יובל לסדרה דוקטור הו – כל דוקטור הביא עימו פיתוחים מדעיים חדשים

בחמישים שנות הסדרה המיתולוגית דוקטור הו התחלפו השחקנים והבמאים, ועימם גם הוצגו פיתוחים מדעיים חדשים בעקבות גילויים על ידי המדע – החל ממיחשוב ורובוטיקה, דרך רפואה רגנרטיבית, ננוטכנולוגיה ופיסיקה קוונטית והכל כדי לעזור לגיבור לבצע את משימותיו בסדרה

היום, 23 בנובמבר ישדר ה-BBC פרק מיוחד לרגל מלאת 50 שנה לסדרת המדע הבדיוני ההומוריסטית דוקטור הו (Doctor Who) שבלחץ המעריצים מסרבת לרדת מן המרקע.

הדוקטור הראשון שגולם בשנים 1963-1966 ע”י ויליאם הארטנל (Hartnel), הביא עימו את בשורת המסע בזמן. הדוקטור נוחת בתקופות שונות בהסטוריה ובעתיד עם ה-TARDIS – תיבת המשטרה החבוטה שלו, מסוג התיבות ששימשו את השוטרים בבריטניה לעבודתם בשטח, וכתא טלפון המחובר ישירות למטה המשטרה. תחום המסע בזמן נשאר עד היום בגדר מדע בדיוני, אלא אם כן קוראים לתיקון שנעשה לצורך התחשבות בתורת היחסות בבניית השעונים המשמשים את לווייני ה-GPS, אחרת ה-GPS היה נסחף כל יום 3 ק”מ.

הדוקטור השני, פטריק טרפטון (Troghton -1967-1969) כבר הוסיף לפרקים סוגיות בנושא רפואה רגנרטיבית. כדי להסביר את השינויים הפרסונליים היה על הדוקטור לחדש עצמו. איננו יכולים לחדש בני אדם אך הרפואה הרגנרטיבית מאפשרת לנו לגדל היום רקמות מגופו של אותו אדם מחוץ לגוף וכך למנוע את דחיית השתל. אמנם כבר ב-1997 הצליח ד”ר ג’יי וקנטי מבחית החולים הכללי של מסצ’וסטס לגדל אוזן אנושית על גבו של עכבר, אבל מדובר רק בתצורה החיצונית ולא בכל המורכבות הפנימית. היום הכיוון של הרפואה הרגנרטיבית הוא פיתוח תאים מתאי גזע מושרים (שמקורם בעורו של החולה עצמו) ולהזריקם בחזרה לגוף במטרה לעודדו לחדש בעצמו את הרקמה.

בזמנו של טרפטון גם שודרגה דמותו של סייברמן – הכלאה של אדם ומכונה. גם היום אנו רחוקים מכך לגבי בני אדם. לגבי יצורים אחרים בכל אופן – ב-2006 ערכה דרפ”א תחרות לפיתוח הכלאות של רובוטים וחרקים. היום חברת סטארטאפ בשם Brains פיתחה ערכה כזו שניתנת לשליטה מטלפון חכם.

ג’ון פרטווי, הדוקטור הרביעי 1968-1973 הביא עימו את בשורת העברת אותות חשמליים לגבישים. בזמנו היתה סו מכונה שמכווצת כל דבר שהיא מכוונת אליו, במציאות גבישים היום משמשים אותנו באינספור חיישנים, ואף ברמקולים ובמדפסות דיו.
תום בייקר, שהחזיק את הסדרה בשנים 1974-1981 הביא חידוש – מכונת הזמן שבסדרה מבוקרת על ידי מחשב המכונה – המטריקס. המשתתפים נכנסים לעולם וירטואלי שבו נערכות קרבות, אך אם מישהו נפגע במשחק, גם גופו האמיתי מת. ניתן היה לחשוב שהבמאי קיבל השראה מהסרט אך המטריקס המפורסם נוצר רק שלושה עשורים לאחר מכן. על עולם המיחשוב והמשחקים הוירטואליים שכולנו חווים אין צורך לפרט, רק מזל שבאמת אנו לא מתים בעקבות מות הדמויות שלנו במשחקים.
פיטר דוידסון (הדוקטור בשנים 1981-1984) הביא עמו את האנטי חומר. אדון הזמן בגרסתו היה כלוא במשך שנים רבות ביקום העשוי מאנטי חומר. אמנם אין לדעת אם קיימים יקומים אחרים ובהם יקום העשוי מאנטי חומר, אך סביר להניח שבמפץ הגדול היה עודף קטן של חומר על אנטי חומר, מרבית החומר התאייד עם האנטי חומר ומהמעט שנשאר אנו, הכוכבים והגלקסיות עשויים.

קולין בייקר (הדוקטור בשנים- 1984-1986) סיפק לצופים מידע על סוגית המטה חומרים. מעגל מ יוחד שהוכנס לטרדיס גרם למכונת הזמן להתמזג עם סביבתה.

סילבסטר מקוי (1987-1989) שכלל את הטטלפורטציה, נושא המופיע ברבים מספרי המדע הבדיוני, אבל במציאות הצליחו מדענים לעשות טלפורטציה אך ורק ברמה האטומית.

פול מקגאן שהקדנציה שלו היתה בת עונה אחת (1996), הביא לסדרה את המסע הבין כוכבי. בעזרת עין ההרמוניה, חור שחור מלאכותי יכלו אדוני הזמן (וד”ר הו)לנוע בחלל ובזמן, עין ההרמוניה היתה הכוח המניע של הטרדיס באותה התקופה.
החידוש הבא – ננוטכנולוגיה הוצג בשנת 2005 עם שובה של הסדרה לתחיה בגילומו של כריסטופר אקסלסטון. אחת הדמויות, קפטן ג’ק הרקנס הגיע מהמאה ה-51 ובחלליתו מתקנים כמעט בלתי נראים שיכולים להכנס לגוף ולרפא אותו.

דייויד טננט שהחזיק את הסדרה בשנים 2005-2010 הביא את אפקט זנו הלקוח מפיסיקת הקוונטים. שם זה היה בעולם הגדול של פסלים שזזים כשאתה לא מסתכל עליהם וחושפים שיני אבן ושבים למצבם הקודם כשמסתכלים עליהם. בפיסיקה הקוונטית כידוע, מיקומם של חלקיקים אינו מוחלט אלא הסתברותי, השם אפקט זנו הומצא לתיאור התופעה הקוונטית ע”י שני חוקרים מאוניברסיטת טקסס.

השחקן מאט סמית’ המגלם כעת את ד”ר הוא הביא לסדרה את תורת המיתרים, וזאת למטרה חשובה אחת – לאפשר למכונת הזמן להיות גדולה בפנים וקטנה מבחוץ.