מחקרים מראים כי אחוז גדל והולך של האוכלוסייה בארץ אינו מקבל את הכלים או את התנאים להתמודדות בעולם מודרני. רמת ההישגים של ילדי ישראל במבחנים בינלאומיים נותרת ירודה ביותר.
השכלה היא הכלי החשוב ביותר המאפשר יכולת השתכרות, בטחון כלכלי, מוביליות חברתית, וצמיחה ברמת הפרט והמדינה כאחד. המערכת החינוכית הציבורית בנויה על עקרונות היסוד של המהפכה התעשייתית של המאה השמונה עשרה, שבה התעורר הצורך בחינוך להמונים. הצורך בהכשרת פועלים יודעי קרוא, כתוב ובסיס ידע בחשבון, היכולים גם לעבוד מבלי לדאוג היכן מסתובבים ילדיהם, השתלב עם האידיאלים הרעיוניים שהובילו באותה תקופה – שוויון הזדמנויות, זכויות אדם, ובעיקר – הזכות לבחירה ולשינוי. אך למרות שמאז המהפכה התעשייתית אורח החיים האנושי עבר כמה מהפכות של ממש, תפיסות היסוד של מערכת החינוך, המבנה שלה ודרכי פעולתה לא השתנו בהתאם. ברוב המקרים, התלמיד עדיין נתפס כחומר גלם שיש להעבירו תהליך חינוכי-מכני, על-מנת לקבל תוצר רצוי.
מחקרים מראים כי אחוז גדל והולך של האוכלוסייה בארץ אינו מקבל את הכלים או את התנאים להתמודדות בעולם מודרני. רמת ההישגים של ילדי ישראל במבחנים בינלאומיים נותרת ירודה ביותר. אפילו המצטיינים של מערכת החינוך הישראלית הם ברמה נמוכה יותר מהמצטיינים של כמעט כל מדינות ה-OECD. זאת, למרות רפורמות המיושמות חדשות לבקרים במערכת החינוך ולמרות הכוונות הטובות באמת של רבים וטובים מזה שנים. בדו”ח מכון טאוב לחקר מדיניות חברתית לשנת 2010, נקבע כי “מדיניות החינוך בישראל נראית יותר כמדיניות של תיקוני כיוון במקום מדיניות של קביעת כיוונים חדשים.” (עמ. 68, שם). יתרה מזאת – גם שינויים שאנו עדים להם לאחרונה, כגון הקצאת יותר משאבים לתמיכה בסטודנטים במחשבים ומקצועות הייטק אחרים, עלולים להתגלות כלא יותר מ”תיקון כיוון” במקרה הטוב וכמלכוד 22 במקרה הרע כאשר יתברר, כי עד שסטודנטים אלה סיימו את לימודיהם, קצב השינוי החברתי כבר יצר דרישה למקצועות אחרים.
היכולת לגבש וליישם תפיסת חינוך, המתאימה לאורח החיים בעידן שבו קצב השינויים גדול יותר מקצב יישומם, דורש לא פחות ממהפכה רעיונית. אלא ששינוי מסדר גודל כזה הוא קשה מאד, משתי סיבות מרכזיות: ראשית, הוא מאיים על הסדר הקיים. מורים, תכניות לימודים, מתודולוגיות, דרכי פיקוח והערכה – הכול יצטרך לעבור שינוי מהיסוד. לאור נתוני המערכת הקיימת (ראו בוקסה נפרדת) הסיכויים ששינוי מסדר גודל כזה יתרחש, אפסיים; שנית, שינוי כזה טוען שתפיסה שלאורה אנו-עצמנו התחנכנו, עבר זמנה. היכולת לקום ולהגיד – מה שהיה נכון בעבר לא בהכרח נכון היום, גם אם אני עצמי תוצר של תפיסה זו, משולה ליכולת שנדרשה מהכנסייה להודות בכך שכדור הארץ אינו מרכז היקום, הוא אפילו אינו במרכז מערכת השמש. האם אנו מוכנים להודות שהגענו לנקודה שבה, גם בתחום החינוך, יש להבין שכדור הארץ הוא זה הסובב סביב השמש ולא להיפך? שינוי אמיתי דורש אומץ ומוכנות להתמודד עם אי-ודאות. האם בגלל הפחד אנו מוסיפים להיצמד למודל החינוכי המוכר, גם אם אנו רואים שוב ושוב שהוא כבר מזמן אינו יעיל דיו, אינו מתאים למציאות ואינו משתפר למרות כל התכניות שבעולם?
נחוצה תפיסה חדשה של מהות החינוך, המושתתת על הבנת העולם שאנו חיים בו היום. תפיסה זו צריכה להתבסס על כמה עקרונות מרכזיים, המשולבים ותלויים זה בזה:
1. עקרון השינוי: העולם נמצא בתהליך שינוי מתמיד, הוא היה שונה בעבר ויהיה שונה בעתיד. במאה התשע עשרה הבנו זאת לגבי עולם היצורים החיים. לקח מאה נוספת עד שהבנו שכלל זה חל על היקום כולו. במאה העשרים ואחת, עלינו להבין את ההשלכות של עקרון השינוי על כל היבטי חיינו, ובכלל זה החינוך.
