משקפיים ללא מרשם

ככל שאנשים מתבגרים, הם נזקקים לעתים קרובות למשקפי ראייה דו־מוקדיים (משקפיים ביפוקליים) או לכמה זוגות משקפיים כדי להיטיב לראות הן עצמים קרובים והן עצמים רחוקים. חברת ההזנק Deep Optics שבסיסה בישראל שוקדת בימים אלה על פיתוח חלופה: משקפיים שבהם המיקוד מתכוונן באופן אוטומטי, בהתאם למרחק העצם שעליו מתבוננים. משקפיים “כל־מוקדיים” (אוֹמְני-פוקליים) אלה מכווננים את אורך המוקד על סמך האינטראקציה שבין זרם חשמלי ובין שכבה של גביש נוזלי, חומר במצב צבירה שבו המולקולות מראות הן התנהגות של נוזלים והן התנהגות של מוצקים.

אם כי הטכנולוגיה הזאת משמשת כבר בעדשות מצלמה קטנות של כמה דגמי סמארטפונים, עד כה היא לא יושמה בעדשות גדולות יותר. בשלב זה, חברת Deep Optics הצליחה לבנות עדשה קטנה שגודלה 20 על 20 מילימטר ומערכת איתור מרחק המבוססת על שני חיישנים ששילוב המידע המגיע מהם עשוי לשנות את “המספר” של המשקפיים כהרף עין, בהתאם למרחק שבו מצוי העצם שאליו מפנה מרכיב המשקפיים את מבטו. על פי התכנון, בתוך כשנתיים תשלים החברה פיתוח של אב־טיפוס בגודל מלא, מוכן לבדיקה ולהדגמה. לדברי יריב חדד, מנכ”ל החברה, יהיה אפשר ליישם את הטכנולוגיה גם בהתקני מציאות רבודה ומציאות מדומה, שכיום מציגים עצמים ממרחק יחיד ולכן עלולים לגרום לטשטוש מבלבל.

איך זה עובד?

1. מרכיב המשקפיים מפנה את מבטו לעבר עצם כלשהו. חיישני אינפרה אדום המשולבים במסגרת המשקפיים מודדים את המרחק בין האישונים ושולחים את המידע ליחידת עיבוד, המשובצת אף היא במסגרת, המחשבת את המרחק לעצם הנצפה.

2. על סמך המרחק המחושב, סוללה נטענת מעבירה זרם חשמלי מסוים דרך העדשות, המורכבות משלוש שכבות. שכבת גביש נוזלי בעובי של מיקרונים אחדים ממוקמת בין שתי שכבות של זכוכית מצופה בתחמוצת בדיל־אינדיום, חומר מוליך שקוף (ITO).

3. שינוי המתח החשמלי על שכבת הגביש הנוזלי משנה את המִכְוון ואת הפיזור של הגבישים הנוזליים, מה שמשנה גם את נתיב קרני האור העוברות דרך העדשות. עקב כך, משתנה מקדם השבירה של עדשות המשקפיים. (במשקפיים רגילים, שינויים בעובי העדשות משיגים אפקט דומה.) פעולת הכוונון הזו אורכת בין 100 ל-300 אלפיות השנייה, פרק זמן דומה לזה הדרוש למיקוד העין, כ-300 אלפיות השנייה.