אגדה אורבנית שהופרכה כבר מזמן, ממשיכה להלך אימים * לא ברור בכלל אם החפץ שנגנב במצרים ושלטענת האיש האלמוני אביו החורג מת בשל גניבת חפץ השייך לפרעונים הוא אכן עתיק, ומלבד זאת, גם אם כן, מדוע הוא לא מוכן לקבל את ההסבר הפשוט – צירוף מקרים
תושב גרמניה הביא עמו לשגרירות מצרים בברלין חבילה המכילה פיסה מתגליף פרעוני שלדבריו, אביו החורג גנב אותה במצרים וסבל בשל כך מתופעת “קללת הפרעונים”. האיש חש מחויב להחזיר את התגליף כדי לכפר ולאפשר לנשמת אביו, כדבריו, לנוח בשלום. כך נמסר בהודעה שפרסמה מועצת העתיקות של מצרים. האיש לא הזדהה ואת המסרים שלו הוא כתב במכתב שצירף לחבילה. לפיכך אי אפשר לדעת מדוע הוא פסל את ההסבר הפשוט ביותר – צירוף מקרים.
האב החורג של האיש גנב את החפץ כאשר ביקר במצרים ב-2004 ובשובו לגרמניה סבל משיתוק ומבחילות, רעידות בלתי מוסברות וסרטן, ומת לאחרונה, כתב האיש שלא הזדהה בשמו במכתב שצרף לחבילה.
השגרירות המצרית בברלין שלחה את הפיסה למצרים בדואר דיפלומטי והיא הועברה למועצת העתיקות המצרית, שם היא הופנתה לועדת מומחי עתיקות המנסים לוודא את עתיקותה.
לא שיש בכך משהו, אבל בכל זאת היו שהשקיעו בהפרכת האגדה האורבנית הזו. קללת הפרעונים, או האמונה לפיה כללה תפגע בכל מי שינסה להפריע את מנוחתם של המומיות העתיקות של הפרעונים בקבריהם במצרים נפוצה מאז גילוי קברו של תות אנך אמון ב-1992 ומותו של מממן התגלית, הלורד קרנרוורן. בעשור שלאחר מכן מתו 21 מקרוביהם של קרנרוורן והאריכאולוג הווארד קארטר שביצע את החפירה בפועל. לכאורה גם סופר על אזהרות שנכתבו בכתב חרטומים על הקבר המזהירות מפני אסון, אך מסתבר בסופו של דבר כי הכיתוב המזהיר התווסף לסיפור בעת הפצתו ולא היה ולא נברא במציאות משום שאחרת היתה מתועדת כמו כל שאר הממצאים מהקבר. בנוסף, מרבית המעורבים הישירים בחפירה לא נפגעו כלל וחיו חיים ארוכים פייר לאקאו, אג'יפטלוג, מת בן 92, 42 שנים אחר החפירות; סיר אלן גרדינר, שפענח את הכתבים בשפת החרטומים באתר, מת בגיל 84 – ארבעים שנה אחר החפירות; ליידי אוולין הרברט, בתו של לורד קרנרוורן, שנכחה בחפירות, מתה בת 78 – גם היא לאחר זמן רב – 57 שנים אחר החפירות, ובכלל תוחלת החיים הממוצעת בין המעורבים בחפירות הייתה אף גבוהה לתקופתם, 73 שנה. אגב, קרנרוורן עצמו היה זקן וחולה, ומצב התברואה במצרים שלפני 80 שנה גם הוא לא היה מהמשופרים.