2. עקרון ההתאמה: מה שמתאים היום אינו בהכרח מה שהתאים אתמול או יתאים מחר. בכל רגע נתון אנו רואים את מכלול היצורים, החוקים, המבנים וההתנהגויות שמתאימים ביותר לסביבה הקיימת. כל מהגר יכול לספר מניסיונו האישי כי עקרונות תרבותיים שהיו תקפים ומתאימים לסביבת חיים מסוימת, אינם בהכרח מתאימים לסביבת חיים אחרת, וכי נכסי צאן ברזל המוערכים בזמן מסוים אינם בהכרח מוערכים עשרות שנים אחר כך. ידע הוא עדיין תנאי להישרדות ולשגשוג. נשאלת השאלה, מהו הידע הנדרש המתאים לחיינו כיום.
3. עקרון המערכתיות: החיים אינם מחולקים לדיסציפלינות, והבנתם מחייבת חשיבה אינטר-דיסציפלינארית, מורכבת ומגוונת. יתרה מזאת, התפתחותם של תחומים אינטר-דיסציפלינאריים כמו הנדסה גנטית, סוציו-ביולוגיה, אמנות ממוחשבת ועוד, מחייבת יכולת הידברות בין התחומים השונים. עולם המדע גילה זאת כשהבין שלגישה הרדוקציוניסטית יש מחיר, דהיינו – מה שעובד במבחנה, שבה ניתן לבקר ולשלוט במשתנים, אינו עובד באופן דומה במערכות יצורים חיים. יתרה מזאת – שינוי גבולות המערכת יוצר שינוי בדינאמיקה הפנימית שלה, העשוי לשנות את מה שאנו מחשיבים כאקסיומות. הננו-טכנולוגיה כבר עושה מכך הון. אנחנו רק מתחילים את ההתמודדות עם השינויים החלים באקסיומת התא המשפחתי וההרכב החברתי. עדיין לא התחלנו להתמודד עם משמעות התפיסה המערכתית בהקשר החינוכי.
4 . עקרון האדם כמעניק משמעות: התופעות בעולם שסביבנו אינן ערכיות בפני עצמן. האדם הוא המעניק משמעות למעשיו ולתוצאותיהם, לטוב ולרע. השקעה במצוינות – מדעית, אמנותית או כל תחום אחר – לא תשיג את מטרותיה מבלי שנתייחס באופן מעמיק ורציני לעמוד התווך המרכזי המניע את התרבות האנושית באשר היא: ערכי היסוד שלה. כל המורים ותכניות המצוינות שבעולם לא יוכלו למחוק את הרושם המוטבע בילד המתבונן במשמעות שאנו מעניקים למסגרת זמן, לתקשורת בינאישית, להיגיינה. הילדים שלנו מתבוננים בנו, וקולטים היטב את הערכים שאנו משדרים להם. האם הצורחת על בנה: תירגע מיד! ולא מבינה מדוע הוא ממשיך לצעוק; האב הפולט קללה עסיסית כשמישהו עוקף אותו ונדהם כשילדו נוהג באגרסיביות; המורה המגיעה לכיתה באיחור של עשר דקות ונוזפת בילדים שלא יושבים בשקט במקומותיהם; מבוגר משמעותי שהשפיע על בחירת הקריירה של נער; מודל לחיקוי שנערה הולכת בעקבותיה; חוויה מכוננת ששינתה את מהלך חייהם של קבוצת תלמידים; ועוד. חברה המבקשת לשגשג ולהתאים עצמה לחיים בעולם משתנה ומורכב, חייבת להשקיע עשייה מושכלת ופעילה בקידום חוויות מכוננות ומודלים לחיקוי המעודדים ערכים של סובלנות, שוויון הזדמנויות, הערכה, הקשבה, שיתוף ושאיפה למצוינות. “אני לא מחנכת, אני מורה לכימיה (או מחשבים, או היסטוריה)” אמרו לי לא מעט מורות. על כך יש רק תשובה אחת: אם את לא עוסקת בחינוך, אל תיכנסי לכתה, גם אם את הכימאית הטובה והמדויקת ביותר בעולם. ואם את הכימאית הכי טובה בעולם, זה לא הופך אותך למורה מעולה לכימיה ולא די בהכשרת-אינסטנט כדי להיות אשת חינוך.
בעוד מערכת החינוך הפורמאלית עדיין סוחפת לכיוון סטנדרטיזציה, העולם בו אנו חיים סוחף לכיוון הפוך, של מגוון גדל והולך של אפשרויות וצירופים. כדי ליצור הלימה בין השניים, יש ליצור תפיסת חינוך חדשה. מטרת החינוך צריכה להיות חינוך לאוריינות פונקציונלית – השכלה המורכבת משילוב של ידע, מיומנויות חשיבה ומיומנויות עשייה גמישות, השמות במרכז את יחסי הגומלין בין הלומד ותפקודו, בסביבה ותחומי דעת משתנים. בהתאם, מודל החינוך אינו יכול להתבסס עוד על מודל של למידה רציפה ומצטברת בלבד, אלא עליו לשלב גם תהליכי למידה היוצרים חוויות משמעותיות, מגוונות ומורכבות, שיהפכו לנקודות מפנה אישיות של למידה והתפתחות. אנשי החינוך צריכים להיות אלה המסוגלים לתווך, לאפשר ולסייע בהבניית תהליכים אלה.
“בעולם אידיאלי, הטובים שבינינו יהיו אנשי חינוך. השאר יאלצו להסתפק בפחות.” (לי אייקוקה). אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, אבל מותר וצריך לשאוף לבנות אותו, גם אם מדובר באתגר מהפכני. במילים אחרות – היום יותר מתמיד, חינוך הוא מקצוע מורכב ורציני. הגיע הזמן שנתייחס לזה כך.
