מטר המטאורים כמו הפרסאידים הלילה הוא רק קצה הקרחון. בנאס”א ממפים טונות של אבק מטאורי בשמיים מדי יום

Heliophysics nuggets הם אוסף של מדידות מדעיות ראשוניות, טכניקות מחקר חדשות ומכשירים המעמיקים את הנסיון שלנו להבין את השמש ואת הדינמיקה של מערכת ‘מזג האוויר החללי’. בין היתר המדענים בפרויקט זה עושים שימוש במערכת מכ”מים כדי לעקוב אחר מטאורים

לפרטים על תצפית ברמת הגולן

הלילה ומחר (11-12 באוגוסט 2013) יתקיים בשמים מופע הזיקוקים השנתי של מטר המטאורים שבשנים האחרונות מספק את כדורי האש הגדולים ביותר – מטר הפרסאידים. ואולם מופע זה הוא רק קצה הקרחון בכל הנוגע למטאורים החודרים לאטמוספירת כדור הארץ: בין 10 ל-40 טונות של אבק מטאורי בלתי נראה גולשים לתוך האטמוספירה שלנו מהחלל
מטרי מטאורים גדולים כמו הפרסאידים או הליאונידים של נובמבר, נגרמים כאשר כדור הארץ והאטמוספירה שלו עוברים דרך אזור בשמיים המלא בפסולת שהשילו שביטים. במקרה של הפרסאידים אלו שברים הקטנים שנקרעו מהזנב השביט סוויפט טאטל, המקיף את השמש אחת ל -130 שנים. השברים הללו מאירים בשל החיכוך העצום שנוצר כאשר הם חודרים לשכבת הגז הדחוסה של האטמוספירה. כל רסיס כזה הוא בגודל של מטבע אך בנוסף אליהם, כדור הארץ חוצה כל הזמן עננת אבק של חלקיקים שהתפרקו מזמן לרסיסים שגודלם לא יותר מקוטרה של שערת אדם.
לדברי דייגו ג’נצ’ס, חוקר מיקרומטאורידים במרכז החלל גודארד במרילנד אומר כי האבק הכוכבי הזה מורכב משברים שבחלקם הם שרידים מהיווצרות מערכת השמש, והשאר תוצרי התנגשויות מטאוריטים או אסטרואידים בעבר הרחוק.
ג’נצ’ס חוקר את המטוריטים הזעירים הללו באמצעות מערכות מכ”ם המפוזרות באתרים שונים ברחבי העולם: ארץ האש שבדרום ארגנטינה, שוודיה, פורטו ריקו ואלסקה. שברים אלה חודרים לאטמוספירה במהירויות של בין 7 ל-44 קילומטרים לשניה ומביאים עימם מינרלים ומתכות מהגוף ממנו יצאו, לרבות נטרן, צורן, סידן ומגנזיום.

המטאוריטים הגטנים מאכילים את האטמוספירה בכל החומרים הללו, אומר ג’נצ’ס. “הם מגיעים, משחררים אטומים מתכתיים הנבלעים במזוספירה ונדחפים מקוטב לקוטב בזרמי האוויר. באמצעות שימוש במתכות כ’כדורים נותבים’, ניתן לענות על שאלות חשובות אודות ההרכב ותנועת החומרים הללו באטמוספירה.”
מערכות המכ”מ המפוזרות ברחבי נעולם יכולים לעקוב אחר תנועה זו. המטאוריטים מתנגשים עם אטומים באטמוספירה ומשאירים מאחור שובל של אלקטרונים וחלקיקים מיוננים. האיזור הטעון חשמלית מתנהג כמו מראה מושלמת עבור גלי המכ”ם הנהדפים בחזרה ומוסרים לנו מידע על המיקום והסטת הדופלר של החלקיקים. ניתן להשתמש בכך כדי למדוד את מהירות וכיוון הרוחות האטמוספריות בגבהים שבהם נוצרים שובלי המטאורים – בגבהים שבין 60 ל-100 קילומטרים. בזכות ריבוי שובלים אלה, הם יכולים לשמש למדידת תבניות רוחות מורכבת על בסיס רציף.
טכניקות דומות, אך במקום מכ”ם נעשה בהם שימוש בלייזר, יכולים לשמש למיפוי תהליך כדוגמת תפוצת הנתרן דרך האטמוספירה ולעקוב בצורה שונה אחר מערכת תנועת האוויר הגלובלית. מערכת זו יכולה להסיע את האבק המטאורי לקטבים, ובמהלך הקיץ הם יכולים לשמש כגלעינים לגבישי קרח בשמים היוצרים עננים הזוהרים בלילה.

לידיעה באתר נאס”א

מטר הפרסיאידים של אוגוסט: מטר המטאורים המניב את המספר הגדול ביותר של כדורי אש