פיזיקאים חיפשו במשך שנים רבות תיאוריה אחת וסופית שתאחד את כל הפיזיקה. ייתכן שבמקום זאת, הם יאלצו להסתפק בכמה תיאוריות
לפני כמה שנים, אסרה מועצת העיר מונזה שבאיטליה על בעלים של דגי זהב להחזיק אותם באקווריומים עגולים. תומכי התקנה ראו בכך אכזריות כלפי הדגים, משום שדפנות האקווריום המעוקמות גרמו לדגים לראות את המציאות בצורה מעוותת. לבד מחשיבותה של התקנה לדגים המסכנים, הסיפור מעלה שאלה פילוסופית מעניינת: “איך אנו יודעים שהמציאות שאנו תופסים היא אמיתית?” גרסת המציאות שרואה דג הזהב שונה מזו שלנו, אך כיצד נוכל להיות בטוחים שהיא פחות אמיתית? ככל שאנו יודעים, ייתכן שגם אנו מבלים את חיינו בצְפייה בַּעולם דרך עדשה מעוותת.
בפיזיקה, השאלה הזאת אינה רק שאלה אקדמית. פיזיקאים וקוסמולוגים מוצאים עצמם במבוכה, ממש כמו דגי הזהב. במשך עשרות שנים חתרנו להגיע לתיאוריה סופית של הכול – למערכת מלאה ועקבית של חוקי יסוד של הטבע, שיסבירו כל היבט והיבט של המציאות. היום נדמה כי ייתכן שהמסע הזה יוביל לא לתיאוריה אחת, אלא למשפחה של תיאוריות מקושרות, כל אחת מהן מתארת גרסה משלה למציאות, כאילו היא רואה את המציאות דרך אקווריום משלה.
לאנשים רבים, ובכללם גם לכמה מדענים פעילים, יש קושי לקבל את הרעיון הזה. רוב האנשים סבורים שקיימת מציאות אובייקטיבית ושהן החושים שלנו והן המדע מספקים לנו מידע בלתי אמצעי על העולם החומרי. המדע הקלאסי מבוסס על האמונה שקיים עולם חיצוני, שתכונותיו קבועות ובלתי תלויות במי שצופה בו. בפילוסופיה, אמונה זו קרויה ריאליזם.
לעומת זאת, מי שזוכרים את טימותי לירי ואת שנות ה-60, יודעים שיש אפשרות אחרת: תפיסת המציאות יכולה להיות תלויה בשכלו של התופס. ההשקפה הזאת, בכמה הבדלים דקים, קרויה אנטי-ריאליזם, אינסטרומנטליזם או אידאליזם. לפי הגישות האלה, העולם שאנו מכירים נבנה על ידי השכל האנושי, שמשתמש בקלט חושי כחומר גלם ומעצב אותו על ידי מבנים פרשניים במוח. אולי קשה לקבל את הרעיון הזה, אך בהחלט לא קשה להבין אותו. אין שום דרך להפריד את הצופה – אותנו – מתפיסתנו את העולם.
ההתפתחויות בפיזיקה במאה השנים האחרונות מקשות יותר ויותר על תומכי הריאליזם. בפיזיקה הקלאסית, הפיזיקה של ניוטון המתארת בדיוק רב ביותר את התנסויות היום-יום שלנו, הפרשנות של מונחים כמו “עצם” או “מיקום” תואמת פחות או יותר את ההיגיון הבריא שלנו: הבנה “ריאליסטית” של אותם מושגים. אך כמכשירי מדידה אנו די קהים. פיזיקאים גילו שעצמים מחיי היום-יום, כמו גם האור שבעזרתו אנו רואים אותם, עשויים מעצמים שאין אנחנו תופסים באופן ישיר, כמו למשל אלקטרונים ופוטונים. העצמים האלה אינם נשלטים על ידי הפיזיקה הקלאסית אלא על ידי חוקי מכניקת הקוונטים.
המציאות של תורת הקוונטים שונה באופן קיצוני מזו של הפיזיקה הקלאסית. על פי תורת הקוונטים, לחלקיקים אין לא מיקום מוגדר ולא מהירות מוגדרת, אלא אם כן, ורק כשצופה מודד את הגדלים האלה. בכמה מקרים לעצם אין אפילו קיום עצמאי, אלא רק כחלק מצביר של רבים כמותו. לתורת הקוונטים יש גם השלכות חשובות על תפיסת מושג העבר. הפיזיקה הקלאסית מניחה כי לעבר יש קיום כסדרה של אירועים מוגדרים, אך על פי תורת הקוונטים, העבר, כמו גם העתיד, הוא בלתי מוגדר וקיים רק כספקטרום של אפשרויות. אפילו ליקום בכללותו אין עבר או היסטוריה יחידים. תורת הקוונטים מתארת אפוא מציאות שונה מזו של הפיזיקה הקלאסית – על אף שדווקא המציאות של הפיזיקה הקלאסית היא זו שמתיישבת היטב עם האינטואיציות שלנו ומשרתת אותנו נאמנה כשאנו מתכננים דברים כמו בניינים וגשרים.
הדוגמאות האלה מביאות אותנו למסקנה המספקת מסגרת חשובה לפרשנות המדע המודרני. להשקפתנו, לא קיים מושג מציאות שאינו תלוי בתמונה או בתיאוריה. במקום זאת, אנו מאמצים גישה שאפשר לכנותה “ריאליזם תלוי-מודל”: גישה שלפיה תיאוריה פיזיקלית ותמונת עולם הן בעצם מודל (בדרך כלל בעל אופי מתמטי) ומערכת של חוקים שמקשרים בין מרכיבי המודל לתצפיות. לפי הריאליזם תלוי-המודל, אין משמעות לשאלה אם מודל הוא אמיתי, אלא רק לשאלה אם הוא מתאים לתצפיות. אם שני מודלים מתאימים לתצפיות, אי אפשר לטעון שאחד מהם אמיתי יותר מן האחר. תמיד אפשר לבחור את המודל הנוח יותר לשימוש במצב הנידון.
לא תעשו לכם כל תמונה
הרעיון של מציאות חלופית נעשה נפוץ מאוד בתרבות הפופולרית שלנו היום. כך למשל בסרט המדע הבדיוני “מטריקס”, הגזע האנושי חי, ללא ידיעתו, במציאות מדומה, שנוצרה על ידי מחשבים תבוניים, שרצו לדאוג שבני האדם יישארו שקטים ושאננים בזמן שהמחשבים שואבים מהם את האנרגיה הביו-אלקטרית (תהיה מה שתהיה). איך אנחנו בעצם יודעים שאנחנו לא רק דמויות, יצירי מחשב, החיות בעולם דמוי מטריקס? אילו היינו חיים בעולם סינתטי ודמיוני, לאירועים לא היו בהכרח היגיון או עקביות, והם לא היו בהכרח מצייתים לחוקים כלשהם. החייזרים השולטים בנו היו יכולים לחשוב למשל, שיהיה יותר מעניין או משעשע לבדוק את תגובותינו, לו כולם בעולם היו מחליטים פתאום ששוקולד הוא ממתק מאוס, או שמלחמה אינה באה בחשבון, אך דברים כאלה מעולם לא קרו. אבל אם החייזרים היו משליטים חוקים עקביים בעולם, לא היינו יכולים להבדיל בין המציאות המדומה לאמיתית. קל לומר שהעולם שבו חיים החייזרים הוא “אמיתי” והעולם יציר המחשב הוא כוזב. אך אם בדומה לנו, גם היצורים בעולם המדומה לא היו מסוגלים לראות את עולמם מבחוץ, לא הייתה להם שום סיבה לפקפק במציאות שלהם.