משבר החינוך
“חסרים מורים, חסר שכר, חסרה מומחיות הוראה” – האומנם? כמה נתונים על המורים:
לפחות 60 אחוז מהמורים בישראל הם בני פחות מחמישים והוותק אינו עולה על 20 שנה באף שכבת גיל – כלומר, רוב המורים אינם עומדים בפני פרישה בעשור הקרוב. לעומת זאת, כל שנת וותק מעלה את שכרם בשני אחוז. נוסף לכך, בעשורים האחרונים חלה אקדמיזציה מואצת של המורים בישראל, מה שמוסיף באופן אוטומטי כ-15 אחוז בשכר לבעלי תואר ראשון ועוד 5 אחוזים לבעלי תואר שני. שכר המורים נמוך בכ- 30% מזה של עמיתיהם במדינות ה- OECD, אך גם שעות היקף שעות העבודה של מורי ישראל נמוך בהרבה מזה של עמיתיהם ב-OECD.
בשנים האחרונות חלה אקדמיזציה מואצת של כוח ההוראה בישראל. מחקרים מראים כי הקשר בין רמת התואר שבו מחזיק המורה לבין איכות ההוראה, ההישגים הלימודיים של תלמידיו, הוא רופף עד כדי כך, שבארה”ב התעוררו לאחרונה תביעות להפסיק לתת תוספות שכר למורים בעלי תואר שני.
נתוני הלמ”ס ודו”ח ה-OECD על מצב החינוך בישראל מעידים, כי המחסור במורים הרבה פחות חמור מכפי שנטען, וכי על מחסורים נקודתיים ניתן להתגבר באמצעות שינוי מבני בארגון המערכת, כלומר – קיימים מורים, צריך להשתמש בהם נכון יותר. כך, למשל, כמעט 49 אחוז מכלל המועסקים בחינוך בישראל מועסקים במשרה חלקית בלבד (לעומת כ-20% במדינות ה-OECD), כשהרוב המכריע מתוכם הם המורים. יתרה מזאת – דו”ח מכון טאוב מתריע כי תכניות כאלה ואחרות שמנסות לגייס ולהכשיר מורים ממקורות חלופיים הן בעלות היקף מצומצם מדי ליצירת השפעה אמיתית, מה גם שהניסיון עם תכניות דומות במדינות אחרות מראה שמורים אלה נפלטים מהר מאד מהמערכת. “צעדים אלה”, נטען בדו”ח, “עלולים להתברר כיקרים, כמיותרים ואף כמזיקים”.
למרות השקעות תקציביות ורפורמות שונות, מאז שנת 1999 רמת ההישגים של תלמידי ישראל נמצאת באופן קבוע ועקבי מתחת לזו של כל 24 מדינות ה- OECD שנמצאות בהשוואה. היעדר היכולת להפוך שיפורים תקציביים לשיפורים מערכתיים אינה ייחודית לישראל: בהמקדות בשמונה מדינות OECD, חברת מקנזי (2007) הראתה ששינויים משמעותיים בהוצאות החינוך הריאליות לתלמיד כמעט ולא לוו בשינויים בהישגי התלמידים (דו”ח מכון טאוב, 2010)
ד”ר ליאת בן דוד היא מנכ”לית קרן וולף
36 תגובות
נו, ו, מה? איך זה מתקשר לאיזה משהו שכתבתי?
ישראל שפירא, ברמה של הקנטים תוכל לגלות משפטים כמו “חינוך איננו הכשרה מקצועית והכשרה מקצועית איננה חינוך.”
לערן:
חינוך איננו הכשרה מקצועית והכשרה מקצועית איננה חינוך.
נו,נראה לי גם שאדם סמית מתהפך בקברו..
אמריקה הקפיטליסטית חייבת טריליונים לסין הקומוניסטית..
באמת, עד כמה נמוך אפשר לרדת?…
לערן:
אין כל טעם בדיון אם מתעלמים מן העובדות.
לדעתי הדיון עבר מפרדיגמה לאפיסטמולוגיה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%94
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94
ודבר נוסף, היום סין איננה קומוניסטית, היא לא דמוקרטית, אך היא בהחלט מאפשרת יזמות עסקית פרטית. מאו מתהפך בקברו.
1)אני מבין שאתה סוציאליסט.
אין שום סיבה להכשיר מיליוני מפני שלג במדינה שרובה מדבר, על אותו רעיון אין לנו צורך שכל האזרחים יהיו מלומדים, אחרת נצטרך לייבא שוהים מחו”ל שיעשו את העבודה הזאת,כמו שקורה היום.
2)הסינים חיו תחת משטר רפובליקני ואף דמוקרטי בימים שקדמו למאו. בשל טיפשותם בחרו הסינים להפוך את המדינה שלהם. סין היום הולכת להיות מובילה בגלל כמות האנשים שלה, אך לאדם, הסינים לא חיים ברמה שקרובה לזו של המערב. גם היום טאיווני בממוצע מרוויח פי 4.73 מעמיתו הקומוניסטי.
3)כל שלטון של בני אדם בהכרח יכול להכליל שחיתות, כך גם בדמוקרטיה.
מזכירי ברית המועצות לא היו בדיוק אנשים דלים ורעבים כמו נתינהם, נראה שגם הם קיבלו שהשיטה לא עובדת. אני לא מאמין בקפיטליזם טהור, במדינת ישראל לפחות, היות שמדובר בכלכלת אי. אין פשוט מספיק תחרות כאן, הן בשל המצב הביטחוני, והן בשל אינטרסים צרים של ועדים כאלו ואחרים למנוע תחרות חיצונית.
