כזה קונפליקט ואף קונפליקט אלים הוא לפעמים בלתי נמנע.
אנחנו צריכים יותר כתבות כאלה כאן, מכיוון שאני יכול לראות את אותו “מאבק כוחות” בדיוק כאן באתר: חילוניים לעומת דתיים (אני באמת לא רוצה להפוך את זה לויכוח דתי שוב, אז אם מישהו מגיב, להגיב לעניין, ולא להסחף לצדדים!). הדתיים מאמינים בערכים מסורתיים וקדושה, והחילוניים בחילון וחופש.
המאמר הזה גם חשוב לימינו אלה בזמן שיש מהומות בעולם המוסלמי בגלל התיאורים של מוחמד בתקשורת. אם היו יותר מחקרים כאלו ולא רק מצקצקים בלשון, אולי היינו יכולים לפתור את הבעיות בצורה מדעית/ פסיכולוגית…
הבעיה כאן היא שכל אחד מהצדדים בטוח שהוא צודק, והצד השני הוא הרשע בהתגלמותו, ואין שום דרך לשכנע אותו שאולי יש מקום גם לשני. וכאשר זה קורה, אז כולנו מחונכים שצריך להשמיד את הרשע ולהלחם בו, וגם אם לא התכוונו, התחלנו מלחמה חדשה.
אני לא בטוח אם זה פתגם מקורי “סיני” אבל יש משפט שאומר: “אם אתה נלחם בדרקון, תזהר לא להפוך לדרקון בעצמך…”
בפילוסופיה הסינית זה נקרא
yin \ yeng
אברם
זה נכון שלעדה/מוצא יש קורלאציה מסוימת עם תפישה פוליטית- אבל יש אלמנטים משמעותים הרבה יותר- כמו מצב כלכלי, מקום מגורים,הגיל וכו…
אני לא יכול להסכים אם החלוקה שלך לפחד ואהבה- אני לא חושב שזה הולך כאן-
גם לקרוא לשמאל הפוליטי בארצות הברית “ליבראלים” זה שימוש לא נכון (שנפוץ מאוד בארצות הברית אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לאמץ אותו כאן.).
כמו שכבר כתבתי- רוב ה”ערכים” של שתי המלגות שם התפתחו מסיבות פוליטיות והיסטוריות ואין להם בהכרח מכנה “פסיכולוגי” משותף.
בגדול אני לא רואה יותר מדי “אהבה” או “פחד” במפלגה אחד מאשר השנייה
את ה’סיבות’ לעמדה ליברלית או שמרנית של אדם אכן ניתן למצוא בפסיכולוגיה אך (כפי שכבר טענו פרויד וממשיכיו והוכיחו בין השאר דן אריאלי וחבריו) לא בחלק המודע שלה אלא (כרגיל) בתת-המודע:
ניתן לעשות אנלוגיה טובה בין שניים מהקטבים המגנטיים החזקים בתת-מודע שלנו – פחד/אהבה והביטוי שלהם באישיותנו ובהגדרת האני שלנו – ובמידת השמרנות או ליברליות שאנו מבטאים.
הפחד חשוב מאוד כי הוא שומר עלינו מפגיעה.
והאהבה חשובה לא פחות (במובנה המופשט, לאו דווקא הרומנטי) כי בלעדיה לא נוצרים קשרים אנושיים.
לכן ניתן לומר בהכללה שאדם שמרן הוא אדם שמאופיין בתת-מודע הנשלט על ידי הפחד (מהמוות) ואילו ליברל מאופיין בתת-מודע הנשלט בידי אהבה (לחיים).
אין זה אומר שהליברל עדיף על השמרן או להפך; כפי שהמאמר טוען ובצדק – שניהם נחוצים על מנת להגיע לשגשוג ארוך טווח בחברה האנושית.
על שני הכוחות/קטבים הללו אפשר להלביש פאה נוספת של תפיסתנו את העולם – תפיסת האני ו’הקבוצה שלי’ לעומת ה’אחר’ והקבוצה האחרת:
מצב של פחד מתבטא בצמצום מושג האני (אני<משפחתי<עדתי<עמי) והאהבה היא הרחבתו (לעיתים עד כדי המוניזם רחמנא ליצלן).