דגי הזהב מצויים במצב דומה. מה שהם רואים שונה ממה שאנו רואים מחוץ לאקווריום העגול. אך הם עדיין היו יכולים לנסח חוקים מדעיים ששולטים בתנועת עצמים, כפי שהם רואים אותה מבעד לזכוכית. לדוגמה, מאחר שאור מתעקם כשהוא עובר מאוויר למים, עצם הנע בלי שיופעלו עליו כוחות חיצוניים נראה לנו נע בקו ישר, אבל הדגים יצפו בו נע במסלול מעוקם. הדגים היו יכולים, מתוך נקודת הייחוס שלהם, לנסח חוקים מדעיים שיהיו נכונים תמיד, ויאפשרו להם לערוך תחזיות לגבי תנועתם העתידית של עצמים מחוץ לאקווריום. החוקים שלהם יהיו אמנם יותר מסובכים מן החוקים במערכת הייחוס שלנו, אבל פשטות היא רק עניין של טעם. לו דגי הזהב ינסחו תיאוריה כזאת, אנו ניאלץ להודות שהשקפתם היא תמונת מציאות תקפה.
דוגמה מוכרת יותר מן העולם האמיתי לתיאורים שונים של המציאות היא ההבדל שבין מודל היקום של תלמי שהארץ ניצבת במרכזו לבין מודל היקום של קופרניקוס שבמרכזו השמש. אמנם מקובל לומר שקופרניקוס הוכיח שהמודל של תלמי שגוי, אבל אין זה נכון. כמו במקרה של נקודת הראות של הדגים לעומת זו שלנו, כך גם במקרה של היקום – אפשר לבחור להשתמש בכל אחת משתי התמונות של היקום כדי להסביר את התצפיות שלנו על הכוכבים, מכיוון שאפשר להניח שהארץ במנוחה באותה מידה שאפשר להניח כך לגבי השמש. יתרונו העיקרי של המודל של קופרניקוס, מלבד חשיבותו בדיונים פילוסופיים לגבי טבע היקום, הוא שמשוואות התנועה פשוטות הרבה יותר במערכת הייחוס שבה השמש היא במנוחה.
ריאליזם תלוי-מודל לא חל רק על מודלים מדעיים, אלא גם על מודלים מנטליים מודעים ותת-מודעים, שכל אחד מאתנו יוצר כדי לפרש ולהבין את המציאות היום-יומית. כך למשל, המוח האנושי מעבד מידע גולמי שמגיע מן העצב האופטי, משלב קלט שמגיע משתי העיניים, מגדיל את הרזולוציה ומשלים פערים, כמו הפער הנובע מן הכתם העיוור של הרשתית. יותר מזה, הוא יוצר תחושה של מרחב תלת-ממדי מתוך הנתונים הדו ממדיים המגיעים מן הרשתית. כשאנו רואים כיסא, למעשה אנו משתמשים רק באור המפוזר מן הכיסא, ובונים בעזרתו מודל או ייצוג מנטלי של הכיסא. המוח טוב כל כך בבניית מודלים, עד שגם כשאנשים מרכיבים משקפיים שהופכים את התמונה מעלה-מטה, המוח שלהם משנה את המודל, והם שוב רואים תמונות בכיוון הנכון – ורצוי לפני שהם מנסים להתיישב.
הבלחות מן התיאוריה העמוקה
במסע החיפושים אחר חוקי הפיזיקה היסודיים ביותר, הגישה שעוררה הכי הרבה תקווה, וגם הכי הרבה מחלוקות, היא תורת המיתרים. תורת המיתרים הוצעה לראשונה בשנות ה-70 כניסיון לאחד את כל הכוחות בטבע תחת מסגרת קוהרנטית אחת, שבפרט תכניס את כוח הכבידה לתחומי הפיזיקה הקוונטית. ואולם, בראשית שנות ה-90 גילו פיזיקאים שתורת המיתרים לוקה בבעיה מוזרה: למעשה, יש חמש תורות מיתרים שונות זו מזו. זו הייתה בעיה מביכה בייחוד למי שראו בתורת המיתרים תיאוריה יחידה של הכול. באמצע שנות ה-90, התעוררה תקווה מחודשת שהתורות השונות עשויות להוביל לתורה מאוחדת אחת, כשחוקרים החלו לגלות שחמש התורות השונות האלה, בצירוף עם תורה שישית הקרויה סופר-כבידה, מתארות כולן בעצם אותן תופעות. התורות אכן מקושרות זו לזו על ידי מה שהפיזיקאים מכנים דואליות – כעין מילון מתמטי לתרגום מושגים מתורה אחת לאחרת. אלא שלמרבה הצער, כל תורה מספקת תיאור טוב של התופעות, רק בטווח מסוים של תנאים – למשל באנרגיות נמוכות. אף אחת מהן אינה יכולה לתאר את כל ההיבטים של היקום.
היום פיזיקאי המיתרים משוכנעים שחמש תורות המיתרים הן רק קירובים שונים של תורה יסודית יותר, המכונה בפיהם תורת M (נראה שאיש אינו יודע מה מייצגת ה- “M”: “Master”, “Miracle”, “Mystery” או שלושתם גם יחד). החוקרים עדיין מנסים לפענח את טבעה של תורת M, אך ייתכן כי הציפייה המקובלת לתיאוריה יחידה של הטבע היא עקרה, וכדי לתאר את היקום עלינו להשתמש בתיאוריות שונות במצבים שונים. כלומר, תורת M אינה תיאוריה במובן המקובל, אלא רשת של תיאוריות. הדבר קצת דומה לציור מפה – כשרוצים לתאר את פני כדור הארץ על משטח שטוח, חייבים להשתמש באוסף של מפות, שכל אחת מהן מכסה אזור מוגבל. למפות יש תחומי חפיפה, שבהם הן מראות את אותו שטח. בדומה לכך, התורות השונות במשפחת M עשויות להיראות שונות מאוד זו מזו, אך אפשר לחשוב על כולן כגרסאות שונות של אותה תיאוריית יסוד, שחוזות אותן תופעות באזורי החפיפה, אך אף אחת אינה פועלת יפה בכל המצבים.
כשאנו מפתחים מודל של העולם ומגלים שהוא מוצלח, אנו נוטים לייחס למודל כזה מידה של מציאות או של אמת מוחלטת. אך תורת M, בדומה לדוגמת דגי הזהב, מראה שאפשר למדל אותו מצב פיזיקלי בדרכים שונות, שכל אחת מהן עושה שימוש באלמנטים ובמושגים יסודיים אחרים. ייתכן שכדי לתאר את היקום עלינו להשתמש בתיאוריות שונות במצבים שונים. ייתכן שלכל אחת מן התיאוריות תהיה גרסת מציאות משלה, אבל על פי הריאליזם תלוי-המודל, הריבוי הזה הוא קביל, ואי אפשר לומר שגרסה אחת היא אמיתית יותר מן האחרת. אמנם הראייה הזאת אינה הציפייה המסורתית של פיזיקאים מ”תיאוריה של הטבע” ואין היא תואמת את הגישה היום-יומית שלנו לגבי המציאות, אבל ייתכן שזו דרכו של היקום.