4)אז כאן הטעות שלך, המדינה צריכה ידיים עובדות, אבל האנשים לא רוצים להיות במעמד שכזה.
במדינה דמוקרטית הפתרון פשוט, לייבש את המגמות חסרות האינטרס הכלכלי. מדוע שמשלם המיסים יממן מגמת מנהל עסקים בתיכון? הרי זה לא התואר באקדמיה, ומה שהם לומדים שם אפשר ללמוד מקריאת ספר. גם מגמות עריכת דין וראיית חשבון, שאני בספק מה שווה יחידות הבגרות שלהם באקדמיה הן בזבוז משווע. הגיע הזמן להפסיק להשקיע במקצועות לא יצרניים שכאלו, כי פשוט יש יותר מדי מהם.
5)שטויות, אחוז האבטלה בישראל הוא מהנמוכים במערב, על כן ניתן להסיק שהשוק רווי. לא תוכל לייצר פה מכונית ופלאפונים, כי הישראלי פשוט יקר, ומה לעשות, הרמה האקדמית של ישראל בנושאים האלו לא טובה כמו זו הקוריאנית למשל. אם אתה מוכן לחיות בצמצום על מנת שלמדינה יהיה יותר כסף (לקנות רק תעשייה ישראלית, יקרה ופחותה באיכותה) בבקשה. אני, ורוב הישראלים לא מוכנים להתפשר על רמת החיים שלנו.
1)מה הקשר לקומוניזם? זה רק בראש שלך . וזה לא סתם נמצא בראש שלך. זה משהו שהעולם המערבי עובד קשה כדי להחדיר לראש של הציבור.
פיתוח הפוטנציאל האנושי. אינו קשור לקומוניזם. בכל צורת משטר אנשים שואפים לפתח את הפוטנציאל שלהם ולהרחיב את השכלתם.
2)מאו לא החליט לעשות מהפכה. מאו רק ריכז וכיוון את כוחו של העם הסיני . חירותו של העם הסיני נשללה ממנו בכח הזרוע. העם הסיני המדוכא והרעב התקומם. אנשים שגורלם היה למות ברעב העדיפו למות במלחמה מול מדכאיהם.
אילו העם הסיני לא היה מתקומם מאו לא היה מצליח לעשות שום דבר. כנראה שלא היינו יודעים אפילו שאי פעם חי אדם כזה. הצלחתו של מאו במהפכה היא הצלחתו של העם הסיני ולא של אדם בודד .
תיעוש אינו דבר מיידי. סין היתה בפיגור קשה אחרי מדינות המערב. היום סין מתקדמת בצעדי ענק והיא בהחלט יכולה להיות אחת המעצמות המתועשות ביותר בעולם.
3)קומוניזם לא עובד. גם קפיטליזם לא עובד. צריך למצוא מה כן עובד !!!
מתחילה סבורים היינו כי הקפיטליזם הוא השיטה הנכונה. הראו לנו את קריסתם של שיטות אחרות והמסקנה היתה שהקפיטליזם הוא הטוב ביותר. אבל איש לא טרח להסביר לנו על מגבלות הקפיטליזם. על הקשר בין הון לשלטון. על אצולת הממון. ועל רעות חולות רבות אחרות שקשורות לקפיטליזם. היום הדברים הללו צפים ועולים. גם הקפיטליזם במתכונתו הנוכחית יפול משום שבמתכונתו הנוכחית הוא דורס ועושק ומתעלם מן החירות. חירות אינה מילה ריקה מתוכן. חירות היא המניע הגדול ביותר של האדם.
נפוליאון חרט על דגלו “חירות או מוות” והוא ידע היטב את משמעות הדברים.
מאו הציע חירות למליוני עבדים מזי רעב. התוצאה היתה שהם הלכו אחריו . הם הלכו למלחמה שנראתה אבודה מראש. הם היו מצויידים בחיצים וחרבות ומולם עמדו מטוסים ותותחים . הם קידשו נפשם למות על מזבח החירות. הם ניצחו בסוף. לא בזכות עליונות צבאית כלשהיא . אלא אך ורק בזכות זה שהם היו מוכנים לכל על מנת להביא את החירות.
4)אם אין לנו מה לעשות עם אקדמאים אז אני מציע לך להפסיק ללמוד !
5)לייבא מוצרים אינו פתרון. צריך לייצר אותם כאן. אפשר לייצר אותם כאן. רבים מאוד בישראל רוצים לעבוד ואין עבודה. אין עבודה כי האחוזון העליון שמנהל היום את המדינה עסוק בלדאוג לעצמו על חשבון המדינה. זו אחת הרעות החולות של הקפיטליזם . זה הורס את המדינה. מוכרחים לעצור את זה !
להזכירך הקומוניסטים עשו דבר נפלא, הם הכשירו אנשים רבים למתמטיקה.
אז ברית המועצות קרסה, כי אמנם היו המון מוצרי תעשייה, אבל לא היה מזון.
כנ”ל מאו בסין.
מאו החליט לעשות מהפכה ולתעש את המדינה בכוח, כך נוצרו מוצרים רבים שאיש לא צרך, ולמרות שזאת הייתה שנה פורה מיליונים מתו ברעב.
קומוניזם לא עובד, ולו בגלל שעשירים בטבעם נהיים עשירים יותר (למה? ככה זה, כשיש לך יותר כסף אתה יכול להרוויח יותר).
