הנשיאים ג’ון פ. קנדי ולינדון ג’ונסון בודאי היו מתהפכים בקברם למשמע הידיעה כי בעשור השני של שנות האלפיים תסיים ארצות הברית את עידן הטיסות המאוישות לחלל, ללא תכנית מגובשת להמשך
אביב בארי
בחודשים האחרונים נאס”א הודיעה על תאריכי הטיסות האחרונות של מעבורת החלל. לאחר חזרתה של האטלנטיס יובלו המעבורות אחר כבוד על גבי משאיות למוזיאונים ברחבי ארצות הברית. במאי יצאה “אנדבר” לטיסתה האחרונה ובסוף השבוע צפויה המשימה האחרונה של מעבורת החלל “אטלנטיס”. בכך מסתיים עידן מעבורות החלל שהחל בשנות השמונים של המאה ה-20.
הנשיאים ג’ון פ. קנדי ולינדון ג’ונסון בודאי היו מתהפכים בקברם למשמע הידיעה כי בעשור השני של שנות האלפיים תסיים ארצות הברית את עידן הטיסות המאוישות לחלל, ללא תכנית מגובשת להמשך. ובהסתמך על חללית… רוסית(!) להטסת אסטרונאוטים לחלל. דרך אגב, כרטיס טיסה בחללית רוסית עבור אסטרונאוט אמריקני יהיה רק 50 מליון דולר…
הידיעה עברה בשקט יחסי בעולמנו רווי החדשות והמוצף במידע. יחד עם זאת מדובר באירוע היסטורי ממדרגה ראשונה, שיש לו ותהיה לו השפעה גדולה על חקר החלל בעתיד. במידה מסוימת נסגר הגולל על טיסות החלל שעוצבו ברוחה של שלהי המאה ה- 20 ופנינו עתה לעתיד אחר, לעידן בו מפעלי החלל הגדולים הם פרי שיתוף פעולה של אומות, אבל גם תוצאה של מאמצי חברות מסחריות ו/או בעלי הון אשר שיקוליהם שונים ומשונים.
כזכור, עידן החלל החל בתקופת המלחמה הקרה. המוטיבציה לחקר החלל נבעה בחלקה ממאזן האימה האטומי ומהתחרותיות והאיבה בין שתי המעצמות שלאחר מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות וארצות הברית.
בתחרות אז, זכתה ללא ספק ארצות הברית שהנחיתה מספר אסטרונאוטים על הירח והחזירה אותם בשלום. בתאריך 14 לדצמבר 1972 הטביע יוג’ין סרנן – מפקד אפולו 17 את טביעת רגלו האחרונה של האדם בירח בעידן זה. ובכך הסתיים השלב הראשון בעידן מסעות החלל המאוישים (שאינם פה מעלינו – מעל כדור הארץ).
בשנת 1975 יצאה משימת אפולו האחרונה: אפולו – סויוז, אשר במהלכה נפגשו שתי החלליות – הרוסית והאמריקאית בחלל וביצעו תמרונים משותפים. משימה זו מסמלת את ההיחלצות מתוך מאזן האימה של המלחמה הקרה ותחילתו של שיתוף פעולה בין לאומי בחקר החלל.
הייתה זו החלטה אמיצה של הנשיא ניכסון וראשי נאס”א בשנות השבעים לוותר על המשך מסעי החלל המאוישים לכיוון מאדים ולחזור ולגלות את הפלנטה שלנו – כדור הארץ. ההחלטה הייתה, בין השאר, גם פועל יוצא של ההוצאה האמריקאית העצומה על פרויקט אפולו, והצפי המזעזע של עלות הטסת אסטרונאוטים למאדים. אמנם תקציבי נאס”א קוצצו, אך נראה ששינוי סדרי העדיפויות רק הואילו לחברה האנושית. ההתמקדות בחקר כדור הארץ, חקר החלל הרחוק ומערכת השמש באמצעים אחרים, במקום לנסות לתקוע דגל על אדמת מאדים, נראים היום כהחלטה נכונה. וגם, יש לומר, כנראה היה צורך לחכות שהטכנולוגיה תתפתח מספיק בכדי שאותו מסע למאדים (שגם היום לא נראה באופק) יוכל לצאת לדרך.
