מסע בילוש קוסמי שהתחיל, לא פחות ולא יותר, בגלל מבחן בצרפתית
דייוויד ה’ לוי
הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל
החלטתי להיות צייד שביטים בבוקר צלול ובהיר לפני 50 שנה במונטריאול. במידה כלשהי הייתה זו גחמה של רגע. עמדתי בפני מבחן בצרפתית וידעתי שהמורה הבוחֵן, מר האטצ’ינסון, ישאל אותי על הקריירה שאני מתכנן לעצמי. אז מצאתי משהו שגם נשמע מכובד וגם יכולתי לתרגם אותו בקלות לצרפתית.
כשש שנים לפני כן נשביתי כבר בקסמם של שמי הלילה, אבל כדי לעבור את המבחן לא היה די לעמוד ולהכריז “Astronomie!”. מר האטצ’ינסון ירצה שאפרט. נזכרתי בשביט שהתגלה פרק זמן לפני כן ביפן, שביט שהתברר בסופו של דבר שהוא הבוהק ביותר שנצפה במאה ה-20. בלי לייחד יותר מדי מחשבה לעניין, החלטתי שאני אעסוק בחיפוש אחר שביטים, בין השאר. שלא במקרה, המילה האנגלית לשביט, comet, והמילה הצרפתית, cométe, נשמעות דומות מאוד זו לזו, ולכן היה קל יחסית לדבר על המקצוע החדש שלי בצרפתית.
כשהגעתי לבית הספר באותו יום, כבר פיתחתי תכנית חיפושים שדי בה לתקופת חיים שלמה. ונאמן לתשובה שנתתי למר האטצ’ינסון, התחלתי בעבודה ביום שישי בערב, ב-17 בדצמבר, 1965, כשהירח היה סהר שהלך והתמעט והאור שלו לא הפריע יותר מדי. מאז אותו לילה לא הפסקתי לחפש אחר שביטים. למרבה המזל, עבודתי ככתב מדעי וכמרצה על שמי הלילה, ואין צריך לומר התמיכה האוהבת שהעניקה לי אשתי, ונדי, אפשרו לי להתמיד במסע בעקבות התשוקה הקוסמית שלי ועדיין להתפרנס בכבוד.
התקשרתי לאסטרונום במצפה הכוכבים על שם לאוול, בפלגסטאף שבאריזונה, שאישר את הממצא שלי ב”עדיף שתשלח מברק” פסקני. הרגשתי כאילו אני יכול לעוף היישר לשמים שאהבתי כל כך. התברר שמייקל רוּדֶנקוֹ [אסטרונום חובב ממסצ’וסטס] גילה את השביט בנפרד ממני בערב שאחרי כן, ולכן העצם החדש זכה בשם “שביט לוי-רוּדֶנקוֹ”.חיפוש אחר שביטים הוא משימה הרבה יותר קלה מאשר מציאתם בפועל. היה ברשותי הציוד המתאים: טלסקופ בקוטר 8 אינצ’ים ושמו פגסוס, שלימים תגברו אותו מכשירים חזקים יותר. אבל כדי למצוא בפועל את השביט הראשון שלי נדרשו לי 19 שנה. בלילה ההוא, ב-13 בנובמבר 1984, התחלתי בהתבוננות בגלקסיה קלושה שמצאתי, ואז בערפילית פלנטרית (שייריה של התפרצות קטלנית של כוכב קדום) ואז בצביר נאה של כוכבים. עד מהרה, התמקדה תשומת לבי בעצם מטושטש במרחק כלשהו מדרום לצביר. על אף שהאור של העצם הזה היה מפוזר, לא הייתה לו הסימטריה האופיינית לגלקסיה, וגם לא המראה המנוקד של צביר כוכבים דחוס. ציירתי את העצם וכמה כוכבים בסביבתו על דפדפת ציור כדי שישמשו כנקודת ייחוס. כשהסתכלתי שוב ושוב מבעד לטלסקופ וציירתי איורים חדשים, הבנתי בהדרגה שהעצם המטושטש הזה אינו עומד במקום אחד יחד עם הכוכבים השכנים אלא מזדחל צפונה, כפי שרק שביט מסוגל לעשות.
בשנים שלאחר מכן גיליתי עוד 22 שביטים אחרים, לבדי או בעבודה משותפת עם אחרים. ייתכן שהמפורסם בהם הוא שומייקר-לוי 9, שהיה השביט הראשון אי פעם שנצפה מתרסק על פני כוכב לכת, צדק. בעבודה משותפת, קרוליין ויוג’ין שומייקר ואנוכי, מצאנו את כדור החלל המשונה הזה ב-1993, 16 חודשים לפני ההתנגשות הלוהבת שלו.
אני עדיין מחפש אחר שביטים, אבל מתקשה להאמין שאצליח למצוא חדשים. ציד שביטים נעשה אוטומטי לגמרי: מחשבים סורקים תמונות של שמי הלילה שצולמו באמצעים רובוטיים, ומחפשים אחר עצמים מטושטשים הנעים בדיוק בדרך המצופה משביט. כבר אין צורך בשיטה המקורית שלי, התבוננות ישירה מבעד לעדשת הטלסקופ כדי למצוא עדות למשהו ששום איש לא ראה לפני. אבל אני עדיין נהנה מן המצוד החזותי. לאחר 50 שנה, חדוות החיפוש, ולא התגליות, היא שנותנת לי כוח להמשיך.
לקריאה נוספת
טלסקופ הסקר הפנורמי ומערכת התגובה המהירה (Pan-STARRS)
משימת רוזטה לשביט 67P/צ’וריומוב-גרסימנקו באתר סוכנות החלל האירופית
משימת רוזטה באתר נאס”א
Comet Shoemaker-Levy 9 Meets Jupiter. David H. Levy, Eugene M. Shoemaker and Carolyn S. Shoemaker; Scientific American, August 1995
עוד בנושא באתר הידען:
