גנטיקה / ניסיון להסדיר המחקר הגנטי כדי להתמודד עם בעיות משפטיות ומוסריות
תמרה טראובמן
עיקרי ההמלצות למחקר גנטי
* ינוסחו כללים אתיים לאופן ניהול מחקרים גנטיים
* הרשות תפקח על המחקר בקרב אוכלוסיות גדולות
* יש ליידע את כלל הציבור על ביצוע מחקרי ד-נ-א
* חברות המבצעות מחקר יחזירו חלק מהרווח לקהילה
* הסכמה קבוצתית של עדות ביחס למחקרים רגישים
* הנתונים יפורסמו ברגישות מרבית למניעת סטיגמה
לפני כשנתיים החלה חברת גנומיקה ישראלית במחקר חסר תקדים בהיקפו: במסגרת המחקר, אוספת החברה דגימות ד-נ-א מאלפי חולים כדי להקים מאגר ד-נ-א פרטי ולגלות גנים חדשים למחלות. הקמת המאגר הפרטי “תפסה” את משרד הבריאות לא מוכן – אז עדיין לא נערך דיון ציבורי בנושא וטרם נוסחו הכללים האתיים לביצוע מחקרים מסוג זה. לפי חברים בוועדה המפקחת מטעם משרד הבריאות על ניסויים גנטיים בבני אדם – “ועדת הלסינקי העליונה” (הגוף הישראלי שמאשר או פוסל מחקרים גנטיים בבני אדם) – דיון מעמיק ועקרוני התקיים רק לאחר שכבר אושר לחברה להתחיל באיסוף הדגימות.
“היה קונפליקט אדיר”, אומרת פרופ' ברכה רגר, חברה בוועדת הלסינקי העליונה ומדענית באוניברסיטת בן גוריון. לדבריה, למחקר יש פוטנציאל לקידום המדע והרפואה, אך עם זאת הוא מעלה שאלות מוסריות חדשות: למי שייך בעצם המידע הגנטי? האם הפרופיל הגנטי של עדה אתנית מסוימת הוא משאב מסחרי או משאב השייך לקהילה, והאם זכאית בכלל חברה פרטית לבעלות עליו?
הקמת מאגרי ד-נ-א וביצוע מחקרים גנטיים בקרב קבוצות אתניות גדולות באוכלוסייה נדונים עתה בשני דו”חות שמנסים להתמודד עם התפתחות המחקר המהירה; הדו”חות יתפרסמו בקרוב. דו”ח אחד חובר על ידי הוועדה המייעצת לביו-אתיקה של האקדמיה הלאומית למדעים, בראשות הפרופ' מישל רבל ממכון ויצמן; הדו”ח השני חובר על ידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, בראשות פרופ' אבינעם רכס מבית החולים הדסה. רבות מההמלצות בדו”חות זהות. אלו ממליצות להקים רשות לאומית סטטוטורית, שתפקח על מאגרי ד-נ-א מסחריים וציבוריים של אוכלוסיות בישראל, ומאגר ד-נ-א לאומי, שינוהל על ידי הרשות.
רבל, חתן פרס ישראל לרפואה, ורכס אומרים, כי הצורך ברשות כזאת נובע מאופיו החדש של המחקר הגנטי באוכלוסיות גדולות ומוגדרות, שיוצר סוגיות מוסריות ומשפטיות חדשות. בנוסף לכך, לדבריהם, סביר שעם התפתחות הטכנולוגיות לפענוח וניתוח ד-נ-א, יגבר גם הרצון להקים מאגרים נוספים. “הדו”ח נכתב כדי להסדיר את המחקר ומתוך הכרה בפוטנציאל שלו”, אומר פרופסור רבל.
חברי ועדת רבל מציעים לכנות את הרשות החדשה “הרשות לאוספים של דגימות ומידע גנטי של אוכלוסיות בישראל”. לפי שתי ההצעות, הרשות תנסח כללים אתיים לניהול מחקרים בקרב עדות אתניות ובקבוצות אוכלוסייה גדולות. פרופ' רכס מדגיש, כי הרשות גם תפקח על המחקר עצמו. “הבעיה הגדולה היום היא, שברגע שמאשרים את המחקר, אין מעקב על מה שבאמת נעשה בו ואם הוא חורג מהאישור שניתן לו או לא”, הוא אומר. ואולם רבל ורכס ספקנים לגבי הקמת בנק הד-נ-א הציבורי. “במציאות כלכלית שהולכת לצמצומים, אני מסופק אם זה יקרה בשנים הקרובות”, אומר פרופ' רבל.