פרויקט מעבורות החלל הוא פועל יוצא של החלטה זו. נראה, היום, שהדגש של נאס”א על חקר כדור הארץ נתן את פירותיו. בעידן בו אנו נדרשים לכלכל את צעדינו ולצמצם את ההשפעות הסביבתיות של פעילות החברה האנושית על הפלנטה, הידע העצום שהצטבר בתחומים רבים מאפשר לנו להתקדם לעבר פעילות אנושית ברת קיימא על הפלנטה הזו -שהיא כל מה שיש לנו.
ששת המעבורות שנבנו (אחת לצורך ניסוי וחמש פעילות) ביצעו מעל 130 טיסות, העלו מאות אנשי צוות לחלל (מעל 800!), מיקמו עשרות לווינים במסלול סביב כדור הארץ ותרמו תרומה מכריעה לבניית תחנת החלל הבין לאומית. בעזרת מעבורות החלל בוצעו ניסויים רבים בחלל ולמעשה הטיסה לחלל הפכה לשגרה – שגרת עבודה.
למול המספרים המדהימים הללו, לא ניתן לשכוח כי פרויקט המעבורות מסיים את דרכו עם אחוזי שרידות מזעזעים למדיי (שתי תאונות), שני צוותים שילמו בחייהם, שתי מעבורות התפוצצו וההשקעה העצומה בהן ירדה לטמיון.
אמנם הנשיא אובמה הכריז על תכנית חדשה אשר תוביל אולי אדם אל המאדים לאחר שנת 2030, אך ברור לכולם שהשנים הבאות תתמקד נאס”א יותר ויותר במחקר והתלות שלה בגורמים אחרים תגדל.
השינוי האסטרטגי של בנאס”א אשר מדגיש את המחקר והידע על פני טיסה בחלל יעמוד למבחן בעתיד. יחד עם זאת, למרות החלליות הבלתי מאוישות, לווינים, רובוטים בחלל וכו’ האדם שבתכנית החלל תמיד היה המוקד והמוטיבציה של הציבור לתמוך ולממן את תכניות החלל. כמה תוכל נאס”א להמשיך ללא גיבורים בשר ודם, ללא ההרואיות של טייסי החלל? מן הסתם נדע בעתיד הקרוב.
כמה מילים לפני סיום: לפני כשנה מצאתי את ספרו של דוד אביר “אדם על הירח”. הספר הזה הוא אחד מגיבורי ימי ילדותי, התמונות וחלקים מהטכסט חרוטים לי עמוק בזיכרון. בזכות “אדם על הירח” מסעות החלל האמיתיים והדימיוניים הם חלק מאהבותיי הגדולות. בחודשים האחרונים קראתי את הספר פעמיים לפחות. לדעתי זהו אחד הספרים הטובים שנכתבו על הנושא, הוא מציג בצורה ברורה, מקצועית את המרוץ לחלל. יחסית לשנים שבו נכתב (סוף שנות השישים), הספר מכיל הרבה אינפורמציה על תכנית החלל הרוסית, אשר מוצגת באופן מאוזן למדיי אל מול האמריקאים. עתה עם סיום טיסות מעבורות החלל, האם יש למישהו מחשבות להוציא ספר המשך?
20 תגובות
דעתי שחקר החלל ונאסא בפרט הנם בזבוז אחד גדול כנ”ל בישראל הייתה גאווה גדולה מאילן רמון ז”ל דבר שלא הוסיף למדינת ישראל מאומה
סתם טיפש:
מצטער, אבל אני מתקשה לעקוב אחרי דבריך.
על מה דברת כשכתבת בתגובה 14 ” דיברתי פה על פסאודו-מדע.”?
לא על חקר החלל?
הרי זה כל מה שביקרת לפני שכתבת משפט זה!
אינני יודע מה אתה רוצה ולאור ההתפתחויות האחרונות זה כבר הפסיק לעניין אותי.