_________________________________________________________________________
בקיצור
עבודתו של סטיבן הוקינג בנושא חורים שחורים ומקור היקום היא אולי ההתקדמות הממשית ביותר שעשו פיזיקאים תיאורטיקנים אל עבר תיאוריה אחת של הכול – תיאוריה שתיישב בין תורת הכבידה של איינשטיין ובין הפיזיקה הקוונטית.
על המחברים
סטיבן הוקינג הניח בעבודתו את היסודות להבנה המודרנית של חורים שחורים ושל מקורו של היקום. אבל הוא טוען שהוא מפורסם לא פחות בזכות הופעתו ב”משפחת סימפסון” וב”מסע בין כוכבים: הדור הבא”. מאז 1979 ועד לפני שנה הוא החזיק בקתדרה למתמטיקה על שם לוקס באוניברסיטת קיימברידג’, הקתדרה שבה החזיק אייזיק ניוטון לפניו. על ספריו נמנה “קיצור תולדות הזמן”, שנמכר ביותר מתשעה מיליון עותקים.
לאונרד מלודינו (Mlodinow) הוא פיזיקאי תיאורטיקן במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). הוא חיבר כמה ספרים – בהם “החלון של אוקלידס: תולדות הגאומטריה מקווים מקבילים ועד להיפר-חלל”
ו”מהלך השיכור: כיצד המקריות שולטת בחיינו”, וגם כמה תסריטים ל”מקגיוור” ול”מסע בין כוכבים: הדור הבא”.
לפיזיקאים יש מועמדת מועדפת לתיאוריה כזו- תורת המיתרים – אך לתורה הזאת יש חמישה ניסוחים שונים, וכל אחד הם מקיף טווח מוגבל של מצבים.
עם זאת, קיימת רשת של קשרים מתמטיים, המקשרים בין תורות המיתרים השונות, תחת קורת גג אחת הקרויה בשם החידתי “תורת M”. ייתכן שרשת הקשרים הזאת היא עצמה התיאוריה הסופית.
בספר חדש, “The Grand Design” (התכנית הגדולה), טוענים הוקינג ולאונרד מלודינו, פיזיקאי מקלטק, כי ייתכן שהחיפוש אחר תיאוריה סופית לא יוביל לעולם למערכת משוואות יחידה. הם גורסים כי לכל תיאוריה מדעית יש מודל מציאות משלה, וייתכן שאין טעם לשאול מהי המציאות כשהיא לעצמה. מאמר זה מבוסס על הספר הזה.
ועוד בנושא
The Theory Formerly Known as Strings, Michael J. Duff in Scientific American, Vol. 278, No. 2, pages 64-69; February 1998
The Illusion of Gravity, Juan Maldacena in Scientific American, Vol. 293, No. 5, pages 56-63; November 2005.
The Grand Design, Stephen Hawking and Leonard Mlodinow, Bantam Books, 2010
51 תגובות
סתם אחד: “תאוריה של הכול זה שמש”… נו… איפה היית עד עכשיו, גאון?
תאוריה של הכול זה שמש,הסבר: השמש מתחממת ומחממת, כשהשמש מתחממת היא מייצרת את הגרעין של עצמה וצוברת לחץ בתוכו, וכשהשמש מחממת היא משחררת את הלחץ הזה מתוך הגרעין אל המעטפת. השלבים האלו נקראים פעימת חום, הלב שלנו עושה פעימות חום, המנועים עושים פעימות חום,המנורות עושות פעימות חום והסוללות עושות פעימות חום! זאת גם הסיבה למה רואים את הגרעין והמעטפת שהשמש מייצרת בכול מקום בטבע, לדוגמא: כשזורקים אבן לאגם,אז לאיפה שזרקנו אנחנו רואים את צורה של גרעין ומעטפת בתוך המים. גם הצורה של היצורים החיים זה גרעין(לב) ומעטפת(עור). הצורה של הצומח זה גם גרעין(גרעין של זרע הצמח) ומעטפת(קליפה של הפרי או עלי הגבעול של הפרח).
התיאוריה של הכל כבר הומצאה מזמן. או בשמה המקובל “התיאוריה של החורים” והיא פותחת במילים “בראשית ברא אלוהים”.
מגיב 43
אני מבין. ואתה מבין את מה שכותבים?!
תראה, בעתיד כשיופיעו מחשבים קוונטים כוח החישוב שלהם יאפשר לבצע סימולציות מורכבות ביותר. כמו למשל סימולציות של כוכבים בחלל שהיום יקח למחשבים 500 שנים לחשב, בעתיד יהיה אפשר לבצע את אותם החישובים במהירות גבוהה יותר כלומר, בזמן קצר יותר (באופן משמעותי) מ500 שנים.
יכול להיות שאז יהיה אפשר להגיע לתובנות חדשות בפיזיקה של היקום ומה שמעבר.
יוסף:
אני הגבתי לדברים שאמרת קודם והסברתי מה שגוי בהם.
אני מקווה שאת זה, לפחות הבנת.
ביחס למה שאתה אומר כאן (ומנסה, משום מה, לקשור למה שאמרת קודם – דבר שמראה שייתכן שבאמת לא הבנת את ההסברים שניתנו לך בתגובות הקודמות אבל כרגע אני יוצא מנקודת הנחה שהבנת ואם זה לא המצב, ציין זאת בבקשה) – אין במדע הוכחות ולעולם לא תהיינה.
תמיד תוכל לטעון בתוקף אפילו שרק אתה קיים וחולם את כל השאר ואיש לא יוכל להוכיח לך את ההיפך.
במדע אנחנו מחפשים את ההסבר הסביר והתמציתי ביותר.
אם יש אפשרות לנסח חוק פשוט שממנו נובעות תצפיות רבות ושאינו נמצא בסתירה עם אף תצפית – המדע מאמץ אותו.
התאוריה של הכל – אם תתגלה בשלב מסוים – לא תהיה אלא המשך העבודה בצורה זו.
יוסף,
אני מבין את הקטע האמור כמוך.
אולם אם אנו דנים ב”תאוריה של הכל” הקטע הנ”ל נכתב בחוכמה שלאחר מעשה. כשתלמי יצר את המודל שלו כולם חשבו שזהו זה, כך אכן מתנהל העולם, “התורה של הכל”. אולם היו תצפיות אסטרונומיות של תנועת הכוכבים שקשה מאד היה להסביר בעזרת מודל זה. מנגד טענו תומכיו, כיצד ייתכן שהארץ זזה, הרי אם היינו קופצים לאוויר היינו אמורים לנחות במקום אחר ממקום הקפיצה.
לאחר מכן באו תצפיותיו של טיכו ברהא וחישוביהם של קפלר וניוטון והראו שאם מניחים מסלולים אליפטיים במקום מעגליים, הפלא ופלא, קל יחסית לחזות בדיוק את מסלולי כל כוכבי הלכת הידועים כפי שהם נצפים בשמיים. שוב נראה היה שזהו, “התורה של הכל”.
איינשטיין בא ואמר, הרי אין באמת מערכת צירים שמרכזה הוא השמש ולמעשה התנועה, כל תנועה, היא יחסית. כל שבמבט של היום המשפט שאתה מצטט נכון.
