ידענים: דמוגרפיה | הגנום - בעלי חיים | חסרי חוליות

מאת 2 בספטמבר 2002 7 תגובות

תרופות המבוססות על חומרים נוגדי חמצון עשויות להאריך את חיי בני האדם * תוחלת החיים במערב – מתארכת * החוקרים מחפשים את גבול היכולת של גוף האדם לשרוד

הנמטודות. תהליכים ביולוגיים המתרחשים גם אצל בני אדם. מתוך ויקיפדיה

הנמטודות. תהליכים ביולוגיים המתרחשים גם אצל בני אדם. מתוך ויקיפדיה

תוחלת החיים המירבית של האדם במדינות המפותחות – תתארך. בתוך שנים אחדות לא יהיה זה נדיר לפגוש אנשים בריאים, בני ..110 כך טוען מחקר חדש שפורסם בידי חוקרים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. ראש צוות המחקר, פרופ' ג'ון ווילמות' מסר כי המידגם שבחן נעשה אמנם רק בשבדיה, אבל הוא משמש למעשה מודל-מייצג לכלל המדינות המתועשות שבעולם.

החוקרים ציינו כי עתה כבר ברור כי תוחלת החיים של האדם איננה בעיה ביולוגית. היא כרוכה בשיפורים בלתי פוסקים החלים בתנאים הסביבתיים שבהם האדם חי, ברמה גבוהה יותר של תברואה, בשיפורים מתמידים ברמת שירותי הבריאות ובחידושים רפואיים.

ב-1860 האיש הקשיש ביותר בשבדיה היה בן 100 שנה. ב-1960 הוא כבר היה בן 105 והשנה – בן 108.

ב-1997 דווח על מותו של האדם שהוכתר בתואר "הכי קשיש בעולם המערבי" – זו היתה צרפתיה בשם ז'אן קאלמן. היא היתה אז בת .122 החוקרים האמריקנים סבורים שבעולם יש כיום עוד אנשים שעברו כבר את "גיל הגג" הזה. (עקב בעיות של רישום מדוייק לא מחשיבים עורכי המחקר נתונים מגרוזיה והקווקז על אנשים שמוצגים בידי השלטונות שם כבני 140).

פרופ' ווילמות' ציין כי עד כה מקובל היה לחשוב כי יש גבול-עליון לתוחלת החיים של האדם, משום שרקמות ואיברים בגוף מתבלים ונשחקים עם השנים. עתה יתכן שיהיה צורך להכניס שינויים בתיאוריה העוסקת בתוחלת החיים האנושית, הדגיש החוקר האמריקני.

ביום שישי התפרסם בכתב העת המדעי Science מחקר שתוצאותיו מהוות פריצת דרך מדעית משמעותית. לראשונה הצליחו חוקרים להגדיל את תוחלת החיים של בעל חיים באמצעות תרופה.

מדענים ממכון באק לחקר הזיקנה בנוואטו, קליפורניה, האריכו את חייהן של תולעי מעבדה ב-%,50 וכעת הם מבטיחים שבעתיד – בעוד ארבע שנים לפחות – יהיו תרופות שיגדילו גם את תוחלת החיים של בני האדם ל-120 שנה. כך גם מקווים החוקרים למנוע תופעות הקשורות לזיקנה כמו אלצהיימר, פרקינסון ושבץ מוחין.

אחד ממייסדי מכון באק, סיימון מלוב, אומר שממצאי הניסויים על התולעים המיקרוסקופיות (נמטודות) הם רלוונטיים כיוון שרבים מהתהליכים הביולוגיים הבסיסיים המתרחשים אצל מינים מורכבים יותר, כמו גם אצל בני אדם, מתרחשים גם אצל הנמטודות – אף שהן נחשבות לבעלי חיים ירודים.
"התולעת מצוינת לביסוס הרעיון", מסביר מלוב, "אחר כך משתמשים במידע הזה במחקרי המשך על כל מיני בעלי חיים מורכבים יותר, עכברים לדוגמה".

ואכן, כעת החל מלוב לחקור עכברי מעבדה, והתוצאות הראשוניות מראות כי התרופות מאפשרות לעכברים לחיות חיים ארוכים הרבה יותר. לדבריו, כשיושלם המחקר על העכברים, נדע עד כמה יעילה התרופה להגדלת תוחלת החיים של יונקים.
מלוב אינו מוכן לשער מתי יסתיימו הניסויים בעכברים, ורק אומר ש"מחקרי המשך על ייצורים מורכבים יותר בעתיד הקרוב יאפשרו לנו לענות על השאלה, האם עלינו לשקול מחדש את הזיקנה כדבר בלתי נמנע".

לפי התאוריה שמאחורי המחקר, אנזימים סינתטיים שהופקו במעבדה יכולים לחקות את פעולתם של נוגדני חמצון (אנטי-אוקסידנטים) טבעיים, שקיימים אצל ייצורים חיים, ושתפקידם לעכב ולמנוע זיקנה.
מלוב וחוקרים אחרים אומרים שנראה כי חמצון בתהליכים ביולוגיים יוצר לחץ. למעשה, לחץ זה הוא שמהווה גורם משמעותי בקביעת קצב ההזדקנות. המחקר שלהם מראה כי – לפחות אצל נמטודות – באמצעות תרופות ניתן לעכב את לחץ החמצון ואת השפעתו על תוחלת החיים.

במהלך הניסויים טופלו חלק מהנמטודות הבוגרות בחומרי scavengers synthetic catalytic) SCS). לדברי מלוב, אצל נמטודות שטופלו בחומרי SCS תוחלת חיים היתה ארוכה ב-%50 מזו של הנמטודות שלא טופלו באותם חומרים. מלבד זאת, החוקרים גילו שנמטודות מוטנטיות – נמטודות שעברו מוטציה שגרמה ללחץ חמצון לקצר את תוחלת החיים שלהן הרבה יותר מהרגיל – נהנו מתוחלת חיים רגילה אחרי שטופלו ב-.SCS

חומרי SCS הם גרסאות מלאכותיות של האנזימים הטבעיים סופראוקסיד דיסמוטאז וקטלאז – הקשורים לוויסות אותו לחץ חמצון. בתהליך הזיקנה יורדת תפוקת האנזימים הטבעיים הללו בגוף, והדבר גורם ללחץ רקמתי ולשחרור תוצרי לוואי כימיים רעילים שעלולים לגרום נזק תאי בלתי הפיך המוביל אף לאלצהיימר, פרקינסון ושבץ.

ברנרד מלפרוי, יו"ר חברת התרופות "יוקריון" שפיתחה את התרופה החדשה יחד עם מכון באק, אומר שהבדיקות הקליניות של התרופות יחלו בשנת ,2001 כאשר ישתמשו בחומרי SCS לטיפול באנשים שעברו שבץ מוחין. רק בשנת 2002 תיבחן התרופה על מבוגרים חולי אלצהיימר. לדבריו, על פניו מטרת הבדיקות הקליניות היא לחקור את כושר הריפוי של התרופות, אך במקביל יזכו החוקרים למידע יקר ערך על תהליך הזיקנה, ועל הדרכים לעכבו.
{הופיע בעיתון הארץ, 3/9/2000{


שנזכה לחיים ארוכים

חוקרים הצליחו להגדיל את תוחלת החיים של תולעים, שקיבלו אנזימים סינתטיים המקטינים את העקה החמצונית בגופן
מאת מרית סלוין
כבר שנים רבות דנים מדענים בשאלה מדוע אנחנו מזדקנים. בעשר השנים האחרונות מקובלת "תיאוריית הרדיקלים החופשיים וההזדקנות", שמספקת את ההסבר המשכנע ביותר לשינויים הניווניים המתרחשים בגוף ומלווים את ההזדקנות. על פי התיאוריה הזאת, מי שאחראי במידה רבה לתוחלת החיים וההזדקנות הם חומרים בעלי פעילות חמצונית חזקה, שחלקם מכונים רדיקלים חופשיים. חומרים אלה נוצרים בעת חילוף החומרים בגוף והם מסבים נזק לתאים, לרקמות ולחומר הגנטי.

הקשר בין חילוף החומרים בגוף ובין תוחלת החיים נחקר כבר שנים רבות. ידוע כי לבעלי חיים בעלי קצב חילוף חומרים גבוה תוחלת חיים קצרה יחסית. אך מתברר שהתיאוריה הזאת, שכונתה "חיה מהר ומות צעיר", אינה נכונה בכל המקרים. לדוגמה, לעטלפים ולעכברים קצב חילוף חומרים דומה, אך תוחלת החיים של עטלפים גדולה פי עשרה מזו של עכברים, ולבעלי חיים רבים (ציפורים למשל) יש קצב חילוף חומרים מהיר בהרבה מכפי שהיה אפשר לצפות על פי תוחלת החיים שלהם.

מכאן עולה שאלה נוספת. האם ירידה בקצב חילוף החומרים (שמשמעותה פחות חומרים מחמצנים) עשויה להשפיע על תוחלת החיים? מחקרים בבעלי חיים הראו כי הגבלה ניכרת בכמות המזון, הגורמת לירידה משמעותית בקצב חילוף החומרים, מביאה להארכת תוחלת החיים. חשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל חמצון גבוה, כך התברר, קשורה גם בקיצור האזורים בקצות הכרומוזומים (טלומרים), שאורכם מעיד על תוחלת החיים של האורגניזם (עם כל חלוקה של תא הטלומרים מתקצרים, ואורכם הוא שקובע את תוחלת החיים של התא).

אך לא כל החומרים בעלי פעילות חמצון חזקה מזיקים. חלקם, כך מתברר, חיוניים לתהליכי החיים. חומרים מסוימים משמשים את תאי הדם הלבנים במלחמתם נגד גורמי זיהום, אחרים מעורבים בוויסות לחץ הדם ויש הסבורים כי חומרים אלה מעורבים גם בוויסות קצב חילוף החומרים עצמו. לכן נחוץ איזון עדין של אותם חומרים חמצוניים בגוף, כדי למנוע את פעולתם ההרסנית כאשר הם נמצאים בעודף.

בגוף מצויים אנזימים המנטרלים את פעולת החומרים המחמצנים. שני העיקריים שבהם מכונים קטאלז ו-SOD. הגנים האחראים על יצירת האנזימים שמרו על המבנה שלהם במשך האבולוציה, והם פועלים באותה צורה ביצורים חד-תאיים וביצורים עילאיים. גנים שנשמרים במשך האבולוציה הם אלה החיוניים להישרדות האורגניזם. ואכן, במחקרים התברר כי עכברי מעבדה שחסרים את האנזים SOD מתים בשבוע הראשון לחייהם.

שיווי המשקל העדין בין פעולתם ההרסנית של החומרים המחמצנים ובין האנזימים הסותרים את פעולתם מאפשר ליצורים לנהל מהלך חיים תקין. כאשר חלה עלייה ברמת החומרים המחמצנים נוצרת עקה חמצונית ומוגבר החמצון של מולקולות בעלות פעילות ביולוגית, כמו חלבונים וד-נ-א. ההזדקנות, כך סבורים היום, נגרמת בשל ירידת היכולת של הגוף להגיב לעקה החמצונית.

האם אכן קיים קשר בין החומרים בעלי הפעילות החמצונית הגבוהה ובין ההזדקנות, והאם אפשר להאט את ההזדקנות על ידי הגברת פעולתם של האנזימים הסותרים? קבוצת חוקרים מכמה מוסדות מחקר בארה"ב ובראשם סיימון מלוב מ"המוסד ע"ש באק לחקר ההזדקנות" בקליפורניה בחנו שאלה זו והגיעו למסקנה חיובית. מחקרם התפרסם בחודש שעבר בכתב העת "Science".

"אם החומרים בעלי הפעילות החמצונית החזקה הם אלה התורמים להזדקנות, הרי שאפשר להאט את קצב ההזדקנות על ידי האטת היצירה של החומרים האלה או על ידי החשת יצירתם של תהליכי התיקון והבלימה של החומרים המחמצנים", כותבים החוקרים. ואכן, מוטציות גנטיות ומניפולציות שהעניקו לתאים עמידות נגד פעולתם של החומרים המחמצנים העלו את תוחלת החיים.

עם זאת, אנטי-אוקסידנטים (חומרים נוגדי חמצון) ותוספי מזון שונים מוגבלים מאוד ביכולתם להאריך חיים. החוקרים החליטו לבחון את התיאוריה על ידי פיתוח אנזימים סינתטיים, במטרה להקטין את העקה החמצונית, בדומה לפעולת האנזימים הטבעיים. שני החומרים הסינתטיים שפותחו מחקים את פעולת האנזימים קטאלז ו-SOD בתולעים קטנות בשם c.elegans. תולעים אלה משמשות את חוקרי הזיקנה מכיוון שמערכות הגוף שלהן פשוטות יחסית ותוחלת חייהן כשבועיים וחצי, מה שמאפשר לקבל תוצאות במהירות.

במערכת ניסוי אחת הוסיפו החוקרים את שני האנזימים לתולעים נורמליות והצליחו להגדיל את תוחלת החיים שלהן ב-%44. במערכת השנייה השתמשו החוקרים בתולעים בעלות מוטציה גנטית, שגורמת להזדקנות מהירה. תוחלת החיים של תולעים אלה היתה קצרה מזו של אחיותיהן הנורמליות ב-%37. כאשר טיפלו בתולעים מהקבוצה השנייה באמצעות האנזימים הסינתטיים הצליחו להגדיל את תוחלת חייהן ב-%67.

בסיום המאמר כותבים החוקרים: "אנו סבורים כי שני האנזימים הסינתטיים שבדקנו מאריכים את תוחלת החיים על ידי הגברת מנגנוני ההגנה הטבעיים נוגדי החמצון, מבלי להסב כל נזק גלוי לתכונות אחרות. תוצאות אלה מצביעות על כך כי עקה חמצונית היא הגורם המרכזי הקובע את קצב ההזדקנות".
{הופיע בעיתון הארץ, 18/10/2000}


התולעת ועץ הדעת

7 תגובות ל “בעוד ארבע שנים אולי נחיה עד 120”

  1. ד.

    הכותרת משנת 2002 "בעוד ארבע שנים אולי נחיה עד 120" נראית עכשיו, ב-2014, מגוחכת.
    מעניין כמה מבין הקוראים מתו, מאוכזבים, בין 2006 לבין היום הזה.
    התקדמות המדע אינה לינארית, פריצות דרך אינן קורות לפי הזמנה ואינן נמשכות בקצב אחיד. באנציקלופדיה "תרבות" שקראתי בילדותי בשנות ה-60 הוצגו מטוסי סילון מודרניים לצד מטוסי סילון "עתידניים" שיטיסו בשנת 2000 (40 שנה קדימה, לא 4) נוסעים במהירות של 6 מאך. מטוסי הנוסעים היום אינם שונים בהרבה ממטוסי 1960 ואינם עוברים את מהירות הקול, רק הגודל עלה והאלקטרוניקה עשתה אותם נוחים יותר להפעלה.

    אז אולי כדאי להרגע עם התחזיות, ולהצטמצם בתגליות ממשיות ובכיווני מחקר.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אם בזה אתה מאמין, סבבה לך.
    מה קורה כאשר המדע סותר את מה שהרי ידוע לך? שוב תישלף התשובה של העולם נברא כך שזה יראה כאילו קיימת סתירה?
    אם הכל סותר את מה שכתוב ושוב ושוב תחזור אותה תשובה, למה שפשוט לא תיפטר מהמתווך?

    יש ציטוט שמיוחס לברטרנד ראסל:
    we might all have come into existence five minutes ago, with ready-made memories, holes in our socks and hair that needed cutting.

  3. יהודי מאמין גם במדע

    חחח…..
    זה הינוהך
    שאל את נוח
    13.7 מיליארד זה זמן שהיקום קיים ולא הבריאה,
    אבל בכל זאת לא משנה כי מבחינה פיזיקאלית היקום נברא בגיל כזה שהכוכבים יחזירו אור מלפני 13.7 מיליארד שנה ,
    על כן אין לי בעיה להאמין גם במדע

    :)

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לפי איזו בריאה? זו לפני 6000 שנה או זו לפני 13.7 מיליארד שנה?

  5. יהודי מאמין גם במדע

    אכן ,ידוע שהאדם ככל שהיה קרוב לבריאה, היה במעלה רוחנית גבוהה יותר
    והאטומים בגוף שלו האטו את תהליך הזדקנות התאים
    חלק מניסויים של הארכת תוחלת החיים מנסים לבדוק איך ניתן להאט
    את הזדקנות התאים ,אבל היות ואנחנו רחוקים מהבריאה ,החומר אינו
    מזוכך וטהור כפי שהיה בזמן או סמוך למועד הבריאה ועל כן הוא מתבלה
    מהר.

  6. M.R wonnaB

    תודה לך איריאלה, על התובנות הלוו. הרשי לנו לגכך בזילזול, אך ללא כוונת התנשאות.

    תודה

  7. אריאלה

    אבל בעבר תוחלת החיים הייתה ארוכה אדם הראשון חי 900 שנה ולאחר מכן תוחלת החיים התקצרה
    הרי רק הצדיקים חיים שנים רבות כמו נח שחי 900 שנה כמו האדם הראשון ומשה חי 120 שנה
    אבל לאחר מכן תוחלת החיים הלכה והתקצרה עד שהגיעה לשבעים שנה כמו אצל דויד המלך

הוספת תגובה

  • (will not be published)