לא טענתי שחקר החלל הוא בחלקו פסאודו מדע, אלא שהתיאוריות מסויימות בביולוגיה הן פסאודו מדע (כמו הטענה שסרטן היא מחלה מודרנית, מה שפורסם בכתבי עת מדעיים מכובדים). ובכך הגבתי לטיעונך באשר לחשיבות שיש ל”חופש אקדמי”.
אין ספק כי חקר החלל חשוב. העניין הוא שלפי דעתי התקציבים שמיועדים לו הם מנופחים (לדוגמה, הסינים מתעדים להנחית אדם על הירח. לשם מה? לשם פיאור מדינתם).
נכון שגם “חקירה לשם חקירה” מביאה לתוצאות ( חקר החלל הביא לנו את הלווינים, משקפי שפש נוגדי קרינה ועוד הרבה יישומים). בכל זאת, יש נושאים שהרבה יותר חשובים וכי מחקרם יכול להביא ליישומים שלא חשבנו עליהם בכלל (למשל, מימון הנדסת רקמות/תאי גזע לשם רפואה, יכול להביא ליישום של בשר מעבדה למאכל).
סתם טיפש:
לא דיברת על פסאודו מדע אלא על מדע ובאבחת מקלדת אחת ניסית לטעון שחלק משמעותי ממנו מיותר.
טעית.
זה חלק שאינו מיותר בכלל.
חקר המאדים אולי מיועד על ידי אנשים מסוימים לשם ישובו אבל אנשים אחרים יודעים להפיק ממנו מידע על מה שאולי צפוי לכדור הארץ במצבים שונים.
לא שישוב המאדים אינה מטרה חשובה בפני עצמה! צריך להבין שלטווח הרחוק יהיה הכרח למצוא לבני האדם מקום אחר לגור בו ומכיוון שזו משימה עצומה במורכבותה ובהיקפה – אין כל פסול בכך שמנסים לקדם אותה כבר כיום.
חקר החלל מתייחס גם לחקר האסטרואידים – נושא שאם לא נעסוק בו – כל תושבי כדור הארץ עלולים למות.
אמנם אם תיושם התוכנית שלך – הם יישרפו בריאים יותר – אבל זה לא ימנע את מותם.
שים לב: אני התייחסתי למה שאמרת ולא למה שאולי התכוונת אליו.
אתה אמרת שחקר החלל הוא בזבוז כסף ובכך העדת על עצמך שרק מחקר יישומי מעניין אותך.
בתגובתי עד כה הראיתי לך שגם בחקר החלל יש מטרות יישומיות חשובות עד בלי די, אבל זה בכלל לא הדבר העיקרי שניסיתי להסביר לך בתגובה הקודמת.
בתגובה הקודמת דיברתי על כך שיש לאפשר גם חקירה לשם חקירה – ללא כל כוונות יישום.
איינשטיין הסיק מסקנות ממדידות חסרות של תכלית (לטעמך) שבוצעו על כדור הארץ ובתצפיות לחלל ופיתח תיאוריה שעוסקת במאסות, אנרגיות ומהירויות שבכלל לא היו רלוונטיות לגבינו וראה זה פלא: מאז שהתיאוריה של איינשטיין אפשרה לנו להבין את הדברים בסדרי הגודל האלה – הם נעשו מאד רלוונטיים.
זהו טיבו של המחקר הטהור שגם אם לדעתך אין לו ערך בפני עצמו (ובכך – דעתך שונה מדעתי) – הרי שהזנחתו פוגעת בסופו של דבר במחקר היישומי.
בתגובתך האחרונה גם הגדלת לעשות והבהרת לנו שחקר החלל הוא בחלקו פסאודו מדע.
גם בכך טעית אבל כאן הטעות כה גסה שאני מאמין שאין צורך בכל הסבר.
