חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון קיבלו מענק לפיתוח אלגוריתמים לליווי שיאפשרו לרובוטים לסייע לקשישים בחיי היום-יום
פרופ’ טל אורון-גלעד מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול וד”ר עידית שלו מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב קיבלו מענק ממשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל הישראלי במסגרת התכנית לרווחת האזרחים הוותיקים, על מנת לפתח אלגוריתמים שיאפשרו לרובוטים לסייע לקשישים בחיי היום-יום. הפרויקט נקרא “עקוב אחריי… חקר המרחק הפיזי בין אדם לזולתו והתאמת אופן עקיבת רובוט מסייע למשתמש ולמשימה”.
פרופ’ אורון-גלעד: “אנשים מבוגרים רוצים לשמור על עצמאותם גם כשהם מזדקנים, ורובוטים יכולים לסייע להם במטלות היום-יומיות. אף על פי כן, הכנסת רובוטיקה מסייעת לחיי היום-יום של הקשישים תלויה בכך שהמשתמשים יקבלו אותה, יהיו מרוצים ממנה ויוכלו להרשות אותה לעצמם. הקרבה לאנשים היא היבט חשוב ביישומים של רובוטיקה מסייעת, אך בד בבד קירבה זו יוצרת גם בעיה לא פשוטה לפתרון. פלטפורמות רובוטיות צריכות לנוע ביעילות ולהיות בעלות כוח מספיק לנשיאת חפצים. עליהן להיצמד למשתמשים השונים זה מזה בניידותם ובדרך הליכתם. מערכת הרובוט חייבת להסתגל לאדם הספציפי ולהיות מסוגלת לשמור על המרחק ועל התגובה ההולמים, במיוחד בקרב משתמשים מבוגרים שעלולים להיות יותר פגיעים פיזית וחסרי ניסיון באינטראקציה עם מערכות רובוטיות”.
מטרת הפרויקט היא לקדם אלגוריתמים אדפיטיביים לעקיבה של רובוט אחרי אדם (Adaptive Person Following Algorithems), כך שיכללו עקרונות של אינטראקציה בין אדם-לאדם. מתוך מספר כוונות: א) לשפר את רווחת המשתמשים המבוגרים. ב) ליצור קווים מנחים לתיכנון רובוטים מסייעים הקשובים לצרכי המשתמש, כך שיהיו מותאמים באופן אישי לצרכים המיוחדים של כל משתמש קשיש. האלגוריתם יותאם לקצב המשתמש, ליכולותיו ולפעולותיו, וייקח בחשבון את מאפייני הסביבה ואת ההקשר (סוג המשימה). התוצאות הסופיות של הפרויקט יכללו קווים מנחים להטמעה עתידית של הטכנולוגיה והדגמות שלה.
“בעוד שרוב האלגוריתמים לעקיבה אחר אדם מתמקדים ביעילות ובנצילות של הרובוט, מה שמיוחד בגישה שלנו הוא שאנחנו מתמקדים ביעילות של הממשק בין האדם-לרובוט תוך שימוש בהקשרים מהאופן בו מתקשרים אנשים במרחב”, אומרת פרופ’ אורון-גלעד.
9 תגובות
בס”ד
חפצים שעוקבים אחרי בני אדם נבנו כבר במסגרת האזרחית כמו מזודה שעוקבת אחרי האדם, וכן במסגרת צבאית כמו מנשא שנושא תיקים של חיילים ועוקבים אחרי החיילים.
אני מציע לפתח כיסא שעוקב אחרי הקשיש/ה שמתקשה בהליכה לטווח ארוך, ושניתן לאחסן בו קניות מהסופר.מה דעתכם?
אגב
אותה ידיעה מופיעה כאן עם יותר מידע.
http://www.nrg.co.il/online/13/ART2/692/821.html
עדיין נראה שהצליחו כאן לסחוט תקציבים
תוך שימוש במונחים מעורפלים, ומלים מפוצצות…
נסים
כתוב:
”
מטרת הפרויקט היא לקדם אלגוריתמים אדפיטיביים לעקיבה של רובוט אחרי אדם
כלומר: עיקר הפרוייקט, פיתוח תוכנה ולא מתקן פיזי…
יתכן…
יש הרבה טמטום בעולם, אתה צודק. נאסא לאחרונה סיימה פיתוח ובנייה של מתקן לבדיקת מנוע רקטי מסויים – מנוע שפיתוחו בוטל לפני שנים. הנה מכות מיליוני דולר שנזרקו לפח.
המקרה שמתואר כאן אינו כזה, לדעתי. התקנים שיעזרו לאנשים זקנים זה דבר שאנחנו צריכים לעודד.
אני לא רואה בעיה במחקר הזה. אני דווקא שמח שמשקיעים בלעזור לקשישים, ולא בהארכת חיים למשל.
בנוסף – וכמו שאמרתי – יש מעט מאד דברים שימושיים באקדמיה. לא צריך לתקוף את המעט שדווקא טוב לנו…
ניסים
אני לא מתנגד למחקר, חס-וחלילה.
אני מכיר טוב את עולם התוכנה למחשבים,
וכנראה גם אתה מכיר.
הבעיה בכתיבת תוכנה למחשבים אינה במחקר…
דוקא “העתקה” של קטעי תוכנה מוצלחים
וצירופים לקטעי תוכנה מוצלחים אחרים
הם הפתרון ליישומים רובוטיים מוצלחים.
הצרה של “המחקרים” מהסוג הזה,
שהם ממומנים ע”י גורמים שאין להם מושג במה מדובר…
יתכן
אתה כנראה צודק.
לא נראה שהחוקרות הללו המציאו משהו בעבר, מה גם שזה לא בדיוק המצאה. הרעיון אינו חדש והנסיונות לבנות מערכות כאלו כבר קיימות במקומות מסוימים. ביפן כבר יש רובוטים שמשרתים בני אדם.
ובכלל,
שהציבור ישלם להן עוד כסף בשביל שיפתחו אלגוריתמים? אז בשביל מה משלמים להן עד עכשיו?
נראה כמו נסיון לסחוט כסף רק בשביל שהן יוכלו לשמור על הכסא שלהן חם. מדענים עלק.
ייתכן…
רוב עצום של המחקר האקדמי בעולם לא נועד לשרת את הציבור. ודווקא למחקר שכן יכול לתרום לכל אחד מאיתנו אתה מתנגד?
תהיה בטוח שהוועדה שאישרה את המענק בדקה את ההישגים של החוקרים. אני באמת לא מבין למה אתה נגד כל דבר….
החוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון מומחיות בקבלת תקציבים…
הייתי מאוד שמח לדעת מה כבר פיתחו בעבר
שמצדיק את הקרדיט המפוקפק החדש…
אנשים קשישים לרוב זקוקים לאמפתיה שתפיג את בדידותם מאשר לאלגוריתם מתוחכם, אני סבור כי אותה אינטראקציה עם בן אדם שעוזר להם במטלות, אפילו אם תהיה פחות נעימה, תאפשר מתן תחושה אנושית ותועיל הרבה יותר.
זהו הגבול הקלאסי בו הטכנולוגיה מאוד מפתה במבט החומרי-פרקטי, אך בפועל לא ניתן להתעלם מחום אנושי בסיסי, שכל כך חשוב לגיל השלישי.
חשוב מאוד לתת את הדעת על כך שהטכנולוגיה המפורטת עלולה לפתוח צהר נוסף להעצמת הבדידות המכרסמת, ובכך ייתכן מאוד שתהיה סוג של “ירייה ברגל” עבור אותם קשישים ובני משפחותיהם,
הייתי שמח לראות נימוק שמסביר איך הפיתוח החדש והתחושה האנושית הנדרשת, יחיו זה לצד זה.
כי ללא אותו נימוק וללא אותה השקעה בפן האנושי – זו באמת ירייה ברגל.