אין לנו מה לעשות עם 7 מיליון אקדמיים, ראה מה שקורה בפורטוגל עכשיו, הגירה המונית למוזמביק, כי פשוט אין צורך בכל כך הרבה מהנדסים. לייבא מוצרים מחו”ל איננו פיתרון, כי זה הופך את המדינה לתלויה וגם כי זה יקר.
לערן:
מתוך תגובתך עולה בי החשד שאתה דווקא שייך לאחוז הבודד שאותו משרתים האחרים ומשום כך אתה גם מעונין בהנצחת המצב.
מוזר מאוד שלמרות שההסטוריה אומרת את דברה פעם אחר פעם , בכל פעם ברור יותר מן הפעם הקודמת, יש אנשים שממשיכים לעוות את התמונה רק בגלל שהתמונה המעוותת נוחה להם יותר מן התמונה האמיתית.
קצת על פינלנד:
http://www.youtube.com/watch?v=mJeSH8ctdpg
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%A0%D7%93
לשאלתכם , תמצית המדינה איננה חירות, ראה ערך:צפון קוריאה,סעודיה.
כוחה של מדינה הוא בכלכלתה. למה אין חינוך לכול אם זאת השקעה כל כך בטוחה? ובכן אתה יכול לקדוח בכל העולם וסביר להניח שתמצא מרבץ ששווה המון, אבל הסכום שהשקעת, לא שווה את ההשקעה.
עם כל הכבוד, אנחנו צריכים אנשים פשוטים, שיסכימו לעבוד בתור ירקנים ואנשי כפיים, במקום שחלק יסיימו 3 יחידות, שיעברו הסמכה טכנולוגית.
הרי לא תוכלו להכחיד את הצורך בחקלאי, ומאבטח, אתם רק תגלגלו אותם למהגרים, בין אם זה עולים חדשים, ובין אם זה עובדים זרים.
עכשיו אם תסלחו לי, אני יוצא לנמנם קצת, היה לי לילה מורכב.
צריך להבין שכמעט בלתי אפשרי להבין מייד בלי שעורים פרטיים את כל מה שמלמדים בבית הספר.
צריך להבין שכמעט כל המוצלחים המחוננים וכדומה מגיעים להצלחה משום שהם מקבלים עזרה בזמן שהם זקוקים לה. צריך להבין שעזרה זו תלויה באופן ישיר וחד משמעי ביכולת הכלכלית של משפחת התלמיד. צריך להבין שגם אדם בעל מנת משכל גבוהה מאוד יתקשה בלימודים אם הוא בא ממשפחה עניה. מעט מאוד תלמידים בעלי מנת משכל גבוהה שבאים ממשפחות עניות מצליחים לעבור את כל המכשולים העומדים בדרכם ולהגיע להישגים טובים.
אין ספק ששעורים פרטיים גורמים לעליה ניכרת בציונים.
אין ספק שלשלוח את התלמיד לחפש את הפתרון בעצמו זה בזבוז זמן.
תפקיד המורה הוא להקל על התלמיד.
התלמיד אינו יכול להרשות לעצמו לקרוא ספר שלם רק בשביל להבהיר נקודה קטנה שאינה ברורה לו.
זה גודל זמן רב מדי.
תפקיד המורה לקצר את זמן הלימוד.
המורה אמור לברר מה התלמיד לא הבין ולגרום לכך שהתלמיד יבין.
לצערנו זה לא בדיוק מה שקורה במערכת החינוך .
הקשר בין המורה לתלמיד נהרס.
המערכת הפכה למגרסה.
התוצאה:
ההצטיינות שמורה לעשירים בלבד משום שרק לעשירים יש יכולת לקבל עזרה ממורה פרטי.
שעור אחד ממורה פרטי יכול להקל על הבנה של חומר שנלמד במשך חודשים ארוכים בבית הספר.
אם התלמיד מקבל שעור כזה ממורה פרטי או מההורים או ממישהו בסביבתו אז הרבה יותר קל לו. בפרט במקצועות הריאליים שהם בנויים נדבך על גבי נדבך . אם התלמיד לא הבין משהו אז אי אפשר לבנות את הנדבך הבא והתלמיד צובר פיגור. אם הפיגור אינו נסגר בדרך כלשהי אז תחום שלם של לימודים הופך להיות חסום בפני אותו תלמיד.
מכיוון שכמעט בלתי אפשרי להבין את הכל מה שקורה הוא שהעשירים מקבלים עזרה והעניים שאינם יכולים לקבל עזרה נשארים הרבה מאחור.
לפי דעתי על חומר הלימוד להיות מעמיק וקשה. מי שילמד תוך כדי חשיבה שילמד כך ומי שילמד תוך כדי שינון שילמד על ידי שינון. כבר בשנות החמישים והשישים קבלתי שיעורי עזר במטמטיקה ובאנגלית. שיעורים אלה ניתנו למרות המלצות המורים שלא לקבלם. ושיעורים אלה עזרו. מי שחושב שהשינון מזיק טועה. ראו כמה דלה השכלתם הכללית של כל הישראלים. וכמה מחשיבים כולם את החינוך בחו”ל. אם זה ביפן שמשם לא הגיעו יהודים ארצה ואם זה מאירופה. ייתכן שההצטיינות בלימודים היא פועל יוצא של הגלות וברגע ש”דור המדבר” עובר מן העולם יורדים גם השגי החינוך. אני זוכר את ספרי הלימוד בבית הספר היסודי וגם בתיכון כשרשרת בלתי נפסקת של מוצרים שרמתם יורדת. תלמיד שקורא פתרונות ולומד אותם. יכול ללמוד מהם הרבה יותר מאשר לו הוא היה מחפש פתרונות בספריה. אין להעמיס על תלמידים את גילוי “המים החמים”.
