עקצוץ, גירוד וחוזר חלילה / אנדראה אלפנסו

מדוע פעולת הגירוד מגבירה את הדחף לגרד שוב?

כשמקום בגוף מעקצץ, אנחנו נוטים כמעט תמיד לגרד אותו שוב ושוב: מגע הציפורניים על העור אמנם מביא עמו הקלה מתוקה, אבל היא בת חלוף משום שלעתים קרובות עצם הגירוד מעורר התקף נוסף של עקצוצים. מחקר חדש מגלה שמאחורי המעגל המציק הזה עומד גורם מפתיע: סֶרוֹטוֹנין, הידוע גם בשם הורמון האושר.

עד 2009 סברו המדענים שעקצוץ מגרד הוא רק צורה מתונה של כאב, ואז גילו זוּ-פֶנג צֶ’ן ועמיתיו במרכז לחקר הגירוד באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, תאי עצב ייחודיים לתחושת העקצוץ בעכברים. כאב ועקצוץ אינם זהים זה לזה, אך הם קרובים במידה רבה; הם חולקים אותם מסלולים באזורים מסוימים במוח. בשל הסמיכות, הפעלה של מסלול אחד מדכאת את האחר, ולכן פעולת הגירוד (המכאיבה לעתים) חוסמת לרגע את תחושת העקצוץ. אבל הפעולה מעוררת גם שחרור של סרוטונין שמשכך את הכאב. השחרור הזה הוא הגורם להרגשה הטובה שבגירוד. אבל ממצאים חדשים של צ’ן וקבוצתו מראים שהוא גם מחריף את מעגל העקצוץ-גירוד.

בתאי העצב הייחודיים לתחושת העקצוץ יש מערכת קולטנים שמסייעת להקלת כאב ומערכת אחרת שמשרה עקצוצים. סרוטונין יכול להיקשר רק לקולטנים הקשורים לכאב, אבל מאחר ששתי המערכות קרובות מאוד זו לזו, וממש משפיעות זו על זו באופן פיזי, הרי היקשרות של מולקולת סרוטונין לקולטן הכאב מגבירה בעקיפין את מסלול העקצוץ. כשצ’ן ועמיתיו גירו בו זמנית את שני הקולטנים בעכברים, המכרסמים התגרדו הרבה יותר בהשוואה למצב שבו גירו רק את הקולטן שמשרה עקצוצים. בניסוי אחר שנעשה בעכברים שאין להם תאים מייצרי סרוטונין, העכברים התגרדו פחות מעכברי בקרה כשנחשפו לחומר המגרה את העור. הממצאים פורסמו בכתב העת Neuron.

המדענים עדיין לא איתרו את תאי העצב הייחודיים לתחושת העקצוץ בבני אדם (המצויים בקופי מקק). וכעת לא נותר אלא לומר: חשבו פעמיים לפני שאתם מתגרדים.

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל