המקל והטייזר – הטכנולוגיה של מכשיר ההלם החשמלי המשטרתי שכיכב השבוע בחדשות

איתי נבו יצא בבלוג שלו “המאור הקטן” לבדוק כיצד פועל נשק ההלם השנוי במחלוקת?

ביום חמישי פרצו שוטרים לביתו של תושב יצהר, בועז אלברט, שנחשד בהפרת צו הרחקה מן היישוב. בעקבות מעצרו הפיצו תושבי ההתנחלות סרטון המתעד את השוטרים משתלטים על אלברט באמצעות טייזר – אקדח הלם חשמלי. בשל הסערה הציבורית שהתעוררה, הורה מפכ”ל המשטרה להקפיא את השימוש בטייזרים, והוועדה לביקורת המדינה של הכנסת הודיעה כי תדון בשימוש שהמשטרה עושה בנשק הזה. כדי לסייע לדיון הציבורי, יצאו תחקירני “המאור הקטן” לברר כיצד בדיוק פועלים אקדחי ההלם החשמליים, ומה הסיכונים הנשקפים מהם.

חשמל זורם (גם) בכפות ידיך

כולנו יודעים שחשמל עלול להיות דבר מסוכן ביותר. פגיעת ברק למשל, או נעיצת מסמר לתוך שקע, עלולים לעלות לנו בחיינו. ואולם, חשמל הוא גם אחד המפתחות העיקריים לחיים. כל פעולה שאנו עושים מתווכת באמצעות אותות חשמליים שנשלחים מהמוח אל השרירים דרך סיבי העצב, ומורים לשרירים להתכווץ. סדרות של אלפי אותו קצרצרים כאלה יוצרות שפת תקשורת בין מערכת העצבים למערכת התנועה, ובאמצעותה אנו יכולים לבצע פעולות מורכבות כמו הכנת אוכל, הפעלת המזגן, זפזופ בטלוויזיה ואפילו קריאת הכתבה הזו באמצעות תנועות זעירות של שרירי העין. המערכת הזו עובדת גם בכיוון ההפוך: תאים בגופנו מעבדים מידע חיצוני כמו חום, עוצמת מגע, חישה כימית (טעם וריח) אור (ראייה) או גלי קול, הופכים אותם לאותות חשמליים ומאפשרים למוח להרכיב תמונה של עולמנו. המטרה של מערכות הלם חשמליות, כמו טייזרים, היא לשבש לזמן קצר את פעילותו של מערך התקשורת המורכב הזה, ולנטרל את האדם מפעילות לכמה שניות או דקות, בלי לגרום לנזק בלתי הפיך.

מתח גבוה, זרם חלש

כלי הנשק החשמליים מצויידים בשתי אלקטרודות, שביניהן יש מתח חשמלי גבוה מאוד – אלפי או עשרות אלפי וולט. מגע “רגיל” עם מתח כזה, או עם מתח נמוך בהרבה, יגרום לנו לכוויות קשות ולמוות מהיר, משום שזרם חשמלי חזק עלול לעבור דרך אזורים גדולים של גופנו. ואולם, כלי הנשק החשמליים מייצרים מתח גבוה, אך זרם חלש יחסית. בנוסף, בגלל הקרבה בין שתי האלקטרודות, הזרם עובר רק בחלק קטן של הגוף, והסיכון שהוא יפגע בשריר הלב קטן מאוד. מבחינה ביולוגית, הזרם החשמלי הנוסף שמוכנס לגוף פתאום, משבש את הפעילות החשמלית הרגילה של הגוף, וגורם לשרירים להתכווץ באופן בלתי רצוני. זה עלול לגרום לשיתוק חלקי של הגוף לפרק זמן קצר, ולשיבוש של המערכת התחושתית (כאב).