אם החינוך קשור לכלכלה, והכלכלה קשורה לחוקי ההצע והביקוש, אז אולי אין כל כך חינוך כי אין מספיק ביקוש?
תמצית האדם : רגשותיו.
תמצית המדינה: החירות .
חיים זה לא שחור ולבן.
זה שאדם הוא עובד, לא אומר שהוא לא יקבל על כך גמול ראה:שכר חודשי.
אין ספק שאתה רוצה לחיות במדינה עשירה ולא במדינה ענייה.
עם מדינה ענייה, אין שטחים, אין צה”ל, אין בתים, אין השלמת הכנסה, אין כבישים, וכן אין מערכת חינוך ממשלתית.
המודל הצפון קוריאני הוא לא דוגמה, קודם כל בגלל שרמת החינוך שמה במקצועות שצריכים פתיחות מחשבתית יותר מהבסיסיים נמוכה יותר (כך לדוגמה בקריאה וכתיבה הצפון לוקח את הדרום), אך קצרה היריעה מלדבר על השפעות הנפשיות על היכולות הקוגניטיביות.
לערן:
לדעתי אתה שוגה שגיאה גסה.
אם הכלכלה טובה אבל היא משרתת רק אחוז אחד של הציבור כאשר 99 אחוז הופכים למשרתי האחוז האחד הזה אז אין שום סיבה להמשך קיומה של כלכלה כזו.
המדינה היא כלי לשמירת חירות האדם. היא אינה כלי להפיכת אנשים לעבדים בכל תירוץ שהוא.
תמציתה של ההוויה של המדינה היא כלכלתה.
לפחות האינטרס של המדינה במערכת החינוך בכך שתהיה לה מערכת כלכלית.
אם לגדל חסות באמצע המדבר היה מכניס יותר כסף, אז גם היו שיעורים לדברים אלו.
כל שאר המקצועות כמו ספרות, לשון וכו’ באו על הדרך, אך אני מתקשה להאמין שהם היו נלמדים בקרב כל אזרחי המדינה, אילולא מערכת החינוך הייתה בעצם השקעת ענק אחת. היכולת לייצר כסף היא בסופו של דבר תקבע את יכולתה של מדינה. הודו יותר גדולה מארה”ב על פי האוכלוסייה (פי 4 כמדומני), אך הרבה פחות חשובה בזירה הבינלאומית, ואנשיה חיים פחות טוב.
הסיבה לכך היא חוסר יכולתה של הודו לייצר כסף, ביחס לארה”ב.
לערן:
ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר !
אני מביא ציטוט ממה שכתבת בקשר לסינגולריות:
“לדעתי, האיבר שהכי מהווה את תמצית ההוויה שלנו הוא המח.
שימו לב שבפרדוקס רק הספינה נותרה, אך האיש מת, כלומר בסופו של יום הם רק שימרו את הדברים אשר לא ייצגו את תמציתו של האיש, אלא רק פריט נלווה בחייו.”
האם ההייטק הוא תמצית חיינו ?
תמצית חיינו היא המוח. ותמצית המוח הם הרגשות. תמצית חיינו הם הרגשות שלנו. לא הידע שלנו לא הטכנולוגיה שלנו וגם לא הכלכלה שלנו (שספק בכלל אם היא אמנם שלנו).
צדקיהו,הייתי שמח, אם מדינת ישראל ומערכת החינוך בפרט, תפסיק לעבוד עם ערכים אידאלים קדושים שאף אחד לא הוכיח את נחיצותם, ותחזור לבסיס.
זה כולל ביטול חטיבות הביניים, ולבטל מקצועות חסרי חשיבות כלכלית על מנת שיהיו מספיק משאבים ללימודי המתמטיקה.
בשם האידאלים הקדושים, בכל הקשור לחינוך אנחנו לא רחוקים ממדינת עולם שלישית, זה נשמע מוגזם, אבל לא תוכל לשמור על תעשיית הייטק כל כך גדולה, כשחצי מאנשיך ב-2030 לא ידעו מה זה מספר מרוכב, ו\או אנגלית, ברמה שמאפשרת לתקשר.
זה מסוג המאמרים שבסיומם אפשר לאמר ” זה לא שלא יודעים מה נכון והיכן הבעיות, זה כתוב על הקיר”…
אותי מדהימות תגובות כמו של “ערן” , שבדבריו מבטא את חוליי התפיסה הישנה, עם אותם כלים מחשבתיים , רק חושב שהוא אומר “ההפך” … זה אותו דבר ערן היקר – אם אתה מזלזל בתנ”ך והיסטוריה לא הבנת כלום מהכתבה אודות ערכי יסוד שעליהם הכל מושתת.
בניגוד לדעת הכותב, אני מאמין כי חלקיות משרה של מורים היא דבר נחוץ מאחר ומדובר על מקצוע מאוד שוחק. מה עושה המורה בשעות שאינו מלמד הוא החשוב : אם המורה הוא גם מדען במכון מחקר ויוצא פעם בשבוע ללמד את הדור הבא של ביולוגים , פיסיקאים או כימאים הרי זה משובח.
אם הוא עיתונאי ויוצא ללמד היסטוריה , אם הוא מהנדס תוכנה והולך ללמד מתמטיקה … זה מה שנחוץ לנו , אנשים שהם טובים בתחומם ומתעדכנים דרכו ומעבירים את זה לילדים ולדור הבא.
