בראיון שהתקיים בשטוקהולם התריע פרופ ורשל כי יש לשים לב למתרחש בסין, כי הם הולכים לכבוש את העולם המדעי ואולם בהסתייגות אחת – אין להם חינוך לאינדיבידואליזם
במזג אוויר סוער ומושלג החלו בשטוקהולם שבשבדיה אירועי שבוע הנובל. בפעם השניה אני משתתף כנציג אתר הידען. בשבת בבוקר אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים של כל הזוכים וביום ראשון – הרצאות נובל המדעיות. היום (ו’) הם ערכו סבבי ראיונות. מכיוון שבנושא המדעי עסקנו רבות בשני חלקי הראיון (ראו קישורים) ובשל הזמן הקצר, ביקשתי מפרופ’ אריה ורשל, חתן פרס נובל לכימיה לדעת כיצד לדאוג שאלו שמתחילים היום את לימודיהם יגיעו יום אחד למעמד אותו הוא חווה השבוע.
“זה משהו שבאים איתו. מי שיכול להשפיע זה ההורים והגננות אחרי זה זה מאוחר מדי. אולי אחד או שניים יכולים להתחיל ללמוד פתאום בגיל מבוגר יותר ולחלום על נובל אבל בעיקרון זה צריך לבוא בגיל צעיר מאוד.”
אתר הידען: האם לחינוך בקיבוץ יש תרומה במשהו לזכייה?
“גם בקיבוץ זה בא בגלל ההורים ובגלל תחרותיות שיש לך בפנים אבל כל דבר כזה צריך לבוא בגיל נורא מוקדם למרות שיש אנשים שהיו תלמידים גרועים והחליטו בזמן מסויים לעבור למדע. זה צריך לבוא מאיזשהו דחף או מרצון לפתור בעיות. דווקא לא עודדו במיוחד ללמוד. מי שלא רצה ללמוד לא למד. קיבוץ הוא לא בדיוק מה שמוביל אותך למדע. יש תחרותיות בקיבוץ. יש אנשים שיכולים לכוון אתזה לעשיה בדברים שונים, כולל במדע. אין שום הנחיה ללכת בכיוון מסויים”
האם הלינה המשותפת בבתי ילדים גורמת להם יותר לחשוב – אפרופו נושא שנחקר רבות ונמצא כשלילי דווקא?
“דעתי על רוב החוקרים היא שהם לא תמיד צודקים. אני אומר שהפרק הראשון בספרי הלימוד (TEXT BOOKS) הוא אף פעם לא נכון. אני יודע שזה אופנתי במיוחד לאלו שלא ישנו בקיבוץ בלינה שיתופי. קראתי כמה ספרי קינה על הנושא, כולל הספר שבעה, אבל זה לא מה שאני זוכר.”
המשפחה בוודאי תמכה?
אמי תמכה, אבל הרוב לא עודדו במיוחד, כי אם אתה לומד אתה יכול גם לגמור בזה שתצא מהקיבוץ. הגדילה בבית ילדים היא לא דבר שיש בו שום דבר שלילי לגבי לימוד בעתיד.”
איך אתה מסביר את רצף הנובליסטים הישראלים בעשור האחרון, זה תוצר של אותה תקופה?
“זו שאלה שאין לי מושג עליה, אבל מעניין שזה יצא תוצר של תקופה מסויימת של אנשים שלמדו באוניברסיטאות בשנות השישים, אולי זה נושא שאלו שכתבו על לינת הילדים צריכים לחקור בצורה רצינית. זו שאלה מעניינת שאפשר להגיע בה למסקנה סביבה. אין לי מושג אבל זה מעניין שזה אולי מאותה תקופה. אולי אחרי הטראסק פה אחשוב על זה. אני מסכים שזו עובדה מעניינת.
כל המומחים אומרים שהזרם הולך להפסק עקב התדרדרות מערכצ החינוך?
“זו נראית לי שטות גמורה כי כל ההצלחה הזו באה מתקופה אחרי הלימוד בתיכון. כמות האנשים שהולכים לאוניברסיטאות, שהולכים למדעים עדיין גדולה. כמותית, לא אתפלא אם יש יותר אנשים שהלכו למדעי החיים בשנות השבעים ובוודאי לאחר מכן מאשר בשנות השישים או קודם לכן. התיכון קובע כמה אנשים יילכו למדעים אם מישהו עשה מחקר וראה שהלכו יותר אנשים למדעים מאשר בשנות השישים בזה נגמר הסיפור של התיכון. אני חושב שבשנות השבעים בוודאי היו מספיק אנשים שהלכו למדעים והתהליך יכול להמשך.
