מדובר זכיה משפטית לתומכי מחקר בתאי גזע עובריים מול השמרנים, אך הקרב לא תם
בית המשפט לערעורים בארה”ב אישר את החוקיות של מחקרים במימון פדרלי העושים שימוש בתאי גזע עובריים. זו האחרונה בסדרת זכיות של המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בקרב משפטי שנמשך שלוש שנים מול קבוצות שמרניות המבקשות לחסום את השימוש בתאים אלה. כזכור, אחד הצווים הראשונים שחתם הנשיא אובמה לאחר כניסתו לתפקיד הוא צו המתיר מימון פדראלי למחקרים אלה, וביטל צו שהוציא הנשיא בוש ואשר אסר מימון פדראלי למחקרים בתאים שמקורם בעוברים אנושיים.
כתב העת סיינס מדווח בעקבות הפסיקה כי החוקרים בתחום תאי הגזע העובריים יכולים לנשום לרווחה אך עדיין הקרב לא תם.
“זהו נצחון ברור עבורנו, אנו שמחים על ההחלטה” אומרת איימי קוסטוק ריק, יועצת משפטית ונשיאת הקואליציה לקידום המחקר הרפואי, המגינה על חוקרים המשתמשים בתאי גזע עובריים במחקריהם. ואולם מכיוון ששלושת השופטים בערעור במשפט שרלי נגד סביליוס הוציאו כל אחד פסיקות שונות לטובת ה-NIA והשתשמו בהם בסיבות שונות, המשפטנים שהגישו את התביעה נגד ה-NIH עשויים לנסות לבקש בחינה חוזרת, לדברי מומחי משפט.
סמואל קייסי, עורך דין העובד עבור התובעים כתב בהודעה: “אנו מאוכזבים מהחלטת בית המשפט לערעורים ובהנתן הסיבה בשתי דעות בו זמנית, אנו מעריכים האם ועל אילו נסיבות הלקוח שלנו יחפש לערער לבית המשפט העליון של ארה”ב.
התביעה הוגשה באוגוסט 2009, כחודש לאחר שה-NIH התווה קווים מנחים המפרטים את הצעדים שהתווה הנשיא אובמה שהקל על המגבלות מתקופת בוש על תאי גזע עובריים. קבוצות שמרניות ואחרות, לרבות שני מדענים החוקרים תאי גזע בוגרים, טענו כי הקווים המנחים מפרים את תיקון דיקי-ויקר, חוק בן 16 שנה האוסר על מחקרים שבמהלכם מושמד עובר אנושי. תאי גזע עובריים מופקים מעוברים בני כמה ימים בתהליך הגורם להרס אותם עוברים שהם עדיין צבירי תאים ולא עובר ממשי.
שני המדענים (שבהעדר אפשרות לחקור תאי גזע עובריים, עברו התקציבים לתאי גזע בוגרים) זכו בארכאה הראשונה באוגוסט 2010 מהשופט העליון רויס למברט שחסם את המימון לתאי גזע עובריים. בית המשפט לערעורים בשלב ראשון אישר את ההחלטה. באפריל 2011 דחה בית המשפט לערעורים בדיון הסופי את ההחלטה וקבע כי יש סבירות גבוהה שה-NIH יזכה בתביעה. ביולי 2011, למברט אישר את דרישת ה-NIH ודחה את התביעה,ף א אמר כי הוא יבצע את החלטת בית המשפט לערעורים. התובעים ערערו לאותו בית משפט, בית המשפט המחוזי לערעורים בוושינגטון הבירה.
כעת, בהחלטתו המכילה 15 עמודים, השופט העליון דייוויד סנטל, העיר כי ההחלטה הקודמת של בית המשפט מסתמכת על עקרון חוקי הידוע כתקנת שברון, לפיה במקרה של מחלוקת, חייב בית המשפט לקבל את קביעת הסוכנות הממשלתית. לפי כלל שברון, ה-NIH “פירש באופן סביר” את הרשות שיש לפי תיקון דיקי-ויקר למימון פדרלי של מחקרי תאי גזע עובריים משום שתאי הגזע והנגזרים שלהם הם “מבודדים”. הוא גם דחה את טיעון התובעים לפיה מדיניות ה-NIH גורמת סיכון לעוברים משום שהיא מעודדת את השמדתם. סנטל גם קבע כי ה-NIH לא שגה בהתעלמו מהדרישה של התובעים להפסיק כליל את המימון למחקרים אלה.
בעוד השופטים האחרים הסכימו עם ההחלטה, הם עשו זאת מסיבות שונות. השופטת השמרנית קארן לקראפט הנדרסון, כתבה כי היא מסכימה עם ההחלטה רק משום שבית המשפט כבול להחלטות קודמות. הנדרסון טוענת שתקדים שברון אינו רלוונטי להחלטת ה-NIH. השופטת ג’ניס רוג’רס בראון מסכימה עם אנדרסון שתקדים שברון לא רלוונטי ואולם היא סבורה כי הפרשנות של ה-NIH לחוק דיקנסון-ויקר ישאר על כנו משום שהקונגרס העביר את התיקון ואישר תמיכה בכמה מחקרי תאי גזע עובריים. לדבריה ההחלטה היתה קשה משום שכל קביעה תגרום לירידה במדרון חלקלק.