בכל מקרה, כמעט לכל צורך ועניין כשאתה עומד על המדרכה ומכונית מתקרבת קשה להגיד שזה אתה שמתקדם אליה ולא להפך (שזה אכן מה שרואים יושבי המכונית).
ר.ח. ומיכאל רוטשילד:
אודה לכם אם תסבירו לי מה לא הבנתי נכון.
להלן שוב הציטוט מהמאמר :
“דוגמה מוכרת יותר מן העולם האמיתי לתיאורים שונים של המציאות היא ההבדל שבין מודל היקום של תלמי שהארץ ניצבת במרכזו לבין מודל היקום של קופרניקוס שבמרכזו השמש.
אמנם מקובל לומר שקופרניקוס הוכיח שהמודל של תלמי שגוי, אבל אין זה נכון.
כמו במקרה של נקודת הראות של הדגים לעומת זו שלנו, כך גם במקרה של היקום – אפשר לבחור להשתמש בכל אחת משתי התמונות של היקום כדי להסביר את התצפיות שלנו על הכוכבים, מכיוון שאפשר להניח שהארץ במנוחה באותה מידה שאפשר להניח כך לגבי השמש.
יתרונו העיקרי של המודל של קופרניקוס, מלבד חשיבותו בדיונים פילוסופיים לגבי טבע היקום, הוא שמשוואות התנועה פשוטות הרבה יותר במערכת הייחוס שבה השמש היא במנוחה.”
מה שהבנתי מהמאמר הוא שנכון לידע המדעי של היום:
אפשר להניח שהשמש מסתובבת מסביב לכדור הארץ, שיטת תלמי לא הופרכה, והסיבה ששיטת קופרניקוס התקבלה כי היא קלה יותר לחישובים.
אם אין זה כך , תוכלו להסביר לי את הקטע אחרת?
נ.ב. את איינשטיין ותורת היחסות נשאיר להמשך.
ב עיצוב גרנד “הוקינג אומר, כי אנחנו קצת כמו דג זהב אקווריום מעוגל. התפיסותשלנו מוגבלות מעוותת על ידי סוג של עדשות אנו רואי דרך,” המבנה הפרשנישל המוח האנושי שלנו. “אלברט איינשטיין דחה גישה זו סובייקטיבית, נפוץהרבה יותר של מכניקת הקוונטים, אך הודתה כי המבט שלנו על המציאות הואמעוות.
במדעי מסוימים, קיום כל מתואר משנה או אנרגיה. בחלק מן המיסטיקה, רקהתודעה קיימת. החומר האפל הוא 25%, ואת האנרגיה האפלה על 70%, שללצפיפות הקריטית של היקום הזה. המהות האלוהית, גם לא גלוי, נובע ומקייםעניין אוניברסלי (מסה / אנרגיה: גלוי / כהה) לבין התודעה הקוסמית (f (x) בחזקתהגדול ביותר שלה). במהלך התודעה suprarational, ומעבר, המיסטיקניםחולקים למעשה כי במינונים שונים. [מצוטט מתוך http://www.suprarational.org על
ר.ח. אתה מבין שדרושה אינטלגנציה ולא כוח חישוב כדי לנסח תורה כזאת ?!
לדעתי יהיו אלה המחשבים ולא בני אדם, ש’יכתבו’ את התאוריה של הכל. צריך כוח שיודע לבצע חישובים ברמה יותר גבוהה מזה של המוח האנושי. אני מאמין שהאנושות תצטרך לכוח החישוב של מעבדים חזקים ביותר (שיופיעו בעתיד וכנראה במחשבים קונטיים והלאה) כדי לחשב משוואות מסובכות ביותר ולהשוות או לחבר בינם לבין המשוואות האחרות כדי ‘לקבוע עובדות חדשות בשטח’.
ביזו:
קשה לך להאמין?
עושים גם דברים קשים בחיים.
תתאמץ יותר ותאמין! 🙂
האמת היא שהמאמץ שווה כי מה שבאמת קשה להאמין זה שהוקינג לא יודע על מה הוא מדבר כשהוא עוסק בנושא זה.
עד כמה שזכור לי מופיע הסבר די ממצה של העניין בספר The Elegant Universe
מראים שם שמדובר במספר תיאוריות שהקשרים המתמטיים ביניהן גורמים להן להיות שקולות מתמטית למרות שהאינטרפרטציה האינטואיטיבית שלהן שונה.
מישהו יהיה חייב לתת הסבר על המשפט הזה :
“תורת M אינה תיאוריה במובן המקובל, אלא רשת של תיאוריות”
קשה לי להאמין שמי שכתב אותו הבין מה הוא אומר..הרי אף אחד לא מבין איך לנסח עדין את תורת M אז איך הגיעו למסקנה שהיא רשת של תיאוריות ?!
כל ההתחיסות כאן לתורת מיתרים ותורת M הוא כל כך לא נכון ומטעה..מדהים שכאלה דברים בכלל מתפרסמים..
ר.ח (30):
ההבדל אינו סמנטי ואת האפשרות של התייחסות אל התיאוריה כנכונה לזמנה הצגתי כבר בתגובה 22 ויהודה חלק עליה.
הדוגמה עם הדינוזאורים צולעת מבחינות רבות.
התיאוריה “עכשיו יש דינוזאורים” אינה מוגדרת לאורך זמן כי משמעות המילה “עכשיו” משתנה.
אם מדברים על התיאוריה שבזמן מסוים היו דינוזאורים – הרי שתיאוריה זו נכונה גם כיום.
אם מישהו היה מדבר על כך לפני שנוצרו הדינוזאורים זו הייתה כנראה תיאוריה נכונה, אבל מי שהיה הוגה אותה היה צריך להיות נביא והמבחן היחיד בו יכול היה להעמיד אותה הוא לחכות ולראות.
יוסף:
רק עכשיו ראיתי את דבריך.
הם אינם נכונים.
מתורת היחסות בהחלט נובע שכדור הארץ ינוע סביב השמש (או, ליתר דיוק, ששניהם ינועו סביב מרכז כובד משותף שנמצא, מן הסתם, בשמש).
בכלל – היחסיות שאתה מדבר עליה היא יחסיות של תנועה קצובה ולא של תנועה מואצת.
האם אתה באמת חושב שאיינשטיין היה מספיק טיפש כדי לטעון שאם אני מזנק עם מכוניתי ברמזור כשעל המדרכה לידי יושבים אנשים על כיסאות בית קפה אז במקום שאני אדבק לכיסא בגלל התאוצה (או במקביל לכך) – גם האנשים על המדרכה יעופו מכיסאותיהם כי אי אפשר לדעת מי מאיץ?
גיא,
מה אתה רוצה? לא טענתי שהמאמר מציג גישה פוסטמודרניסטית אלא התייחסתי למה שגיל אמר בתגובה 10. ועם כל מה שאמרת בתגובה 34 אני מסכים ב 100%.
יוסף, לשאלותיך:
1) לגבי סתירה לטענות איינשטיין, עצם זה שחישובים יחסותיים קורסים כשמגיעים לגדלים קטנים ולהפך עם מכניקת הקוונטים מראה שיש בעיות בשתיהן. זו עובדה ברורה שגרמה לפיזיקאים, כמו שגם כתוב במאמר, לחפש לחפש את תאוריית הכל.
2) נראה לך שהייתי יושב פה ומתכתב איתך אם הייתי יודע מה האמת שאנחנו מתקרבים אליה ???
3) אני לא מומחה בפיזיקה אבל לדעתי הגדרה נכונה תהיה שכדור הארץ והשמש מסתובבים זה ביחס לזה.
ר.ח.
כותב המאמר טוען בצורה ברורה ששיטת קופרניקוס היא לא נכונה יותר אלא נוחה יותר לשימוש ואפשר להשתמש בכל אחת מהשיטות.
לפי תורת היחסות אי אפשר להוכיח איזה שיטה נכונה.
יש ניסוי או תיאוריה שסותרת את טענת איינשטיין?
לדבריך יש אמת אחת שאנו מתקרבים אליה , מהי ?
האם היום אפשר לטעון שמבחינה מדעית הוכח שכדור הארץ מסתובב מסביב לשמש?
ר.ח:
אני מסכים איתך לגבי הביקורת על הגישה הפוסטמודרניסטית אך מה לכך ולנושא המאמר? אין בו שמץ מכל אלו, והחיבור בין הגישה אותה מבטא המאמר לבין פוסטמודרניזם הוא רדוד ושטחי.
המאמר מדבר עח הגישה לפיה תיאור מציאות כלשהי הוא אך ורק במסגרת מודלים – כל מה שיש למדע הוא מודל מבוסס תצפיות. המדע לא מתאר מציאות אוביקטיבית. זה לא פוסטמודרניזם אלא ראיית עולם מדעית
גיא,
אני זוכר את הדיון הנ”ל ושם בתגובה 478 שטחתי את טענותי.
לגבי הגישה הפוסטמודרניסטית אני חושב שהיא בעייתית כי היא לא מקדמת אותנו לשום מקום. איך אפשר לבצע חקירה אם היה פשע ובו זמנית לא היה פשע? איך אפשר לקבל תשובה על שאלה מדעית אם בעצם בכלל אין שאלה?
לדעתי גם הפוסטמודרניות קלקלה גם את האומנות (ראה את הספר האחרון שנכתב ע”י אפריים קישון) כי אם כל מרובע שחור נחשב לאומנות ומוצג במוזיאון זה עצוב. יש לי הרבה מה להגיד על זה ועל הקשר שך כך אלו לניו אייג’ והרוחניות המזוייפת אבל זה באמת כבר דיון אחר לגמרי.
ר.ח:
אמרת:
“בשנים האחרונות נהייה בון טון להגיד שלא יהיה ביכולתינו לפתח תאוריה שתסביר את הדברים”,
“חשיבה פוסטמודרניסטית הרסנית, אין אמת אחת, הכל נכון והכל לא נכון בו זמנית”
זה מזכיר את הדיון הישן שהתקיים כאן:
https://www.hayadan.org.il/for-one-tiny-instant-physicists-may-have-broken-a-law-of-nature-0604107/
חשוב רק לא להיקלע ל”בון-טון” של השנים האחרונות לקרוא לכל עמדה שונה מזו שלך כ”פוסטמודרניזם” כל עוד היא לא מתישבת עם השקפתך או עם האינטואיציה. העמדה המיוצגת כאן במאמר היא עמדה אותה החלו לייצג פילוסופים כבר בתחילת המאה ה-19 וכיום היא מקובלת למדיי בקרב בכירי המדענים.
יוסף,
אני מסכים עם דבריך אבל לא עם הפרשנות שלהן. תלמי טען שהכל מסתובב סביב כדור הארץ. בא קופרניקוס ואמר שאם נניח מודל של כדור הארץ סביב השמש הכל יהיה פשוט יותר. בא לאחריו איינשטיין וטען, לא, גם מודל זה לא מספק ויש להסתכל על הכל בצורה יחסית.
אני חושב שאתה טועה בכך שאלו הן צורות שונות להסתכל על אותה מציאות. לדעתי המודלים הללו הם אבני דרך בדרך להבנה יותר מעמיקה של המציאות. יש איזה שהיא אמת אחת שלאט לאט אנחנו הולכים ומתקרבים אליה וכל פעם המודלים שלנו מסבירים עוד עובדות ותצפיות.
אם אתם ממש מתעקשים המשפט הנכון צריך להיות:
תאוריה שהופרכה היום לא הייתה נכונה גם בעבר אולם נחשבה ככזו.
נראה לי שההבדל בינכם סמנטי. מיכ*אל מדבר על אמת אבסולוטית, האם התאוריה נכונה או לא נקודה.
יהודה לעומת זאת מתייחס לאמת סובייקטיבית משתנה, אתמול תאוריית ניוטון נחשבה כנכונה והיום לאור הגילויים החדשים ברור לנו שלא.
הדוגמא עם הדינוזאורים ממש צולעת. הם היו מותאמים לתקופתם עד שהתקופה השתנתה ככל הנראה בעקבות אותו מטאוריט ואז הם כבר לא היו מותאמים כלל וכלל. אין אף ייצור שמותאם לכל מצב וכל תנאי, קח חיית יבשה מותאמת להפליא כמו תיקן וזרוק אותו למים, הוא יטבע.
לר.ח. ולמ*כאל
מ*כאל אמר: תיאוריה שהופרכה היום לא הייתה נכונה בעבר.
ואני טוען ש: תיאוריה שהופרכה היום כן הייתה נכונה בעבר!
להגיד שתיאוריה שהופרכה לא הייתה נכונה זה בדיוק כמו להגיד שהדינוזאורים לא היו נכונים/מותאמים בעבר כי הם הושמדו. עד שהם הושמדו הם היו מותאמים להפליא!
זה ההבדל הקטן ביני לבינכם.
אבל לא חשוב
יום טוב
סבדרמיש יהודה
ר.ח:
אני יודע שזה מה שאמרת (הרי אמרת את זה 🙂 ).
יהודה ניסה לצקת לדברים משמעות שונה וניסיתי להעמיד אותו על טעותו.
בזה שאתה חוזר על הדברים אינך מסייע לבירור המחלוקת.
תיאוריה שהופרכה היום לא הייתה נכונה בעבר.
היה לגיטימי להתייחס אליה כאילו היא נכונה אבל היא לא הייתה נכונה.
פופר לא מתייחס לתיאוריות כתיאור זמני שבהכרח יופרך.
הוא פוסל אותן אם הופרכו והוא דורש מהן לומר דברים שבעיקרון הם בני הפרכה. זה הכל.
אינני חושב שאתה חושב אחרת אבל מדברי יהודה עלול להשתמע שכן
יהודה ומכ*אל,
מה שרציתי לאמר היה שאם יש תאוריה שמסבירה את כל התצפיות היא נכון להיום “תאוריה של הכל”. אני חושב שעד היום לא הייתה כזו. המכניקה הניוטונית, לזמן קצר, עד שעלתה בעיית קרינת גוף שחור כמדומני הייתה כזו. מכניקת הקוונטים היחסות והמיתרים מלכתחילה מכילות חורים.
בקשר לפופר, להבנתי הוא לא אמר שכל תאוריה מוכרחה להיות מופרכת אלא הציע שאי אפשר להוכיח תאוריה מסויימת אלא רק להפריכה. כל עוד לא הופרכה היא תקיפה. ייתכן ואני מאמין שכך יקרה יום אחד תנוסח מערכת משוואות שתסביר הכל ולא תופרך והיא תהיה “התאוריה של הכל”.