הידען: היום כנראה, אם אתה שומע אנשים כמו אלישע ינאי, כולם אומרים שהרפורמה בבחינות הבגרות שכל אחד יכול לעשות בגרות ברכיבת סוסים גרמו לכך שמעט מאוד הולכים למדעים והמספרהולך ומצמטמם?
פרופ’ ורשל: “אם זה נכון, זה מקטין את הסיכויים.”
הידען: ואיפה המוח היהודי בכל העסק, שהרי לא רק ישראלים זכו אלא גם הרבה יהודים?
“יכול להיות שיש מוח יהודי, יש גם דחף יהודי של האמא היהודיה שזה חלק מהדבר, וכנראה שיש משהו ליהודים שלמדו לקרוא לפני אלפיים שנה, העם היחידי שקרא במשך כל הזמן הזה. אולי יש איזושהי תוספת גנטית. הסינים עוד לא אמרו את המילה האחרונה. ברור גם שהחינוך לחשיבה עצמאית הוא לא כל כך קיים בתרבות הסינית, אולי זה ישתנה, אבל צריך להפריד בין אמביציה, דחף מההורים ודברים אחרים ובין מה שיש למוח יהודי. סטטיסטית נראה שיש בזה משהו אבל לא אני זה שיקבע את זה.”
אגב נושא זה עלה על ידי כל הדוברים בארוחת הערב שהתקיימה במרכז הקהילה היהודית. חלקם ציינו כי שישה מתוך תשעת הזוכים השנה הם יהודים, ושארוחת ערב שבת עם זוכי נובל יהודים ובוודאי ישראלים הפכה למנהג קבוע בקהילה היהודית בשטוקהולם ואולם איש משמונת הזוכים היהודים האחרים לא הגיע לאירוע.נובל
פרופ’ ורשל הוסיף כי הוא צפוי להגיע לארץ בסביבות פברואר.
אתם מוזמנים להמשיך להשתתף בפרויקט מימון ההמון. הגדלנו את מספר ההרצאות ל-5 – כאשר כל מזמין הרצאה יקבל סדרה של פוסטרים המתארים את הזכייה והזוכים בכל אחד מהפרסים המדעיים. אנסה לחפש עוד תשורות יפות למשתתפים במימון. לצעריך מכיוון שאנו עוד רחוקים מ-100%, אין אפשרות לקבל את כתובותיכם למשלוח הגלויות. אחפש משהו אחר.
בודה אבי בליזובסקי
14 תגובות
חיים מזר
אני קורא את התגובות שלך, ואתה בין היחידים שאני מכבד.
“באשר לסקרנות יש לעורר ולהעצים רצון לדעת ולשאול שאלות” – כאן נכנסים ההורים והגננת והמכנחת והכספים והשאר כדי לעורר סקרנות של הילדים ללמוד.
אבל בכל זאת: צריך להיוולד עם הגנים הנכונים כדי להצליח.
ולא יעזור שום דבר.
אולי הנדסה גנטית…
ניסים
מה שלא שייך לנושא הוא ההשכלה שלך. אף אחד לא שאל אותך על כך.
לא הייתי גאון בגיל 5-6. סך הכל הייתי ילד רגיל. עם סקרנות בריאה. (ואפילו לא ידעתי זאת, עד שסבא שלי ז”ל העיר לי על כך).
מעבר לכך שלא אמרת דבר – רק בגיל 5,4 מתייצב/מתקבע הזיכרון של הילד ומתחיל להתפתח האופי של היצור.
דן דיגידי דן דן
מה בדיוק אתה יודע על ההשכלה שלי?
אתה ממשיך לדבר בלי לדעת. אני מדבר על גילאי 3-4, ואתה מספר לי כמה היית גאון בגילאי 5-6. זה לא מעניין וזה לא שייך לנושא.