מיכאל רוטשילד:
סלח לי שסטיתי מהנושא. אינני מבטל את חשיבות חקר החלל, אך העובדות הן שחלק מחקר החלל מקבל יתר חשיבות לעומת נושאים אחרים. נכון, בזכות חקר החלל יש לנו לווינים, משהו שקידם את האנושות בצורה מאוד גדולה. אבל האם חקר מאדים יעזור לנו? ועוד להטיס אליו אסטרונאוטים? שנינו יודעים את הסיבה שחוקרים את מאדים – סקרנותם של מדענים ולשם.. יישובו (אפילו דובר נאס”א הודיע שזה המטרה שלשמה חוקרים את מאדים). התקציבים לנושאים אחרים הרבה יותר קטנים מהתקציבים המנופחים של נאס”א.
וכמו שכבר ציינתי – למה אין גוף שדואג לבניית תשתית למכוניות אוטונומיות ודואג לכך? זה בהרבה יותר חשוב ממאדים. 1.2 מיליון איש מתים בשנה מתאונות דרכים! חשוב על כמות זיהום האוויר והפקקים שנוצרים ע”י המערכת הנוכחית ותיווכח שאני צודק באשר לביקורתיי על חקר החלל.
חופש אקדמי חשוב? איך זה קשור למה שאמרתי? דיברתי פה על פסאודו-מדע. אתה זה שביקר את ערוץ 10 על תוכנית הניו-אייג’ שבו, אתה זה שמבקר רפואה אלטרנטיבית. הלא כך?
סתם טיפש:
מצטער לכנות אותך כך אבל זה הכינוי שבחרת.
החופש האקדמי והאפשרות לעסוק במחקר שאין לו יישום מיידי הוא חלק מנשמת אפו של המדע.
חלק גדול ביותר מן ההישגים הטכנולוגיים של המדע נובע ממחקר שבשעה שביצע לא היה לו כל יישום צפוי.
עד כה בדיון זה – לא התווכח איש על החופש האקדמי (וטוב שכך) וכל הוויכוח התמקד בשאלה של דרך המחקר (האם ראוי לסכן בני אדם בשלב זה או שמא עדיף שלא לעשות זאת).
לפי דעתי חקר החלל הוא בזבוז כסף לעומת נושאים אחרים שהזרמת כספים אליהם יכולים לקדם את האנושות ברמה הרבה יותר גדולה.
דוגמות:
*הנדסת רקמות ורפואה מתחדשת: אם היינו מזרימים כמויות כספים למחקרים בנושאים האלו אז הם היו מביאים לנו יותר תועלת מאשר חקר החלל. לא מפליא אותי שיש אנשים שחושבים שאת הזקנה אפשר לתקן ע”י מחיקת “גנים מזקנים” (מובל ע”י ביולוגים שתומכים בתיאוריה האבולציונית של ההזדקנות) או שנוגדי חימצון יכולים לעצור את הזקנה (עלול להיות מסוכן כי החמצון מאפשר את קיומנו). בגלל זה אנשים נמשכים לרפואה אלטרנטיבית (פסאודו-מדע). לא מסבירים להם שסרטן הוא תהליך טבעי שנגרם ע”י תהליך החמצון, רדיקלים חופשיים, שגורם לשינויים גנטיים בגרעין התא (ובכך, לפרוץ סרטן בתא שנפגם). למה לא ממנים מחקרים להעברת החומר הגנטי מגרעין התא למיטוכונדריה (ולהפך) ובכך לייצר תרופה אוניברסלית לסרטן? מעציב אותי לראות שמשדרים בערצים 2 ו-10 פסאודו-מדע (חיסונים וקרינה סלולרית גורמים לסרטן? זה מה שהערוצים המסחריים גרמו לציבור לחשוב) ושקופות החולים ממנות רפואה אלטרנטיבית. יש הרבה שרטלנים בביולוגיה. לא מזמן חוקרים פרסמו שמחלת הסרטן היא מחלת מודרנית(!), מה שנוגד את כל מה שאנחנו יודעים (שרדיקלים חופשיים, תהליך טבעי, יוצר סרטן, את העובדה שגם לפני העידן התועש היו שנחשפו לגורמים מסרטנים כמו ע”י עשן עצים, חיידקים ווירוסים וכדומה).