סבדרמיש יהודה
אם אני לא טועה אז מה שמכאל רוטשילד ניסה בלא הצלחה להסביר לך זה, שחוץ מזה שהוקינג מאוד חכם, יש עוד צד לחוכמה- אם זאת של אדם או מכונה או כל דבר אחר שיש בו מוח.
האבולוציה הצליחה לפתח מנגנון כלשהו במוח שיודע איך לפתור בעיות מסובכות. הקטע הוא, שהמנגון הזה יכול להביא לא רק לתוצאות רצויות, אלא גם, לתוצאות שאינן רצויות או במילים אחרות הרסניות לאותה מערכת שמספקת את התוצאה או לסביבה שלה.
טוב, מר מ*קאל, לא קורה אסון גדול אם אני לא הבנתי את דבריך.
העיקר שאחרים הבינו אותי
יום טוב
סבדרמיש יהודה
יהודה:
לא אמרת שמסקנותיו של הוקינג מתבססות על אבולוציה שחלה ביום היוולדו אבל דבריך בעניין היו התייחסות לדברי והם מראים שלא הבנת את דברי.
ניסיתי להסביר ומסתבר שזה לא הצליח.
למ8כאל
אשמח לדעת מ ר.ח מה הייתה הכוונה בדבריו בלי צד שלישי.
ולגבי הוקינג, לחלוטין לא אמרתי שהוקינג הוא “תוצר של אבולוציה שהתרחשה ביום לידתו “, איפה ראית שכתבתי כך?, מה שכתבתי שיש לו ולאחרים כושר נתוח של היקום וזה מוסיף ליכולת הישרדותו בקרב ההומו ספיאנס. כושר הניתוח קיים לגבי כל ההומו ספיאנס אבל אצלו זה מופיע בצורה מוצלחת יותר. לכן קרוב לוודאי שהוא יצליח להעביר את הגנים המוצלחים שלו הלאה! (עד כמה שאני יודע יש לו שני ילדים).
יום טוב
סבדרמיש יהודה
יהודה:
אתה מנסה לקרוא בדברי ר.ח את מה שאין בהם.
ר.ח אינו אומר שתורה שהופרכה בניסוי היא נכונה אלא רק שכל עוד לא הופרכה בניסוי מתייחסים אליה כאל נכונה ובדיעבד אפשר אולי להשתמש בביטוי “נכונה לזמנה”.
לגבי היכולת לפתור בעיות, אני חושב שלא הבנת את כוונתי.
הוקינג אינו תוצר של אבולוציה שהתרחשה ביום לידתו אלא של אבולוציה שיצרה את ההומו סאפיינס.
היכולת לפתור את הבעיות שהוא פותר כיום לא הייתה משרתת אותו באותה תקופה (ולו רק בגלל שאי אפשר היה לדבר על בעיות אלו באותו אופן באותו זמן).
זה שבדיעבד המוח האנושי משרת אותנו הוא עובדה ידועה.
כמובן שבמידה לא פחותה הוא גם פוגע בסיכויי הישרדותנו – אם בגלל כוח ההרס שאנו מפתחים ואם בגלל רעיונות עוועים שאפשר לשתול בו ושמובילים אנשים למעשי טירוף.
דוגמה מוכרת יותר מן העולם האמיתי לתיאורים שונים של המציאות היא ההבדל שבין מודל היקום של תלמי שהארץ ניצבת במרכזו לבין מודל היקום של קופרניקוס שבמרכזו השמש. אמנם מקובל לומר שקופרניקוס הוכיח שהמודל של תלמי שגוי, אבל אין זה נכון. כמו במקרה של נקודת הראות של הדגים לעומת זו שלנו, כך גם במקרה של היקום – אפשר לבחור להשתמש בכל אחת משתי התמונות של היקום כדי להסביר את התצפיות שלנו על הכוכבים, מכיוון שאפשר להניח שהארץ במנוחה באותה מידה שאפשר להניח כך לגבי השמש. יתרונו העיקרי של המודל של קופרניקוס, מלבד חשיבותו בדיונים פילוסופיים לגבי טבע היקום, הוא שמשוואות התנועה פשוטות הרבה יותר במערכת הייחוס שבה השמש היא במנוחה.
לפי תיאורית היחסות של איינשטיין כאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים.
מה אם כן ההוכחה המדעית לכך שכדור הארץ מסתובב מסביב לשמש ולא להפך
לר.ח
מסכים עם תגובתך האחרונה (18) ובעיקר עם מה שכתבת לגבי דבריי.
לדעתך, וגם לדעתי, כל תיאוריה שמסבירה את כל מה שידוע לנו לגבי היקום היא תיאוריה נכונה. והדוגמא של ניוטון היא ממש טובה אבל גם אריסטו ואפילו היוונים עם תיאורית ארבעת היסודות שלהם. כולם היו נכונות כי הסבירו בצורה נכונה את מה שהיה ידוע על התנהגות היקום. ברגע שהשתנה משהו ביקום שלא היה ידוע הרי הוא יקום עם תכונות חדשות שאולי ידרוש תיקון התיאוריה או תיאוריה חדשה.
מעניין מה היה אומר הפילוסוף פופר על גישה כזאת. הרי הוא מסתכל על כל תיאוריה כמשהו זמני שעומד להיות מופרך, ואילו הגישה שלי, וכניראה גם של ר.ח. שהתיאוריה היא נכונה ואפילו מושלמת עבור מה שידוע.
זה ממש כמו להתייחס לדינוזאורים כמשהו שעומד להיות מוחלף, כמו שפופר חושב, או להתייחס אליהם כמשהו מושלם אלא אם הסביבה סביבם תשתנה. קצת שונה.
ולגבי תגובה 19. השאלה למה יש לנו כושר לפתור בעיות שאינן קשורות לאילוצי האבולוציה שלנו היא שאלה טובה. האם האפשרות היא כמו שמ. אומר שקרה מוצר לוואי של האבולוציה שמאפשר לטפל בבעיות שאינן קשורות לאילוצי האבולוציה או שהפתרון של בעיות כאלה דווקא כן נותן לנו יתרון אבולוציוני?
אני חושב שהעיסוק בבעיות אלה כן נותן לנו יתרון אבולוציוני!
אני בטוח שסטפן הוקינג אעלה את סיכויי “ההשרדות” האבולוציונית של נכה כמוהו, בזאת שהוא מצליח לנתח היטב את הבעיות המדעיות.
יום טוב
סבדרמיש יהודה
האנלוגיה לדגים אינה חכמה כי גם סביבת המחייה הטבעית שלנו מוגבלת כמו של הדגים אבל המדע שלנו פרץ עד כה מגבלות רבות של אותה סביבת מחיה ואין כל סיבה להניח שייעצר אי פעם.
המוח האנושי פותר בעיות רבות שהברירה הטבעית מעולם לא חייבה את האדם לפתור.
לדעתי מאד סביר שמדובר בתוצר לוואי של אבולוציה שבררה מוחות שמסוגלים לפתור בעיות קיומיות ובמקרה התפלק לה מנגנון של “פותר בעיות אוניברסלי” שמסוגל להתמודד עם כל בעיה.
אל יאוש!
אגב: האם איש לא שם לב לקריצה שבכותרת התמונה?
המאמץ הסיזיפי של המדענים למצוא הסבר כוללני אחד ליקום מבטא את ניסיונם להעמיד את המדע כבר-תחרות להסבר המונותאיסטי שלפיו אלוהים (אחד) אחראי לבריאה כולה.
המאמץ המדעי הזה נדון לכישלון כפי שהבינו כבר היוונים הקדומים שחשפו את הפרדוקסים שנתקל בהם המוח האנושי. הפילוסוף עמנואל קאנט שניסה להניח את יסודותיה של מחשבה מדעית שיטתית המבוססת על כשריו וכישוריו של המוח האנושי הבין גם את מגבלותיו והסביר מה הבעייה כשתיאר (בין השאר) את האנטינומיות של החלל והזמן, סופיותם ואינסופיותם הבו-זמניים. כל הניסיונות להגיע להסבר כולל מייצגים מדיניות של בנות-יענה הסבורות שאם יתעלמו מהבעיה המהותית, היא תיעלם. הצעד הראשון שצריכים מדענים רציניים באמת לעשות כדי להבין יותר את היקום, הוא להכיר בכך שההכרה האנושית מוגבלת הרבה יותר מההוויה. שהרי כל החשיבה האנושית כולל כל מיחשוב שאפשר להעלות על הדעת, לא יצליחו להשיב על השאלה הילדותית והמגוחכת לכאורה, בא בא קודם – הביצה או התרנגולת.
באנלוגיה לדגים. יום אחד הם יבינו שהם סגורים במיכל ויירצו לחקור מה יש מחוצה לו. הם ייפתחו מערכות שתאפשרנה להן לשרוד מחוץ לאקווריום ומערכות המאפשרות להן להסתכל מחוצה לו ולאט לאט הם יתחילו להבין מה קורה בחוץ ואולי גם יקימו מושבות בבריכה שמחוץ לבית.
יהודה, כשתהיה תאוריה שכל תופעה מוכרת תהיה מוכללת במשוואותיה זו תהיה התאוריה של ה”כל”. כמובן עד ליום שתתגלה תופעה חדשה שלא מתאימה. אולם עד אז זו תהיה תאוריה של הכל כמו שלתקופה קצרה נראה היה שהמכניקה הניוטונית היא התאוריה של הכל.
למנחה היקום
האם אתה חושב שהדגים חושבים שמשהו עקום ביקום שלהם שהם ירצו לישר אותו?
זה כמו לומר שאנו נרצה לישר את היקום העקום של איינשטיין.
חוץ מזה לא יכולה להיות תיאוריה של הכל כי אתה אף פעם לא תדע את הכל ותמיד יהיה לך ספק.
לילה טוב
סבדרמיש יהודה
אהבתי במיוחד את תגובה #6 של משה
האנלוגיה הזו, המדמה אותנו לדגים שכל כך קשה להם להבין את המציאות דרך קירות הזכוכית העגולה של האקווריום, יש בה הרבה היגיון מאחר והיא מצליחה להביע את הקושי שלנו כיצורים ביולוגיים די מוגבלים .
אולם יש מוצא ממצב זה : הגברת כושרנו להביט דרך הזכוכית העגולה, (או על פי המשל השני של משה, הקטנת החורים ברשת הדייגים שלנו), אפשרית בהחלט על ידי הגדלה הולכת ומואצת של כושרם של המחשבים שלנו לישר עבורנו את קירות האקווריום. הראשון בעתיד להבין נכונה את תיאורייה של הכל יהיה מחשב חזק באופן שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין היום.
כמובן שנותרת בעייה אחרונה : כיצד יוכל המחשב הזה להסביר לנו את התיאוריה של הכל באופן שנבין אותו ?
אני נוטה להסכים עם ר.ח. (אני יודע – זה צפוי!)
המצב הנוכחי הוא שהיחסות הכללית אינה מסתדרת עם תורת שדה קוונטית.
המשמעות היא שישנם מצבים (קיצוניים מאד) בהם איננו יכולים לנבא עם הפיזיקה הקיימת בידינו מה יקרה.
חשוב להדגיש, הפיזיקה יודעת לנבא מה יקרה גם בניסויים שעדיין לא בוצעו וזה עובד. כמובן, מי שרוצה יכול לומר כי אין שום דרך לדעת האם גוף שמסתו 2.00001 ק”ג ינהג ע”פ אותם משוואות כמו גוף שמסתו 2 ק”ג, אך בגישה כזו לא תשיגו כלום. אני מעדיף אם כן “להאמין” שיש חוקי טבע ומאחר שמאות שנים של מדע (ומיליאדי שנים של אבולוציה) מוכיחים שגישתי הפרגמטית מועילה למדי (החל בשיגור חלליות וכלה בביטחוני ביציבותה של האדמה עליה אני דורך) – אני שלם איתה.
מי שמסכים איתי, מבין עם כן עד כמה המצב היום בעייתי:
יש תחומים מסויימים של המציאות בהם תורת הקוונטים והיחסות הכללית סותרות זו את זו, כלומר שתי תיאוריות מוצלחות למדי שמטפלות יפה במגוון עצום של תופעות אינן מצליחות לנבא כהלכה מה יקרה במצבי קיצון מסויימים.
זה הדבר שהוביל אנשים להאמין כי קיימת “תיאוריה של הכל” – כלומר תיאוריה אחת שתתאר בצורה נכונה מה קורה גם בתחומים בהן לא מצליחות היחסות ותורת הקוונטים הנוכחיות לטפל.
אחת המועמדות לתיאוריה כזו, וכנראה הראוייה מכולן לעת עתה, היא תורת המיתרים על גירסאותיה ושיפוריה. אני לא יודע עם היא הנכונה או לא, אני באמת לא מבין בנושא מספיק על מנת לומר אפילו שיש לי איזושהי הרגשה, אך עצם הרעיון של ניסיון למצוא תיאוריה מאוחדת אשר תסביר מגוון של תופעות הוא רעיון סביר למדי אשר הוכיח את עצמו במשך כל שנות ההתפתחות המדעית.
גיל,
אני מקווה אם כן שעניתי לך מדוע מחפשים “תיאוריה של הכל”. השם אמנם רהבתני אבל הרעיון הוא פשוט למצוא תיאוריה שתוכל לנבא מה קורה בכל מצב ולא אוסף של תיאוריות שונות אשר מתנגשות זו בזו בתחומים מסויימים של המציאות.
משה,
אם הגישה שלך לא היו מצליחים לבצע אפילו חילוק ארוך. ייתרונו של השכל האנושי על פני השכל הדגי הוא איכותי ולא רק כמותי.
דג אינו מסוגל להבין כי אם a גורר את b ו-b גורר את c אזי a גורר את c – האדם כן. כך, יכול האדם להוכיח או לחשב דברים, גם מבלי לראות את התוצאה הסופית מיידית לנגד עיניו ובכך הוא מסוגל להתעלות על האינטואיציה המיידית שלו ולהבין גם דברים שנוגדים את האינטואיציה הראשונית.
אם הטיעון הקודם מסובך לך הרי לבטח תשים לב לעובדה הפשוטה:
המין הדגי אינו מפתח ידע מצטבר וזאת בניגוד למין האנושי.
ל-4
42 זו התשובה לחיים היקום וכל השאר
ואנו עוסקים בשאלה בכמה דרכים על אדם ללכת?
והנה קיבלנו פה – : 5 : 5+1 :3M ו-3M+1
גיל,
לדעתי מה שאתה מתאר זו חשיבה פוסטמודרניסטית הרסנית, אין אמת אחת, הכל נכון והכל לא נכון בו זמנית. להשקפתי יש תשובות אמיתיות שניתן להגיע עליהן ואם השאלה מנוסחת נכון תהיה גם תשובה אחת לשאלה אחת. אם נוצרת סתירה בין התשובות יש ללכת יותר לעומק וליישב את הסתירות אבל אין מצב שיש שתי אמיתות סותרות. בהשאלה, אם יש כדור אחד במקום הפשע לא ייתכן ששני אקדחים ירו אותו.
משה,
ברור שיש עקביות בטבע והוא לא אקראי לחלוטין. עובדה שעד עתה הצלחנו לתאר אותו בצורה לא רעה (אם כי לא מושלמת). לדעתי ואתה וכותבי המאמר יחלקו אנחנו הולכים ומתקרבים לתאור יותר ויותר מלא של ה”מציאות”. בעבר לא יכולנו להסביר הרבה עובדות שהיום נראות טריוויאליות וההוכחה הניצחת להבנתנו היא לדעתי הטכנולוגיה שרותמת את ההבנה ומשתמשת בה.
לגבי השאלה אם המח האנושי יכול להבין את המציאות? זו שאלה לא קונסטרוקטיבית. אז מה ? נרים ידיים ונגיד שאי אפשר? איך אפשר בכלל להוכיח משהו כזה? אנו חייבים לצאת מנקודת הנחה שאפשר ולהמשיך לחקור ולשאול. העין האנושית לא יכולה לראות אורכי גל שמכשירנו קולטים, הרגל האנושית לא יכולה לרוץ מהר כמו מכונית אז בעזרת מחקר שמיושם לאחר מכן לטכנולוגיה ששוב מיושמת למחקר חדש וכן הלאה הצלחנו לשים אדם על הירח ולקבוע את רצף הגנום האנושי.
אריה –
שנינו מסכימים שהמוח שלנו כנראה הוא שלב אחד בסולם ההתפתחויות של המוח.
אף אחד לא קבע שזה השלב האחרון. ולכן כמו שאתה לא מצפה מחתול להבין את חוקי ניוטון (לא משנה כמה החתול יהיה מלומד וחכם), כך אתה לא יכול לצפות ממוח אנושי להבין חוקים מורכבים ומסובכים , ברמה שאולי רק מוח יותר מפותח יוכל להבין.
אולי מוח מפותח יותר יהיו לו כלים נוספים מלבד הלוגיקה שהמוח שלנו מבוסס עליו. למה לקבוע שהעולם מבוסס על חוקים לוגים?
רק בגלל שהמוח שלנו יודע לעבד נתונים ולהסיק מסקנות על בסיס לוגי?
משה.
למה בכלל חושבים שיש תאוריה אחת להכול
אנשים נוטים לחפש את מרכז הכוח, או את הכוח הראשי, את האמת.
אבל כול המשקל מבוזר כמו הכוכבים, בין עשרות ומאות תאוריות
כאשר יש בינהם אינטרקציה
אבל כול אחד מהם הוא תאוריה בעל משקל בפני עצמו.
משה – לדעתי אין ערך הישרדותי להתפתחות נוספת של המוח שלנו, לפיכך אין לחץ אבולוציוני לכך ואין לצפות שבמסגרת ברירה טבעית נהיה חכמים יותר. אפשר לחשוב על אפשרות שהחברה האנושית תפעיל ברירה מלאכותית לכיוון שיפור האינטליגנציה, אך עד אז, אם בכלל, עוד חזון למועד.
ר.ח. –
מי קבע שהטבע הוא עקבי? הרי הרבה יותר קל להניח שאין הוא עקבי.
ומדוע אתה חושב שכן אפשר להגיע עם המוח האנושי (שהוא שלב אחד באבולויציה של מוחות למיניהם) להבנה של היקום? אולי צריך לחכות לקפיצה האבולוציונית הבאה של המוח כדי שבאמת יהיה אפשר להבין את העולם?
למה אתה חושב שהמוח שלנו הגיע אל השיא?
משה.
בשנים האחרונות נהייה בון טון להגיד שלא יהיה ביכולתינו לפתח תאוריה שתסביר את הדברים ואין ביכולת המח האנושי להבין את העולם ומזה נובעת איזו שהיא הרמת ידיים והצטדקות.
זה מזכיר לי את משל השועל והענבים, אם אנחנו לא מצליחים לפתח המשוואות שתסברנה ללא סתירות את מה שאנחנו רואים סימן שאין דרך לעשות זאת.
לדעתי אין דבר כזה, יש טבע והוא עקבי ואם אנחנו צריכים שתי מערכות של משוואות שסותרות אחת את השניה כדי להסביר אותו הרי שהבעיה במשוואות ולא בטבע.
גם אם הדגים במאמר ייפתחו משוואות מסובכות ושונות משלנו להסביר את תנועת האור אסור שהן תהיינה בסתירה לאף ממצא באף תנאי ואם יש סתירה שכזו הרי שחסר משהו במשוואות הנ”ל והן לא מתארות נכון את המציאות.
עצם ההנחה כי בעזרת המוח האנושי ניתן להבין את היקום נראת לי אנתרופוצנטרית קיצונית. כמו איש לא מצפה שהדגים עם היכולות המנטליות שלהם יפתחו תאוריות על מעבר גלי אור במים (או שאפילו יבינו למה אני מאכיל אותם כל בוקר) – כך אני לא רואה סיבה למה להניח כי המוח שלנו מספיק מפותח כדי להבין את העולם?
למה הדבר דומה – נשווה את המוח האנושי לרשת דייגים שבעזרתו אנו יוצאים לדוג – הדגים במשל הזה הם הממצאים המדעים. אבל רשת הדיגים הזאת יש לה חורים בגודל מסוים ולכן הוא יכול לדוג דגים מגודל מסוים ומעלה (אלו שלא קטנים מדי). הדייג התמים מגיע למסקנה שבמים הללו ישנם רק דגים גדולים ואין כלל בנמצא דגים קטנים. הוא אפילו מוכיח את זה בעזרת ניסוים חוזרים ונשנים…
משה.
תיאוריה של הכל צריכה ליהיות גם התיאוריה של עצמה.
וגם של כל שאר המדעים מתמטיקה פיסיקה…
יש כבר תיאוריה של הכל
===>>> 42 <<<===
מאמר מאוד מעניין, מעלה הרבה מאוד שאלות פילוסופיות, תודה.
כתבתי מאמר בשם “אבולוציה של תיאוריות” והראתי את ההתאמה בין אבולוציה של בעלי חיים לבין התפתחות התיאוריות. זה נעשה בעזרת טרנספורמציה פשוטה של חילופי מילים.
מכאן המסקנה היא שלשאול אם יכולה להיות תיאוריית- על זה בדיוק כמו לשאול אם יכול להיות ייצור -על עם כל מה שמשתמע מכך.
מסקנה נוספת מהמאמר: בגלל שיש אי הודאות במדידות, תמיד יהיו אינסוף תיאוריות להסברת מה שאנו יודעים על היקום.
המאמר פורסם גם כאן בידען.
לילה טוב
סבדרמיש יהודה
אני חושב שיש עוד זמן עד שדגי זהב יפתחו מודל דומה לפיסיקה ניוטונית, עד אז יהיו מלחמות עקובות מדם בין תרבויות דגים וכנראה כמה דתות שמתארות פחות או יותר את אותו רעיון בריאה.