ואם זה לא הולך מערכתית צריך לשבור את המערכת לגורמים קטנים , ושכל עיר תדאג לחינוך ילדיה ( אה … ושהמדינה תעביר את התקציבים … ולא תבלע אותם כדרכה ).
לערן:
מי שעיניו בראשו רואה מיד שכל נושא טיפוח המחוננים לוקה בחסר.
הדבר הבולט ביותר הוא שמרבית המחוננים שנמצאים במסגרות מותאמות למחוננים מגיעים מהשכבות העשירות של האוכלוסיה ואילו מהשכבות העניות כמעט אף אחד לא מגיע למסגרות הללו.
ערן אני מדבר על חוג שהיה אחר הצהריים לא בזמן הלימודים…למרות שאני מסכים שחינוך שכזה צריך להיות נגיש לכל הבעיה היא שהנחת היסוד היא שילדים שלהם ציונים טובים יתעניינו בחומר ולא יפריעו-מה שבפועל לא כל כך נכון..
יש לי ביקורת קשה על בחינות המחוננים,גם בשל העובדה שהיו ילדים בכיתתנו אשר לא התקבלו פעם אחת התקבלו ואז עוד פעם לא התקבלו בנסיבות שונות.
הרבה אנשים אשר עוברים את המבחנים האלו לא הולכים לכיתה זו ואני מבין אותם, שכן חוץ מלהעמיס על הילד עוד מקצועות אין שוני גדול בין כיתה זו לבין כיתות רגילות.
במהלך השנים טיפחו לנו את האגו והתייחסו אלינו כאל מוקצים חברתית,אני לא חושב שמחוננים באמת חסרי יכולות חברתיות.
החלק השנוי במחלוקת ביותר היה מסלולי המואץ שהיו פתוחים אוטומטית אלינו, למרות שרוב התלמידים בכלל לא התאימו גם ל-5 יחידות לטעמי.
לבסוף כשהיו חייבים לבחון האם אנחנו מתאימים לקראת הבגרות 75% מהכיתה נפלו.
גם הממוצע הכיתתי שלנו לא היה יותר משל כיתה רגילה, אני באמת חושב שמערכת החינוך פועלת מתוך סטיגמות, על פי מבחנים אשר נכונתם המדעית שנויה במחלוקת כבר 90 שנה. כל הגישה החינוכית של המערכת הזאת, לפיה אדם שטוב במתמטיקה טוב באנגלית, מזלזלת בנו כבני אדם.
נשאלת השאלה האם נצפה ממייקל פלפס לרוץ ברמה אולימפית? ובכן כמובן שלא,אם כך, טוב יעשה משרד החינוך ולא ימנע מתלמידים במגמות חלשות גישה למספר יחידות מסוים (על פי מה שהבנתי מב”ר לא יכולים לעשות 5 יחידות באנגלית למשל, גם אם הם באו מאמריקה),ולא יניח הנחות, אשר אין להם כל אחיזה במציאות.
כאחד שעובד בתוכנית העשרה לילדים אשר נחנשבים מחוננים אני יכול להגיד שעיקר הבעיה במערכת החינוך היא שהיא כלל לא מנסה ליצור עניין ולגרות את המוח של הילדים…
הילדים שאני קיבלתי בכתה ג היו מנוונים במלוא מובן המילה הדבר היחיד שדיבר אליהם היה אפליקציות של אייפון ומשחק בשם “מיק מק” באיזשהו שלב פשוט זרמתי עם זה..כשלימדתי אותם הסתברות נתתי להם לחשב פסילות במשחק ולרשום אותם ואז לנתח אותם ולהבין מה הנקודות החלשות שלהם… ואז הם היו יכולים להשתפר במשחק
כשלימדתי אותם קינמטיקה ביקשתי מהם להוריד אפליקציה שמחשבת מהירות….והסברתי להם איך הם יכולים לחשב את הזמן שיקח להם להגיע לחוג ולחשב מתי ההורים שלהם צריכים לצאת..
להפתעתי לא רק שהם הבינו את זה בשיעור והשתתפו הם גם זכרו את זה כמה חודשים אח”כ בשיעור אחר וידעו לעשות את הקישור..אז נכון שזה לא מחקר מדעי שאין לי שום קבוצת ביקורת ושיכול להיות שהיה לי סתם “מזל” אבל נראה לי שהלמידה שלי הייתה הרבה יותר אפקטיבית אם היו מלמדים אותי ככה מאשר אם היו מושיבים אותי מול לוח כותבים תרגילים שלא ברור לי איך אני אשתמש בהם בחיים האמיתים דוגמה נוספת היא מדידת הידע שלי ע”י מבחן שגם ככה 10 דקות אחרי שהוא נגמר אני עושה delete ומוחק אותם מהזיכרון… לא עדיף לעשות עבודות חקר ולהציג אותם ככה שבאמת ניתן יהיה לאמוד את עומק ההבנה של התלמיד? (ובדרך ללמד אותו לעמוד מול קהל..) בעצם כשאני חושב על זה עכשיו…זה לא בדיוק מה שקורה לי היום כסטודנט באוניברסיטה?!….
הערה לגבי העדפת מקצועות “טכניים” כמו מתמטיקה וכימיה על פני מקצועות “רכים” כמו היסטוריה או תנ”ך
למדנו בבית ספר את אלו, ואלו.מורים שנאבקו בכיתות של 45 תלמידים רובם עולים חדשים, וכאשר השתחררתי מהצבא לא ידעתי שיש שוק הון, לא ידעתי לכתוב צ’ק, וכיצד פותחים חשבון בנק.
אבל ידעתי לחשוב !! חשיבה יצירתית, ידעתי כיצד ללמוד, ידעתי לא להתיאש.
כל מה שצריך ללמד ילדים רכים הוא כיצד לחשוב ולא משנה באיזה מקצוע
מדהים כמה בורות נאספת בחינוך
תחת הכותרת עובדות
למה שהאדם יתאים עצמו לעולם המודרני? העולם המודרני צריך להתאים את עצמו לאדם! (ע”י בני אדם שמשנים אותו)
*הערה:למי שלא מבין הכוונה בשימוש יחיד ב”כליה” הינה סאטירה למצב מערכת החינוך בנושא הביולוגיה.
למה ציפיתם כשתנ”ך הוא מקצוע חובה, ומתמטיקה בקושי?
כשפיזיקה וכימיה מהווה בחירה לא ריאלית עבור תלמידים בינוניים הרוצים להתקבל לאוניברסיטה נורמלית, בזמן שחבריהם העצלנים לומדים קולנוע ומשיגים 100?
נשאלת השאלה מדוע ספרות חשובה יותר מביולוגיה, ואילו פילוסופיה לא.
משרד החינוך החליט שבתכנית הלימודים החדשה תהיה חובה יחידת לימוד מדעית אחת, אך נשאלת השאלה מה ילמדו אלו שיבחרו בכך? מה זה איזומר? איפה ממוקמת הכליה? מה זה כבידה?
לא מלמדים את הנושא הכי חשוב פיננסים
רוב האנשים מתחילים להבין בפיננסים השקעות פנסיה ניהול סיכונים רק בגיל 40
במגזר הדתי לא מלמדים כלום רק גמרא אפילו מחשבים אסור ילדים יוצאים לעולם בגיל 18 עד 30 בלי שום מקצוע
לשומר הסף
הגיע הזמן שבני אדם ישנו את שפה ולא יצמדו לכללים אידיוטים
למה לדומם יש זכר נקבה? שולחן זה זכר? מפית זה נקבה?
הגיע הזמן שפשוט יבטלו את זה !!
למה יש מספרים לזכר ונקבה?
למה להעמיס על המוח כל מיני כללים ללא הגיון ?
השפה היא דבר שנועד לתקשורת ולא להתפלפלות
לגבי חינוך בארץ
נו טוב זה נעלם עוד בשנת 1990
כאשר חברי כנסת אינם יודעים לספור עד שלש ללא שגיאות,
כאשר אותם נבחרים אינם יודעים להטות פועל בגוף ראשון עתיד
(אומרים אני “יעשה” , “יביא” ,”יספור” וכו’),
כאשר קריינים ואנשי תקשורת מדברים בלעז עילג
(“סיטואציות” במקום מצבים, “אינפורמציות” במקום מידע וכו’) ,
כאשר שלושים אחוז מכל משפט מורכבים ממילים ריקות
(איזשהו , כזה, כאילו, בעצם, בעקרון וכו’),
כאשר “זאתי” הופך למילה נפוצה ,
כאשר “מומחים” אינם יודעים כי לשמות קיבוציים/מכלולים
(לחם, מידע, נשק, רכב, דלק וכו’) אין הטיה לרבים ,
כאשר התחביר וסדר הגיוני של מבנה המשפט הופך להמלצה בלבד,
כאשר את כל התכונות ה”טובות” הנ’ל ניתן ליחס גם לרבים מהמורים
גדל דור (שלישי) שבמקום לדבר : צורח ומילל בשפה עילגת ,
חכם אמר כי “החיים והמוות ביד הלשון” ,
והמסקנה היא כי החיים בסכנה .
אחד המקצועות שמלמדים באופן הטוב ביותר אי ודאות, הטלת ספק, חשיבה ביקורתית ופנינים נוספות הוא מקצוע ההיסטוריה. אלו גם חלק מהמטרות שהצבתי לי כמורה מתחילה להיסטוריה. לצערי, אנשי חינוך רבים מעוניינים ללמד בדרך הישנה, מדגישים מידי את מיומנויות הבנת הנקרא לפעמים אפילו על חשבון הידע שהתלמידים צריכים להיחשף אליו כי “הם יודעים ללמוד יותר טוב מכולם..מחשבים..אינטרנט” ועוד, דברים שבמציאות אינם נכונים. הידע בהיסטוריה הוא לא לשנן עובדות ואירועים, אלא לנתח את האירוע לברר מה היו הנסיבות והתוצאות, לנתח אירוע בכמה היבטים ותחומים, מתוך קטעי מידע להבין את עמדת הכותב והאם הוא נוקט עמדה. דרך ההיסטוריה אני מלמדת גם גיאוגרפיה, ספרות, מדע ועוד כל מה שהשיעור מזמן. בעבר היסטוריה היה מקצוע של 3 שעות, היום הגדילו את טווח השעות לאנגלית ומתמטיקה על חשבון ההיסטוריה שכעת נלמדת רק שעתיים שבועיות. גם כאן לא נרשמו הישגים מרשימים כלל. מערכת החינוך ומשרד החינוך צריך לעשות חושבים!!! ולקחת כמה עצות מזוכה פרס נובל פרופ’ שכטמן שהביע צער על כך שמגיעים אליו סטודנטים שעולמם דל.