ואולם כבר עתה מעוררת ההצעה מחלוקת והיא כרוכה בבעיות אתיות. חברי ועדת האקדמיה כותבים בעצמם בדו”ח: “הפקת פרופיל גנטי של קבוצה שניתן להגדירה לפי עדתה או מקורותיה הלאומיים, עלולה להוביל לסיכון בהטלת סטיגמה על כל המשתייכים לקבוצה. גרוע מכך, הדבר עלול להוביל לאפליה במגוון צורות – מוסרית, פיסית או כלכלית”. לדברי פרופ' חגית מסר-ירון, המדענית הראשית של משרד המדע, לצד הסיכוי שהקמת מאגר כזה יקדם פיתוח תרופות ושיטות אבחון חדשות, “קיימים סיכונים ומחירים רבים”. היא מציינת למשל את שאלת ההגנה על פרטיות האנשים שדגימותיהם יימצאו במאגר. שאלה אחרת היא, האם יותר לחוקרים להפיק רווחים כלכליים מהמאגר. חוקרים רבים באוניברסיטאות רושמים פטנטים לאחר שגילו גן חדש, האם גם מאגר ד-נ-א לאומי, שאמור לקום מכספי ציבור, יוכל להיות מנוצל להפקת רווח כספי אישי?
כדי לאפשר לנבדקים שתרמו ד-נ-א למאגר להרוויח מפירות המחקר, ממליצה הוועדה של ההסתדרות הרפואית לידע אדם המשתתף בניסוי באמצעות רופאו, תוך שמירה על סודיות רפואית בדבר תוצאות המחקר הנוגעות לו אישית. “אך מה אם האדם לא רוצה לדעת שהוא נושא מוטציה חמורה, שתגרום לו מחלה קשה בגיל צעיר”, שואל פרופ' אסא כשר, אתיקאי מאוניברסיטת תל אביב ואחד מחברי ועדת האקדמיה. “האנשים במאגר לא בחרו מראש לדעת על תכונותיהם הגנטיות, אומר כשר, “הדילמה פה תהיה של הרופא ונצטרך לפתח כלים חדשים שיאפשרו לנו להבחין בין אלה שרוצים לדעת לבין אלה שלא”.
אך מידע גנטי מתאפיין גם בכך שיש לו משמעות לא רק בעבור האדם שנבדק במחקר, אלא גם בעבור הקבוצה שאליה הוא משתייך, אומרת ורדית רביצקי, הכותבת עבודת דוקטורט באתיקה ובגנטיקה באוניברסיטת בר אילן. שאלה זו קיימת בבדיקות גנטיות שמאתרות מוטציות הגורמות לרגישות מוגברת ללקות במחלות ויכולות ללמד גם על הסיכוי שמוטציה דומה קיימת גם בבני משפחת הנבדק ובילדיו. ואולם איסוף מידע על קבוצות אתניות בחברה הישראלית (כמו אשכנזים, אתיופים) מעורר שאלה חדשה. “המידע”, אומרת רביצקי, “עשוי להיות בעל השלכות – חיוביות או שליליות – שנוגעות באופן ישיר לחבריה של כלל הקהילה, שחברים בה לא נתנו הסכמתם למחקר”.
לדברי רביצקי, ביטוי אופייני לכך נתן הרב משה טנדלר, בראיון שהעניק לרדיו האמריקאי שבו יצא המחקר הגנטי הנערך על הקבוצה שאליה הוא משתייך. “מדוע אתם מתמקדים ביהודים אשכנזים בלבד ויוצרים בעולם את הרושם שאנו נושאים 'גנים רעים'”? שאל, “אנשים לא יודעים את שמי אך אני כבר מזוהה כחבר בקהילה היהודית האשכנזית הנושאת גנים רעים. לא היתה (לחוקרים) כל זכות לעשות לי זאת”.
פרופ' רכס אומר, כי המלצות הדו”ח מנסות לתת לבעיה זאת מענה וממליצות במקרים של עדות “מיוחדות”, כמו העדה האתיופית או הדרוזית, לבקש הסכמה לעריכת המחקר לא רק מהמשתתפים עצמם, אלא גם מראשי הקהילה.
לדברי פרופ' כשר, נהוג לראות היום את הקהילה שממנה נלקח הד-נ-א, כבעלת “מעמד” בשימוש שייעשה במידע. “זה בעצם הגנום של העדה”, הוא אומר. ההמלצות של שתי הוועדות מציעות שחברות יתרמו חזרה לקהילה מרווחיהן.