קרוב רחוק

כלי הנשק החשמלי הנפוץ ביותר הוא השוקר – מהלום. מדובר במכשיר קטן, הפועל באמצעות סוללה רגילה, ויעיל מאוד כאמצעי להגנה עצמית. חסרונו העיקרי הוא הצורך להצמידו לגוף האדם שאנו מבקשים לנטרלו. בדיוק כדי להתמודד עם הבעיה הזו, פותח בארצות הברית הטייזר. הגרסה הראשונה של המכשיר פותחה כבר בשנות ה-70 בידי מהנדס בנאס”א, ג’ק קובר (Cover), שגם העניק לו את שמו, לזכר גיבור ילדותו טום סוויפט – הדמות הראשית בסדרת ספרי מדע בדיוני לילדים. TASER הוא ראשי תיבות באנגלית של Tom A. Swift’s Electric Rifle (הרובה החשמלי של טום סוויפט). לגמרי לא במקרה, השם דומה גם לפייזר (Phaser) – אקדח הקרינה שבו צוידו דמויות הסדרה “מסע בין כוכבים”. בניגוד לשוקר רגיל, הטייזר פועל ממרחק של כמה מטרים. במקום שתי אלקטרודות הצמודות למכשיר, בטייזר האלקטרודות הן חיצי מתכת זעירים, הנורים בעוצמה מהמכשיר, וננעצים בעור או בבגדים של האדם שנורה. החצים גוררים אחריהם חוטי חשמל דקיקים, והם מחשמלים כמו שוקר רגיל. בגרסאות המקודמות של המכשיר נורו החיצים באמצעות אבק שריפה. כיום, במכשירים המתקדמים מותקן מיכל של גז דחוס (חנקן), ולחיצה על ההדק יוצרת הדף גז היורה את החיצים (בדומה לרובה אוויר). על פי פרסומי היצרן, הטווח המרבי של המכשיר הוא 10.6 מ’, תלוי בסוג המכשיר ובסוג המחסנית (המכילה את סלילי החוטים). טייזר, אגב, הוא שמה המסחרי של החברה האמריקנית המייצרת אקדחי הלם מסוגים שונים, המיועדים בעיקר לשימוש כוחות ביטחון ואכיפה. בישראל מצויים מכשירים כאלה בידי צה”ל והמשטרה, ונמצאים בהליכי בחינה בשירות בתי הסוהר.

לא מושלם

המניע העיקרי לפיתוח הטייזר היתה הרצון לייצר נשק שאינו קטלני, המאפשר לנטרל אדם – גם חמוש – ולהשתלט עליו בלי לגרום לו נזק. מכשירים כאלה מצויים כיום בשימוש נרחב בידי כוחות ביטחון בעשרות מדינות בעולם. לטייזר יש כמה חסרונות בולטים, בראשם – הטווח שלו מוגבל מאוד, כאמור. שנית – הוא דורש מיומנות גבוהה וכיוון מדוייק, משום שבטייזר אי אפשר לירות פעמיים בלי להחליף מחסנית. בנוסף, מתח חשמלי גבוה עלול לגרום להתלקחות של חומרים דליקים, ולכן השימוש במכשיר אסור בקרבתם.

הסוגייה העיקרית היא החשש לפגיעה גופנית ממכשיר הטייזר. לדברי היצרן המכשירים בטוחים מאוד לשימוש, ומספר הנפגעים בשימוש בטייזר – הן מקרב חשודים, הן מקרב שוטרים – נמוך ב-76% לעומת שימוש בכלי נשק אחרים. ואולם, גם בתחום הזה יש למכשיר כמה חסרונות. בשל השיתוק שנגרם למי שנורה מטייזר, הוא עלול ליפול באופן בלתי מבוקר, ולהיפגע במהלך הנפילה. כמה שוטרים בארה”ב הגישו תביעות נגד חברת טייזר בשל פגיעות שנגרמו להם מהנפילה בעת הדגמות ואימונים במכשיר. סכנה נוספת היא שההלם החשמלי יגרום להפרעה בפעילות הלב. אף על פי שהסיכון לכך נמוך מאוד, שוטרים בארה”ב מונחים שלא לכוון את המכשיר לאזור החזה. סיבה נוספת להוראה הזו היא הסיכון להפרעת נשימה בשל השיתוק של שרירי החזה. לפי שעה לא נמצאו ראיות שהמכשיר משבש את פעילותם של קוצבי לב. הסכנה העיקרית בטייזר היא ככל הנראה בשימוש על אנשים שמלכתחילה מצבם הגופני או הנפשי בעייתי – למשל כאלה שצרכו סמים או אלכוהול, או שנמצאים במצב קיצוני של מתח ולחץ. אצלם ההלם החשמלי של הטייזר עלול לגרום לסיכון מוגבר לפגיעה מהמכשיר, במיוחד בשימוש חוזר או ממושך.

אין תחליף לשכל

בשנים האחרונות דווח ברחבי העולם על עשרות מקרי מוות או פציעה חמורה לאחר פגיעה ממכשירי טייזר. ואולם, יש לציין כי ברבים מהמקרים הנפגע מת רק כמה ימים לאחר הפגיעה, כך שלא תמיד אפשר למצוא קשר ישיר בין השימוש בטייזר למוות. בנוסף, בחינה של רבים מהמקרים מעלה כי לא עצם השימוש במכשיר מגביר את הסיכון לפגיעה חמורה, אלא אופן השימוש. ברוב המקרים האלה עשו השוטרים שימוש מופרז במכשיר, ירו בחשוד כמה וכמה פעמים, הרבה מעבר למה שנדרש לנטרול, או שליוו את השימוש בטייזר בסוגים אחרים של אלימות. לכן אפשר לסכם ולומר שאקדחי ההלם הם כלי בעל פוטנציאל רב לנטרול לא-קטלני של חשודים. כמו טכנולוגיות רבות אחרות, הטייזרים טומנים בחובם סיכונים, והדרך העיקרית להתגבר עליהם היא שימוש נבון ומושכל.
קישורים נוספים:
רשת ב’ – המשטרה משעה את השימוש בטייזר