*מכוניות אוטונומיות: עוד כ-7-12 שנה, היכולת של רתכבים לנהוג בעצם בכבישים תהיה אפשרי. אף על פי שהיננו יודעים זאת, אף אחת אינו מתכונן לעידן הזה. לארה”ב אין שום פרויקט מנהטן או סוכנות כדוגמת נאס”א. לאף אחד לא אכפת. מה שדרוש הוא תקציבים שיממנו את התשתית העתידית לרכבים שכאלו. בעזרת תשתית מיוחדת, ניתן לייתר את הרמזורים, התמרורים, את ביטוח הרכב, את רישיון הנהיגה, את משטרת התנועה ובעצם את כל חוקי התנועה כי התחבורה תשלט ע”י מחשבים.
אלו הן רק דוגמות לנושאי מחקר שלא מקבלים מספיק תשומת לב. ואינני מסכים לקביעה הזאת שרפואה מחדשת מקבלת מספיק תקציבי מחקר, כי זה ממש לא נכון.
ל-8 :
“I don’t know half of you half as well as I should like, and I like less than half of you half as well as you deserve.”
(בילבו בגינס – נאום הפרידה – שר הטבעות / טולקין)
;~)
נושא המחקר המאויש בחלל אכן נתון במחלוקת גם בין מדענים.
אחד מגדולי המתנגדים לו הוא הפיזיקאי רוברט פארק שאף כתב על כך רבות בספרו Voodoo Science.
אין ספק בכך שבשלב מסוים בעתיד נאלץ לעשות זאת אבל אז – עדיף שנדע על החלל מה שיותר.
השאלה היא אם מחקר מאויש בחלל הוא הדבר הנכון כיום. האם הוא מקדם אותנו בידע הנ”ל בצורה יותר יעילה ממחקר בלתי מאויש? על כך חולק פארק. הוא אינו חולק על כך שמתישהו בעתיד זה יהיה הדבר הנכון לעשות.
הכל עניין של זמן, לפי דעתי האדם כרגע אינו בשל למסע למאדים, נדרשת עבודת הכנה גדולה יותר.. משהו שיקח לפחות כמה עשרות שנים. בכל מקרה המין האנושי לא ממהר כזה להיכחד, ומסע לחלל זה דבר שבכל מקרה יקרה.. השאלה רק מתי, באמת שאין מה למהר עם זה ..
לחושב-לא-כל-כך-פתוח-כמו-שהוא-חושב-שהוא-חושב (1)
אחד הדברים הכי מגניבים במדע הוא שפעמים רבות אינך יכול לדעת מה יצמח ממחקר אשר עשוי בשעתו להיראות כאיזוטרי ומיותר לחלוטין. זה כבר קרה כל כך הרבה פעמים ובתחומים שונים כמו מתמטיקה טהורה, פיזיקה, כימיה ביולוגיה ואפילו בתחומים יותר “רכים”, שזה באמת הופך את הביקורת שלך ללא מוצדקת בעליל. זה לא שכל מחקר הוא טוב וראוי, ישנם לא מעט מחקרים שהם גרועים מהבחינה הזו שהם לא באמת מחדשים דבר או סתם עשויים בצורה רשלנית או לא מתאימה לשאלה הנחקרת. ישנם רבים למשל שלא מבינים מדוע משקיעים כספים במחקר בסיסי באצות. אם מישהו היה צריך להחליט אם להמשיך את התקצוב של מחקרים כאלה בגלל שהם לא מביאים לתוצאות “מעניינות” או פרודוקטיביות, אזי היינו מפסידים פריצות דרך משמעותיות בכמה וכמה תחומים, כמו למשל פיתוח שיטת האופטוגנטיקה
http://davidson.weizmann.ac.il/content/%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C
אשר כבר כעת ברור לכולם שמדובר בשיטה שראוייה (וגם תזכה) לפרס נובל.