על מנת שיהיה דור המשך, הדור הבא של מקבלי פרסי נובל ישראלים.יש להשקיע הרבה והרבה מאוד בחינוך. אם לא יעשו זאת לא יהיה מי שיטיס את הפנטום או כל מטוס אחר. זה שרבים רוצים לעשות כסף זה טוב ומבורך. מאלה צומחים היזמים לעתיד, סביר שבדרך להגדלת חשבון הבנק יהיו כאלה שיפלו מכיון שעשייה בתחום העסקי דורשת מיומנויות שלא לכל אחד יש. ניקח לדוגמה את המסעדנות. רבים יודעים לחגוג במטבח ולהכין מתכונים נפלאים ויהיו כאלה שבזכות הכישרונות הקולינריים ירצו לפתוח מסעדות וכאן יפלו. לדעת לבשל זה דבר אחד ולנהל מסעדה זה דבר אחר. כאן צריך יכולת ניהולית ועסקית. כאן צריך ללמוד ניהול עסקים וכלכלה. מי שירצה בעתיד לפתוח מסעדה צריך לרכוש השכלה מתאימה. ההשכלה היא בבחינת השקעה. המלכוד ברצון לעשיית כסף גורמת לכך שרבים פונים לשני מקצועות והם משפטים ומנהל עסקים. התוצאה היא שיש יותר מדי שלמדו מקצועות אלה וישנם כיום עורכי דין שהם מובטלים.
על מנת שמערכת החינוך תתחיל להניב פירות יש להתייחס אליה כאל השקעה. תלמידים טובים יפנו למקצועות עתירי ידע. במערכת החינוך הזניחו את הדברים הבסיסים ביותר והם קריאת ספרים וסקרנות. מי שקורא ספרים תהיה לו שפה עשירה יותר ויוכל להתנסח בצורה מושכלת ומדויקת ואלה חיוניים ביותר בלימוד מדעים. באשר לסקרנות יש לעורר ולהעצים רצון לדעת ולשאול שאלות. תלמיד כזה רוב הסיכויים שהוא יחפש מקורות לתחומי עניינו ובעתיד לבוא יהיה גם מדען טוב.
“זה צריך לבוא מאיזשהו דחף או מרצון לפתור בעיות. דווקא לא עודדו במיוחד ללמוד. מי שלא רצה ללמוד לא למד” –
פרופ’ ורשל.
בטח.
כשהייתי קטן (בגיל 5-6) הייתי סקרן לגבי העולם, וזה (הסקרנות האנושית והטבעית) נתן לי מוטיבציה ללמוד ולחקור. (כנראה שזה באופי או בגנים).
לעומת זאת, ראיתי (ועדיין רואה) בני 5-6 ויותר שאינם מעוניינים ללמוד.
ההורים והגננת והכסף וכל השאר הם רק תירוץ.
מי שרוצה לומד מי שלא רוצה כותב דברים כמו שאתה ו- ב’ כותבים. רק כדי להרגיש טוב עם עצמם שהם טיפשים בגלל שההורים שלהם לא דחפו אותם מספיק או שלא היה להם תמיכה כלכלית או שהגננת שלהם העדיפה להרביץ להם במקום לחנך.. ושאר ירקות.
דן דיגידן
מה שאתה אומר גם נכון לבני 3 ו-4? אתה בכלל מבין מה הבעיה?
יש עוד הרבה משפטים כאלה:
ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.
מה שמשותף לכולם הוא שאין להם שום תוכן אמיתי.
מי שרוצה ללמוד – לומד.
מי שלא רוצה – מאשים את כל העולם חוץ מעצמו.
פעם דיברו על חינוך והתוצאה היא שהיום יש לנו פרופסורים וחתני פרס נובל.
היום מדברים על משק ואת התוצאות נראה בעוד כמה שנים.
ב
כן, אבל לא רק. שר החינוך רוצה להשאר שר החינוך. יו”ר הסתדרות המורים רוצה גם להשאר בתפקידו. הילדים והגננות רק מפריעים…
פעם דיברו על חינוך.
היום מדברים על משק.
על כל דבר מסתכלים דרך החור שבגרוש.
במערכת החינוך בישראל היום, גננת נחשבת לבייבי סיטר. תפקידה – לרצות את ההורים. אין תוכנית לימודים רצינית. כשגננת חולה – כל אדם מהרחוב יכול להחליף אותה. כשיש בעיות עם הורה – ההורה מקבל את כל הגיבוי. גם הגוף שאמור לתמוך בגננות – הסתדרות המורים – לא מעוניין לטפל בבעיות – ראו פרק “אופק חדש” בספר הטמטום הישראלי המתמשך.
אני יכול להמשיך עוד ועוד ועוד… הבעיה היא לא חוסר התמיכה הכלכלית. זה רק סימפטום. הבעיה היא במערכת רקובה מהיסוד שרק דועכת עם השנים.
על שלושה דברים:
א)הכוונה מן ההורים
ב)גננת טובה
ג) ת מ י כ ה כ ל כ ל י ת בזמן הלימודים.