בהקשר זה מעניינת התאוריה שגורסת שאחת הסיבות שהיהודים (וגם האיטלקים והאירים) השתלבו יחסית טוב בארצות הברית (לפחות לעומת האינדיאנים, האפריקאים וההיספאנים) היא שהם היו 'פחות אחרים' ויותר דומים לאני (הפרוטסטני הלבן) של מקימי האומה הזו – ולכן זכו להכלל בהגדרת האני המורחבת שלהם.
באירופה מצד שני היהודים היו כמעט הכי אחרים שאפשר להיות (ביחד עם הצוענים אולי) ולכן היו בבירור מחוץ להגדרת האני של עמי אירופה; כפי שנוכחנו על בשרנו החרוך.
ולכן ניתן לומר בהכללה רחבה ביותר שאדם שמרן הוא אדם שמאופיין בתת-מודע הנשלט על ידי הפחד ולכן יש לו נטייה לצמצום קבוצת האני שלו ואילו ליברל מאופיין בתת-מודע הנשלט בידי אהבה ולכן בנטייה להרחבת קבוצת האני שלו.
(ואני שוב מזכיר שמדובר בהגדרה פסיכולוגית ולא ערכית – כל העדפה מוסרית של קוטב אחד על האחר היא בעיני המתבונן).
אפשר לראות בקלות את הנכונות לגבי המציאות שאנו מכירים במדינת היהודים (או במדינה היהודית כפי שיותר מדויק לקרוא לה היום) וההקבלה של חברת המהגרים האמריקאית לזו הישראלית עושה רושם שמחזיקה מים: גם אצלנו קיימת הבחנה ברורה בין שתי הגדרות של קבוצת-אני עיקריות – הקבוצה היהודית אשכנזית (כוללת את תת-הקבוצות אירופה, חבר העמים והמדינות אנגלו-סקסיות) והקבוצה הספרדית (צפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב).
מובן מאליו שהמציאות מורכבת לאין שיעור ובפינה זו של המזה"ת חיים גם ערבים (שגם הם מחולקים לכל הפחות לקבוצת הערבים-ישראלים וקבוצת הערבים-פלסטינאים ובל נשכח את האתיופים שלא לגמרי ברור עדיין האם וכיצד החברה הישראלית מקבלת אותם) ולכן צודק מאוד בהקשר זה המגיב 'אחד אחר' שמזכיר למרות כל האמור לעיל יש להזהר מאוד מלהשליך את התנהגות המיקרו המתוארת ברמה הפסיכולוגית למישור המקרו המתואר במושגים פוליטים.
למרות שזה נכון שלבני אדם יש נטייה להתבצר בעמדות שהם מאמינים בהם-
הבינאריות לכאורה שיש בארצות הברית היא מטעה-
הרפובליקנים והדמוקרטים-“השמרנים” ו”הפרוגרסיבים” הם יותר קואליציות של אידאולוגיות שונות שכורתות ברית בינהם מאשר מפלגה עם מצע אחיד כמו בארץ.
בגדול הקו המנחה העיקרי הוא כלכלי-ממשלתי- כל השאר זה הרבה נסיבות היסטוריות.
יש הרבה גורמים דתיים בשמאל האמריקאי- וחלק גדול מהם ממש לא מת על נישואי הומאים- אפילו כנסיית וסטברו הבפטיסטית השערוריתית הייתה קשורה לדמוקרטים (עד שאלו התנערו מהם).
זה נכון שעקב מבנה התקשורת וצרכים פוליטים זה סביר שמי שמחזיק בדעות “שמרנית” יחזיר אחוז גדול מהם ולא תערובת- אבל זה עקב תעמולה,צורך השתיכות,וברית פוליטית.
האבולוציה לא קשורה לכאן. יריבויות ומחנות יש בהרבה מינים.
שנה טובה ומבורכת…