אין עדיין תחליף ליכולת של בן-אדם לחקור ולבחון דברים בצורה בלתי-אמצעית ודבר זה תקף גם לגבי התופעות שקיימות בחלל ועל פלנטות אחרות. עם כל הכבוד לרובוטים ולמצלמות ולגילויים המסעירים שהם מביאים עמם, עדיין קל לי לדמיין כיצד משלחת מאויישת יכולה להביא לחשיפת תגליות מרעישות שיצדיקו את כל הכספים שהושקעו בכיוון זה עד היום. ובמחשבה יותר מרחיקת לכת, אין ספק שיום יבוא ויציאה לחלל תהיה לא רק תוצאה של סקרנות אלא צורך ממשי. התלונות שלך מזכירות לי קצת אנשים שמתנגדים נחרצות לניסויים בבעלי חיים ועדיין כאשר הם משתמשים בלי בעיות בתכשירים, תרופות ומכשירים רפואיים שפותחו תוך כדי שימוש מסיבי בבעלי חיים, שהיה חיוני כדי להשיג את הידע הזה. מדובר בצביעות. אני משוכנעת שהידע שנצבר בהקשר של משלחות מאויישות לחלל עוד יהיה שימושי ביותר בעתיד וכלל לא אתפלא אם הוא יהיה הדבר העיקרי שיאפשר את המשך קיומו של המין האנושי. כמובן שאפשר להתווכח גם על כך (ערך המשך קיומו של המין האנושי…), בכל זאת צריך לשמור על ראש פתוח, רק צריך להיזהר לא לשמור על ראש פתוח מדי כי אז קיימת סכנה שהשכל ייפול החוצה… (פראפרזה על משפט של מארקס, אם אני לא טועה)
תודה לאון.
באיור לא תחנת החלל הבינלאומית אלא תחנת ‘מיר’.
לחושב פתוח,
אולי יש להסתכל על זה בתור חקר האנושות בחלל ולא חקר חלל מאוייש.
נראה כי בסופו של דבר נצתרך להתפנות (לפחות חלקנו ) מהכדור הכחול.
וכך נראים השלבים הראשונים , כבזבוז משאבים.
התגובה שלי לראשון
מה אתה מבלבל את המוח?
חקר החלל זה העתיד של האנושות.
בני האדם חייבים לצאת מהבועה הכחולה שלהם (כדור הארץ) אחרת נכחד לאט לאט עם הזמן.
ואובמה הזה הרס לא רק את נאס”ה אלה את כל המדינה.
כמה הפסדנו בגלל “חקר החלל המאויש”
שולחים אנשים לחלל בשביל לעשות מה? איזה מחקר בעל ערך מדעי יצא מזה שיש אנשים בחלל?
כלום!
בכסף היו יכולים לעשות עשרות חלליות לא מאוישות שהיו חוקרות את מערכת השמש.
אני מקווה שבתקופת החיים שלי אזכה לדעת מה מסתתר מתחת למעטה הקרח של ירח צדק- אירופה.
ללא המבורות וודאי הינו יודעים זאת ועל כן הן קללה
חקר החלל המאוייש הוא ביזבוז משאבים מטופש שמונע מתפיסת “קפטן קרק הקאובוי המעופף” ושצמח למימדים גרוטסקיים עקב המלחמה הקרה.
הידע המדעי והטכנולוגי שצמח מתוכנית החלל האמריקאית לא צמח מהמחקר המאוייש בחלל אלא עקב הפניית המשאבים לשם עקב מלחמות טוסטסטרון קומוניזם/קפיטליזם.
מידע מדעי רב לאין שעור יצא מחקר החלל הבלתי מאוייש.
היבבות של נאסא הן משום שנגמרו להם “הגיבורים” כלומר יהיה קשה לחלוב משאבים מהקונגרס הרפובליקאי.
מושבות סיניות על הירח ובעתיד מאדים, זה כבר סיפור אחר.
מישהו אמר “מטר מטאורים בחינם על הראש” ולא קיבל? (“עריצה היא הלבנה” / רוברט היינלין)
למעשה זה לא צריך להדאיג יותר מדי.
הסינים גם כך מתכננים להפקיע לעצמם את משאבי הירח וכל שאר האנושות יכולה לקפוץ.
למה, מה תעשו?
מדינה דמוקרטית לא תוכל להרשות לעצמה לשלוח אנשים לירח כיום. זה יקר מדי להחזיק אותם בחיים ובריאים. זה אפשרי רק בשביל סין.