הספר מכיל מאמרים, הרצאות וראיונות לתקשורת, מעזבונו של המדען הגאון, אך המעט לא שגרתי ביותר שפעל במאה ה-20. בהוצאת מחברות לספרות
אבי בליזובסקי
נראה שפיינמן הצטער על חלקו בפיתוח פצצת האטום, כי לאחר שגרמניה הובסה, אולי היה צריך להפסיק את הפיתוח ולא להשליכה על יפן, אך הצער שלו בא מאוחר הרבה יותר. באותה התקופה הוא חגג את הצלחתה של הפצצה לפגוע במטרתה, ושכל החישובים היו נכונים, בעוד שבאותו זמן מתו או גססו רבים בהירושימה ובנגאסאקי. הוא סבר שבשל קלות הייצור של פצצות כאלה, גורלו של המין האנושי נחרץ, והוא הסתכל על בוני גשרים ואמר שהם עושים זאת לשוא, כי ממילא תבוא הפצצה.
נכון ל-2006, זה מזכיר את מה שקורה אצלנו תחת איום הפצצה האירני שאפילו הגיע לאחת הפרסומות ברדיו (כולם מפחידים אותי, המחבלים, הפצצה האירנית, האוברדרפט….. משהו מעין זה).
גם את התשובה לשאלה מה בין ריצ'ארד פיינמן לויליאם שייקספיר? מספק פרימן דייסון, פיזיקאי מכובד בזכות עצמו, אך המודה כי הוא אנטיתיזה של פיינמן, הוא דווקא עובד בדרך המסודרת, אך הוא העריך מאוד את גאוניותו של פיינמן כמו ההבדל בין בן דורו המסודר של שייקספיר, בן ג'ונסון, למחזאי המהולל ששימש גם כשחקן ראשי במחזהו של ג'ונסון כפי שפיינמן כיכב במאמר המדעי החשוב הראשון שכתב פיינמן.
דייסון כותב זאת בהקדמה לספר המכיל מאמרים שכתב פיינמן לאורך כל הקריירה שלו כמו גם תמלילי הרצאות וראיונות שנתן לכלי תקשורת שונים. שם הספר הוא “החדווה שבגילוי דברים” שיצא כעת גם בעברית בהוצא מחברות לספרות, כשבע שנים לאחר צאת המקור, וכ-18 שנים מאז מות המחבר, וכפי שהוצאת כנרת זמורה ביתן (שמחברות לספרות היא בעצם מחלקה שלה) איפשרה לנו להדביק את הפער בתרגום ספריו של סטיבן ג'יי גולד והוצאת ספרית מעריב לדורותיה דאגה לעשות כך עם קארל סייגן, כך מאפשרת לנו מחברות לספרות להתוודע לעוד פנינים מחייו הסוערים יש לומר של פיינמן שראו אור בשלושה ספרים” “אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן!”, “מה איכפת לך מה חושבים אחרים?” והמשמעות של כל זה, שראו אור בהוצאת מחברות לספרות.
הספר מאוד מגוון, החל מתיאור נוסף של חוויותיו בלוס אלמוס – האתר שבו פותחה פצצת האטום הראשונה, ותקופה שבה גם נפטרה אשתו הראשונה של פיינמן משחפת, שם גילה שובבות נעורים, פרץ כספות, הערים על הצנזורה ועוד, דרך דעותיו על תפקידו של המדע בחברה (ומאומה לא השתנה מאז הרצה על כך פיינמן בפני קהל מדענים באיטליה בסימפוזיון לרגל 400 שנה להולדתו של גלילאו ב-1964, להפך, המצב נהיה רק יותר גרוע. פיינמן כותב את דעתו על נפיצות האסטרולוגיה והאמונות התפלות האחרות, וכן את הרצון של השלטונות לבקר את המדע ולכוונו להיבט היישומי) ועד למאמרים שבהם מסביר פיינמן בלשון עממית פחות או יותר (תלוי במאמר) את תגליותיו המדעיות הן בפיסיקה של חלקיקים, וכמובן מופיעה בו הרצאתו המפורסמת “יש המון מקום בתחתית” שהניחה את התשתית לננוטכנולוגיה.
בקיצור, פנינה אמיתית ונדירה, כן ירבו. אני משוכנע שיש עוד ספרים מעניינים של מדענים שידעו לשלב עט (או מקלדת) קלה עם ידע מדעי בתחום רחב ואשר דאגו לעתידו של המפעל המדעי מספיק כדי לתת כתף ולשכנע בני נוער לשאוף להצטרף אליו במקום לעסוק במשפטים או מינהל עסקים. כל ספר כזה, כל תוספת למסר החשוב הזה (שגם האתר שותף לו) תקדם את האנושות.
